לייקים נסתרים- ויקהל פקודי

1.

זו אחת הברכות היפות שאפשר לקבל. עם ישראל השקיע הרבה בבניית המשכן, המרכז הרוחני שליווה אותנו במדבר. הם תרמו כסף ותכשיטים, הם עבדו קשה, הם השקיעו זמן, והנה המלאכה מסתיימת. רש"י מספר שמשה רבנו מברך אותם: "יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בְּמַעֲשֵֹה יְדֵיכֶם".

הברכה הזו מקפלת בתוכה כל כך הרבה: לא בניתם פה סתם בניין יפה, אומר משה רבנו. בניתם פה משכן שיתמלא כעת ברוחניות, בתוכן, בערכים. אני מברך אתכם שתראו את המשמעות החיובית של המעשים שלכם. שתראו איך עבודת הכפיים שלכם – כל שקל וכל מסמר וכל טיפת זיעה – יוצרת בסופו של דבר כלי לקדושה בעולם. שהעשייה הפיזית שלכם תתקן ותאיר ותברך את המציאות.

זו קריאת כיוון לכולנו, בעשייה שלנו בעולם הזה. יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידינו.

2.

לפעמים כל מה שאנחנו יודעים על אדם זה ציטוט אחד מפורסם שלו. השבוע לפני 236 שנים נפטר רבי אלימלך מליז'נסק, מגדולי תנועת החסידות. אחד המשפטים הידועים שלו, שהפך גם לשיר פופולרי, לקוח מתוך התפילה שחיבר, "תפילה שלפני התפילה":

"אַדְּרַבָּה, תֵּן בְּלִבֵּנוּ שֶׁנִּרְאֶה כָּל אֶחָד מַעֲלַת חֲבֵרֵינוּ וְלא חֶסְרוֹנָם, וְשֶׁנְּדַבֵּר כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר וְהָרָצוּי לְפָנֶיךָ, וְאַל יַעֲלֶה שׁוּם שִׂנְאָה מֵאֶחָד עַל חֲבֵרוֹ חָלִילָה וּתְחַזֵּק הִתְקַשְּׁרוּתֵנוּ בְּאַהֲבָה אֵלֶיךָ, כַּאֲשֶׁר גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל נַחַת רוּחַ אֵלֶיךָ".

זה משפט נפלא, והלוואי שנצליח ליישם אותו, אבל אסור להסתפק רק בו ולחשוב שזה כל מה שרבי אלימלך מליז'נסק אמר לנו. בתפילה הזו שכתב, למשל, מופיעים עוד משפטים נפלאים, שכדאי להכיר (ואולי אפילו להלחין). למשל:

• "וְתִשְׁמְרֵנוּ מִן הַכַּעַס וְהַקַּפְּדָנוּת וְהָעַצְבוּת וְהָרְכִילוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת, וּמִכָּל דָּבָר הַמַּפְסִיד עֲבוֹדָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה הַחֲבִיבָה עָלֵינוּ".
• "וּתְעוֹרֵר לְבָבֵנוּ וּלְבַב כָּל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ, וּלְבַב כָּל הַנִלְוִים אֵלֵינוּ, וּלְבַב כָּל הַחֲפֵצִים בְחֶבְרָתֵנוּ, לְיַחֶדְךָ בֶּאֱמֶת וּבְאַהֲבָה, לְעָבְדְךָ עֲבוֹדָה הַיְשָׁרָה".
• "וְתַעֲבִיר מֵעָלֵינוּ כָּל הַמָּסַכִּים הַמַּבְדִּילִים בֵּינֵינוּ לְבֵינֶךָ אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, וְתַצִּילֵנוּ מִכָּל מִּכְשׁוֹל וְטָעוּת, אַל תַּעַזְבֵנוּ וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ וְאַל תַּכְלִימֵנוּ".

שנזכה. לזכרו.

3.

זוכרים את פורים? אל תיתנו לו להישכח כל כך מהר… הנה שתי נקודות שאפשר וצריך לקחת ממנו הלאה:

* קראתי בספר 'שרידי אש' שיש מצוות של פורים שצריך לקחת לכל השנה – מתנות לאביונים ומשלוח מנות הן קריאה לשים לב לנזקק ולשמור על יחסים חברתיים וקהילתיים. זה ממש לא מעשה חד־פעמי, זו דרך חיים.

* ומה אחרי פורים? האם השמחה נגמרת? בתלמוד נאמר: "משנכנס אדר מרבים בשמחה" – אם מתחילת החודש השמחה אמורה ללכת ולגדול, אז היא ממש לא נפסקת אחרי פורים. להפך. חודש השמחה נמשך, בגדול. ומתוכו מגיעים לחודש הגאולה חודש ניסן. הגאולה מגיעה מתוך שמחה.

4.

בעידן המהיר והתזזיתי שבו אנחנו חיים, סיפור חטא העגל כולל תזכורת חשובה: עם ישראל מחכה למשה רבנו מתחת להר סיני, אבל אחרי כארבעים ימים הוא מאבד את סבלנותו. אין לציבור כוח לחכות ללוחות הברית האמיתיים, ולכן הם ממהרים להכין תחליף מזויף – עגל הזהב. השורש של חטא העגל הוא אותו קוצר רוח, אותו רצון לקבל הכול כאן ועכשיו.

הרב יעקב גלינסקי נהג לומר שגם בימינו, לפעמים, "משה רבנו מאחר". לא תמיד התורה היא הכי מהירה וקליטה ונגישה. ערכי נצח עתיקים ועמוקים לא פועלים בקצב האוטוסטרדה היומיומי. משה רבנו לא תמיד הכי שנון ומעודכן, אין לו פתרונות קסם מפתים. ובניגוד לעגל הזהב, הוא לא מציע משהו מוחשי ונוצץ, אלא דורש מהעם לעבור תהליך רוחני ארוך.

מאז ועד היום, מסביר הרב גלינסקי, העם היהודי יספוג ביקורת על כך שהוא לא עומד במבחן הזמן, שעליו להשתנות ולהתאים את עצמו מהר לערכי התקופה, למה שהציבור רוצה הרגע. וגם כל אחד מאיתנו, ברמה האישית, יכול להסתכל על הפרשה ולשאול: איפה בחיים שלנו אנחנו עלולים, בגלל קוצר רוח, לבחור בעגל זהב במקום בעשרת הדיברות, בפתרון זמני ושגוי, במקום בדרך הארוכה, שהיא הנכונה?

5.

מיליונים, בארץ ובעולם, הכירו את השחקן חיים טופול שעל הבמה. הנה הצצה לשתי זירות פומביות פחות בחייו של השחקן שנפטר בשבוע שעבר בגיל 87:

הראשונה התרחשה לא בברודווי ולא באוסקר, אלא בכפר הילדים נהר הירדן, בצפון. טופול למד מחברו פול ניומן על כפר נופש לילדים חולים בחו"ל והחל לגייס כספים כדי להגשים חלום כזה גם בישראל. עשרות מיליונים גויסו בעזרתו, המקום פורח, וטופול היה יו"ר הוועד המנהל הפעיל והנמרץ. "ילדים עם מחלות כרוניות מגיעים אלינו מסכנים וחפויי ראש", סיפר בהתלהבות, "ואחרי שעה וחצי הם כבר צוחקים ושרים ורוקדים. הם מאושרים יותר מאיתנו. הם יכולים להגיע לרמות שמחה שאנחנו, כאנשים בריאים, לא מגיעים אליהן. למה? כי לא מספיק כואב לנו".

פעם נשאל בריאיון איך טאלנט בגילו ובמעמדו משעבד כך את חייו למען ילדים חולים. הוא ענה שהתשובה היא הגמרא. "היא משנה אותך ואת החיים שלך". וכאן אנחנו מגיעים לזירה נסתרת נוספת. מתברר שטופול למד גמרא ברציפות עם חברותא בכל שבוע יותר מארבעים שנה, וסיים כמעט את כל התלמוד. "הצעירים מכירים רק את מה שבוער עכשיו", אמר פעם. "הם לא יודעים מה היה לפני דור או שניים, אין להם מושג. התרבות היחידה ששורדת בחיוניות כבר אלפי שנים היא זאת היהודית־תורנית. הגמרא. העובדה שצעירים דתיים לומדים אותה בדיוק ככה, כמו אז, היא הוכחה לכך שיש משהו מעבר. אותי אישית זה מחיה".

לזכרו.

6.

האם יש משהו שלא נצלם מייד כשהוא קורה? האם יש דברים שלא נחשוב מתי לשתף אותם? וגם לא נבדוק אחר כך תגובות? רשימת הדברים הפרטיים והאישיים בחיים שלנו הולכת ומתקצרת. האלגוריתם של הרשתות החברתיות משדר לנו מסר ברור: הכול שייך לכולם, כל הזמן. לייק.

את עשרת הדיברות קיבלנו במעמד פומבי ענקי, מעמד הר סיני. אבל אז העם חטא ובנה את עגל הזהב, ומשה ניפץ את לוחות הברית. בפרשה שקראנו בשבת מתואר תהליך של פיוס ומחילה, ובסופו משה מוזמן לעלות שוב להר סיני, לקבל את הלוחות השניים. אבל הפעם אלוקים אומר לו: "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ". פרשנינו מסבירים שהמעמד האישי, הפרטי, הוא נצחי יותר. הפעם זה בלי קהל וקולות, ולכן זה מצליח.

שווה להתעמק רגע בארבע המילים האלה – "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ" – ולחפש רגעים כאלה גם בחיים שלנו. רק אנחנו עם עצמנו, עם אלוקים. נהוג לומר שאם לא פרסמת – לא עשית. אבל יש גם דברים שרק אם לא פרסמת, באמת עשית.