קדש ורחץ – יש מקום לשאול על הסדר הרמוז בקדש ורחץ. ידוע שבדרך כלל סדר עבודת ה' הוא "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו). קודם סור מרע, ואחר כך עשה טוב, כיוון שהטהרה עניינה לסור מהטומאה, ואילו הקדושה היא תוספת מדרגה. מדוע כאן הוקדם 'קדש' ל'ורחץ'?
התשובה לדבר נעוצה במהות חג הפסח. בראשית דרכו של עם ישראל קדמה הקדושה לטהרה. ביציאת מצרים עדיין היינו במ"ט שערי טומאה, אך בבת אחת הקפיץ הקב"ה את ישראל לעילא לעילא, אל הקדושה העליונה. זהו 'פסח', לשון דילוג, כלומר הקב"ה דילג על כל סדרי הטהרה המורגלים כדי להעלות את ישראל ולחברם בחיבור גדול אל הקדושה שבהם, שכן רק מכוחה יוכלו אחר כך לגשת לעבודה הקשה של ההתמודדות עם הכוחות השליליים של הטומאה. זהו אורו של פסח, שחיבר אותנו אל מעיין הקדושה, אל הנשמות הטהורות השוכנות בקרבנו בכל עת ובכל שעה, "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם", ומכוחו אנו יכולים לנצח את כל הכוחות השליליים, להתגבר על כל מחשבות הייאוש ולתקן את הכול.
לפעמים אדם נופל חלילה בקלקול ומתרחק מהקדושה. מתוך כך הוא נעשה חלש כוח ואיננו יכול להתמודד עם הטומאה. הוא רוצה לטהר את עצמו וללחום בכוחות השליליים, אלא שאיננו מצליח. במצב זה הוא צריך לעורר עמוק את הכיסופים אל הקדושה ולהזכיר לעצמו את הנשמה הקדושה שבקרבו. השייכות שלנו אל הקדושה היא דבר שחקוק בעצמותנו, ואף אם התרחקנו חלילה, בפנימיותנו אנו קשורים מאוד אל הקדושה. דווקא ההיזכרות בקדושה שחקוקה בנו היא שנוסכת בנו את הכוחות לקום ולהיטהר. כל יהודי צמא להיות קשור לקודש הקודשים, ודווקא בזכות צימאון זה הוא מקבל את הכוחות לעשות עבודה של הכנה וטהרה.
לפיכך בפסח אנו הופכים את הסדר: קודם כול קדושה, ואחר כך טהרה ורחיצה. ראשית כול אנו מחברים את כל מהות חיינו אל הקדושה, מרגישים בכל עוז שאנו שייכים אליה בכל עומק עמקי לבבנו, ואז אנחנו מבינים היטב שכל הקלקולים שבנו הם חיצוניים לנו, ויודעים מהי פנימיותנו האמיתית. בכך אנו מקבלים עוז ותעצומות קודש לגשת אל המלאכה החשובה, מלאכת ההתנקות וההיטהרות, להסיר כל חוצץ וכל טומאה, כל מעשה שלילי וכל מחשבה פגומה, ולהכין עצמנו להיות מכון לקדושת ה' העליונה.
מכאן ליחץ ולצפון – שבירת המצה קודם האכילה אינה מובנת, במיוחד לנוכח המצווה לברך על לחם שלם (שו"ע או"ח קסח, א). איזה ערך יש לדבר חצוי ושבור?
מבואר בספרים הקדושים שהמצה הפרוסה רומזת לעם ישראל בגלות, שנקרא 'עני', שבעניותו מתגלה מעלתו. דבר זה מתבאר מהזוהר הקדוש, שאף שכתוב בתורה שאין להקריב קורבן בעל מום, אלא דווקא תמים ושלם בגופו, הרי שבאדם עצמו כתוב "זִבְחֵי אֱ-לֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱ-לֹהִים לֹא תִבְזֶה" (תהלים נא, יט). והיינו שדווקא לב נשבר הוא הזבח והקורבן הטוב ביותר, מפני שהוא השלמות האמיתית, ודווקא הלב שמרגיש 'שלם' הוא חסר ובעל מום, "מאן דיהיר (הגאוותן) בעל מום הוא" (מגילה כט ע"א).
הלב הנשבר הוא לב פתוח, לב פונה ומתחנן, לב שמתאחד ומתקשר באופן עמוק בה' יתברך. מי שליבו 'שלם' בקרבו, עלול לאבד את העדינות והרגישות, את היכולת לחוש בצערם ובכאבם של אחרים, ויקשה עליו מאוד לחוש את שפלותו ואת הזדקקותו לה' יתברך. דווקא הלב הנשבר מתפקד כמו לב אמיתי, לב חי ומרגיש, לב ער ועדין, "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱ-לֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים נא, יב).
זה ה'יחץ', שכביכול יוצר חיסרון, אך באמת דבר זה בעצמו מביא לשלמות. ובאמת זה גם היסוד לכל שעבוד מצרים הקשה שעברנו, שמטרתו הייתה שיהיה לנו לב נשבר שיוכל לחוש ולהרגיש את כאב המסכנים והנדכאים. כך מצינו מצוות בתורה כגון אהבת הגר או הרחמים על העבד, והתורה מדגישה לנו: "וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כג, ט). הווה אומר שהכאב והייסורים פתחו את הלב שלנו להכיל את צרתם של אחרים. זוהי המעלה של מי שיש לו חסרונות ולבבו נשבר בקרבו, שביכולתו להרגיש את הכאב, וממילא גם להתחבר אליו ולרפאו.
כשאדם מתחיל להכיר את היתרון והברכה הבאים דווקא מתוך הצער והייסורים, הרי שהוא יוצא לחירות מהם, כי הוא מהפך את כל הצער לגורם משמעותי שמשבח את איכות החיים שלו ושל האנשים הבאים עימו במגע. הוא משכיל ומבין את ערכם והשפעתם הגדולה על צביון חייו ועל יכולתו לעזור לאנשים אחרים. נמצא שה'יחץ' מבהיק אור ניכר של חירות, כי הוא מרפא את שברי הנפש בכך שמחבר אותם לתכליתם, והופך את החיסרון ליתרון גדול.
בן חורין אמיתי הוא האדם שמצליח גם להפוך את החסרונות שלו למרכיבים בצמיחה ובשלמות. זהו המסר של היחץ: גם כשהחיים חצויים ושבורים, בסופו של דבר יצא מכך טובה וברכה בעתיד. זהו מה שנרמז בצפון, שהוא חלק המצה שנחלק ביחץ ונשמר לאפיקומן. הצפון רומז לאותו טוב צפון ונסתר שיתגלה לעתיד, בחינת התגלות ה' בחצות הלילה במצרים. צפון זה נוצר דווקא מכוח היחץ, להורות שכל המכאובים של ישראל יתהפכו למרכיבים בשלמות העתידית שתופיע בקרוב.
שנזכה לחג כשר ושמח בגאולה שלמה במהרה, אמן ואמן!
