לא מעט דברים מייחדים את היישובים ביהודה ושומרון ומבדילים אותם מיישובים אחרים בשאר הארץ, בין שהקהילתיות שיש ברוב היישובים, ובין שעניינים טכניים, כגון צורת הבנייה וסיפורי ההווי על ההקמה של היישוב. אבל יותר מכול אפשר לומר שהמצב הביטחוני הוא שמעצב את פניו של יישוב ביהודה ושומרון. החיים בלב אוכלוסייה עוינת גורמים לכל מיני מושגים כמו אביר לילה ג', רבש"ץ או אבט"ש להיות שגורים על פיהם של ילדים בהתנחלויות, ואילו אחיהם בני הערים או היישובים בשאר חלקי הארץ ייתקלו במושגים אלה רק בהגיעם לשירות צבאי.
יותר מכול מאפיינת את מרבית יישובי יו"ש גדר היקפית הסובבת את היישוב ושומרת מפני מחבלים מהכפרים הסמוכים. הגדר יכולה להיות גדר תיל, גדר חשמלית או גדר ברזל פשוטה שמתחמת את היישוב. הסיבה ברורה: מחבל שירצה לבוא ולבצע פיגוע ייתקל בגדר שיצטרך לחצות, ולעיתים יהיו סמוך לה מצלמת אבטחה או חיישני תנועה שיזהו את הניסיון לפרוץ את הגדר או שסייר הביטחון יעבור שם ויזהה את הדמות שמנסה לפרוץ לשטחי היישוב, וכך יימנעו פיגוע או מעשי טרור אחרים, כגון גנבות או חבלה ברכוש.
ברגע שהיישוב הציב את הגדר, הערבים מהכפרים הסמוכים קיבלו את המסר: עד הגדר זה השטח שלנו, מהגדר והלאה לתוך היישוב זה השטח של היהודים
שווא שקד שומר
כמו ביישובים גם בגבעות ובחוות החדשות שהוקמו בעשרים השנים האחרונות ביהודה ושומרון יש גיוון רחב. כמעט לכל גבעה או חווה יש ייחודיות משלה, אם בנושאי מיקום, אם באידאולוגיה ואם מבחינת הרמה הדתית או אורח החיים. אבל יש משהו אחד שלא תמצאו בשום גבעה או חווה, לא בקומי אורי ולא בשדה אפרים, לא ברמת מגרון ולא בחוות בודדים בבקעת הירדן, לא בשומרון ולא ביהודה: באף אחת מהגבעות והחוות החדשות לא תמצאו גדר.
אכן, גדרות מנעו לעיתים רבות פיגועים וסיכונים. אבל למה בכל זאת לא תמצאו בשום גבעה חדשה גדר, גם לא בגבעות הוותיקות יותר, שמתגוררות בהן כבר עשרות משפחות וחלקן בהליכי הסדרה מתקדמים, כגון חוות גלעד, גבעת סנה יעקב או גבעות איתמר? ברוב מוחלט של המקרים לא מדובר בחוסר בתקציב או בעצלנות חלילה אלא באסטרטגיה ישנה-חדשה שאימצו בגבעות ומיישמים בשטח, שמשנה את כל תפיסת הביטחון שהתרגלו אליה בחלק מהמקומות.
לא מעט סיפורים על פיגועים נוראיים התרחשו למרות הגדר, המצלמות ותנאי האבטחה הגבוהים. אולי הסיפור המפורסם ביותר הוא הפיגוע הנורא באיתמר שבו נרצחו חמשת בני משפחת פוגל הי"ד בידי מחבלים מהכפר עוורתא בשומרון לפני שתים עשרה שנה.
בליל שבת, ו' באדר ב' תשע"א, חדרו ליישוב איתמר דרך גדר הביטחון שני מחבלים בני 18 ו-19 ממשפחת עוואד. סביב שמונה וחצי בערב הם טיפסו מעל הגדר. על פי תחקיר שנערך לאחר הפיגוע, אכן הופעלה התרעה על נגיעה בגדר, אולם סייר הביטחון הגיע למקום ולא זיהה התרחשות חריגה, ושיער שמדובר בהתראת שווא, כפי שקורה לעיתים קרובות.
המחבלים הסתובבו ביישוב שעה וחצי, פרצו לבית שהיה ריק מיושביו באותה שבת, וגנבו רובה M16, אפוד ומחסניות שהיו במקום. לאחר מכן הם ארבו ליד בית משפחת פוגל וחיכו שבני המשפחה יירדמו.
המחבלים הארורים טבחו בחמישה מבני משפחת פוגל באכזריות יוצאת דופן, ולאחר דקות ארוכות יצאו כפי שבאו, חצו את הגדר וחזרו לכפר המרצחים עוורתא. רק לאחר שעות חזרה הביתה הבת תמר, ראתה את הרצח המזעזע והזעיקה את כוחות הביטחון. המשטרה פתחה בסריקות, אך המחבלים כבר לא היו שם.
גם בפיגוע הנורא שבו נרצחה דפנה מאיר הי"ד ביישוב עתניאל לא עזרו מערכות ההגנה ההיקפיות של היישוב. בז' בשבט תשע"ו חדר ליישוב מחבל מהכפר בית עמרה ורצח את דפנה בפתח ביתה. בעתניאל אכן אין גדר היקפית, אך יש מערכת מצלמות משוכללת המכונה שב"ם (שטח ביטחון מיוחד), המקיפה את היישוב ומתריעה מפני חדירה של מחבלים. באותו מקום שבו נכנס המחבל מוראד עבדאללה עדאייס שרצח את דפנה היה שטח מת, אזור שהמצלמות לא תיעדו.
לאחר הפיגוע הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו על כוונתו להקיף את היישוב עתניאל בגדר ברזל מלאה. הדבר עורר התנגדות בקרב הנהגת היישוב דאז, והם הודיעו שהם אינם מוכנים להקיף את היישוב בגדר. מה גם שגדר אינה מספקת ביטחון מלא, כדוגמת המקרה של משפחת פוגל, ולעיתים קרובות היא אף משדרת חולשה וגורמת שאננות בקרב אנשי הביטחון, שסומכים יותר מדי על הגדר ואינם שומרים על ערנות גבוהה.
"ואם בערים בצורות – חלשים הם"
ובכן, איך אפשר להגן על יישוב בלי גדר? כמו שאמרנו, מדובר באסטרטגיה שתופסת את המרחב תפיסה הפוכה לגמרי.
ביישובים המוקפים בגדרות הגדר בדרך כלל קרובה לבתי היישוב משתי סיבות עיקריות: סיבה אחת היא הסטטוס החוקי של הקרקעות באזור. בג"ץ וארגוני שמאל פועלים ללא הרף לצמצום השטחים שהיישוב מגדר בתואנה של "פגיעה בחקלאים הפלשתינים" שמעוניינים לעבד את אדמותיהם.
אותן אדמות לעיתים אינן מעובדות כלל במשך שנים, ולעיתים אותם 'חקלאים' תמימים מנצלים את פעולות החקלאות ואת הקרבה ליישובים למטרות טרור או גנבה. את בג"ץ כמובן זה לא מעניין יותר מדי. כמה יישובים נאלצו להסיר את הגדרות שבנו או לאפשר כניסה לשטחי היישוב לאותם ערבים שרוצים לעבד את אדמותיהם. בשנת תשס"ו לדוגמה הורה בג"ץ ליישוב צופים שבצפון השומרון להסיר חלק מהגדר ההיקפית של היישוב בטענה הזאת.
הסיבה השנייה טכנית: גדר ארוכה המרוחקת מהבתים עולה הרבה וצורכת משאבים גדולים, וכוח האדם המצומצם ששומר על היישוב אינו מצליח להגיע לכל מקום בתדירות וביעילות. לכן רוב הגדרות נבנות בסמוך מאוד לבתי התושבים.
ברגע שהיישוב הציב את הגדר, הערבים מהכפרים הסמוכים קיבלו את המסר: עד הגדר זה השטח שלנו, מהגדר והלאה לתוך היישוב זה השטח של היהודים, ואז ממילא ליהודים אין מה לחפש מחוץ לגדרות, והערבים עושים שם כבשלהם, חורשים, בונים, מסתובבים ועוד. שטח ההגנה של היישוב מצטמצם, וכמוהו גם מהירות התגובה באירועי ביטחון. נוסף על כך יהודים אינם מסתובבים בשטחים הסובבים את היישוב, ולכן ערבים יכולים להתמקם בהם בנוחות, לתצפת, להשתלט על שטחים דרך חקלאות ועוד.
כאמור, בחוות ובגבעות תפיסת המרחב אחרת, והשטח אינו נגמר בקו הבתים אלא מתמשך לעיתים עד היכן שהעין רואה, לפעמים גם למרחק של קילומטרים רבים. בשטחים האלה מסתובבים הרועים היהודים, מטיילים או תושבי הגבעה או החווה שיוצאים לסיורי שטח מאורגנים.
היתרון גם פה כפול: במישור הביטחוני ההיכרות עם השטח טובה מאוד, והדמות החשודה מזוהה לא רק עם ערבי שחצה את הגדר אלא עם כל אדם חשוד שיתקרב לשטחי הגבעה או החווה, גם אם מדובר במרחקים גדולים. במישור ההתיישבותי, אזורים שבהם יהודים מסתובבים ועוסקים בחקלאות, בטיולים או בסיורים הם אזורים שהערבים מתקשים להשתלט בהם על תאי שטח לצורך חקלאות או בנייה בלתי חוקית.
אכן, הדבר דורש ערנות מוגברת, ולא רק של גורמי הביטחון, אלא כל תושב הוא עצמו אחראי ביטחון. התושבים פוקחים עיניים על השטחים הנרחבים שמסביב ליישוב הקטן, וכל מי שמזהה תנועה חשודה במרחב בשעות היום או בשעות הלילה דואג לעדכן את גורמי הביטחון. לעיתים התושבים עצמם אף יוזמים ויורדים לעבר הדמויות החשודות, דואגים לשמור על השטחים שמסביב ליישוב נקיים מגורמים עוינים.
אבל בנייה של ישובים ללא גדרות אינה המצאה של אנשי הגבעות. היישוב קדומים, אחד היישובים הגדולים בשומרון ואחד הוותיקים שבהם, אינו מוקף בגדר. מי שהייתה מגדולי הלוחמים נגד הקפת היישוב וגם עמדה בראש המועצה המקומית כמה שנים היא דניאלה וייס, העומדת היום בראש תנועת נחלה.
"באנו להיות חופשיים בארצנו ולא להיכנס למכלאות ולגטאות", אמרה דניאלה אחרי הפיגוע בעתניאל והצעתו של ראש הממשלה להקיף את היישוב בגדר. "אם יש משהו שלא מספק ביטחון, זו גדר, וזה הוכח פעם אחר פעם. זה אומר לערבים: אנחנו פוחדים, תרימו ראש. ומה יותר חמור מזה?"
לדברים שאומרת וייס אפשר למצוא מקור קדום הרבה יותר, הלא הוא רש"י בפירושו לפרשת שלח לך. וכך כתב על דברי משה למרגלים על הנקודות שהם צריכים לשים לב אליהן בבואם לתור את הארץ: "החזק הוא הרפה – סימן מסר להם. אם בפרזים יושבין, חזקים הם, שסומכין על גבורתם. ואם בערים בצורות הם יושבין, חלשים הם".
היפוך מגמה
יש מקומות שנראה שהמגמה התחילה אף להתהפך בהם בשנים האחרונות. היישוב אחיה בגוש שילה שוכן לא רחוק מהכפר ג'אלוד. ערביי הכפר אינם רואים ברוח טובה את ההתיישבות היהודית באזור וניסו במשך שנים לפגוע בתושבי היישוב, אך תושבי אחיה הערניים והנחושים יצאו להגן על בתיהם ועל הארץ מהשתלטות ערבית ומפעולות טרור כאלה ואחרות.
ביום שישי לפני שבועות מספר פורסם סרטון מפתיע, שבו רואים את בתיהם של ערביי ג'אלוד. "תמיד הסבירו לנו שגדר היא מרכיב ביטחון חשוב בהגנה על כל יישוב ויישוב", אומר הצלם למצלמה. "ביישוב אחיה במשך כל השנים סירבו בעקשנות לשים גדר. ועכשיו אנחנו רואים תופעה מעניינת: דווקא בכפר הסמוך החליטו לשים גדר". אכן, בסרטון רואים כמה ערבים עסוקים בהקמת גדר סמוך לבתי הכפר.
גם בכפרים הסמוכים ליצהר, כגון מדאמה ועצירא, פרסמו בעבר בדפי הפייסבוק של הכפר פעולות להקמת גדר מסביב לבתי התושבים, והיד עוד נטויה. ביישוב יצהר, שגם הוא מאז הקמתו חסר גדר מסיבות אידאולוגיות, בירכו על היוזמה ועודדו את שאר הכפרים מסביב ללכת בעקבותיהם.
בתקופה האחרונה נראה שכבר מובן לכול שהמלחמה על השטחים הפתוחים ביהודה ושומרון היא צו השעה. הצעד הראשון שצריך לעשות לצורך זה הוא לצאת מהגדרות, או טוב יותר: לבטל אותן לחלוטין. ברגע שנראה במרחב שסביבנו את נחלת אבותינו, גם בצד השני יבינו את המציאות הזאת מהר מאוד. ההכרעה בידינו. צאו מהגדרות, התחברו למרחבים.
