הרבעון הראשון
ד"ר חגי בן ארצי, מורה לתנ"ך ולהיסטוריה
החלטת החלוקה באו"ם (י"ז בכסלו תש"ח [29 בנובמבר 1947])
בלי החלטת האו"ם לא היה דוד בן-גוריון מעז להקים את המדינה. הרב סולובייצ'יק מדבר על ממד הנס שבהחלטה: רוב עצום הצביע בעד בלא שום היגיון מדיני. מזרח ומערב התאחדו, ורוסיה וארצות הברית, שלחמו זו בזו במלחמה הקרה, ואיתן מדינות חבר העמים הבריטי הצביעו בעד, נגד עמדתה של בריטניה.
בריחת ערביי ארץ ישראל
סדרת טעויות של מנהיגי ערב שקראו לערביי הארץ לעזוב, אירועי דיר יאסין ועוד גרמו לשבע מאות אלף ערבים לעזוב את טבריה, צפת, חיפה ויפו: כ-80% מערביי ארץ ישראל עזבו את בתיהם וברחו. אילולא הבריחה הזו היה שיעור הערבים במדינת ישראל 60% מהאוכלוסייה. ואולם מי שנשארו היו 10% מאוכלוסיית המדינה.
הכרזת המדינה ומגילת העצמאות
עצם ההחלטה על הקמת המדינה היא נס גדול, וצריך להזכיר את שליח ההשגחה דוד בן-גוריון. זה נס, כי כל המומחים בעולם העריכו שהמדינה תובס. משה שרת שמע את זה במפורש משר החוץ האמריקאי, חזר אל בן-גוריון, וזה שאל את יגאל ידין. ידין אמר שהסיכוי הוא חמישים-חמישים. בן-גוריון החליט להכריז על הקמת המדינה מתוך ידיעה ודאית שתפרוץ מלחמה. זו רוח ממרום. המגילה שהיום נושאים את שמה לשווא היא נס שכל נציגי הציבור – מהחרדים ועד פועלי אג"י, כולל השמאל הקיצוני – כולם חתמו על מגילה שהמשפט המרכזי בה הוא שמדינת ישראל תהא מושתת על עקרונות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.
דרך בורמה – הצלת ירושלים העברית החדשה
זה נס בלתי נתפס: ירושלים עמדה ליפול. את לטרון לא הצליחו לכבוש, ולא היו מים, אוכל ותחמושת. ברגע האחרון לפני ההפוגה הראשונה הצליחו לחבר את ירושלים בדרך בלתי אפשרית שהתגלתה לגמרי במקרה.
הניצחון במלחמת העצמאות (ט' באדר תש"ט)
נס עצום בניגוד לכל התחזיות. ניצחון מוחץ על חמישה צבאות והרחבת גבולות המדינה מעבר לגבולות החלוק. בין השאר כבשנו את ירושלים, יפו, באר שבע, אשדוד, קריית גת, לוד, רמלה עכו, נהרייה ונצרת. זה ניצחון שאפשר להגדיר אולי הניצחון הגדול ביותר בהיסטוריה של העם היהודי עד אותו הזמן. מייד לאחר סיום המלחמה, בתחילת מרץ 1949, התקבלה באו"ם פה אחד החלטה 194, שדרשה לחזור לגבולות החלוקה ולהחזיר את הפליטים. מדינת ישראל הקטנה, שהרגע יצאה ממלחמה איומה והייתה במצב כלכלי נורא ובמצב מדיני קשה מאוד, ללא נשק, החליטה לדחות את החלטת האו"ם ולהחיל ריבונות ישראלית על כל השטחים שנכבשו מעבר לתוכנית החלוקה. זו רוח ממרום, וגם כאן פעל שליח ההשגחה העליונה דוד בן-גוריון.
פתיחת שערי הארץ לקליטת העלייה
זה אירוע שמבטא גבורות וניסים. יישוב של שש מאות וחמישים אלף איש קלט בתוך שנתיים שבע מאות אלף איש. זה נראה בלתי אפשרי ומטורף, אבל זה קרה. זו גבורה של מסירות נפש, כי היא דרשה הכרזה על משטר צנע: היישוב היה מוכן לקבל עליו לשנים הסתפקות בחצי ביצה ושתי פרוסות לחם ליום. כאן צריך להזכיר שתי דמויות, של הרבנים יצחק הרצוג ובן-ציון מאיר חי עוזיאל, שלחצו לקבל את כולם – ממזרח וממערב.
כור ההיתוך ופרשת ילדי תימן
זו הייתה לא רק חטיפה של כמה מאות ילדים; זו הייתה פעולה מסיבית לחינוך מחדש. הם הגיעו דתיים, ורצו להפוך אותם לצברים חילונים. מדיניות כור ההיתוך נעשתה גם מכוונות טובות, אבל חוללה אסון גדול, שבשלו רבים מבני העלייה מארצות המזרח התנתקו מהעולם הדתי שלהם.
הכרת מדינת ישראל בחינוך ממלכתי-דתי ובחינוך חרדי עצמאי
בשנת 1952 הכיר בן-גוריון בממ"ד בלחצה הפוליטי של המפד"ל ובלחץ הרבנים הראשיים. הפלגה פרשה אז מהממשלה על הרקע הזה, והעניין סוכם והוסדר. עד היום ההחלטה נותנת לנו פירות נהדרים של חינוך ממלכתי-דתי ושל חינוך חרדי.
הסכם השילומים עם גרמניה
ההסכם נחתם סופית בכ' באלול תשי"ב. הוויכוחים עליו התנהלו כמעט שנה. מתברר שמפרספקטיבה היסטורית בן-גוריון צדק. הכסף הזה הציל את המדינה, שלא היה לה אוכל ונשק. האמריקאים המשיכו באמברגו, מאות אלפים גרו באוהלים ובפחונים. המדינה התרוששה מהמלחמה ומהעלייה. בן-גוריון החליט שאין ברירה אלא להציל את המדינה, ומיליארדי מארקים זרמו לישראל. בכסף הזה קנינו אוכל, נשק וצוללות ובנינו שיכונים לעולים.
הקמת יחידה 101 (כ"ד באב תשי"ג)
צעד זה מסמל את כל פעולות התגמול לסדרת פיגועים שגבו מאות פצועים והרוגים. הצבא אחרי מלחמת העצמאות היה מפורק, ואז החליט בן-גוריון לגייס את אריק שרון. שרון הביא את גיבור ישראל מאיר הר ציון, והם הקימו יחידה שגילתה את צה"ל האמיתי: גבורה, העזה ויוזמה, נכונות ודבקות אינסופית במטרה.
מבצע סיני
נקודת מפנה בהיסטוריה של מדינת ישראל. מבצע צבאי גדול ראשון. מדינת ישראל יצאה למלחמה נגד האויב המצרי ההולך ומתעצם בפעם הראשונה אחרי מלחמת העצמאות, וקצרה הכרעה צבאית דרמטית שלא הייתה במלחמת העצמאות. במבצע הזה התגלתה העוצמה הצבאית הישראלית במלוא הדרה: בתוך שבוע אחד מחצה ישראל את צבא מצרים וכבשה את כל חצי האי סיני. היו לה מאה ושבעים הרוגים בלבד, ובמבצע נרשמו פעולות נועזות של הצנחת לוחמים מאתיים קילומטר מישראל. ההצלחה הצבאית פתחה את המצרים ונתנה למדינה מעמד של מעצמה צבאית. בזכות זה זכינו גם לקשר עם הצרפתים שגרם להקמת הכור האטומי בדימונה, וזה סיפק נשק צרפתי בכמויות שהציל את מלחמת ששת הימים.
מפעל הזרמת מי הירקון לנגב, המוביל הארצי והפרחת השממה
המוביל הארצי מהכינרת אל הנגב הוא מפעל עצום – מפעל החקלאות הגדול ביותר בארץ ישראל בהיסטוריה ואחד הגדולים בתולדות החקלאות בכלל. מדינה ענייה במים הצליחה להפריח את השממה ולפתח חקלאות גם בנגב היבש. אז התחילה ההתיישבות החקלאית בנגב. ל' בסיוון תשכ"ד היה יום חנוכת המוביל הארצי, מפעל של עשר שנים והתגשמות חזון הנביאים.
משפט אייכמן
אייכמן נתפס בכ"ו באייר תש"ך, ומשפטו הסתיים בכ"ו באייר תשכ"ב. כ"ו באייר הוא יום פרוץ מלחמת ששת הימים כמה שנים אחרי כן. במשפט הזה נחשף העולם כולו בפעם הראשונה למלוא היקף הזוועות של השואה. גם היישוב היהודי התכחש עד אז לניצולי השואה, אך מאז תודעת השואה מלווה אותנו בעוצמה רבה.
פרס נובל לש"י עגנון
עגנון מסמל את הספרות העברית החדשה, אבל אני מוסיף את אלתרמן ואת אורי צבי גרינברג. אלתרמן מייצג את הציונות הסוציאליסטית, גרינברג – את הרוויזיוניסטית, ועגנון – את הציונות הדתית. חשוב להדגיש ששלושתם היו ראשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה אחרי מלחמת ששת הימים. זהו נס תחיית הספרות העברית הציונית.
מלחמת ששת הימים (כ"ו באייר עד ב' בסיוון תשכ"ז)
הנס הגדול בהיסטוריה של העם היהודי. אירוע בלתי נתפס. הטייסים שיצאו למבצע מוקד ידעו שההערכה היא שאחד מכל שניים לא יחזרו, אך כולם יצאו. כמעט כולם חזרו: נפלו תשעה מתוך מאתיים. זה נס גדול שמתבטא לא רק בניצחון אלא בחזרתנו לירושלים, ליהודה ושומרון, לבקעת הירדן, לעזה ולסיני. מדינת ישראל הקטנה, עשרים אלף קמ"ר, גדלה לתשעים אלף קמ"ר, וכל זה בשישה ימים. שום דבר בהיסטוריה היהודית לא מתקרב לזה. אני נוהג להגיד הלל בכל ששת הימים שמכ"ו באייר ועד ב' בסיוון, יום שחרור הגולן.
איחוד ירושלים (כ' בסיוון תשכ"ז)
יום החלטת ממשלת ישראל לאחד את ירושלים השלמה תחת החוק הישראלי. מאז נבנו בשטח החדש שכונות חדשות שהן גדולות יותר מהשכונות שהיו עד אז בירושלים. זה נס גדול, כי מועצת הביטחון של האו"ם וכל המעצמות אמרו שאסור לישראל לספח את השטחים שנכבשו במלחמה, אך ממשלת ישראל צפצפה על כל ההחלטות הללו, סיפחה את השטחים הסמוכים לירושלים והתחילה בתנופת בנייה בעיר.
ההתעוררות הציונית של יהדות התפוצות
לאחר ששת הימים היה גל עלייה של שמנה וסולתה של יהדות ארצות הברית. חלק מהנס הזה היה ההתעוררות הציונית ברוסיה. יהדות רוסיה זקפה את קומתה והייתה מודעת ליהדותה, ולכן נלחמה על הזכות לעלייה לארץ. מסך הברזל נפרץ בתחילת שנות השבעים בגל גדול של עלייה מרוסיה ברכבות שעברו דרך וינה בדרך לארץ ישראל. ההמשך שלו הוא הגל העצום בשנות התשעים, כשאיש לא האמין שיישאר מישהו מיהדות רוסיה.
תוכנית אלון
מייד אחרי מלחמת ששת הימים התחילה התיישבות בהחלטה לא רשמית לא רק בירושלים אלא גם בגבולות החדשים – רמת הגולן כולה, בקעת הירדן ומזרח סיני – בהתחלה בהיאחזויות נח"ל ואחר כך ביישובים בגבולות הביטחון שקיבלה הממשלה בהחלטה לא רשמית. בזכות זה עד היום רמת הגולן ובקעת הירדן בידנו.
ההתיישבות בחברון ובגוש עציון (ראש השנה תשכ"ח בכפר עציון, פסח תשכ"ח בחברון)
עם ישראל חזר אל המקומות הקדושים והשלים את השיבה לירושלים ולהר הבית, לקבר רחל, לגוש עציון ולמערת המכפלה. זה נס שהמדינה, למרות הלחץ הבינלאומי, נתנה את ברכתה להתיישבות בכפר עציון ובחברון.
מלחמת ההתשה
מלחמה קצת נשכחת. שלוש שנים – ממלחמת ששת הימים ועד תש"ל – למעשה ניהלה ישראל מלחמה נגד מצרים וירדן. היו חדירות בלתי פוסקות של חוליות מחבלים בבקעת הירדן, ומאות חיילי צה"ל נפצעו ונהרגו, כולל קצינים בכירים ישראלים שהובילו מרדפים. מדינות ערב לא השלימו עם התבוסה, והמלחמה הסתיימה רק באב תש"ל.
מלחמת יום הכיפורים
גבורות וניסים – במסירות נפש גדולה ובהרבה ניסים זכינו בניצחון שבמובנים מסוימים עלה על ששת הימים. במלחמת יום הכיפורים נחלנו את המפלה הראשונה, ובעקבותיה הכינו לנו הסורים והמצרים תבוסה מוחצת. חטיבה הושמדה בגולן, אוגדה שכמעט כולה הושמדה בסיני וכישלון של התקפות הנגד. חיל האוויר הובס תבוסה מוחצת והפסיק לטוס. מתוך התבוסה הזו, בתוך שבוע אחד ברמת הגולן ובתוך שבועיים בחזית הדרום עברו לניצחון מוחץ, חדרו לעומק סוריה בדרך לדמשק, ובמצרים עברו את תעלת סואץ בלי שהמצרים עשו דבר. שלוש אוגדות מחצו את צבא מצרים בצד המצרי של התעלה וכיתרו את הארמייה השלישית. זהו ניצחון אדיר מתוך מפלה אדירה. מהמלחמה הזו צמחה תנועה של תשובה ותנועה גדולה של התיישבות ביו"ש. הצד השני של המטבע הוא שהיא שברה את הציבור החילוני, וכך הוקמה תנועת שלום עכשיו.
ד"ר מיכאל בן ארי
גוש אמונים – סבסטיה
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל הוא שדחק בתלמידיו לאחר מלחמת יום הכיפורים לצאת מהדכדוך הלאומי ולממש את ירושת הארץ במרחבי יהודה ושומרון, סיני ורמת הגולן. הרוח הגדולה שהתחילה לפעם בקיץ תשל"ד בניסיון התיישבות בתחנת הרכבת הישנה בסבסטיה, נמשכה בהיתר ממשלתי לכמה משפחות במחנה הצבאי קדום, והן צמחו ברבות המים לכמאה יישובים ויותר מחצי מיליון מתיישבים, מהגלבוע שבצפון למורדות דרום הר חברון.
הציונות – "גזענות"
בסתיו תשל"ו הובילה ברית המועצות את החלטת האו"ם להכרזה "הציונות היא סוג של גזענות". חיים הרצוג, שגריר ישראל באו"ם, קרע את נייר ההחלטה מעל דוכן הנואמים וציין בנאומו הנוקב כי בניין האו"ם הפך למרכז האנטישמיות העולמי, ולו נקלע למקום היטלר, הוא היה מרגיש בבית.
להקת כוורת
תשל"ג–תשל"ו: להקת רוק ישראלית סוחפת את הרחוב הישראלי, המזמר איתן פזמונים מחויכים חסרי הקשר ופשר. הם אפילו נשלחו לאירוויזיון במבוכה של דור מבולבל: "נתתי לה חיי… למדתי מה זה סתם".
מבצע יונתן (אנטבה)
חטיפת מטוס אייר פרנס בקיץ תשל"ו הביאה לידי מבצע החילוץ הנועז שקיבל את השם 'מבצע יונתן' על שמו של מפקד המבצע יוני נתניהו הי"ד, שנפל במהלך הפריצה לטרמינל באוגנדה, שהוחזקו בו יותר ממאה חטופים יהודים. תלמה אליגון-רוז תמצתה את הרגשות הגואים של הערבות ההדדית במילות השיר 'ארץ צבי': "אל עם אשר לא יחשה, שאת בניו לא יפקיר לזר".
מכבי תל אביב אלופת אירופה
חורף תשל"ז: מכבי תל אביב בכדורסל עשתה היסטוריה והביסה את קבוצת הצבא האדום צסק"א מוסקבה 91:79. את הדוב הרוסי האימתני ניצחו ארואסטי וברקוביץ' הישראלים והקפטן טל ברודי, עולה חדש מארצות הברית, שחקק את המשפט "אנחנו במפה ואנחנו נשארים במפה, ולא רק בספורט, בהכול". המוני חוגגים נלהבים התאספו באותו הערב בכיכר מלכי ישראל, קפצו לבריכת המים וקראו: "הו הא מה קרה, צסק"א אכלה אותה".
נשות בית הדסה
היישוב היהודי בחברון, שנמחק במאורעות תרפ"ט, התחדש באביב תשל"ט בהנהגת הרבנית מרים לוינגר, כשנכנסו אחת עשרה נשים ושישים ילדים להתגורר בבניין בית הדסה שבתוך תוכי חברון, נכס יהודי ששימש בעבר בית חולים. ראש הממשלה מנחם בגין נמנע מלפנות אותם, אך הורה שלא לאפשר כניסה נוספת למקום. לאחר כשנה של עמידה איתנה בתנאי סגר, בעקבות פיגוע שנרצחו בו שישה בחורי ישיבה, נפתחה הדרך לחידוש היישוב היהודי בעיר האבות.
הנסיגה מסיני ועקירת יישובי חבל ימית
אביב תשמ"ב: הם הפכו את חולות המדבר לחולות של זהב המניבים שפע יבול חקלאי משובח. עשרים ושישה יישובים פורחים שהקימו עולים חדשים ובני ההתיישבות העובדת נעקרו והוחרבו בעקבות הסכם השלום עם מצרים לנסיגה ממרחבי סיני, ועימם נעקרה רוח ההגשמה הציונית שהומרה בפיצוי כספי נדיב. שיר התפילה של נעמי שמר מהדהד מאז: "אל נא תעקור נטוע – השיבני ואשובה אל הארץ הטובה".
התרגיל המסריח
בתרגיל פוליטי שהוביל ח"כ שמעון פרס ממפלגת העבודה הוא הצליח בזכות תמיכתן של המפלגות החרדיות להפיל בשנת 1990 את ממשלתו של יצחק שמיר. ואולם ביום שביקש לחגוג את השבעת ממשלתו החדשה התברר לו שחסרה לו האצבע של ח"כ ישראל מזרחי מאגודת ישראל, חסיד חב"ד שנשמע להוראת הרבי מלובביץ' שלא לתמוך בממשלה שתמסור שטחים.
שלח את עמי – הרמת מסך הברזל
כיובל שנות דיכוי יהדות רוסיה הגיעו לסיומן עם פירוקה של ברית המועצות בשנת תשנ"א. בדרך אל החופש והשיבה הביתה של כמיליון עולים נזכיר את גבורתם של אסירי ציון, כמו אידה נודל, יוסף מנדלביץ' ונתן שרנסקי, מסורבי עלייה, לומדי עברית ומלמדיה, את השמירה על גחלת היהדות בפועלו של הרבי מלובביץ' וחסידי חב"ד ואת העלאת הנושא לסדר היום העולמי בזכות הרב מאיר כהנא וחברי הליגה להגנה יהודית.
עופרה חזה – עם ישראל חי על אדמת גרמניה
הנערה מסדנת שכונת התקווה ניפצה בקולה הייחודי כל תקרת זכוכית בארץ ובעולם. בשנת תשמ"ג ייצגה חזה את מדינת ישראל באירוויזיון שנערך על אדמת גרמניה בשיר 'חי', שכתב אהוד מנור, ובפזמון אמונה ומסר: "עם ישראל חי, זה השיר שסבא שר אתמול לאבא… טוב שלא אבדה עוד התקווה".
מבצע שלום הגליל – מלחמת לבנון הראשונה
לאחר שהפכה לבנון לבסיס טרור שהופצצו ממנו יישובים ישראליים בגליל, יצא צה"ל באביב תשמ"ב למלחמה לביעור בסיסי אש"ף בלבנון. המלחמה, שהנהיגו מנחם בגין ואריאל שרון, לא זכתה לקונצנזוס וכונתה בפי אנשי שמאל בכינויים כמו "מלחמת שולל" ו"הבוץ הלבנוני". אש"ף אומנם גורש מלבנון, אך את מקומו ממלא מאז חזבאללה.
עסקת ג'יבריל, אינתיפאדה וחמאס
בקיץ תשמ"ה ביצעה ישראל עסקה ששוחררו בה 1,150 מחבלים תמורת כמה חיילים שנשבו במהלך מלחמת לבנון. במשוחררים היו ג'יבריל רג'וב, שלאחר שחרורו היה ממובילי האינתיפאדה הראשונה, ואחמד יאסין, ששב לעזה כדי להכריז משם על הקמתה של תנועת חמאס. הכניעה לטרור תדלקה אותו, ומחיר הדמים היה כבד מנשוא.
הסכם אוסלו
בשנת תשנ"ג חתם ראש ממשלת ישראל יצחק רבין הסכם עם מנהיג אש"ף יאסר ערפאת. ארגון הטרור שייעודו השמדת מדינת ישראל קיבל הכשר רשמי ממדינת ישראל. אלפי מחבלים באו מתוניס, חומשו בכלי נשק וקיבלו את השליטה על ערים ביהודה ושומרון ובעזה. רב המרצחים ערפאת זכה בפרס נובל לשלום עם יצחק רבין ושמעון פרס. את מחיר הדמים של המהלך שבו הכירה מדינת ישראל בזכותם של מבקשי נפשה אנחנו משלמים עד היום.
עידן נתניהו
רצח ראש הממשלה יצחק רבין בסתיו תשנ"ו טלטל את החברה בישראל והביא לידי הבחירות שנערכו באביב תשנ"ו והעמידו לבחירה ישירה את מנהיג השמאל הוותיק שמעון פרס מול המועמד הצעיר בנימין נתניהו. מדגמי הבחירות הבטיחו את ניצחונו של פרס, אך כשהגיעו תוצאות האמת נכנסה ישראל לעידן נתניהו, וזה המשיך את דרך אוסלו ב'הסכם חברון'.
ד"ר יוסי לונדין
במונחים היסטוריים האירועים שהתחוללו בישראל בחצי היובל האחרון חסרים את הפרספקטיבה המספקת כדי לדעת מי מהם אכן השפיע על המדינה ודמותה לטווח רחוק, אבל פטור בלא כלום אי אפשר. לפניכם אפוא "שנים עשר הגדולים" כולל הערת אזהרה: ייתכן מאוד שספר חבוי מן העין, תנועה רוחנית נחבאת אל הכלים או סטארט-אפ חשאי שמחולליהם אולי בקוראי עלון זה יתבררו בעתיד כאירוע רב-השפעה הרבה יותר מהאירועים המצוינים להלן. האירועים מצוינים לפי סדרם הכרונולוגי, ללא הכרעה בדבר חשיבותם.
מצפון תיפתח הרעה – הנסיגה מלבנון
בי"ט באייר תש"ס (2000) נסוג צה"ל מרצועת הביטחון בדרום לבנון. רבים צהלו עם סיום עשרים שנים מדממות בארץ הארזים. בפועל אפשרה הנסיגה לארגון חזבאללה להתעצם ולהתחמש, ובקיץ תשס"ו (2006) לצאת במערכה קשה נגד ישראל במלחמת לבנון השנייה, וזו הסתיימה בסוג של תיקו. האם מלחמת לבנון השלישית היא עניין של זמן?
ביד חזקה ובזרוע נטויה – חומת מגן
הסכמי אוסלו התפוצצו בקול רעש גדול עם פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא בראש השנה תשס"א (2000). פיגועי ירי, אוטובוסים מתפוצצים ומחבלים מתאבדים הפכו לשגרת חיים בישראל. לאחר שקרוב לאלף איש מצאו את מותם במעשי רצח וטבח, שהגיעו לשיאם בפיגוע במלון פארק בליל הסדר תשס"ב (2002), יצא צה"ל למבצע חומת מגן, שנחשב לאחד המבצעים הצבאיים המוצלחים בהיסטוריה העולמית נגד תשתיות טרור, והשתלט מחדש על השטחים שנמסרו לידי הרשות הפלשתינית. הטרור, לאסוננו, לא הלך לשום מקום, והוא ממשיך להכות בנשק קר ובנשק חם כמעט מדי יום, אבל המציאות ההזויה של אזורי מקלט ביהודה ושומרון שבהם יכלו מחבלים לעשות כרצונם ב"ה כבר אינה שכיחה כבעבר.
תוכנית החירום הכלכלית
התוכנית שיצאה אל הדרך בא' בסיוון תשפ"ג (2003) בהובלתו של שר האוצר נתניהו טלטלה את המשק הישראלי ועוררה ביקורת נוקבת, אבל בסופו של דבר העבירה בהדרגה את המשק הישראלי למסגרת של משק חופשי ופורח ונחשבת לסיפור הצלחה עולמי.
הגירוש הגדול – תוכנית ההתנתקות
למחרת תשעה באב תשס"ה (2005) החלה עקירתם של יישובי גוש קטיף וצפון השומרון. המניע למעשה: אם היה בשל שיקול ביטחוני, בשל רצון לחפות על מעשים פליליים או "כדי ללמד את הציונות הדתית לקח", כפי שהתבטא מי שהיה לימים ראש הממשלה, עדיין לא ברור. התוצאה ברורה: מלבד הרס המשפחות והרס הערכים הציוניים הפכו כל דרום הארץ ומרכזה למטווח טילי חמאס וג'יהאד המחייבים את צה"ל לצאת כמעט מדי שנתיים למבצע לריסון האויב. עד הפעם הבאה.
מבצע אריזונה – השמדת הכור בסוריה
המבצע של חיל האוויר ויחידות מיוחדות בכ"ג באלול תשס"ז (2007), שבמהלכו הושמד הכור הגרעיני בסוריה, הוכיח שוב את נחישותה של ישראל למנוע מאויביה את נשק יום הדין. האם ברבעון הבא נציין מבצע דומה באיראן?
מצטרפים למועדון הגדולים – OECD
בערב ראש השנה תשע"א (2010) אושרה הצטרפותה של ישראל לארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי (OECD), ביטוי לאמון העולמי בכלכלה ובחברה הישראלית.
כנתינתה כן נטילתה – זכרם לברכה
רבים מגדולי הדור שהעמידו את עולם התורה במדינת ישראל הלכו לעולמם ברבעון השלישי, ובהם הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו, הרב שך, הרב דרוקמן ורבים אחרים. שלא כבדורות קודמים היו הלוויותיהם לאירוע ציבורי מרכזי ששודר תכופות בשידור חי בכלי התקשורת והצביע על מעמד עולם התורה בחברה הישראלית. הלווייתו של הרב עובדיה יוסף בג' במרחשוון תשע"ד (2013), שהשתתפו בה קרוב למיליון איש, הייתה ככל הנראה האירוע הציבורי הגדול ביותר שהיה אי-פעם בישראל.
מבצע שובו אחים
מבצע החיפוש אדיר הממדים אחר שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו בגוש עציון בט"ו בסיוון תשע"ד (2014) עורר תחושת אחדות כמעט חסרת תקדים בקרב הציבור היהודי בארץ, שעמד נפעם לנוכח גבורתן של המשפחות השכולות. משפחות שכולות רבות נוספות הפכו במהלך הרבעון השלישי לסמל של התמודדות, בחירה בחיים וקריאה לעשיית הטוב.
י-ר-ו-ש-ל-י-ם
בכ"ט באייר תשע"ח (2018), כשבעים שנה לאחר שהוכרזה בירת ישראל, נפתחה שגרירות ארצות הברית בירושלים. ההכרה הבינלאומית ההדרגתית במעמד עיר הקודש עם השדרוג בדרכי התחבורה לבירה (הרכבת הקלה מקיץ תשע"א [2011] ומסילות דוד המלך המהירות מתל אביב לעיר ציון משנת תשע"ח [2018]) מקרבות אט אט את היום שבו נזכה לראות את הר בית ה' בראש ההרים ו"נהרו אליו כל הגויים".
לתת כתף – מדינת מתחסנת
בה' בכסלו תש"ף (2019) התחסן ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בחיסון לקורונה של חברת פייזר בשידור חי לעיני צוותי טלוויזיה מכל העולם. ישראל, המדינה המחוסנת הראשונה בעולם, הייתה למגדלור רפואי וחברתי בימים שהמגפה עדיין השתוללה ברחבי העולם.
הגר אשר בקרבך – הפרעות בערים המעורבות
בכ"ח באייר תשפ"א (2021) החל המרד של ערביי ישראל בערים המעורבות. לנוכח חוסר האונים של המשטרה רק התארגנויות של מתנדבים יהודים מנעו פוגרומים בסגנון תרפ"ט בלוד, בעכו וביפו. שאלת התנהלותם של ערביי ישראל שעלתה על סדר היום עוד מימי מהומות אוקטובר 2000 הייתה לפצע פתוח הדורש טיפול דחוף.
דמוקרטיה בסימן שאלה
בה' בניסן תשפ"ג (2023), לנוכח אנרכיה ברחובות תל אביב מגובה בהתלהמות תקשורתית ואיומים בדבר סרבנות והפסקת פעילות כלכלית מצד קבוצות חזקות בחברה, נכנעה ממשלת ישראל והקפיאה (בואכה ביטלה) את תוכנית רפורמת לוין-רוטמן, שנועדה להשיב למדינת ישראל את הכלל הדמוקרטי הפשוט שלפיו נציגי העם בבית הנבחרים ולא שופטי בית המשפט הם שיקבעו את חוקי המדינה. יכולתן של קבוצות עילית להכניע את הממשלה ולבטל במידה רבה את תוצאות הבחירות הטילה צל כבד על משמעות היותה של ישראל מדינה דמוקרטית. האם האירוע יהיה סוג של פרשת דרכים בחברה הישראלית? נדע מן הסתם בסיכום הרבעון הבא.
יוסי לונדין
נבואה ניתנה לאנשים מסוימים מאוד מאז חורבן הבית, ועליות וירידות ואירועים מפתיעים המשנים סדרי עולם וחברה הם לחם חוקם של היושבים בארץ הקודש. ובכל זאת שני תהליכים עקביים מלווים אותנו מאז הקמת המדינה ורק הולכים ומתעצמים בשנים האחרונות, ואין סיבה נראית לעין שייפסקו.
תהליך אחד הוא הגידול במספר היהודים היושבים בארץ הן במספרים מוחלטים והן בשיעורם בקרב יהודי העולם. סביר מאוד שביום העצמאות המאה יהיה המושג "הקהילות היהודיות בתפוצות" שייך ברובו להיסטוריה.
התהליך השני המתקדם בעקביות זה שבעים וחמש שנה הוא הגידול (המוחלט והיחסי) במספר היהודים האוהבים, מכבדים ומקיימים במידה כזו או אחרת את מסורת ישראל סבא. זה לא אומר שכולם יהפכו עד יום העצמאות המאה לקהל הקוראים של 'עולם קטן', אבל הכיוון הכללי, שלפיו עם ישראל מתקרב לאביו שבשמיים, ברור.
ההיסטוריה גם מוכיחה בדרך כלל שמציאויות שאינן תואמות את סדרי החיים הנורמליים צריכות במוקדם או מאוחר למצוא את פתרונן. 'חברת הלומדים' החרדית שהגיעה להישגים מופלאים תהיה חייבת להשתנות לנוכח ממדיה ומורכבות היחסים בינה לבין שאר חלקי החברה הישראלית, ולהבדיל, גם ערביי ישראל יצטרכו בסופו דבר להפסיק לפסוח על שתי הסעיפים ולהחליט אם הם לנו אם לצרינו.
כיצד ייראו בעוד חצי יובל חברה ומדינה שיושבים בה רוב יהודי העולם, ורובם אוהבי תורה ומצוות? ניתן לקב"ה להראות לנו מנפלאותיו. המשימה שלנו היא פשוט להשתדל שלא להפריע.
הרבעון הרביעי
ד"ר חגי בן ארצי
מה שכתוב בתנ"ך יתגשם. בתנ"ך כתוב מתחילתו ועד סופו שאחרי השלב הראשון של הגאולה – גאולה צבאית, פוליטית, מדינית וכלכלית – משיח בן יוסף בלשון חז"ל – יבוא השלב השני, של משיח בן דוד. זהו שלב של "וזרקתי עליכם מים טהורים ועשיתי את אשר בחוקותיי תלכו": התחדשות דתית, תשובה ובית מקדש, הארה דתית גדולה רוחנית לכל העולם.
כמו שמגלות למשיח בן יוסף יש חבלי משיח בן יוסף, והשואה הייתה חבלי משיח בן יוסף, יש גם חבלי משיח בן דוד. המעבר מהשלב החומרי לשלב הדתי הרוחני כרוך במשברים, טלטלות וייסורים, מלחמות ומאבקים. צריך להתכונן לזה שזה חלק מהגאולה, וייתכן שאנחנו עכשיו בתחילת השלב הזה של חבלי משיח בן דוד. כדי להתקדם לכיוון דתי יותר, יהודי ורוחני יותר, יש מאבקים והתנגדויות, ומי יודע מה עוד יתפתח מזה.
צריך לדעת שמעבר לכל המאבקים והקשיים שצפויים לנו מחכה גאולה שלמה: התחדשות דתית גדולה והשפעה על כל האנושות. נצטרך לעבור את חבלי משיח בן דוד, להתמיד במאבק לקידום מדינת ישראל רוחנית ודתית ולא להיבהל מכל המתנגדים והמפגינים.
אנחנו מתפללים שלא ימות משיח בן יוסף, כלומר שהמאבק הזה לא יהיה כרוך בקטסטרופה גדולה אלא יקרה בחסד וברחמים. אנחנו נעשה את שלנו, וה' הטוב בעיניו יעשה. הגאון מווילנה לימד אותנו, והרצי"ה היה חוזר על זה כל הזמן, שיש שני משיחים, שני שלבים בגאולה שהמעבר ביניהם כרוך בקשיים גדולים, ומעבר לקשיים האופק גדול: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה".
"אלף שנים צעירות לפניו" (אמיר גלבוע)
מיכאל בן ארי
באחד החגים לפני שנים נסעתי עם אבי ע"ה לירושלים, והכבישים בדרך העולה לעיר היו עמוסים. כשהתחלתי להתלונן שהתנועה לא זזה, אבא הביט בי בחיוך ואמר ספק בנזיפה: "תימלא עיר ציון!"
זה היה שיעור קצר ומכונן באמונה, בציונות, בהכרת הטוב. בזמן שאני ראיתי פקק, אבא, ששב מהגלות באפגניסטן, שעשה את לילותיו בתיקון חצות, ראה בחדווה כיצד דרכי ציון האבלות של מגילת איכה מתמלאות עולי רגל.
אבא, שכבר לא היה צעיר, לימד אותי כמה מסוכן להיות במעמד הזקנה – המנוונת, הנרגנת, השבעה מחייה, המתרפקת על עברה ורואה את עתידה בעין צרה. שהקשיים והאתגרים העומדים בפניה גורמים לה להרים ידיים ולהכריז: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה". כמה חיוני להידמות לכלב בן יפונה, שרוחו רוח אחרת, צעירה, נאמנה, מאמינה. שגם כשהיה בן 85 ידע להגיד: "עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּֽאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה".
במבט לאחור על שבעים וחמש שנות המדינה אנחנו חייבים להיות מלאי סיפוק ולשאוב כוחות מהבניין המפואר שעמד בכבוד בפגעי הזמן ומול אויביו מבית ומחוץ, ועם זאת לשמר ולטפח אותו, לתחזק את סדקיו וגם לקבל אחריות, להרים לו עוד קומה. ונצמצם זאת לשלוש שאלות: מי? מה? לאן?
מי? כל אחד מאיתנו! המשימה להניע את רכבת גאולת ישראל הונעה מאז ומעולם בידי יחידים שיזמו, הקריבו וחוללו שינוי. קוראים לזה מלמטה למעלה. פעולות כבירות בחיי העם התחילו כשהיחיד הפנים שאין הדבר תלוי אלא בו. שהוא אינו אדם פרטי העסוק בקידומו האישי אלא חלק מאומה, שליח הרואה לנגד עיניו את מושא השליחות שלו. הרב דרוקמן זצ"ל קרא לזה 'הנני!'
מה? גם כאן התשובה פשוטה. נזכיר כי שני הקווים המנחים של הציונות מראשיתה עסקו בדמוגרפיה ובגאוגרפיה, ובמילים ברורות יותר: עלייה – קיבוץ גלויות, והתיישבות – גאולת הארץ והפרחת השממה. ההישגים בשני התחומים מרשימים ביותר, אך בשני התחומים נותרה לנו כברת דרך.
עלייה: רוב העם היהודי אומנם בארץ ישראל, אך חלקו שנשאר בגלות הולך וגווע בשיעורי התבוללות מבהילים. המשימה הבהולה של חיסול הגלות צריכה לשוב ולעמוד לנגד עיני המנהיגות המדינית שלנו אך גם לנגד עיני כל אחד ואחד מאיתנו. נזכיר שארגון 'נפש בנפש', שהביא לארץ עד כה ארבעים וחמישה אלף עולים, הוא יוזמה של שני אנשים.
התיישבות: גאולת האדמות ויישוב השממה, שהיו גולת הכותרת של ראשית הציונות, כמעט נשכחו. הנאבקים לאחוז בארץ מכונים בכינויי גנאי, הנגב מופקר, הגליל הולך ונשמט, קק"ל שכחו את תפקידם, ומי שמדבר על גאולת אדמות ושמירתן בידיים יהודיות מואשם מייד בגזענות. אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו רשות להפסיד במערכה על אדמתה המועטה.
לאן? אל שאלת הזהות, הטעונה מכולן. מדינת כל אזרחיה נטולת סממני יהדות או מדינה יהודית. לא על הביטחון ולא על הכלכלה, המהות היא שעליה בסופו של דבר הכול עומד. במערכה הזאת פועלים זה שנים כוחות אדירים המנסים לעצב את דמותה ואת ערכיה של המדינה. באין זהות ייחודית יהודית, באובדן הייעוד של אומה יהודית של "נתן לנו את התורה, את השבת, העלנו לארץ ישראל והביאנו לבית הבחירה", אנחנו משולים לתרנגולת מרוטת ראש המדדה אל החידלון בביטחון.
השפה העברית והשירות הצבאי אינם ערובה ללכידות ארוכת טווח. מרן הראי"ה קוק ראה והתריע על זה כבר לפני מאה ועשרים שנים (מהשיר 'סובו ציון'):
הלאומיות האסופה, שמאויר קלוטה,
מאויר ארץ העמים, זמורת זר,
תוכל עמוד בנו רק תקופה מעוטה,
אחריתה שתלך תמס, ברושם מר.
לכן שוב אחים, שובו ציונים יקרים,
אל לאומיותנו הטהורה, לציון המצוינת.
עזבו שדי אחרים, חדלו מכרמי זרים,
שכקנה הרצוץ המה למשענת.
