סינדרלה החדשה של הכדורסל הישראלי

גבעות השומרון לא ראו עד היום בני אדם בגובה כזה, אני מניח. אבל היום הוא יום מיוחד, ושחקני קבוצת אליצור שומרון התמירים הגיעו לבקר מעבר לקו הירוק לרגל חגיגת סוף העונה הנוכחית. על הדרך הם עצרו לסיור בגבעות המהממות, ולאחר מכן ישבו לארוחה חגיגית ביקב הבוטיק 'גבעות'. הסיבה למסיבה: זאת העונה הראשונה של קבוצת אליצור שומרון בליגה הלאומית שהסתיימה בהצלחה.

החלום של מאיר ברכיה, שאי-אז לפני אחת עשרה שנים שיווע לקבוצת ספורטאים שתייצג את השומרון, הגיע לנקודת רתיחה. אחרי שנות אימון וגיבוש קבוצה מפרכות השומרון על המפה, כולל מקום בטבלת הליגה הלאומית ואפילו שחקני רכש זרים, כמקובל בתחום.

אליצור שומרון אומנם ממוקמת בחצי התחתון של הטבלה, אך קיבלה כרטיס כניסה לליגה הלאומית של העונה הבאה; הישג ממשי בכל קנה מידה, שהרי סוד גלוי הוא בעולם ההישגים התחרותיים: קבוצות רבות מצליחות איכשהו לעבור מליגה ארצית לליגה נחשבת יותר, אך חוזרות בתוך עונה למקום שממנו באו.

אחרי האזנה להסבר על נופי הגבעות הקסומים הקבוצה נכנסת לאולם הטעימות של יקב גבעות. כשאליאב, מנהל היקב, מוזג את טעימות היין המשובח מחביות העץ אל גביעי הזכוכיות, לבבות השחקנים התמירים נפתחים כפתחו של אולם. אני מטה אוזן כדי לשמוע איך זה לחגוג הישארות בליגה הלאומית כשיין לבן מוגש לשולחן לטעימות קלות.

אייל שולמן: "זאת העבודה שלנו. אוי ואבוי למי שאין לו מוטיבציה. אין פסיכולוג קבוצתי או משהו כזה או אחר שתומך בעבודה מנטלית וכדומה. זה אתה מול עצמך"

אחדות בלי אגו

אייל שולמן הוא השחקן המוביל בקבוצה. "אני חושב שהעונה הראשונה למועדון בליגה הלאומית הייתה קשה", הוא אומר בכנות. "אין ספק שקשה לעלות ליגה ולהתנהל היטב כבר בשנה הראשונה. צריך ללמוד את הליגה ואיך היא עובדת. זה ממש לא כמו בליגה הארצית. זה ספורט הרבה יותר מקצועני, ומעורב בזה יותר כסף ויותר כישרון.

"אפשר לומר שלמרות הקשיים צלחנו את העונה הראשונה די טוב, גם אם תמיד אפשר יותר", הוא מוסיף בנימת הספורטאי שתמיד מבקש עוד ניצחונות. "הדבר החשוב ביותר", הוא מוסיף, "הוא הצוות המקצועי האיכותי שמרכיב את הקבוצה: מאמנים, פיזיותרפיסטים, מאמן כושר. צריך כאן הרבה עבודה, וקיבלנו את כל הכלים לתת עבודה".

אייל שולמן: "אני אשעמם אותך. אין פה פיקנטריה. זה כמו בחיים עצמם. צריך התמדה, זה כל הסיפור. בשביל ליצור הרגלים טובים צריך לחזור על דברים מלא פעמים, כל הזמן, כל יום"

עד כמה העבודה דורשת התמדה?

"יש לנו שלוש פעמים בשבוע אימון, ונוסף על כך יש עבודה עם מאמן הכושר חמש פעמים ומשחק אחד. כל זה יוצא בסך הכול תשע יחידות: שלושה אימוני קבוצה, חמישה אימוני כושר ומשחק אחד".

איך משמרים את המוטיבציה?

"מקבלים על זה כסף, לא צריכים שיעורי מוטיבציה", מחייך שולמן. "זאת העבודה שלנו. אוי ואבוי למי שאין לו מוטיבציה. אין פסיכולוג קבוצתי או משהו כזה או אחר שתומך בעבודה מנטלית וכדומה. זה אתה מול עצמך".

אנו לומדים קצת על תהליך ייצור היין המרתק מפיו של אליאב, וכשהוא נעצר המוזיקה הישראלית מכה באוזנינו. אלו כוורת שעושים שמח לספורטאים הצעירים, והנוף מבחוץ לא יכול להיות יותר ישראלי בראשיתי מזה.

"אני הכי גאה בזה שיצרנו קבוצה מלוכדת של שחקנים שהם חברים באמת", אומר שולמן בגילוי לב. "לא היה חדר הלבשה לא בריא. כולם היו מגובשים. הצלחנו לגבש חבורת צעירים ולחבר אותם לקבוצה שמבינה מה המטרה: להישאר בליגה. ולא, זה לא מובן מאליו".

יין יבש ששמו נווה מוגש אחר כבוד לטעימות. אליאב מדריך אותנו שיין לא צריך לאהוב אלא פשוט צריך לטעום ולראות אם אוהבים. שולמן לא מתחבר בעליל אל האדום האדום הזה. כשהיין רחוק מאיתנו, אולי זה הזמן לפיקנטריה נאה מחדרי ההלבשה?

"אני אשעמם אותך", מייבש אותי השחקן המוביל כאילו הייתי יין. "אין פה פיקנטריה. זה כמו בחיים עצמם. צריך התמדה, זה כל הסיפור. בשביל ליצור הרגלים טובים צריך לחזור על דברים מלא פעמים, כל הזמן, כל יום".

אייל שולמן: "אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל צריך לדעת לקבל את הצדדים הטובים פחות של אנשים כדי שזה יעבוד ונחיה טוב ביחד. גם אם יש קשיים בדרך, הסיפוק עצום. להיות קבוצה מצליחה זה לשים את האגו בצד. אם שחקן קולע הרבה נקודות והקבוצה מפסידה, זה לא שווה כלום"

 

וכל אחד מגיע לקבוצה אחרי שרכש הרגלים אחרים, אני מניח.

"בדיוק. בהתחלה כל אחד בא עם ההרגלים שלו, וכדי שתהיה קבוצה מגובשת נדרש תיאום, אימון ושימת לב כדי ליצור הרגלים חדשים שמשותפים לכולם כדי שבסוף ננצח ביחד. לפעמים זה כיף ולפעמים לא. כשעושים משהו קבוצתי יש סיפוק מאוד גדול, כי זה של כולם, וזה גדול יותר ממשהו אישי שהצלחת בו. צריך לשנן את המנטרה הזאת, שזה ספורט קבוצתי ואין כאן מקום לאגו. גם זה כמו בחיים, בסוף זה נהיה הרגל. דרך חיים".

תן לי דוגמה.

"קח את המושג הגנה קבוצתית. הגנה בין שני שחקנים דורשת הרבה תיאום. יש הרבה פתרונות, וצריך להביא למשחק פתרון אחד שכולם מסכימים עליו. המאמן מחליט, וכולם צריכים להתיישר וללכת בתלם, אין משחקים".

מנהלי הקבוצה מדברים בתווך בקול רם על ליגת העל. החלום הבא כבר כאן, מתברר. אך שולמן, שחקן מצטיין, בוחר שלא להתחייב בהצהרות אלא לתת לימים להגיד את שלהם. "קשה לחזות עתידות", הוא אומר. "אני מאמין בדרך ארוכה. צריך בכל עונה להשתפר וללמוד קצת ועוד קצת. אני מאמין שהמועדון הזה יכול להגיע להישגים יפים, אבל לא יוצא בהצהרות על דברים מפוצצים. בוא נתחיל מזה שבעונה הבאה נגיע לחלק העליון בטבלה. מקום אחת עד שמונה, במילים אחרות".

מה המתכון להצלחה, מעבר להתמדה?

"לדעתי כל תחום בחיים דורש עבודת צוות. זה לא רק בספורט, צריך לדעת לשתף פעולה, להתחשב ברגשות של אחרים שחושבים אחרת. בשביל זה אין מנוס מלמצוא את הדרך המשותפת. אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, אבל צריך לדעת לקבל את הצדדים הטובים פחות של אנשים כדי שזה יעבוד ונחיה טוב ביחד. כשאתה אוסף אנשים שבאים ממקומות שונים לגמרי ומוצאים דרך להשיג מטרה משותפת, גם אם יש קשיים בדרך – ויש – הסיפוק עצום. קשה לתאר את זה במילים. להיות קבוצה מצליחה זה לשים את האגו בצד. למשל, אם שחקן קולע הרבה נקודות והקבוצה מפסידה, זה לא שווה כלום".

דרור כהן: "אני עובד באיגוד, והייתי ער למה שדיברו על אליצור שומרון, שאמרו שהם לא צריכים לשחק בארץ כי הם יושבים בפלשתין. אבל זה לא עלה, ולא התייחסנו לזה. הרוח של השומרון היא בזכות האנשים שהקימו את הקבוצה. אין לנו שום קשר לפוליטיקה"

 

יש מאמן ליד הספסל

המאמן דרור כהן, שחקן עבר בליגת העל בישראל ועוזר מאמן נבחרת ישראל, משמש מאמן קבוצת אליצור שומרון. כהן אינו חובש כיפה, אך אפשר למצוא אותו ממלמל "ברוך ה'", אם מחפשים את אמונתו בשומרון. "באתי ממשפחה דתית, ואבא שלי חובש כיפה סרוגה", הוא אומר אף שלדבריו הוא אינו מתפלל להצלחת הקבוצה. גם בהיות הקבוצה מהשומרון אין בעיה בעיניו.

"זה אף פעם לא בא לכיוון של פוליטיקה ודעות", הוא אומר. "אף אחד לא דיבר איתי על זה בשום שיחה מכיוון המשפחה או החברים. אולי כי אנחנו לא מתאמנים בכפר תפוח, וכעת מתאמנים רק בגני תקווה? לא יודע. מה שבטוח הוא שביומיום פחות מרגישים את היותה של הקבוצה 'שומרון' למרות שהבעלים מהשומרון. גם מצד השחקנים, לא הייתה להם שום בעיה עם זה שזאת קבוצת שנקראת אליצור שומרון. אני מרגיש שאנחנו קבוצה רגילה כמו מכל אזור אחר בארץ".

יוסי דגן: "ההבנה שלי אומרת שביום שישדרו שידורים חיים של מכבי תל אביב מול אליצור שומרון מתפוח, השיח יהיה אחר"

היו דיבורים על הקבוצה בתקשורת משמאל.

"אני עובד באיגוד, והייתי ער למה שדיברו על אליצור שומרון, שאמרו שהם לא צריכים לשחק בארץ כי הם יושבים בפלשתין", צוחק כהן. "אבל זה לא עלה, ולא התייחסנו לזה. לכל היותר כבדיחה. הרוח של השומרון היא בזכות האנשים שהקימו את הקבוצה. אין לנו שום קשר לפוליטיקה".

מה האתגרים המקצועיים שלך בקבוצה?

"האתגר המרכזי שעמד לפתחנו העונה הוא שכל אחד בא ממסגרת אחרת, ותחשוב שהבאנו הרבה שחקנים בבת אחת, באחד עשר חדשים, שמתוכם שני אמריקאים ותשעה ישראלים חדשים. רק אחרק וצוקר נשארו מהעונה הקודמת", הוא אומר.

"צריך להבין: שפת הכדורסל היא לא רק בפן המקצועי, היא לפני הכול בכוונה ובמטרות שלשמן נתכנסנו. המערך והגיבוש נבנים אימון אחרי אימון על ידי שיחות, מחנות אימונים, ארוחות. ככה נבנית כימייה קבוצתית".

כמה זמן זה דורש?

"זה קורה דווקא מהר מאוד, אבל ברור שלקבוצות שרצות כמה שנים יחד יש יתרון עלינו, כי הן מגובשות יותר. עברנו תהליך די מהיר לקבוצה חדשה, והתוצאות היו משביעות רצון".

היכן אתה מוצא מקום לביקורת?

"היו לנו הפסדים צמודים, שהם סממן של קבוצה חדשה, למרות שיכולנו לדעתי לנצח בהם. זה אופייני לקבוצה חדשה, וזה נובע מחוסר ניסיון ומנאיביות. לא לנצח במשחק גם כשאתה מוביל בדקות הסיום, למשל. כל זה מבאס מאוד ויכול אפילו לשבור קבוצה ולפרק אותה. ברוך ה', אצלנו זה לא קרה.

"נשארנו מלוכדים ומאוחדים, כי שמנו דגש על ההון האנושי של הקבוצה. היו לנו אפס בעיות משמעת. השחקנים פה חברים כמו שאתה רואה, ולא, זה לא בגלל היין", צוחק כהן. "אחרי הפסדים קשים נשארנו ביחד, ולשמחתי לא נשברנו.

"אבל גם פקששנו ויכולנו להיות טובים יותר", חוזר שוב כהן לשבט הביקורתיות. "כמאמן לא עשיתי לעצמי הנחות בגלל שזאת קבוצה חדשה. האמנתי שאפשר להיות בפלייאוף העליון למרות שאין לנו מגרש ביתי ואנחנו משחקים בגני תקווה ולא בכפר תפוח כמו בשנה שעברה".

עד כמה המגרש הביתי מסייע לשחקנים?

"כל קבוצה שואפת לשחק בבית כמה שיותר. ככה זה עובד. עד כדי כך זה חשוב: בשנה שעברה הקבוצה לא הפסידה אף משחק אחד בכפר תפוח, כי האוהדים והקרבה הגאוגרפית עשו הרבה. הקהל של השומרון הוא קהל חם. לדעתי מגרש ביתי שווה לפחות שניים-שלושה ניצחונות בעונה. הצלחנו למרות החוסר במגרש הבית, כי פשוט האמנו שאנחנו טובים יותר מקבוצות התחתית".

מה הייתה האסטרטגיה שלך להגיע להישג הזה?

"מהיום הראשון הקפדתי לשמור על גבולות גזרה מבחינת משמעת ודרישות מקצועיות מהשחקנים ברמת המחייבות וההשקעה. הקפדתי לחשוב פחות על עצמי ויותר על הקבוצה. להקפיד שכולם יהיו שותפים פעילים בכל פעילות של הקבוצה. מהיום הראשון אכפתי את כל הדרישות שלי מצוות השחקנים בתוך המגרש ומחוצה לו. זה כולל תזונה מחוץ למגרש, זמן פעילות עם מאמן האתלטיקה ועוד אלמנטים חשובים. ככה נוצרת מסגרת, וממנה מתקדמים.

"בכל דבר בכדורסל יש חוקים, גם בהגנה וגם בהתקפה. באסטרטגיה שלי כמאמן, שמירה על גבולות הגזרה שהוגדרו מראש היא אבן יסוד, וחייבים לשמור עליהם בכל מצב. אנחנו עובדים אחרי כל משחק ומפיקים לקחים, כמובן. עורכים וידיאו של לקט מהמשחק ופועלים לתיקון על פי האסטרטגיה".

 

רוצים להיות בינלאומיים

"הספורט המקומי נותן גאוות יחידה לאזור. זה גם יביא תיירות ספורט בשלב מסוים, אבל בעיקר ספורט מחבר בין אנשים בין לבבות, וזה מה שיש לנו כאן", אומר יוסי דגן, ראש מועצת השומרון. "כשאני שומע שחקן מארצות הברית ששיחק בקבוצות שאין להן שום קשר לישראל או לשומרון מתלהב מהאזור ומהקבוצה, זה מחמם לי את הלב, ואני יודע שהוא יהיה לשגריר הטוב ביותר שלנו.

"אנחנו מגייסים תקציבים כדי להגיע הכי רחוק בספורט הישראלי. אנחנו נפגשים עם תורמים ומגייסים כסף לדבר הזה, כי הוא יכול להיות שובר שוויון בהיבט של המקום של השומרון בתודעה הישראלית ובתודעה הבינלאומית".

יוסי דגן: "יש גם נקודה של חיבור בספורט: השחקנים והאוהדים שלנו נפגשים במגרש ומבקרים במגרשים של הקבוצות היריבות, וכך הספורט גם מחבר. הספורט מאפשר להתמקד במשחק עצמו ולא ביריבות הפוליטיות שבין הקבוצות; הוא מאפשר להתמקד בדבר שמשותף לשתי הקבוצות, האהבה לספורט, והסטיגמות נחלשות"

מאיפה בא הרעיון להשקיע דווקא בספורט?

"לפני כמה שנים ישבתי עם משה קלוגהפט, אחד היועצים האסטרטגיים הבכירים במדינת ישראל, הצגתי לפניו את כל הפרויקטים של ההסברה שאנחנו עושים וביקשתי ממנו עוד רעיון איך לשנות את התודעה ביחס לשומרון. תן לי קלף מנצח, ביקשתי, והוא אמר לי: יש לכם קבוצת כדורסל? תביא אותה לליגת העל.

"מאז אני מוכוון לזה. ההבנה שלי אומרת שביום שישדרו שידורים חיים של מכבי תל אביב מול אליצור שומרון מתפוח, השיח יהיה אחר. אנחנו פועלים בכל הכוח באמצעות תקציבים ומשאבים, אבל בעיקר באמצעות הרוח. הרוח של השומרון, שכמו ששמעת מהשחקנים לא רק מביאה לכאן את השחקנים הטובים ביותר בליגה אלא גם משאירה אותם כאן איתנו. אנחנו קוראים לזה משפחה".

וזה לא קצת להפוך את הספורט לפוליטי?

"מבחינתי השומרון הוא כמו כל אזור אחר במדינת ישראל. האמירה שלי היא שאין אמירה. יש לנו קרן קולנוע, יש לנו אלפי ספורטאים, ויש לנו קבוצת כדורסל שתהיה המובילה במדינה. זה מראה שההתיישבות ביהודה ושומרון עוברת שלב. אני קורא לזה 'מהתנחלות להתיישבות'.

"אנחנו חלק ממדינת ישראל, ומתחרים כשווים מול שווים. וכן, יש לנו קבוצת כדורסל מעולה שתגיע הכי רחוק בספורט הישראלי. כמו שהפועל גליל עליון הגיעו לצמרת הכדורסל הישראלית עם עודד קטש וזכו באליפות ישראל עם הכוכב דורון שפר, כך תראו שעוד יבוא יום ואליצור שומרון תגיע לליגת העל ויהיו שידורים חיים מתפוח. זה החלום שהצבנו לעצמנו לפני שבע שנים, והיום אנחנו רואים את החלום הזה מתגשם אט אט לנגד עינינו.

"כמו שיש לנו נבחרת ישראל כדי שיהיה ייצוג למדינה בעולם ויראו פנים אחרות שלנו, כך אנחנו מראים באמצעות הקבוצה את הפנים היפות של השומרון ושל ההתיישבות. השחקנים והאוהדים של הקבוצה הם השגרירים שלנו, שמראים שהשומרון זה מקום של חיים.

"מעבר לזה יש גם נקודה של חיבור בספורט: השחקנים והאוהדים שלנו נפגשים במגרש ומבקרים במגרשים של הקבוצות היריבות, וכך הספורט גם מחבר. הספורט מאפשר להתמקד במשחק עצמו ולא ביריבות הפוליטיות שבין הקבוצות; הוא מאפשר להתמקד בדבר שמשותף לשתי הקבוצות, האהבה לספורט, והסטיגמות נחלשות".

מה החזון?

"אני רוצה לראות משחק בין אליצור שומרון למכבי תל אביב ואפילו משחק מול קבוצות אירופיות ביורו ליג או ביורוקאפ".

איך העולם מגיב לזה? ה-BDS?

"ה-BDS – כמו בכל תחום – רק מחזק אותנו, ואנחנו מתמקדים בטוב ולא ברע, באהבה שלנו לספורט. הגיעו אלינו לאליצור שומרון שחקנים זרים מעולים שבאו מאמריקה, כמו האמריקאי קית' סטו, בוגר אוניברסיטת מיאמי שבפלורידה, ורייג'ון קלי ממינסוטה, שהגיע אלינו אחרי ששיחק בקבוצת הכדורסל של ליל בצרפת, או דיוק שלטון, בוגר מכללת טמפה. לא חוששים להגיע אלינו גם שחקנים כמו עידו פליישר ויובל לוין, שהיו בליגת העל. פנינו לעתיד, ואני בטוח שבקרוב תשמעו על הקבוצה עוד ועוד כשנעפיל לליגת העל".