אין צורך במבט מעמיק במיוחד כדי להבין שהמחאה נגד הרפורמה המשפטית היא סימן יותר משהיא סיבה, פחות חששות אמיתיים לקץ הדמוקרטיה ויותר תירוץ למחאה של שמאל נגד ימין. רבים בימין ובציבור הדתי-לאומי שואלים עצמם במהלך השבועות האחרונים מה עדיף להם, רפורמה משפטית נחוצה או קרע בעם, ואם חייבת להיות סתירה בין השניים. את התשובה המעמיקה ביקשנו מהרב יגאל לוינשטיין, והוא קובע מייד: "עומק הוויכוח כאן הוא חזון המדינה היהודית.
"החברה החילונית עברה בארבעים השנים האחרונות תהליך שקורה בכל העולם כולו", מסביר הרב יגאל. "מעולם שבבסיסו דמוקרטיה בהגדרתה היסודית, של שלטון העם והגנה על זכויות מיעוטים, לדמוקרטיה שההגדרה שלה היא הגנה על זכויות הפרט בלבד".
הרב מסביר כי בשנותיה הראשונות של המדינה היה איזון מסוים בין הערכים, עד הופעתה של התנועה הפרוגרסיבית: "בעבר הגנו בתי המשפט על מי שנפגע מהשלטון באמת, אבל בפרוגרס הגדירו מחדש מי ראוי לזכויות ומי נחשב נפגע. שלושת הדגלים שמונפים בהפגנות מגדירים מצוין את הפרוגרס בצורה הכי רדיקלית, מי ראוי לזכויות ומי הם המאוימים: דגלי פלשתין, מיצג הנשים כשפחות ודגלי הלהט"ב. הם מניפים דגלי ישראל אבל מבהירים מה מגדיר את דגל ישראל בעיניהם: הגנה על זכויות שלוש הקבוצות הללו.
"אלו לא רק קבוצות לא מוחלשות", אומר הרב יגאל, "הן הקבוצות האלימות ביותר בחברה הישראלית. רק הפרוגרס מגדיר שהן קבוצות מוחלשות. על הפלשתינים אין בכלל מה לדבר, וחשוב לזכור שאנחנו מדברים על ערביי ישראל שמניפים את הדגל הזה ואינם מוכנים להכיר בהיות ישראל מדינה יהודית. ארגוני הלהט"ב מכניסים לארון ומשתיקים את כל מי שרוצה להציג עמדה אחרת משלהם, והפמיניזם הרדיקלי משתיק כל עמדה המתנגדת אליו ויוצר אפליית נגד גברים.
"לך לבית המשפט ותראה שכאשר יש דיון גירושין התפיסה הבסיסית היא שכל הנשים נפגעות וכל הגברים אלימים. בפועל הרבה גברים מסיימים את תהליך הגירושין בלי כסף ובלי ילדים, וחלקם אף מתאבדים. מספר הגברים העגונים גדול ממספר הנשים העגונות.
"אלו שלושה דגלים רדיקליים של 'מדוכאים' שלמעשה מדכאים את הרוב היהודי, המשפחתי והציוני. כל ההפגנות הללו מציירות כאילו יש כאן פגיעה בזכויות אדם, אף שמי שנפגע הוא מי שיש לו השקפת עולם יהודית לאומית ומשפחתית. כל הזהויות הנורמטיביות שמעמידות חברה נורמלית, כולן תחת מתקפה מטורפת והשתקה מוחלטת, ומי שמגן על הזכות להשתיק את הרוב הוא בית המשפט העליון".
"הרפורמה הזו נועדה להחזיר את זכות היסוד לדבר, את הזכות להביע דעה. בעולם הכללי האדם מכונה האדם החושב, וביהדות זה מכונה נפש חיה, 'רוח ממללא'. היום יש השתקה של כל דעה שיש בה יסוד לאומי, משפחתי או יהודי, כל יסוד נורמלי של איש ואישה. בית המשפט נותן את הגיבוי להשתקות הללו ולדחיפת רעיונות מפרקי חברה, והציבור היהודי הבריא נלחם כדי להחזיר את זכות הדיבור, הזכות להביע דעות יהודיות, שמרניות, לאומיות, משפחתיות וכן הלאה. זה קרב על החירות לדבר ולהשמיע דעות יהודיות"
הרפורמה תפתור את כל הבעיות הללו?
"הרפורמה הזו נועדה להחזיר את זכות היסוד לדבר, את הזכות להביע דעה. בעולם הכללי האדם מכונה האדם החושב, וביהדות זה מכונה נפש חיה, 'רוח ממללא'. היום יש השתקה של כל דעה שיש בה יסוד לאומי, משפחתי או יהודי, כל יסוד נורמלי של איש ואישה. בית המשפט נותן את הגיבוי להשתקות הללו ולדחיפת רעיונות מפרקי חברה, והציבור היהודי הבריא נלחם כדי להחזיר את זכות הדיבור, הזכות להביע דעות יהודיות, שמרניות, לאומיות, משפחתיות וכן הלאה. זה קרב על החירות לדבר ולהשמיע דעות יהודיות.
"אחרי אלפיים שנות גלות שבהן חלמנו על ציון, האם חלמנו על מקום מקלט? חלמנו על משמעות, והוויכוח הוא על מה החזון. החזון שלנו הוא מוסר יהודי, משפחה יהודית, לאומיות יהודית שיש לה בשורה למין האנושי, לאומיות שונה משל כל העמים. כל הפחדים של אהרן ברק מדיקטטורה או מעריצות הרוב, הכול כי הוא לא מכיר את היהדות, ולכן הוא מפחד מלאומיות יהודית.
"אבל אנחנו בני אברהם אבינו, ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, רוצים לעשות חסד עם כל בני העולם. אילו היה מכיר, היה יודע שהוא לא צריך לפחד אלא להפך, עליו לראות בלאומיות וביהדות שלנו את החוסן המוסרי של העולם וההגנה על כל בני אדם. את הקול הלאומי היהודי האמיתי הזה הרפורמה מנסה לחזור ולהשמיע אחרי שהושתק שלושים שנה".
הרב יגאל מבהיר: "זהו אחד מהמאבקים החשובים שהיו בתולדות הציונות, ואולי בתולדות שיבת ציון. אני רואה בזה את המאבק הכי חשוב – המאבק לחזרה לזהות היהודית הלאומית.
"אני לא נכנס לפרטים. העיקר שישיגו את המטרה שתישמע הזהות היהודית, ולא הערכים הפרוגרסיביים המפרקים. איך יעשו את זה, זה כבר פרטים. העיקר הוא שהזהות היא שתחזור לקדמת הבמה. הכי חשובה כאן הגדרת המטרה והיעד – הייעוד שהעם היהודי התכנס כאן – עם יהודי שהוא לא חקיין זול של הלאומיות האירופית, כפי שכתב הרב קוק, 'לא לקנט נשוב אלא למשה רבנו'".
"אנחנו חיים בתודעה של סוג ב', מרגישים רגשי נחיתות, ולכן אנחנו צריכים לזקוף קומה, להפסיק לגמגם, להעמיד דעות מוצקות רציונליות, לדבר על לאומיות ישראלית שונה מהלאומיות של כל העולם, לאומיות של ערכים, מוסר וצדק לכל העולם ולכל המין האנושי. כשאדם מכבד את עצמו, בצד השני מתחילים להעריך אותו, וכשיש כבוד הדדי אפשר לדבר"
להחזיר את הזהות למרכז הבמה
על חשיבותה של הרפורמה רבים מסכימים, אבל רבים גם סבורים ששלמות העם חשובה עוד יותר, ומכאן הקולות לערוך הידברות ולהגיע לפשרה. בשבוע האחרון הממשלה אכן הגישה הצעה מרוככת להרכב הוועדה למינוי השופטים, והצעה זו עתידה לעלות בשבוע הבא לאישור סופי במליאת הכנסת.
הרב יגאל שולל כל עצירה והתקפלות בהליך החקיקה. הידברות, לדבריו, עלולה לבוא בחשבון רק אחרי שהשמאל יבין שהימין רציני. גם ההידברות בשלב הזה אינה יעילה לדעתו: "כשיש מחלוקת התנאי להידברות הוא כבוד הדדי", הוא מסביר. "כלומר, שכל אחד מכבד את דעתו של חברו, מוכן להקשיב, ואז מנסים להגיע לפשרות.
"בלי להביע דעה על תוכן הפשרה, באמנת גביזון-מדן כל צד כיבד מאד את הצד השני, ואז כל אחד ניסה ללכת לקראת הצד השני. ברגע שצד אחד לא מכבד ולא מעריך, בז לו ולא חושב שהוא ראוי לבוא בקהל בכלל – כפי שחלק מהשמאל רואה את עצמו מול הימין – כבני האור ובני החושך, לא יכולה להיות הידברות. כרגע אין לו ברירה כי יש לימין רוב, אבל מבחינה פנימית הוא בז לו.
"כל קבוצות השיח שאתה רואה, כולל מה שהיה עם הרבנים והטייסים, אתה רואה צד שתוקף כי הוא בטוח שהוא האור, מול הרבנים, שהם בני החושך. הרבנים יצאו בהלם, 'מה הם חושבים עלינו? הרי אנחנו לא חושבים שהצד השני הם בני החושך'. הרבנים חוו שבצד השני חושבים שיהדות זה החושך, ומתוך עמדה כזו לא יכולה להיות הידברות".
ומתי כן יהיה אפשר להגיע להידברות?
"תנאי ראשון לשינוי המצב: להפסיק להתנצל. חלק מהשמאל מזלזל בימין כי אנחנו כל הזמן בעמדת התנצלות, בגישה של 'אנחנו לא כמו שאתם מעלילים עלינו'. זו עמדה מתנצלת! אף אחד לא מעריך אדם שמתנצל. עוד דבר, לא להיות בעמדה של רגשי נחיתות. אתה מתנצל כי אתה לא בטוח בצדקתך ובדרך שאתה מוביל. זו עמדה של רצון למצוא חן. אנחנו סובלים מזה מאז שהציונות הדתית קיימת.
"אנחנו חיים בתודעה של סוג ב' מול אליטה חילונית שבנתה מדינה משגשגת", הרב מחדד. "אנחנו, הדתיים, הימניים, החרדים והליכודניקים, מרגישים רגשי נחיתות, ולכן אנחנו צריכים לזקוף קומה, להפסיק לגמגם, להעמיד דעות מוצקות רציונליות, לדבר על לאומיות ישראלית שונה מהלאומיות של כל העולם, לאומיות של ערכים, מוסר וצדק לכל העולם ולכל המין האנושי. קודם כול לזקוף את קומת הזהות שלנו! כשאדם מכבד את עצמו, בצד השני מתחילים להעריך אותו, וכשיש כבוד הדדי אפשר לדבר".
הכלל השלישי לשיטתו של הרב יגאל: לא לעצור בשום פנים את הליכי החקיקה. "לא לעצור ולא להתקפל בתהליך הרפורמה. כשהם יראו שיש בצד השני כוח רציני, השמאל ידבר אחרת, ופתאום ירצו לדבר. אחרי שהרפורמה תעבור יהיה אפשר לדבר על שינויים. לפני כן הפרשנות שלהם היא שהימין לא מאמין בעצמו, והם סוברים שאם יאיימו על הימין, הוא יתקפל. עד שבשמאל לא יבינו שהתקופה הזו נגמרה, לא יהיה כבוד הדדי, ממילא לא תהיה הידברות, וממילא לא תהיה אחדות.
"אחדות בין שניים שמוכנים להתפשר יכולה להיות רק בין שניים שווים, שניים שמכבדים זה את זה. עד אז לא תהיה פשרה. השמאל חייב להבין שנגמרה התקופה שהם מנהלים הכול לבד, זה נגמר! כמובן, אם אנחנו חושבים שיש מקום לשפר את הרפורמה, ודאי צריך לעשות זאת, אבל אם הממשלה תעשה זאת מתוך עמדת התקפלות, ייקח עוד דור שלם עד שנעמוד על הרגליים, ואז ניאלץ לחכות לדור חדש בעל גאווה יהודית שלא מתקפל".
"לא לעצור ולא להתקפל בתהליך הרפורמה. כשהם יראו שיש בצד השני כוח רציני, השמאל ידבר אחרת, ופתאום ירצו לדבר. אחרי שהרפורמה תעבור יהיה אפשר לדבר על שינויים. לפני כן הפרשנות שלהם היא שהימין לא מאמין בעצמו. עד שבשמאל לא יבינו שהתקופה הזו נגמרה, לא יהיה כבוד הדדי, ממילא לא תהיה הידברות, וממילא לא תהיה אחדות. השמאל חייב להבין שנגמרה התקופה שהם מנהלים הכול לבד. כמובן, אם אנחנו חושבים שיש מקום לשפר את הרפורמה, ודאי צריך לעשות זאת, אבל אם הממשלה תעשה זאת מתוך עמדת התקפלות, ייקח עוד דור שלם עד שנעמוד על הרגליים, ואז ניאלץ לחכות לדור חדש בעל גאווה יהודית שלא מתקפל"
הרב מעיד על עצמו: "אני בחרדה בשבועיים האלה שאנחנו עלולים להפסיד הזדמנות היסטורית שלא הייתה מאז תחילת המפעל הציוני כתנועה לאומית. אלפיים שנה התפללנו על מדינה יהודית, ועד היום היא יותר מדינת היהודים משהיא מדינה יהודית. הגענו למצב שאפשר לשים על השולחן מה זו מדינה יהודית, מה זה לאום יהודי, מה מבדיל בין ישראל לעמים.
"אנחנו רואים בעצמנו עם ככל העמים, וזו התקלה הכי עמוקה. בדמוקרטיה המערבית הפרדת הדת מהמדינה הכרחית, אבל אצלנו היהדות מעניקה את הערך המוסרי למדינה, ולכן הם חייבים ללכת יחדיו. יש כאן הזדמנות היסטורית להשמיע את זה, לברר את הגדרת המדינה, את זהותה של המדינה. אסור להחמיץ את הרגע המכונן של החזרת הזהות היהודית למרכז הבמה הישראלית".
"אני בחרדה בשבועיים האלה שאנחנו עלולים להפסיד הזדמנות היסטורית שלא הייתה מאז תחילת המפעל הציוני כתנועה לאומית. אלפיים שנה התפללנו על מדינה יהודית, ועד היום היא יותר מדינת היהודים משהיא מדינה יהודית"
יהדות אמיתית
זה אומר בעצם לוותר בינתיים על מפגשים שמטרתם שיח וקירוב יהודים רחוקים?
"יש בציבור שלנו תפיסה שאם נשמיע את דעותינו האמיתיות, זה ירחיק יהודים, כי יש מטרה שקודמת לכל דבר: לקרב יהודים לתורה וליראת שמיים", הוא פותח. "ההנחה הזו שגויה לחלוטין, ורק מי שלא היה חילוני יכול לחשוב ככה. המחשבה שהחילונים מחפשים 'יהדות נחמדה' היא זלזול בחברה החילונית. החילונים חושבים שהחיים שלהם טובים יותר מחיים דתיים.
"אנחנו חושבים שהם לא מתקרבים כי התורה נראית מאיימת או תובענית, וזה מרחיק, אבל זאת טעות. אנחנו חושבים שאם נראה לחילוני רק 'יהדות יפה', הוא יתקרב. אבל בזה אתה בעצם מתקפל מכל זהותך, ובעומק רק מכפיף את היהדות שלך לערכים החילוניים שלו. לא רק שזה לא מקרב, זה מקבע את העיקרון שהחילוני חי בו, שהדעות שלו עליונות יותר מההשקפה היהודית הדתית.
"מה גורם לחילונים לחזור בתשובה? רק ברגע שבעולם שלהם, בתוכם פנימה, נוצר ריק – ערעור בחיים שלהם מצד עצמם – אז הם מתחילים לחפש, ואז הם מחפשים יהדות אמיתית. הם לא מחפשים נוחות, הם מוכנים למסור את הנפש על הדעות שלהם. הם לא מחפשים לייטיות אלא אמת. לכן רוב החוזרים בתשובה הולכים למגזר החרדי, שהתורה שלו לכאורה ממש לא מקרבת לפי הקריטריונים שלנו. והנה, הם הולכים לברסלב ולחב"ד, ואצלנו אין כמעט בעלי תשובה, כי החוזרים בתשובה מחפשים אמת ולא נחמדות ונוחות".
