לאחר הפגנות השמאל התעורר סוף סוף הימין. אחרי ההפגנות הגדולות שהיו בירושלים ובתל אביב מתכננים עכשיו יוזמי אותה מחאה, ברל'ה קרומבי, יו"ר מטה תקומה 23, וח"כ אביחי בוארון, יו"ר המטה המשותף של הימין לתמיכה ברפורמה, את עצרת התמיכה שתהיה ביום חמישי, ו' באייר (27 באפריל), הפגנת המיליון, ועל פי מארגניה שמה אינו משתמע לשני פנים: יש ציבור שרוצה שינוי מהותי בבית המשפט העליון ובדרכיו, ועכשיו ישמעו את קולו כפי שלא נשמע עד כה.
"הרבה מאוד אנשים אישרו הגעה", מספר קרומבי, שהיה כמעט לא זמין בטלפון כיוון שסגר ביממה האחרונה מאות אוטובוסים להסעת תומכים לעצרת. "בחודשים האחרונים הבנו שהרפורמה לא תקרה בבת אחת, זבנג וגמרנו. המצב מורכב. יש חצי עם ששטפו לו את המוח, שהכניסו לו פחדים והזיות. פוחדים שתהיה פה מדינת הלכה, איראן וטליבאן. שיזרקו להט"בים מהגגות. טענות הזויות! הבנו שצריך לעצור ולהרגיע את הלבבות, אבל לגבות את הקואליציה, את השר לוין וח"כ רוטמן, שימשיכו את המהלך הזה ולא ייבהלו. שיכבדו את בחירת העם".
"יש פה ממשלת צללים במקביל לממשלת ישראל, ושמה ממשלת הייעוץ המשפטי. היא מי שבפועל אומרת מה לעשות, מה אסור ומה מותר"
"החקיקה לא נעצרה ולא הוקפאה", מוסיף בוארון, "אלא נכנסה לתהליך של הידברות עם נציגי האופוזיציה. אנחנו שמחים מאוד על כך. זו רפורמה שבאמת תעשה טוב אם היא תזכה לתמיכת חלקים באופוזיציה. אבל בהפגנה הקרובה אנו באים לתת רוח גבית לממשלה הנבחרת, לראש הממשלה, לשר המשפטים וליו"ר ועדת החוקה.
"מטרת הרוח הגבית הזו כפולה: גם בשביל לעמוד על דעתנו בחדר המשא ומתן, וגם, במקרה שההידברות לא תצלח, להמשיך לממש את רצון הרוב ולהעביר את הרפורמה. לא נחשוש ולא נירא להמשיך בתהליך הזה עד לקו הגמר, כי רוב עם ישראל רוצה בו.
"ההפגנה הזו היא גם הפגנה נגד שלטון בית המשפט העליון", מסביר בוארון. "בשלושים ושתיים השנים האחרונות הוא לקח לעצמו המון סמכויות שאינן שלו, אם בפירוש חוקים בניגוד לכוונת המחוקק ואם בהגבלה או בביטול של החלטות שהחליטה הרשות המבצעת עקב 'אי-סבירות'. נוצר מצב שבו בג"ץ מחליט על הכול, הוא עומד בראש הכיפה, ומתחתיו כל מערך הייעוץ המשפטי לממשלה. הייעוץ המשפטי הוא כבר לא ייעוץ, הוא הוראה, גם אם היא עומדת בניגוד לעמדת השר. זה לא משנה. ההחלטה של הייעוץ המשפטי היא שקובעת.
"יש פה ממשלת צללים במקביל לממשלת ישראל, ושמה ממשלת הייעוץ המשפטי. היא מי שבפועל אומרת מה לעשות, מה אסור ומה מותר. כשיש התנגשות בין רצון העם לבין הייעוץ המשפטי, הייעוץ המשפטי מנצח".
אפשר להבין את המחאה של הצד השני? את הפחד מפני גוף ממשלתי שלכאורה לא יהיה כפוף לגוף אובייקטיבי?
"אנחנו לא רוצים לפרק את בית המשפט העליון ולגרום לאנרכיה", מבהיר בוארון, "המדינה הזו חשובה לנו. ודאי שכל החלטה ממשלתית צריכה להיות על פי חוק, וצריך ייעוץ ממשלתי שנותן עצות ברורות לדרג המדיני. חד-משמעית. אבל יש לזכור שמטרתו של הייעוץ המשפטי היא לא להגיד לאן צריך ללכת, אלא איך צריך ללכת. מעבר לזה מדובר בבית המשפט מאוד הומוגני, ליברלי ושמאלן. הפער שנפער בין בית המשפט העליון לרצון העם הולך וגדל, עד שבא העם ואומר: געוואלד, אני לא רוצה את בית המשפט הזה עוד".
בוארון מדגיש: "מובן שלא צריך למעוך את המיעוט ולפגוע בזכויותיו. יעלה על הדעת שנכריע בנוגע לאורח חייו הפרטיים של מישהו?! זו לא הכוונה של אף אחד במחנה הלאומי; זו לא דרכנו. אבל אנחנו כן רוצים להיות מעורבים בהחלטות שמתקבלות במדינת ישראל. גם בבית המשפט העליון מגיע למחנה הלאומי ייצוג כפי חלקו בעם. זה מה שאנחנו רוצים לתקן, ולא נרפה עד שנביא את השינוי".
איך הגענו למצב שדווקא חלק בציבור שבחר בממשלה ברוב מוחלט הוא שצריך להפגין?
"הימין והמחנה הלאומי היהודי ניצח בקלפי ניצחון מובהק", משיב בוארון, "לכן הניח הציבור, ולא באופן מופרך, שאין צורך בהפגנות. לכאורה יש לנו רוב וכל האפשרות להעביר את הרפורמה הזו. הופתענו לגלות שההפגנות של מתנגדי הרפורמה משפיעות במישרין על קבלת ההחלטות. קיווינו שהוכחנו כי לנו הרוב, ונאלצנו לגלות שלא היא. נדמה שהימין הלך לאיבוד. לכן אנחנו חייבים לצאת למגרש ולשחק את המשחק, כלומר להביע את רצון העם לרפורמה המשפטית.
"באותו יום שני בבוקר שבו כלו כל הקיצים" – השביתה הכללית במשק ב-23 במרץ, שמתנגדי הרפורמה כינו 'יום השיתוק הלאומי' – "החלטנו לערוך הפגנה. בקריאה של כמה שעות באו מאות אלפי אנשים. זה היה מדהים. ההפגנה הזו הייתה תזכורת לכל אנשי הימין שעלינו מוטלת החובה לתת כוח למנהיגים שלנו להעביר את הרפורמה עד תומה. הפגנת המיליון היא רק ההתחלה, תצוגת תכלית, ההכרזה של המחנה הלאומי: עייפנו מהשלטון הדיקטטורי של בג"ץ".
"הימין לא צריך להפגין", סובר קרומבי, "אנחנו לא קוראים לזה הפגנה אלא עצרת תמיכה בממשלה. כמו אותה עצרת תמיכה בימי אוסלו, שבסיומה לדאבון הלב נרצח ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל. אם אנחנו רוצים לגבות את הקואליציה, אנחנו לא יכולים להזניח את הרחוב. חייבים לתת כוח לנציגים שלנו. ראינו שכל מיני שרים שהתנדנדו בדעתם לגבי הרפורמה אמרו לעצמם: רגע, מה קורה פה? אולי הבוחרים שלנו לא רוצים רפורמה בכלל?"
באמת לקח לימין המון זמן להראות את התמיכה הזאת ברפורמה, בזמן שהשמאל השמיע קול ברור.
"הרבה יותר מדי זמן לקח לימין להתפכח, לצערי הרב", מסכים קרומבי, "אבל עכשיו התעוררנו בענק והבנו שזה לא רק מאבק על הרפורמה אלא על חלקנו בתרבות, באקדמיה ובצבא. ראינו שבעצם יש ציבור שמנצח בבחירות, ויש ציבור ששולט במדינה. ברגע שראש הממשלה ושר המשפטים רצו להוביל מדיניות שלא הייתה לרוחם, כל ה'לשעברים' הרימו הנדברקס. זו הפיכה צבאית לכל דבר ועניין".
"לכאורה יש לנו רוב וכל האפשרות להעביר את הרפורמה הזו. הופתענו לגלות שההפגנות של מתנגדי הרפורמה משפיעות במישרין על קבלת ההחלטות. קיווינו שהוכחנו כי לנו הרוב, ונאלצנו לגלות שלא היא. נדמה שהימין הלך לאיבוד. לכן אנחנו חייבים לצאת למגרש ולשחק את המשחק"
מאבק על עתיד המדינה
העצרת נקראת הפגנת המיליון. מיליון זה מספר ריאלי? אתם מרגישים שזה יכול לקרות?
"אם הציבור יבוא בהמוניו, תהיה אמירה חזקה וחשובה שגרום לאיחוד מחדש של כל הימין ולאיחוד מחדש של כל חלקי הקואליציה סביב הרפורמה", מסביר קרומבי. "אני חושב שגם עיני הקודקודים למעלה נשואות לעצרת הזאת. היא תקבע אם הציבור הימני יצא מהבית ויגיד את דברו או שמא הוא לא רוצה את הרפורמה. המאבק הזה הוא על עתיד המדינה; אין לנו פריווילגיה להישאר בבית! ייתכן שבעוד עשרים שנה, כשבג"ץ יסיים להרוס את עפרה, ישב איזה פרשן ויזכיר שכל זה קרה בגלל שהימין לא גיבה את השר לוין אז. אם בג"ץ ינצח, הוא יצא הרבה יותר חזק ללא רסן. חייבים לצאת מהבית. לצד זאת אנו פונים לציבור ומבקשים ממנו שיהיה שותף למימון העצרת הזאת".
"אנחנו מזהים תנועה רחבה אנשים", מוסיף בוארון. "אני לא יודע אם נגיע למיליון, מיליון זה שם קוד שמבטא את רוב העם, עצרת המונים, זעקה. אין לנו ספק שיהיו שם הרבה מאוד אנשים, לא משנה המספר המדויק. מה שמשנה הוא המשמעות הסמלית.
"אם המנהיגים שלנו ירגישו שהעם איתם והעם דורש את זה, יגדל הסיכוי לשינוי. הכדור עכשיו בידיים של העם".
העצרת תיערך ביום חמישי, ו' באייר (27 באפריל) ברחוב קפלן בירושלים, מול כנסת ישראל
