איך יכול להיות שבחסות החוק במדינת ישראל תורה ציונית-דתית שווה פחות, הרבה פחות מתורה חרדית? את השאלה הזו שואלות מדי חודש מאות רבות של משפחות ציוניות דתיות שבסך הכול מעדיפות חינוך תורני יותר משניתן בחמ"ד ומבקשות לשלוח את בניהן לאחד ממוסדות המוכש"ר (מוכר שאינו רשמי).
בישראל מאות רבות של מוסדות מוכרים שאינם רשמיים, ולמעשה קרוב לשליש מתלמידי היסודי בישראל לומדים במוסדות כאלה. ובכל זאת אפליית התקציב המרתיחה בין המגזרים, הזועקת לשמיים, נעשית בחסות החוק.
חוק יסודות התקציב קובע במפורש כי תקציב מוסדות ציבור יחולק בין המוסדות חלוקה שוויונית: "הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים", נקבע בסעיף 3 לחוק. על פי העיקרון הפשוט הזה, כל מוסדות המוכש"ר העונים על הקריטריונים, חרדיים וציוניים כאחד, אמורים לקבל סכום זהה.
למרות זאת כבר בשנת 1992 הוחרגה רשת החינוך של ש"ס ורשת החינוך העצמאי החרדית בסעיף מפורש בחוק, המאפשר להחריג אותן מחובת שוויון התקציב. התוצאה: מוסדות החינוך המוכש"ר החרדיים זוכים למימון מלא, ואילו שאר המוסדות, שבהם כשלושים מוסדות תורניים ציוניים, סובלים מתת-תקצוב אף שהם עונים על כלל הקריטריונים ואף שבמרביתם לומדים התלמידים לימודי ליבה שאינם נופלים מלימודי הליבה במרבית המוסדות הרשמיים. "מדובר באפליה ברורה", אומר לנו דוד שרפר, יו"ר פורום המוכש"ר. "אין דרך לייפות את המציאות הזו של פערים מבהילים בתקציב החרדי לעומת התקציב הציוני".
כמה גדולים הפערים? גדולים מאוד. מוסד מוכש"ר המלמד 75 אחוזים מלימודי הליבה אמור לזכות למימון של 755 מהמימון שמקבל מוסד רשמי רגיל. ואולם עם השנים נשחק ערכו של התקצוב, וכיום מוערך הסיוע למוסדות מוכש"ר (שאינם ברשת החינוך של ש"ס או יהדות התורה) בכשלושים אחוזים בלבד ממה שמקבל מוסד רשמי.
הדרכים לפערים רבות: בין השאר קיבלו בתי הספר תוספות מכובדות לאחר כניסת רפורמת אופק חדש למערכת החינוך, ותוספות אלו לא קיבלו מוסדות המוכש"ר, מה שמקשה כמובן את גיוס המורים למערכת בשל השכר הנמוך בהרבה משכרם במערכת החינוך הממלכתית ומצריך להגדיל דרמטית את תשלומי ההורים כדי להמשיך את פעילות בתי הספר.
"משרד החינוך מבקש לפגוע בתהליך זוחל בתלמודי התורה הציוניים. בקצב הזה לא ירחק היום, והוא יצליח", אומר שרפר. "הנטל על כתפי ההורים רק הולך וגדל, ועם זאת מנהלי המוסדות קורסים תחת התביעה של המדינה, כי עליהם לעמוד בכל דרישות משרד החינוך: 100 אחוז דרישות מול 30 אחוז תקציב.
"לצערי יש בציבור הדתי מי שעושים הכול כדי להילחם בתלמודי התורה. הדבר העצוב ביותר הוא הטענה שמוסדות המוכש"ר התורניים-ציוניים משמשים את האליטה. אלו משפחות ברוכות ילדים, ציבור שגם כך נאנק תחת נטל היומיום, ונאלץ לשלם ממעט כספו בעבור חינוך ילדיו. זו שערורייה שלא תיאמן".
דוד שרפר, פורום המוכש"ר: "משרד החינוך מבקש לפגוע בתהליך זוחל בתלמודי התורה הציוניים. בקצב הזה לא ירחק היום, והוא יצליח, הנטל על כתפי ההורים רק הולך וגדל, ועם זאת מנהלי המוסדות קורסים תחת התביעה של המדינה כי עליהם לעמוד בכל דרישות משרד החינוך: 100 אחוז דרישות מול 30 אחוז תקציב. לצערי יש בציבור הדתי מי שעושים הכול כדי להילחם בתלמודי התורה. הדבר העצוב ביותר הוא הטענה שמוסדות המוכש"ר התורניים-ציוניים משמשים את האליטה. אלו משפחות ברוכות ילדים, ציבור שגם כך נאנק תחת נטל היומיום, ונאלץ לשלם ממעט כספו בעבור חינוך ילדיו. זו שערורייה שלא תיאמן"
קצת קשה לעכל, אבל בעוד המדינה מפלה לרעה את תלמודי התורה הציוניים-דתיים, בתי הספר הנוצריים הכנסייתיים, שגם הם שייכים למוכש"ר, זכו לתקצוב משלים. גורמים מטעם הווטיקן הפעילו לחץ כבד על שר האוצר דאז כחלון ועל ח"כ גפני, יו"ר ועדת הכספים דאז, ואלו נעתרו להם והעבירו אך ורק למוסדות המוכש"ר הכנסייתיים 50 מיליון שקלים
חטא כפול
כשמדברים על מסלול המוכש"ר חשוב להזכיר כי קרוב ל-30 אחוזים מתלמידי בתי הספר היסודי בישראל לומדים למעשה במוסדות המוכש"ר, ובהם מוסדות חרדיים, מוסדות ערביים וכשלושים תלמודי תורה ציונים-דתיים. הפער בתקצוב בין תלמודי התורה הדתיים-לאומיים למוסדות החרדיים עומד כאמור על כ-70 אחוזים.
כל התיכונים בארץ (כיתות ט'–י"ב) הם למעשה בתי ספר מוכרים שאינם רשמיים ומנוהלים על ידי עיריות או עמותות. את רשתות החינוך הגדולות כולנו מכירים: אורט, אמית, עמל, בני עקיבא, צביה. כולם מקבלים תקצוב שוויוני. משרד החינוך מתקצב את הרשת או את העירייה, ואלו מעסיקות את המורים ומשלמות להם. מעבר לגיבוי התקציבי ממשרד החינוך, לרשת יש גם אוטונומיה יחסית לקבוע איך היא מנהלת את הצוות החינוכי שלה.
קצת קשה לעכל, אבל בעוד המדינה מפלה לרעה את תלמודי התורה הציוניים-דתיים, בתי הספר הנוצריים הכנסייתיים, שגם הם שייכים למוכש"ר, זכו לתקצוב משלים. גורמים מטעם הווטיקן הפעילו לחץ כבד על שר האוצר דאז כחלון ועל ח"כ גפני, שהיה אז יו"ר ועדת הכספים, ואלו נעתרו להם והעבירו אך ורק למוסדות המוכש"ר הכנסייתיים 50 מיליון שקלים. כמו כן ועדה שהוקמה קבעה שלחינוך הכנסייתי יתווסף תקציב למימון שלוש שעות נוספות לכל כיתה. המשמעות: חינוך כנסייתי במדינת היהודים מקבל יותר תקציב מתלמודי תורה ציוניים.
מרבית המוסדות החרדיים שלא היו בשתי הרשתות הפוליטיות החרדיות, המופלות לטובה, נבלעו אט אט ברשתות הללו בשל פערי המימון, ויש גם תלמודי תורה ציוניים שנכנסו לחסות תחת כנפי הרשתות החרדיות, שנמנים בהן כיום כ-160,000 תלמידים.
בניה כהן, אב לשלושה הלומדים במוכש"ר התורני, נאלץ לשלם גם הוא בכל חודש כ-1,500 שקלים ואומר כי הוא חש עלבון מיחס משרד החינוך: "אומרים לנו בעצם כי 'חטאנו' פעמיים. החטא החמור הראשון הוא הרצון לתת לילדים שלנו חינוך תורני ברמה גבוהה, והחטא השני הוא חטא הציונות. אילו היינו חרדים לא ציוניים, בבקשה, יש למדינת ישראל תקציב בשבילכם. אתם גם ציוניים?! תמשיכו לחלום ולשלם אלפי שקלים נוספים על כל ילד שאתם שולחים לתלמוד תורה".
להפריט את המערכת
האם אין אפשרות להורים המבקשים חינוך תורני מוגבר לילדיהם לקבל מענה במסגרת החמ"ד? משרד החינוך עשה מאמצים רבים לעצור את הזליגה מן החמ"ד לעבר המוכש"ר, ולכן הוכנסו במהלך השנים כמה בתי ספר שהיו מוכש"ר לאחריות החמ"ד בהבטחה כי עצמאותם התורנית של בתי הספר לא תיפגע. על מידת קיום ההבטחה יש מחלוקת בין הגורמים ששוחחנו עימם בעניין.
נוסף על כך הוקמו בשנים האחרונות כמה תתמ"דים – תלמודי תורה ממלכתיים-דתיים – שהם בתי ספר ממלכתיים-דתיים הכפופים לחמ"ד ולכלליו, שבהם תגבור מסוים של שעות קודש לצד תוכנית לימודים רגילה הנהוגה בממ"ד הרגיל. תחת התתמ"ד חוסים מוסדות במנעד רחב של סגנונות בנוגע לתגבור שעות הקודש ולשעת סיום הלימודים, ועל פי אתר משרד החינוך, כחמישים תתמ"דים פועלים ברחבי הארץ.
שרפר מבקש שלא להוציא לעז על פעילות התתמ"ד, שמספק מענה טוב להורים רבים, אך רוצה להדגיש את המענה הייחודי שמבקשים ההורים הרבים השולחים את ילדיהם למוסדות המוכש"ר. לדבריו, תלמודי התורה שאינם שייכים לתתמ"ד מבקשים בדרך כלל להנהיג סדר יום של לימודי קודש שאי אפשר לקיים במסגרת התתמ"ד, והוא מזכיר כי הם זכאים לאותו מימון שמקבלים בתי הספר החרדיים העומדים באותם קריטריונים בהבדל אחד: מדובר בתלמודי תורה ציוניים.
הרב אברהם וסרמן, רב קהילה בגבעתיים ור"ם בישיבת רמת גן, המרבה לכתוב בתחומי החינוך, מסביר כי החמ"ד עצמו סבל שנים רבות מקיפוח שכמעט הוביל לפיטורי אלף מורים בשנת תש"ף. "אלו לא היו רק תחושות קיפוח, זה קיפוח עובדתי", הוא מדגיש. "תחושות כאלה לא חייבות לעורר שנאה אלא מוטיבציה לשנות את המצב", הוא אומר ומציין כי על מי שאחראי ליצירת הקיפוח וגם להמשך קיומו מוטלת האחריות להפסקת תופעה זו, ולא על הסובלים ממנו.
בכל זאת יש אווירה ביקורתית בציבור הדתי-לאומי נגד המוסדות הפרטיים המופלים, למרות עמידתם בדרישות החוק.
"זכותם של הורים לחנך את ילדיהם במסגרות המתאימות להשקפת עולמם ולאורחות חייהם. בתל אביב–יפו פעלו בימי הראי"ה בחסותו שני מוסדות דתיים: בית ספר תחכמוני, שבו הרוב היה לימודי חול, ותלמוד תורה שערי תורה, שבו למדו בעיקר לימודי קודש וכמעט שלא לימודי חול. הראי"ה תמך בשניהם, מכיוון שדגל בגיוון החינוך, וכך כתב: 'אותה המחשבה שחושבים אחרים להשריש, שהישוב צריך להיות מחונך בחינוך בעל גוון אחד, עליה מוכרחים אנו להילחם. שונים הם המעמדים הרוחניים והחומריים, שונים הם הכישרונות, ושונה מוכרח להיות החינוך' (איגרות הראי"ה א, תרמ"ד).
"ההורים של תלמידי שערי תורה שילמו ארנונה כמו כולם, אבל התלמידים לא קיבלו את התקציב המגיע להם. על זה זעק הראי"ה בזמנו בדרישה לעיריית תל אביב, ודרישה זו התפרסמה בעיתונות".
הרב אברהם וסרמן: "הפתרון המיטבי הוא דווקא מהלך לקראת הפרטת המערכת, שדגלו בה מיטב הפילוסופים והוגי הדעות כבר לפני מאה שנה ויותר. הפרטה כבר נעשית בכמה ארצות מערביות, ובהן ארצות הברית ושוודיה. כמובן, יש לדון בהרבה פרטים שאין זה מקומם. הבסיס לתפיסת החינוך בעם ישראל זה עיקרו: האב מצווה ללמד בנו תורה. אלא שהוא מאציל סמכות זו על מי שיודע כיצד עושים זאת. החובה וגם הזכות לחנך היא של ההורים"
כאשר קמה הממשלה הנוכחית נקבע בהסכם הקואליציוני ביוזמת המפלגות החרדיות כי הממשלה תקים צוות, וזה יקדם מתן תקציב של 75 אחוזים למוסדות המוכש"ר. לדרישת מפלגת הציונות הדתית ומפלגת נעם נקבע בהסכם כי מוסדות מוכש"ר שאינן חלק מהרשתות הפוליטיות המוחרגות בחוק יוכלו לקבל בתנאים מסוימים, בכפוף להוראת לימודי ליבה וציבוריות, עד 100 אחוזי תקצוב, כמו כל בית ספר אחר בישראל. גורם הבקיא בתחום טוען כי במפלגות החרדיות מבקשים לטרפד את הסיכום עם הציונות הדתית ונעם ולמנוע את קיום הסעיף שלהם בהסכם הקואליציוני
האם אין שאיפה עקרונית שכל החינוך יהיה תחת החינוך הממלכתי?
"אכן, במצב מתוקן הכול היה תחת החינוך הממלכתי. אלא שמאז ראשית המדינה, ועוד קודם לכן, היו בעיות חמורות בסגנון ניהול צנטרליסטי. כך היו המורים במושבות, שחינכו את הילדים לחילוניות נגד רצון הוריהם הדתיים. כך החינוך הממלכתי, שפעל משנות החמישים וגרם למאות אלפי ילדים לנטוש את שמירת המצוות, אף שהוריהם זועקים ואין להם מושיע. כך ראשי החמ"ד ומחנכים שהקודש תופס אצלם מקום חלקי בחיים, חינכו ילדים שהוריהם ביקשו כי הקודש יהיה עיקר חייהם, ולא אפשרו חינוך כרצונם.
"לכן הוקמו ישיבת כפר הרא"ה ורשת הישיבות התיכוניות. לכן הוקם בתחילת שנות השבעים בית ספר נעם, שהפך לרשת גדולה. לכן הוקם שנים אחדות אחר כך תלמוד תורה מורשה, שנעשה דגם למוסדות רבים שהוקמו בעקבותיו. חשוב להזכיר כי גם נעם וגם מורשה הוקמו בתמיכתם ובעידודם של הרב צבי יהודה קוק והרב אברהם שפירא, ראשי ישיבת מרכז הרב וממשיכי דרכו של מרן הרב זצ"ל.
"אולי לא נעים לחשוב כך, אבל למעשה כל מערכת שיהיה בה שלטון מרכזי המכתיב את התכנים נועדה מראש לבעיות והתנגשות עם עולם הערכים של חלק מההורים, ולעיתים אפילו הרוב. לכן הפתרון המיטבי הוא דווקא מהלך לקראת הפרטת המערכת, שדגלו בה מיטב הפילוסופים והוגי הדעות כבר לפני מאה שנה ויותר. הפרטה כבר נעשית בכמה ארצות מערביות, ובהן ארצות הברית ושוודיה.
"כמובן, יש לדון בהרבה פרטים שאין זה מקומם. הבסיס לתפיסת החינוך בעם ישראל זה עיקרו: האב מצווה ללמד בנו תורה. אלא שהוא מאציל סמכות זו על מי שיודע כיצד עושים זאת. החובה וגם הזכות לחנך היא של ההורים".
אבל היום יש תתמ"דים. מדוע יש צורך במוכש"ר?
"לנוכח האמור אפשר להבין את הרציונל של המוכש"ר, ובוודאי של מוסדות 'פטור', שאינם מוכנים לשום פיקוח, אפילו מצומצם. מכיוון שתתמ"ד מפוקח במלואו בידי משרד החינוך והרשות המקומית, העצמאות בבחירת המנהל והנושאים הנלמדים אינה מובטחת כלל ועיקר. זו טענת ההורים וראשי המוסדות הללו. אומנם ראשי התתמ"ד טוענים שיש עצמאות כזו. הוויכוח נמשך, וכנראה עוד יימשך. אלא שכל עוד יש קבוצת הורים גדולה החוששת מהכתבת ערכים והתנהלות, יש להתחשב בה כפי שמתחשבים במקביליהם החרדים.
"מה שמקומם במיוחד הוא שללא שום סיבה עניינית מפלים דווקא את ההורים הללו, אשר בשל היותם ציונים אינם נכללים בסעיף התקציבי של החרדים. הם נדרשים לשלם סכומים גבוהים ולא הגיוניים תמורת חינוך שהיו אמורים לקבל במימון המדינה, שהם משלמים לה מיסים לא פחות ממקביליהם".
שימור בלעדיות
בראשית שנת 2021, לאחר מאבק בוועדת הכספים שנרתמו אליו חברי כנסת דווקא מהליכוד, הוחזרו למוסדות המוכש"ר 56 מיליון שקלים שקוצצו בתחילת שנת הכספים 2020. במאבק ההוא נשלחה דרישה רשמית של חברי ועדת הכספים משר החינוך לתקן את תקנות המוכש"ר כדי שיחזיר את התקצוב ל-75 אחוזי המימון שהמוסדות זכאים לקבל.
כאשר קמה הממשלה הנוכחית נקבע בהסכם הקואליציוני ביוזמת המפלגות החרדיות כי הממשלה תקים צוות, וזה יקדם מתן תקציב של 75 אחוזים למוסדות המוכש"ר. לדרישת מפלגת הציונות הדתית ומפלגת נעם נקבע בהסכם כי מוסדות מוכש"ר שאינן חלק מהרשתות הפוליטיות המוחרגות בחוק יוכלו לקבל בתנאים מסוימים, בכפוף להוראת לימודי ליבה וציבוריות, עד 100 אחוזי תקצוב, כמו כל בית ספר אחר בישראל. גורם הבקיא בתחום טוען כי במפלגות החרדיות מבקשים לטרפד את הסיכום עם הציונות הדתית ונעם ולמנוע את קיום הסעיף שלהם בהסכם הקואליציוני, ככל הנראה כדי לשמר את הבלעדיות התקציבית של הרשתות המפלגתיות.
לא מזמן הזכיר שר האוצר סמוטריץ' את הבטחתו להסדיר את מימון המוכש"ר עד כדי 75 אחוזים במסגרת התקציב הקרוב. בקרב המוכש"ר מחכים לקיום ההבטחה וחוששים כי חלק הארי של ההסכם הקואליציוני של מפלגתו, תוספת המימון וההשוואה למוסדות החרדיים, לא יקוים בשל לחצן של המפלגות החרדיות.
"אנחנו סומכים על שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שמבין את חשיבותו של החינוך התורני ומאמינים ברצונו הטוב, אבל עד כה לא שמענו על תוכנית של ממש להסדיר את העניין", אומר שרפר.
"כל תוספת תקציב מעבר ל-75 אחוזים שישולמו במלואם, בהתאם לדרישה שלנו לשוויון מלא, כל שקל כזה ינותב להוזלה של שכר הלימוד. אם בממשלת הציונות הדתית, עוצמה יהודית והליכוד הנושא לא ייפתר, אנא אנו באים?"
