הוא היה מאנשי אמונו של נתניהו ומאדריכלי הסכמי אברהם. בכיפה סרוגה גדולה לראשו ישב מאיר בן שבת, ראש המטה לביטחון לאומי דאז, במפגשי פסגה בינלאומיים בדרך לחתימת הסכמים היסטוריים עם מדינות ערב.
בן שבת (57), נשוי ואב לארבעה, נולד בדימונה ולמד במוסדות חינוך בעיר ובישיבת בני עקיבא אוהל שלמה בבאר שבע. אחר כך שירת בצה"ל בחטיבת גבעתי, ולאחר שחרורו הצטרף לשב"כ, ושם מילא שורת תפקידים, שהאחרונים שבהם היו בדרגה מקבילה לזו של אלוף בצה"ל, ובהם ראש האגף הארצי לסיכול טרור וריגול, ראש אגף הסייבר וראש המרחב הדרומי.
בשנת 2017, לאחר כשלושה עשורים בשב"כ, קרא ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לבן שבת למלא את תפקיד ראש המטה לביטחון לאומי. בשנת 2021 סיים בן שבת את תפקידו במל"ל לאחר ארבע שנות כהונה, התקופה הארוכה ביותר שנרשמה בתפקיד זה עד היום. לאחר תום כהונתו עסק במחקרי מדיניות הביטחון הלאומי, וכיום הוא עומד בראש מכון משגב לאסטרטגיה ציונית ולביטחון לאומי בירושלים.
בן שבת משמש בתפקידים נוספים, ובהם יו״ר המועצה הציבורית של בית הציונות הדתית, חבר במועצה הציבורית של הקרן למנהיגות ציונית, יו״ר ועדת לכידות חברתית של המכון הלאומי לשבת, חברה וכלכלה וחבר המועצה החינוכית-רוחנית של רשת אמית.
אנו פותחים את הריאיון עימו בסוגיה המתבקשת הקשורה לביטחון החוץ על רקע התחממות היחסים בין סעודיה לאיראן ורוחות המלחמה ששוב מנשבות מכיוון נסראללה וחזבאללה.
את ההתקרבות האחרונה בין סעודיה לאיראן, שמדאיגה רבים בישראל, בן שבת תולה בראש ובראשונה במדיניות ארצות הברית: "ההתפתחויות במפרץ קשורות בראש ובראשונה להיחלשות במעמד ארצות הברית ובהשפעתה במזרח התיכון בעקבות המדיניות שנקט ממשל ביידן והתנהלותו בסוגיות המטרידות את מדינות האזור", הוא מסביר.
"המסר של הסעודים עם החלטתם לחדש את היחסים עם טהראן היה שסעודיה אינה יכולה לסמוך על ארצות הברית בנוגע לביטחונה. התפתחות זו מסמלת עוד שלב בהיחלשות ארצות הברית באזור ובהתחזקותו של הציר הנגדי שנבנה מולה בהובלת סין ובתמיכה חלקית של רוסיה"
"הבית הלבן הציב את המזרח התיכון במקום נמוך בסדר העדיפות שלו, חיזר ממושכות אחרי איראן כדי להחזירה להסכם הגרעין, נמנע מלנקוט צעדים נגדה על דהירתה לגרעין ועל תוקפנותה והתעלם ממצוקותיהן של סעודיה ומדינות המפרץ, שפירשו את התנהלותו כירידה במחויבות האמריקנית כלפיהן.
"לא זו אלא אף זו, ממשל ביידן הפגין כלפי מדינות אלה יחס מתנשא ולא קלט את הרמזים העבים שהן שידרו לו לאורך כל הדרך. התנהלותו אילצה את מדינות המפרץ לגבש משענות חלופיות שמביאות בחשבון את מגמת התחזקותה של איראן ואת השינויים המתרחשים במאזן הכוחות העולמי.
"המסר של הסעודים עם החלטתם לחדש את היחסים עם טהראן היה שסעודיה אינה יכולה לסמוך על ארצות הברית בנוגע לביטחונה. התפתחות זו מסמלת עוד שלב בהיחלשות ארצות הברית באזור ובהתחזקותו של הציר הנגדי שנבנה מולה בהובלת סין ובתמיכה חלקית של רוסיה".
עד כמה המצב הפנימי בישראל משפיע על מעמדה בעיני אויבינו?
"אין כל ספק שהוא משפיע מאוד", הוא קובע. "לא צריך להיות איש מודיעין כדי להבין זאת; בצפייה באמצעי התקשורת באזור די לראות כיצד אויבינו תופסים את המשבר המתחולל בישראל. לראייתם מדובר במשבר חסר תקדים בתולדות המדינה, הפוגע בחוסן הלאומי שלנו, פורם את הלכידות, שוחק את מערכות המדינה, מאלץ את הדרג המדיני לעסוק בכך במקום להפנות את מלוא הקשב והמשאבים להתמודדות המדינית-ביטחונית נגדם ופוגע גם ביכולת של ההנהגה בישראל להחליט החלטות ביטחוניות שמצריכות קונצנזוס רחב.
"המשבר הפנימי שלנו מצית בהם תקווה לראות את ישראל קורסת מבפנים. תקווה זו מעוגנת בתחזיות שלהן מן העבר, כמו נאום קורי העכביש של נסראללה. לראייתם הנגיעה של המשבר הזה גם בצה"ל, מעוז הממלכתיות והאחדות, היא עדות לחומרתו ולעומק הקרע בחברה הישראלית".
"בצפייה באמצעי התקשורת באזור די לראות כיצד אויבינו תופסים את המשבר המתחולל בישראל. לראייתם מדובר במשבר חסר תקדים בתולדות המדינה, הפוגע בחוסן הלאומי שלנו, פורם את הלכידות ושוחק את מערכות המדינה. המשבר הפנימי שלנו מצית בהם תקווה לראות את ישראל קורסת מבפנים"
המשבר הזה מקרב אותנו למלחמה?
"קשה לבודד מרכיב זה ולהעריכו בפני עצמו מתוך סך הנתונים, השיקולים והמניעים למלחמה, אך ברור שמצב זה לכל הפחות אינו תורם לחיזוק הדימוי המרתיע של ישראל".
עד כמה נושא הר הבית מהותי וקריטי במדינות הערביות החזקות סביב? האם יכולה להתרחש מלחמה כלל-אזורית סביב הר הבית?
"סוגיית הר הבית אכן בעלת פוטנציאל נפיצות גבוה מאוד, מאחר שהיא נוגעת בעצבים הרגשיים, הדתיים והלאומיים ומסוגלת ללכד סביבה גורמים רבים מבית ומחוץ, מקרוב ומרחוק, גם מי ששיתוף הפעולה ביניהם בשגרה אינו מצוין.
"להתרחשויות בהר הבית עלולות להיות השפעות גם על הרחוב במדינות המוסלמיות, שיאלצו את הממשלות באותן מדינות להגיב על כך. הן גם מספקות השראה ודחף למעשיהם של יחידים. ללא ספק תרם לכך גם קמפיין ההפחדה 'אל-אקצה בסכנה', שייחס למדינת ישראל וליהודים בכלל כוונות לשנות את המציאות במתחם הזה, אבל גם האירועים הרבים שהיו סביב הר הבית לאורך השנים מיצבו אותו כנקודה הרגישה ביותר במזרח התיכון כולו במידה שמצדיקה את המדיניות הזהירה הננקטת בעניינו".
האם נכון בעיניך להמשיך במדיניות ההפליה כלפי יהודים בכל הקשור לחופש פולחן בהר הבית?
"נכון לנהוג במדיניות זהירה. מי שעוקב אחר הפרסומים בעולם הערבי-מוסלמי ימצא בהם טענה דווקא על הפרה מתמדת של הסטטוס קוו על ידי ישראל, והראיה המובאת לכך היא הגידול העקבי במספר היהודים המבקרים בהר".
"במלאת שנתיים להסכמי אברהם אפשר להתבונן בסיפוק ביחסים שנרקמו בין ישראל לאיחוד האמירויות, לבחרין ולמרוקו – הסכמי סחר, יחסים כלכליים ענפים, פגישות מדיניות וביטחוניות רמות דרג, קווי תעופה ישירים וקשרי תיירות מתפתחים"
הסכמי אברהם: החיים האמיתיים
בימיו במל"ל ניהל בן שבת את הדיאלוג האסטרטגי של ישראל עם ארצות הברית, רוסיה, הודו, מצרים ועוד, היה שותף במגעים לכינון הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות, בחרין, מרוקו, סודאן וצ'אד ועמד בראש המשלחות הישראליות הרשמיות למדינות אלה.
עד כמה ההסכמים יציבים? האם הם לא עלולים להתבטל עקב מבצע בעזה או משהו כזה?
"במלאת שנתיים להסכמי אברהם אפשר להתבונן בסיפוק ביחסים שנרקמו בין ישראל לאיחוד האמירויות, לבחרין ולמרוקו – הסכמי סחר, יחסים כלכליים ענפים, פגישות מדיניות וביטחוניות רמות דרג, קווי תעופה ישירים וקשרי תיירות מתפתחים. בחלק מהמדינות אפילו שילבו בתוכניות הלימודים פרקים על ההיסטוריה היהודית ועל השואה.
"ההסכמים ההיסטוריים צלחו את המבחנים הלא-קלים שזימנה להם המציאות בתקופה זו: הם צלחו את מגפת הקורונה, שהשפיעה על קצב התקדמות המגעים ועל היכולת ליישם מרכיבים מרכזיים בהם, הם הכילו את השינוי הקיצוני שחל במדיניות האמריקנית בנוגע למזרח התיכון, הם התגברו על השלכות האי-יציבות הפוליטית המתמשכת בישראל, והם עמדו איתן גם לנוכח המשברים הביטחוניים מול עזה, בירושלים וביו"ש. קיומם של הסכמי אברהם הפך לחלק ממציאות חיינו.
"יש בהסכמים אלה פוטנציאל להביא לידי שינוי פני האזור במגוון רחב של תחומים, ומספר ההזדמנויות אף גדל לנוכח אתגרי הכלכלה העולמית ובעקבות חזרתן של קטאר וטורקייה למחנה הסוני הפרגמטי והתחממות היחסים בין אנקרה לירושלים. ואולם הפוטנציאל רחוק ממיצוי, ואת תחושת הסיפוק מלווים חששות ודאגה בנוגע להמשך התהליך.
"ממשל ביידן אומנם הפגין רצון גלוי וכֵן להמשיך בתנופת ההסכמים, אך מדיניותו והיחלשות השפעתו במזרח התיכון נותנות את אותותיהן גם בתחום הזה: מעגל המדינות השותפות להסכמים לא התרחב; ההתקדמות שהושגה הייתה בעיקר בערוצים הבילטרליים, ומלבד פסגת הנגב, שחשיבותה העיקרית הייתה בעצם קיומה, לא קודמו יוזמות אזרחיות בשותפות רחבה של מדינות ההסכם.
"מול סודאן לא הושלם תהליך כינון היחסים, ובעקבות ההתפתחויות הפנימיות בה קשה לדעת מתי יושלם. מי שיודע לפענח רמזים דיפלומטיים ימצא שאפילו מול מרוקו – שהיחסים איתה הגיעו למחוזות שעליהם יכולנו רק לחלום – ההתקדמות המדינית הייתה מוגבלת: הנציגויות לא שודרו לשגרירויות, ולא היו פגישות רשמיות עם המלך. אין להתייחס להסכמי אברהם כאל דבר שקיומו מובטח וברור מאליו!" הוא אומר נחרצות.
"צריך לעקוב אחר שיתוף הפעולה שנרקם בין רוסיה לאיראן ולפעול שהתמורה הרוסית לאיראן על העזרה שהושיטה לה לא תבוא על חשבון ישראל בזירת סוריה או בכל זירה אחרת"
"החתימה על ההסכמים היא בהחלט חגיגה, אך כמו בחיי הנישואין, אחרי הטקס מתחילים החיים האמיתיים, ועימם גם האתגרים: לבסס את הקשר, להעמיקו, להרחיבו, לקטוף את פירותיו ולשמר בו את החיוניות. במיוחד עכשיו, לנוכח התחזקותה של איראן וההשפעות העלולות להיות לה, חיוני לגבש תוכנית עבודה שיטתית להעמקה ולהרחבה של הסכמי אברהם ומנגנון משותף, בדרג ראשי המדינות, למעקב אחר יישומה".
נטען שההסכמים מנעו מאיתנו החלת ריבונות ומעכבים בנייה ביו"ש ומדיניות ימין אחרת.
בן שבת מתנסח בזהירות: "בגיבוש המדיניות הישראלית מובאת בחשבון שורה של שיקולים. ההשפעה המדינית על יחסיה של ישראל עם מדינות העולם, ובכללן מדינות הסכמי אברהם, היא רק אחת מהן ולא בהכרח בעלת המשקל המכריע".
עדיין יש סיכוי לחתימה עם סעודיה?
"קשה להעריך את הסיכויים לכך. לדעתי למרות חידוש היחסים בין ריאד לטהראן האפשרות להתקדמות ביחסים בין ישראל לסעודיה עדיין ריאלית. צריך לזכור ששורשי האיבה בין איראן לסעודיה נעוצים בהיבטים דתיים ואתניים, והם לא ייעלמו, ומלבד זאת הגישה הסעודית היא לגוון את משענותיה ולמצות את הפוטנציאל שבקשרים עם המערב, ולכן האפשרות לחימום עתידי של הקשר עם ישראל וגם עם ארצות הברית בהחלט סבירה".
אנחנו מסיימים את הדיון בנושא מדיניות החוץ במלחמת רוסיה אוקראינה והשפעתה עלינו, ובן שבת מונה כמה השפעות של המלחמה מזווית הראייה של ישראל: "היא הפנתה את הקשב של ארצות הברית מסוגיות המזרח התיכון, בדגש על איראן, לזירה האירופית. היא גרמה שיתוף פעולה צבאי עמוק מבעבר בין רוסיה לאיראן, החל באספקת כטב"מים איראניים ללחימה הרוסית באוקראינה וכלה בהסכמים לרכישת מטוסי קרב רוסיים על ידי איראן.
"כמו כן היא ביססה ציר מדינות שמתנגדות למחנה ארצות הברית-נאט"ו, ומיצבה בו את איראן כשחקן מרכזי. המלחמה תרמה בעקיפין לעצימת עין של ארצות הברית והמערב מהפרה של סנקציות שהוטלו על איראן בתחום האנרגייה לנוכח משבר האנרגייה שהחמיר בעולם בעקבות המלחמה, והמחישה את משמעותו של נשק גרעיני: העולם מוגבל מול מדינה גרעינית, רוסיה, ולעומת זאת מדינה שאיבדה את הגרעין, אוקראינה, פגעה קשות ביכולתה של רוסיה להרתיע. את הלקח הזה לומדות כל מדינות העולם, גם איראן!
"בסך הכול מערכת הביטחון פועלת היטב. היא יוזמת, מפגינה תעוזה ונחישות ומצליחה למנוע מארגוני הטרור לממש את רוב ניסיונותיהם לפגע. ועדיין, הפיגועים שהם מצליחים לבצע גובים מאיתנו מחיר כואב ומפירים את שגרת חיינו"
"המלחמה באוקראינה אילצה את ישראל לאמץ מדיניות זהירה, שמצד אחד מציבה אותה במחנה ארצות הברית והמערב, ומצד שני אינה מציבה אותה כשחקן פעיל נגד רוסיה. בראייה עתידית צריך לעקוב אחר שיתוף הפעולה שנרקם בין רוסיה לאיראן ולפעול שהתמורה הרוסית לאיראן על העזרה שהושיטה לה לא תבוא על חשבון ישראל בזירת סוריה או בכל זירה אחרת".
הרשות הפלשתינית: תודעת מאבק בישראל
איראן, סוריה וחזבאללה הן ללא ספק הסוגיה הביטחונית הגדולה, אבל הטרור הערבי בתוך תוכי מדינת ישראל הוא הסוגיה המטרידה שמכאיבה יומיום. במדינת ישראל כבר יש מעין שגרת אבנים ובקבוקי תבערה, ובשבועות האחרונים נרצחו יהודים, ובהם שלושה זוגות אחים ואחיות: בנות משפחת די ואימן, בני משפחת פלאי ובני משפחת יניב.
יש חיה כזו – הכרעת הטרור?
"צריך להגדיר מהי בעיניך הכרעה של טרור. בסביבה שאנו חיים בה היעד הריאלי הוא להוריד את רמת הטרור עד שלא תפריע לנו לחיות חיי שגרה, להתפתח, להתקדם ולשגשג בכל התחומים. מעת לעת אנו חווים גלי טרור קשים וכואבים. בסך הכול מערכת הביטחון פועלת היטב. היא יוזמת, מפגינה תעוזה ונחישות ומצליחה למנוע מארגוני הטרור לממש את רוב ניסיונותיהם לפגע. ועדיין, הפיגועים שהם מצליחים לבצע גובים מאיתנו מחיר כואב ומפירים את שגרת חיינו".
על הרשות הפלשתינית: "אנחנו נעים על ציר של הסלמה שמשתלבת עם קרבות הירושה לקראת לכתו של אבו מאזן. זה יחייב את המערכת לבחון בפתיחות את כל החלופות האסטרטגיות"
מה עוד אפשר לעשות?
"מיצוי יעיל של אמצעי ההרתעה: הריסות בתים, שלילת תושבות ואזרחות, גירוש מחבלים והעצמת המאבק החשאי בחמאס בעזה, לרבות סיכולים ממוקדים ופגיעה באמצעים ובתהליכים של ההתעצמות הצבאית. גם אינני בטוח שנכון לאפשר יציאתם לעבודה בישראל של פלשתינים מעזה. בציבור הפלשתיני זהו הישג שנזקף לזכות חמאס, ולאחר ירי הרקטות לעברנו נכון לבטלו ולנתב כלפי חמאס את זעם הציבור".
האם מעבר למה שהדרג המדיני מכוון נכונה הטענה שצה"ל שבוי בקונספציית אוסלו?
"צה"ל ומערכת הביטחון פועלים במסגרת שהדרג המדיני מגדיר להם. כמובן, הדירקטיבה המדינית מתקבלת בשיח מתמיד בין שני הדרגים. לאורך גל הטרור הנוכחי ראינו שלמרות שהמסגרת המדינית מתחשבת בקיומה של רשות פלשתינית, שהיא התוצר של הסכמי אוסלו, מערכת הביטחון ביצעה פעולות נועזות בעומק הערים הפלשתיניות בלי שהשיקול הזה כבל את ידיה.
"בעיות היסוד הקשורות ברשות הפלשתינית לא השתנו. כדי למנוע פיגועים נדרשים כוחות הביטחון לעצר בעצמם מדי שנה כ-3,000 איש בשטחים שמוגדרים באחריות הרשות. זה ממוצע של מאתיים וחמישים מעצרים ביום, ולכל החמצה עלולות להיות השלכות נוראיות.
"הרשות הפלשתינית אפשרה מובלעות של טרור, כמו ג'נין ושכם. לא רק שהיא לא חינכה לשלום, אלא היא בחרה להנציח את תודעת המאבק בישראל. את פירות הבאושים של החינוך הזה ראינו אפילו בילדים בני 13 שלקחו נשק זמין ויצאו להרוג יהודים. יש עוד דברים רבים לומר לחובת הרשות, אך די במה שאמרתי עד כה. היחסים איתה אינם במגמה חיובית. אנחנו נעים על ציר של הסלמה שמשתלבת עם קרבות הירושה לקראת לכתו של אבו מאזן. זה יחייב את המערכת לבחון בפתיחות את כל החלופות האסטרטגיות".
בכירים בצה"ל הובילו שיטה של 'מרקם חיים' בטענה כי רווחה כלכלית מפחיתה טרור, כולל הסרת מחסומים וחופש תנועה שמאפשרים גם למחבלים לנוע בחופשיות.
"אין תרופה שאין לה תופעות לוואי שליליות. מחסומים ויד קשה שבולמים צעדי טרור בטווח המיידי מזינים את המוטיבציה לטרור עתידי. פרנסה וחופש תנועה, שמפחיתים מוטיבציה בגורמים מסוימים, יוצרים לגורמים אחרים הזדמנויות לפגוע בנו. צריך להשתמש בכל הכלים כל הזמן ולקבוע את התמהיל בהתאם להערכת מצב שמביאה בחשבון מכלול שיקולים ומתחשבת במאפיינים הייחודיים של כל אזור ואזור".
אבל יש פתיחות במערכת הביטחון לשמוע דעות נוספות מחוץ לקונספציה השלטת?
"מערכת הביטחון מורכבת מאנשים: מפקדים, בכירים בשב"כ ובמוסד, אנשי מתפ"ש ועוד. המשותף לכולם הוא הרצון לגרום שמדיניות ישראל תשיג את היעדים שהוגדרו לה, ובראשם שיפור המציאות הביטחונית. מהיכרותי האישית ראשי המערכת פתוחים לשמוע ובעצמם יוזמים רעיונות וכיוונים יצירתיים.
"כדי להבין את המורכבות צריך להכיר את סבך השיקולים שחייבים לשקול טרם אימוצה של מדינות כזו או אחרת. רק אז מבינים את גודל האתגר שניצב בפני המערכת הישראלית על מרכיביה".
איך אפשר לתכנן תוכניות ביטחוניות ארוכות טווח במציאות שמחפשת הכול כאן ועכשיו וממשלות שחייבות להציג הישגים לבוחרים?
"חובה לגבש תוכניות ארוכות טווח ולשמור על גמישות ולעדכנן במעלה הדרך. בחלק לא מבוטל מהנושאים הדבר גם נעשה היטב באופן סדור ושיטתי".
"אנחנו אומה השבויה בידי ההיסטוריה שלה. כל מה שנדמה לנו שאנחנו מחדשים, כבר היה בהווייתנו הלאומית. בספרי ההיסטוריה שלנו רשומות מלחמות מרות בין שבטים וממלכות, בין פרושים לצדוקים, בין קראים לרבנים, בין חסידים למתנגדים ובין קנאים למתונים. צלקות הריבים הללו נישאות בגוף האומה, פצעו את נפשה. ואחרי כל זה עם ישראל חי"
אמונה, רוח וחזון
באסטרטגיה הביטחונית המל"ל נותן מקום לשיקולים כמו קשר עם התפוצות או שמירת הרוב היהודי?
"מתחת לכותרת 'ביטחון לאומי' חוסים כל התחומים הנוגעים להבטחת קיום האומה ולהגנה על האינטרסים החיוניים שלה. זה כולל ביטחון, גבולות, ביטחון-פנים, מצב העורף, יחסי החוץ של המדינה, דמוגרפיה, תשתיות ומשאבים חיוניים ועוד. בכהונתי במל"ל ניהלו את הקשר עם התפוצות יועצים מדיניים של ראש הממשלה שהופקדו על כך במיוחד".
נציין השבוע את הכניסה ל'דור הרביעי', השנה השבעים וחמש למדינת ישראל. מהם האתגרים המרכזיים העומדים בפנינו?
"ברוך ה' ישראל היא מדינה חזקה, ומצבה טוב. אתגרים רבים ניצבים בפנינו – מדיניים, ביטחוניים, כלכליים וחברתיים – אך לא אלמן ישראל. יכולות המדינה והישגיה עד כה הם פירות של השילוב המושכל בין אנשים, מדע וטכנולוגיה, אך מעל לכול אמונה, רוח וחזון שמפעמים בנו עוד משחר היותנו לעם ומוצאים ביטוי במגוון אפיקים מאז שובנו למולדתנו.
"החינוך, מתודות החשיבה והנחישות עם התעוזה, התחכום והיצירתיות שהתברכנו בהם, מאפשרים לנו מדי יום להיכנס לעולמות חדשים, לקצר מרחקים, ליצור פתרונות ולהגשים חלומות. הדור משתבח והולך! ביוזמה וביצירתיות, בלהט עשייה בחדווה, בכוח רצון ובהתמדה הוא מצליח לעשות סימנים לאותות ולמופתים".
בן שבת נדרש למחאות סביב הרפורמה המשפטית: "בתוכנו ניטשת מחלוקת קשה. יש שיגדירו זאת דמוקרטיה תוססת. אחרים יראו בזה דמוקרטיה קורסת. יש הסכמה רחבה שישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית, אבל מהי מדינה יהודית, ובמה היא שונה ממדינה 'רגילה'? ומהי מדינה דמוקרטית בקשר ליחסים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת ולרשות השופטת? על שאלות אלה יש ויכוח ציבורי נוקב.
"הזרם הציוני-דתי רואה במדינת ישראל את הגשמתו של הייעוד הלאומי והדתי. מהות המדינה היא זהותה היהודית. משימתה של הציונות הדתית היא לחדש את המחויבות לשליחות היומרנית: לתקן עולם, להיות אור לגויים, לגבש דרכים מעשיות לחידוש החזון של יהדות עשירה במרחב הציבורי ולהניף את דגל החיבורים בחברה הישראלית".
לצד כל זאת ראש המל"ל לשעבר מכניס לפרופורציות: "אנחנו אומה השבויה בידי ההיסטוריה שלה. כל מה שנדמה לנו שאנחנו מחדשים, כבר היה בהווייתנו הלאומית. בספרי ההיסטוריה שלנו רשומות מלחמות מרות בין שבטים וממלכות, בין פרושים לצדוקים, בין קראים לרבנים, בין חסידים למתנגדים ובין קנאים למתונים. צלקות הריבים הללו נישאות בגוף האומה, פצעו את נפשה. ואחרי כל זה עם ישראל חי".
בכל זאת הוא מקווה "שבמציאות הזו יגבר קולה של האחריות ושל המחויבות של כולנו לשמור על מדינתו היחידה של העם היהודי, על הנס ועל הפלא הזה, שמרוב שהתרגלנו אליו קיומו נראה מובן מאליו.
"צריך לקוות שנשכיל למצוא את הנוסחה המאפשרת אחדות מתוך מחלוקת ושמירה על הלכידות, הסולידריות והערבות ההדדית, שתמיד היו סימני ההיכר של עמנו. זה חיוני כדי להבטיח את החוסן הלאומי ואת יכולתנו לעמוד במבחנים שהמציאות עלולה לזמן לנו. מי שזקוק לאופטימיות צריך בסך הכול להפנות את מבטו לאחור, אל שבעים וחמש השנים שחלפו מאז הקמת המדינה ואל המקום שהיינו בו לפני כן. נצח ישראל לא ישקר!"
לאן פניך כעת?
"להמשיך לתרום לחברה ולמדינה בכל הכלים שיעמדו לרשותי", הוא אומר מייד. "לאחר תום שירותי הציבורי עמדו לפניי כמה אפשרויות. בחרתי להשקיע את מרצי בתחומים העוסקים בבניית דור העתיד: חינוך, מנהיגות, ציונות, ובהם תפקידי כיו״ר המועצה הציבורית בבית הציונות הדתית.
"מה שדחף אותי לכך הוא הרצון להשפיע על דמותן של החברה ושל המדינה. למרות הישגיה העצומים של המדינה איננו יכולים לנוח על זרי הדפנה. ישראל צריכה לגייס את כל הכוחות החיוביים שבה ואת מלוא כוח הרצון הלאומי שלה כדי להתמודד עם המבחנים שנכונו לנו ולהשלים את המפעל ההיסטורי של בניית הקומות הנוספות בבית הלאומי של העם היהודי. בתוך כך עלינו לחזק את העוצמה הרוחנית. אני מאמין שיש לציונות הדתית ערך מיוחד ותפקיד מרכזי גם מול האתגרים הללו".
