כותרות חמות :

זה אולי נשמע מנותק, אבל האמת היא שמההתחלה האמנו שבסוף נחזור לצפון השומרון. היה לנו ברור שיש פה אמת גדולה של דבקות בארץ, של תיקון חטא המרגלים, של תיקון המאיסה בארץ חמדה, וידענו שיגיע הרגע שבו נתקן את זה"
זה אולי נשמע מנותק, אבל האמת היא שמההתחלה האמנו שבסוף נחזור לצפון השומרון. היה לנו ברור שיש פה אמת גדולה של דבקות בארץ, של תיקון חטא המרגלים, של תיקון המאיסה בארץ חמדה, וידענו שיגיע הרגע שבו נתקן את זה"

זה אולי נשמע מנותק, אבל האמת היא שמההתחלה האמנו שבסוף נחזור לצפון השומרון. היה לנו ברור שיש פה אמת גדולה של דבקות בארץ, של תיקון חטא המרגלים, של תיקון המאיסה בארץ חמדה, וידענו שיגיע הרגע שבו נתקן את זה"

ההחלטה על ביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון ביום שני השבוע נשמעה לרגע כמו חלום לכל החולמים והחולמות שהגיעו לכנסת כדי לשמוע אותה באוזניהם, אבל החוק הזה אכן עבר * החזון שנראה בלתי אפשרי, אדריכלי האסטרטגיה והאנשים שדבקו בחלום חמש עשרה שנה * חבל עזה, לא שכחנו – חומש רק תחילה

 

כמעט שמונה עשרה שנים אחרי יישום תוכנית ההתנתקות של אריאל שרון, מדינת ישראל חוזרת לצפון השומרון בזכות חוק חדש שמבטל את איסורי הכניסה לאזור זה והשהייה בו. אחרי ניסיונות רבים מספור סוף סוף קם הדבר ונהיה: החוק לביטול תוכנית ההתנתקות הגיע לישורת האחרונה, ומול שמונה עשר חברי כנסת שהתנגדו לו ניצבו השבוע שלושים ואחד חברי כנסת שאמרו כן לצפון השומרון והצביעו בקריאה שנייה ושלישית על אישור חוק שמבטל סעיפים מרכזיים בחוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה–2005.

בעד החוק הצביעו גם חברי האופוזיציה גדעון סער וזאב אלקין, שהודו בפה מלא שמדובר בתיקון עוול היסטורי. הדבר אולי גרר עימות עם שותפיהם לספסלי האופוזיציה, אבל מלמד שמדובר בתיקון שיש לו תמיכה חוצת מחנות ומגזרים, כזו שמתעלה מעבר למחלוקות קטנוניות ומתמקדת באמיתות על-זמניות של אהבת הארץ וציונות.

כזכור, בתוכנית ההתנתקות שהוביל אריאל שרון גורשו מבתיהם 8,000 תושבי גוש קטיף, וכל יישוביו הוחרבו. איתם פונו גם ארבעה יישובים בצפון השומרון – גנים, כדים, חומש ושא-נור – שגם תושביהם, כ-220 משפחות, גורשו מבתיהם ללא אפשרות לחזור. היישובים ננטשו, הכניסה אל האזור כולו נאסרה על פי חוק, וגם השהייה בו נאסרה והייתה עילה למאסר.

יוסי דגן: "תמיד אמרנו לעשרות אלפי העולים, לתלמידי הישיבה ולתומכים, שלהם אולי יש כוח, אבל לנו יש אמונה, וסוף הצדק להופיע. גם אם יתמהמה, בוא יבוא. וזה בדיוק מה שקרה. לא הפסקנו להיאבק, וניצחנו. הקיר נשבר"

ובזמן שיהודים לא הורשו להיכנס לצפון השומרון, שרידי היישובים הפכו לשטחי האימונים של ארגוני המחבלים. רק לאחרונה פרסמו מחבלים מהזרוע הצבאית של חמאס בשומרון סרטונים שבהם הם נראים מתאמנים בביצוע פעולות טרור בשטחו של היישוב ההרוס כדים.

מן המקום שהיהודים עוזבים שום דבר אינו צומח. אכן, משהו חדש עומד להתחיל, שכן החוק שעבר השבוע מבטל את הסעיפים הנוגעים לצפון השומרון ומאפשר את חזרת היהודים לשטח. הוא אומנם אינו מבטל את יישום תוכנית ההתנתקות בגוש קטיף, אך מונע את החלתה על חומש, שא-נור, גנים וכדים.

"זו התרגשות גדולה", אומר בני גל, ממגורשי חומש וממובילי תנועת החזרה ליישוב. "זה לראות אירוע היסטורי מתרחש מול העיניים, כניסה של אור א-לוהי לתוך המציאות האנושית. החוויה היא שהקב"ה נענה לנו מלמעלה, והמציאות הולכת ומשתנה לנגד עינינו".

"התחבקנו וזעקנו שהחיינו, ועוד שלושים ח"כים ענו אמן", מתאר בהתרגשות את הרגעים ההיסטוריים בכנסת גם יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון וממגורשי שא-נור, "זה אולי היה בניגוד לפרוטוקול, אבל זה יצא לנו ישר מהלב.

"שבע עשרה שנים וחצי, יום ולילה, כולנו עמלים, חולמים, נושמים, פועלים ונאבקים כדי לתקן את הפשע הזה כלפי ארץ ישראל, כדי לתקן את האיוולת המדינית והביטחונית ואת העוול למשפחות המגורשים שהיישובים שלהם נהרסו לחינם. שבע עשרה שנים וחצי אנחנו פועלים כדי לחזור לשם מחדש. שנים של מאבק אינסופי, של עשרות אלפי אנשים שעולים לחומש, של מסירות נפש.

 

יוסי דגן: "אימוץ החוק החדש הוא חזרה בתשובה ממלכתית של מדינת ישראל מהפשע של הגירוש. בזמן ההצבעה בכנסת הסתכלתי כלפי שמיא ואמרתי לקב"ה: אנחנו עושים עכשיו את שלנו, מחזירים את כבודך לארץ ישראל, אתה תחזיר את כבודך לעם ישראל"

"חמש עשרה שנים וחצי של מסירות נפש כפשוטו של אנשי ישיבת חומש על היאחזות במקום. שש עשרה שנים של פעילות עיקשת של שדולת 'חומש תחילה' של המועצה האזורית שומרון. הכול במאמץ להביא לאישור החוק לביטול חוק ההתנתקות בכנסת.

"מעולם לא התייאשנו, ואיתנו גם ציבור אוהבי ארץ ישראל בהמוניו. חקרנו אותנו בימ"ר על העליות לחומש, איימו עלינו בתביעות והכפישו אותנו, אבל אנחנו האמנו והלכנו עם האמונה בלי לחשוש. הניצחון ההיסטורי הזה הוא שלב נוסף בדרך לחזרה מלאה לכל מרחבי ארץ ישראל.

"כשאמרו לנו שאנחנו דופקים את הראש בקיר", נזכר דגן, "סיפרתי להם איך אמרו פעם לרב מנחם פליקס שהוא דופק את הראש בקיר בעליות לסבסטיה, והוא ענה: הראש שלנו יותר חזק מהקיר. הקיר הוא שיישבר. זה גם מה שקרה בחומש. תמיד אמרנו לעשרות אלפי העולים, לתלמידי הישיבה ולתומכים, שלהם אולי יש כוח, אבל לנו יש אמונה, וסוף הצדק להופיע. גם אם יתמהמה, בוא יבוא. וזה בדיוק מה שקרה. לא הפסקנו להיאבק, וניצחנו. הקיר נשבר.

"כל חוק שאומר שיהודים לא יכולים להסתובב ולגור באזור שלם בארץ ישראל הוא חוק לא לגיטימי שצריך לשבור. העליות לחומש וישיבת חומש הן ששברו את החוק. אימוץ החוק החדש הוא חזרה בתשובה ממלכתית של מדינת ישראל מהפשע של הגירוש. בזמן ההצבעה בכנסת הסתכלתי כלפי שמיא ואמרתי לקב"ה: אנחנו עושים עכשיו את שלנו, מחזירים את כבודך לארץ ישראל, אתה תחזיר את כבודך לעם ישראל".

"כשניסיתי לסדר קצת את הראש לקראת יום ההצבעה", אומר בני גל, "קפץ לי פסוק לראש: 'אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד'", וכאן הוא עוצר רגע לנשום, ואני שומע את ההתרגשות בקולו ואיך החיוך נמהל בדמע, "'כי רצו עבדיך את אבניה'. זה ממש מתאר את מה שעברנו פה. השהות היומיומית בחומש מאוד קשה ומורכבת. רצינו את האבנים של חומש, השתטחנו עליהן, עמדנו בפינויים חוזרים ונשנים, ברדיפות בידי כוחות מג"ב וצבא. גם האויב הערבי, להבדיל, רצח בנו. אבל עמדנו בכול".

לחומש הגיע גל לאחר רצח שולי הר מלך. "בסדיר שירתי בשא-נור", הוא נזכר ברגעים שבהם פגש לראשונה את צפון השומרון, "אבל רק אחרי שהתחתנו עברנו לגור בשומרון. זה היה בימי השיא של האינתיפאדה השנייה. בתחילה רצינו לעלות לשא-נור בגרעין של ארבע משפחות כדי לחזק את המקום, אך נאמר לנו שכזוג צעיר מייד אחרי חתונה זה פחות מתאים. אחרי כמה חודשים שולי הר מלך נרצח בדרך לחומש, והחלטנו שזה יהיה המוקד שלנו, חומש".

זה היה בשנת 2003. בשנת 2005 עלה הכורת על חומש, אבל כבר מההתחלה ידעו גל וחבריו שהם יצליחו לחזור הביתה. "זה אולי נשמע מגלומני או מנותק", הוא אומר בכנות, "אבל האמת היא שמההתחלה האמנו שבסוף נחזור לצפון השומרון. היה לנו ברור שיש פה אמת גדולה של דבקות בארץ, של תיקון חטא המרגלים, של תיקון המאיסה בארץ חמדה, וידענו שיגיע הרגע שבו נתקן את זה.

"יצאנו למאבק כדי להחזיר את עם ישראל הביתה. היה לנו ברור שזה אמיתי ונכון, ולכן זה יצליח. לא ידענו אילו מחירים נצטרך נשלם בדרך, אבל הייתה ודאות שזה חייב להצליח. הרצון לחזור לחומש נבע מחיבור לברית על הארץ, וגם בחומש עצמה הודגש כל הזמן הנושא של קדושה וחיבור לשורש".

בני גל: "ברובד הפנימי צפון השומרון נבחר כי הוא משדר מסר עמוק. בעמק דותן יוסף הצדיק נמכר לעבד. זה סיפור על אח אחד שהולך עם חלום גדול, והאחים שלו מוכרים אותו כי הם מתנכרים אליו ולא מסוגלים לקבל את החלום. זו הנשמה של האזור הזה"

ההר הכתום כל ימות השנה

חלק ניכר מהצלחת המהלך לביטול חוק ההתנתקות בצפון השומרון נזקף לזכות תנועת חומש תחילה, שהוקמה אחרי לבנון השנייה, פחות משנה לאחר הגירוש. במקימים היו אישי ציבור, פעילי התיישבות ומגורשים, שבהם גם עקיבא סמוטריץ', אחיו של שר האוצר, שגורש גם הוא משא-נור.

"בהתחלה זה נראה רחוק", אומר גל, "אבל אחרי עליות חוזרות ונשנות של אלפים, מקשת רחבה של ארגונים ואנשים, התחלנו לראות איך החזרה הולכת ומתרקמת. היו המונים שפעלו כדי שזה יקרה, ובהם גם אנשים כמו איצקי שדמי, צפריר רונן ז"ל, בני קצובר, יוסי דגן, אריה אלדד, בועז העצני, גדי אשל, גדי דור, שבתאי שירן ואורית שפיץ, אנשי הגליל ובית שאן ועוד.

"אני זוכר שכבר בחנוכה של שנת תשס"ז, זמן קצר לאחר ההתנתקות, כבר עלו כאלף איש והדליקו נר רביעי של חנוכה על בריכת המים, וכשבוע לפני פסח של אותה שנה כבר עלו לחומש 5,000 איש, עם משפחות וילדים, ושהינו שם שלושה ימים. אחר כך עלו יותר מ-13,000 איש בצעדת יום העצמאות לחומש.

"בהמשך גם קרה שבזמן שחברים שלנו היו עצורים על השחתת פני מקרקעין, כי הם עלו בלילה לצבוע את הבריכה של חומש בכתום ולכתוב עליה 'חומש תחילה', נערך בחומש אירוע מאושר ראשון של מועצת יש"ע".

זמן קצר לאחר מכן הוקמה על ההר גם ישיבת חומש המתחדשת, שדחפה את המאבק דחיפה גדולה קדימה: "לישיבה שהוקמה בחומש היה תפקיד חשוב מאוד בחזרה אל המקום. הישיבה על ההר מחזיקה מעמד כבר חמש עשרה שנים בזכות מסירות הנפש של התלמידים, האברכים, נשות האברכים, התורמים.

"קשה מאוד להחזיק ישיבה כזו, שהרשויות אינן מכירות בה, ובכל זאת הצלחנו. לא כולם האמינו. אני זוכר שבזמן שלטון אובמה אמר לי פעם אחד מאנשי ההתיישבות: מקפיאים לי בנייה בעלי וביקיר, ואתה מדבר איתי על חומש? אף על פי כן ב"ה הייתה סייעתא דשמיא, וציבור גדול התחבר לחזון ולחלום.

"המאבק היה על התמדה בשטח ועל פעילות ציבורית קבועה שכללה אירועים ציבוריים ופעילות עם חברי כנסת, שרים ואנשי התיישבות לצד מאמץ מתמשך לבטל את חוק ההתנתקות ולמחוק אותו מספר החוקים של מדינת ישראל. זו הכרה רשמית של המדינה בכך שצריך לשנות כיוון. הסלוגן היה 'חומש תחילה', כי חומש היא נקודה ארכמידית, והיא תוביל להרבה שינויים שיבואו אחר כך".

יוסי דגן: "באותו יום אפל שבו גררו אותנו וזרקו אותנו לאוטובוסים וראינו את הבתים שלנו נשארים מאחור, נשבעתי שתי שבועות. הראשונה, שדגל ישראל יחזור להתנופף ביישובי צפון השומרון, והשנייה, שאעשה הכול כדי שלא יהיה אפשר לגרש גירוש נוסף. אלמלא הגירוש, לא הייתי חולם להיות ראש מועצה"

למה שרון בחר לפגוע דווקא בהתיישבות בצפון השומרון?

"ברובד החיצוני שרון מסר את השומרון לאמריקאים כדי שיוכל לפנות את גוש קטיף ולהציל את עצמו מתיקים משפטיים, אבל ברובד הפנימי צפון השומרון נבחר כי הוא משדר מסר עמוק. בעמק דותן יוסף הצדיק נמכר לעבד. זה סיפור על אח אחד שהולך עם חלום גדול, והאחים שלו מוכרים אותו כי הם מתנכרים אליו ולא מסוגלים לקבל את החלום.

"זו הנשמה של האזור הזה, מאבק בין אהבה לניכור ובין חולמים לאנשים שאינם רוצים לחלום. זה אותו מאבק שהיה בין אליהו לאחאב בשאלה מי עוכר ישראל, בשאלה אם אפשר להיות ציוני גם בלי חיבור לשורשים ובלי מחויבות לקדושה. זה הוויכוח שנמצא מההתחלה גם ברקע של הגירוש.

"בכל כנסת מאז הגירוש העלו הצעת חוק לביטול ההתנתקות בכל מיני נוסחים. את הנוסח שעבר השבוע כתבנו כבר בשנת 2014. אני זוכר שישבנו בלשכה של זאב אלקין עם אורית סטרוק וניסחנו את הטיוטה של הנוסח שהוא בסיס ההצעה שאושרה אתמול.

"עכשיו מדינת ישראל יכולה להחליט בנוגע לצפון השומרון כמו בנוגע לכל נקודה אחרת בארץ. עד עכשיו זה היה אזור דמדומים ללא התיישבות יהודית, וזה יצר כר פורה לטרור שיצא מג'נין ומערים ערביות נוספות. חשוב להדגיש שהחיבור לאדמה הוא חיבור ערכי, ולצד זה יש לו גם משמעות ביטחונית. כשאין יהודים צומח טרור.

"חומש הוא מקום גבוה שצופה אסטרטגית מערבה, מאשדוד ואשקלון בדרום ולאורך כל מישור החוף, וצפונה עד התבור והחרמון. מעבר לשורשים, מעבר לחיבור לארץ שלנו, חומש חשוב גם מבחינה אסטרטגית וביטחונית. לא סתם הוקמה שם היאחזות נח"ל שאוזרחה והפכה ליישוב. הייתה הבנה שהחשיבות הערכית באה לידי ביטוי אסטרטגי, שאי אפשר להגן על השומרון ועל מישור החוף בלי חומש".

"השבוע עליתי לחומש עם אורחים. הראיתי להם שיש כבישים, מדרכות צבועות בכחול-לבן, פרחים פורחים, רק בתים אין. את זה הגיע הזמן לתקן, וזה מאבק חיי. אני, יוסי דגן, שגורש עם אשתו אוריה משא-נור, ניצחתי עם חברינו הרבים למאבק את הרוח התבוסתנית שפגעה בצפון השומרון"

ומה השלב הבא? יוקמו מבני קבע בחומש?

"צריך להסדיר את הישיבה בחומש כדי שתפעל בצורה תקינה, ובהמשך לכך השאיפה היא לפעול עם הממשלה ולדחוף החלטות להקמת יישובים גדולים ופורחים. זו תהיה חזרה של עם ישראל לארצו ושלנו, המגורשים, הביתה. בסופו של דבר חומש זה הבית שלנו".

"אנחנו כבר מחפשים פתרונות מעשיים להסדרת הישיבה", אומר גם יוסי דגן, "ומתכננים את חזרתם המלאה של היישובים, ממש כבר יושבים לשרטט את היישובים מחדש. באותו יום אפל שבו גררו אותנו וזרקו אותנו לאוטובוסים וראינו את הבתים שלנו נשארים מאחור, נשבעתי שתי שבועות. הראשונה, שדגל ישראל יחזור להתנופף ביישובי צפון השומרון, והשנייה, שאעשה הכול כדי שלא יהיה אפשר לגרש גירוש נוסף. אלמלא הגירוש, לא הייתי חולם להיות ראש מועצה, אבל אני עושה את זה כדי לתקן את הגירוש וכדי למנוע אפשרות לגירוש חדש.

"השבוע עליתי לחומש עם אורחים. הראיתי להם שיש כבישים, מדרכות צבועות בכחול-לבן, פרחים פורחים, רק בתים אין. את זה הגיע הזמן לתקן, וזה מאבק חיי. אני, יוסי דגן, שגורש עם אשתו אוריה משא-נור, ניצחתי עם חברינו הרבים למאבק את הרוח התבוסתנית שפגעה בצפון השומרון, את חבורת הרשעים שפעלו ברוע, באטימות ובפזיזות ועקרו את היישובים. הם הרסו, ואנחנו נבנה; הם קלקלו, ואנחנו נתקן. אני בטוח שכמו שאנחנו חוזרים לחומש ולשא-נור כך נחזור גם לגוש קטיף. זו הארץ שלנו, והצדק עתיד לנצח".

 

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן