כמה יש לנו

1.

הייתי נערה צעירה שהתחילה לשמור כשרות. ואז הגיע פסח. ההורים היקרים שלי חשבו שיהיה לי הרבה יותר קל לשמור על פסח כשר אצל הדוד המסורתי שלי, עמוס גואטה, ברומא. וכך הגעתי לחג אל עמוס וסמדר והבנות שלהם, אל הקהילה היהודית של רומא ואל בית הכנסת הטריפוליטאי שלהם, 'בית אל'. פסח ראשון בחיים בלי חמץ. ליל סדר מלא במנהגים, ולמחרת – עוד ליל סדר, יום טוב שני של גלויות.

והנה חזרתי לשם הלילה, להרצאה גדולה, בדיוק באותו בית כנסת. זה ממש לא היה בתוכנית של אותה נערה מהרצלייה, לתת שיעורי תורה, אבל מסע החיים שלנו, כידוע, הוא לא ידוע.

אז פתחתי ואמרתי להם קודם כול תודה, על אותו פסח ראשון, לפני 25 שנה. ואמרתי שזה בדיוק הסיפור של פסח. להזמין, לארח, לצרף. הרב יונתן זקס אמר פעם משפט מקסים: "המטרה שלנו בפסח היא להפוך את ההיסטוריה – לביוגרפיה". לחבר את עצמנו, ואנשים נוספים רבים ככל האפשר, לסיפור המשותף הגדול.

2.

במסע ההרצאות באיטליה שמעתי בשבת בבוקר את הרב הראשי של מילאנו, הרב אלפונסו פדהצור־ארביב. הוא דיבר על הספר החדש שהתחלנו לקרוא בשבת, ספר ויקרא:

"איך מתחיל ספר ויקרא? 'ויקרא אל משה וידבר ה' אליו'. לפני כל ההוראות והמצוות, אלוקים קורא למשה. משה מקשיב, שומע, מאזין לקריאה.

פרשנינו אומרים שבמילה הראשונה, 'ויקרא', יש מסר חשוב לכל אדם: בכל עת ובכל שעה אלוקים קורא גם לנו. הוא דורש מאיתנו להשתפר, להתקדם, למלא את שליחותנו בעולם.

זו לא קריאה מפחידה, זו קריאת עידוד. קריאה שנותנת כוחות. שמזכירה לנו לא להקשיב רק לכל הקולות שבחוץ, אלא לקול הפנימי. פתיחת ספר ויקרא היא זמן מתאים לכל אחד ואחת לשאול את עצמו: האם אנחנו שומעים את הקריאה?"

3.

"אבל מה דעתך על המצב?" שאלה אותי מישהי אחרי ההרצאה בבית הכנסת ברומא. "לא דיברנו על המצב".

ואמרתי לה שדיברנו רק על המצב: הרי פתחנו בשער טיטוס, שבו רואים את עם ישראל מובל לרומא, עם הכלים של בית המקדש, אחרי חורבן הבית. הם ברומא חיים לידו, אבל עבורי, לבוא אלפיים שנה אחרי החורבן מביתי שבירושלים ולראות אותו – זה מרגש מאוד.

דיברנו גם על האויבים שלנו בכל הדורות, ששמחים לראות אותנו הורסים לעצמנו. הרי עמלק הגיע לתקוף אותנו במדבר כשהיינו מפולגים וחסרי ביטחון. ממש כמו שנסראללה שמח כל כך לשמוע לאחרונה את החדשות מישראל. אבל בסופו של דבר, הם תמיד ירדו מעל בימת ההיסטוריה, בעוד אנחנו כאן, ובגדול.

ודיברנו המון על חג הפסח המתקרב. על ההגדה של פסח, שהיא רפורמה מהפכנית שכולם מסכימים עליה: יציאה מעבדות לחירות במסלול שמתחיל במצרים, ממשיך להר סיני ומוביל לארץ ישראל.

דיברנו גם על העובדה שרוב ככל היהודים בארץ ישראל חוגגים את פסח בשמחה (93% לפי אחד הסקרים!) זה לילה שמזכיר לנו את הסיפור הגדול של כולנו, את האחדות סביב הייעוד המשותף, אחדות שבעומק הדברים – גם כשהכול נראה סוער – היא חזקה יותר מכל מחלוקת.

רק אחר כך יצאתי לשמוע את החדשות מישראל. אבל נדמה לי שבערב הזה, באיטליה, דווקא דיברנו על המצב.

4.

אור אשכר נפטר אחרי שנפצע קשות בפיגוע בתל אביב. זה קרה בשבוע שבו התחלנו לקרוא בתורה את ספר ויקרא, שעוסק בעבודת הקורבנות.

פרשנינו מסבירים שלמילה 'קורבן' יש כמה משמעויות:

• קורבן מלשון הקרבה, מסירות נפש. מכאן מגיע הביטוי 'קורבנות מלחמה וטרור'.
• קורבן מלשון קרב, מאבק, מלחמה.
• קורבן מלשון קרבה. כשמקריבים משהו למען מישהו, מתקרבים אליו.

אור אשכר, או בשם שבו אנחנו מכירים אותו ב־11 הימים שחלפו מהפיגוע ועד פטירתו – אור בן נטלי, חשף את שלוש המשמעויות האלה בעם שלנו. הוא עוד קורבן יהודי כואב במלחמה בטרור. הוא גם הזכיר לנו את הקרב האמיתי שטרם הוכרע בינינו לבין אויבינו, המאבק התמידי בין הטוב לבין הרע בעולם. והוא יצר קִרבה ואחדות מיוחדת בתפילות, במאמצים ובדאגה להחלמתו. פוליטיקאים מכל המחנות ואנשים מכל המגזרים שיתפו את הבקשה לעצור לדקה אחת ולהתפלל לרפואתו.

יהי רצון שאור יהיה הקורבן האחרון, שננצח בקרב ושנזכה לקרבה.

5.

השבוע – ליל הסדר. הרעיון הזה שכתבה ד"ר מירי כהנא נותן לי כוח בכל שנה מחדש לסידורים ולניקיונות:

"כל הניקיונות האלה באו עלינו רק בגלל שאנחנו עשירים גדולים. לא אני אישית, כולנו. רובנו גרים בבית משלנו. יש חדר נפרד להורים, מטבח, מקלחת ושירותים. הבתים שלנו מלאים רהיטים, בגדים וכלים. רוב הילדים שלנו כל כך שבעים, עד שהם שוכחים חבילות שלמות של חטיפים במגירה ומשאירים בתיק כריכים שאפילו לא טעמו מהם…

כמה אנחנו רחוקים מהדיונים ההלכתיים של פעם על תנור ציבורי לכמה משפחות, על שמלתו היחידה של העני שצריך להחזיר לו מדי בוקר אם נלקחה, או על כיבוס הבגד היחיד שיש לאדם לקראת שבת.

אני בטוחה שלכל אחד מאיתנו יש לפחות סבא־רבא אחד שהיה יוצא מגדרו מרוב שמחה והפתעה אם היה רואה את הרווחה העצומה שהנינים שלו חיים בה.

לכן מדי פעם אני מזכירה לעצמי לעצור את המחשבות על כמה עוד יש לנו לנקות ולבשל ולחשוב פשוט על כמה יש לנו".

שבת שלום.