פגישה משמיים

תרבות יהודית ותרבות ליברלית בכפיפה אחת

תא"ל (מיל') רליק שפיר, יו"ר פורום טייסים בדימוס ובמילואים

השבוע השתתפתי בפגישה של קבוצת טייסים ואנשי מחאה עם רבנים מובילים בציונות הדתית. מעין תהום פעורה בינינו, והשיח נועד לצמצם את הפערים ולמצוא דרכים ללבבות ולדעות כדי שנוכל לדור בכפיפה אחת. הזמן והאירועים שאנו נפגשים בהם הם משני עולם בסדר גודל תנ"כי. אספר על נקודת המבט שלי, האופיינית גם לרבים מחבריי.

נוסף על ההלכה הבבלית, שאת רובה יכול לקבל כל אדם, יש לנו הלכה דמוקרטית ליברלית שעל פיה מתנהל העולם המערבי זה כשלוש מאות שנה. הלכה זו, שהתגבשה לכדי עקרונות פשוטים, כוללת ממשל חוקתי, הפרדת רשויות, חופש דת, הפרדת הדת מהמדינה, חופש התאגדות, חופש ביטוי, זכות קניין, סחר חופשי, כלכלת שוק, שוויון בפני החוק והתנגדות למשטרים אוטוריטריים.

הפרדת הרשויות נועדה למנוע מצב שבו רשות אחת משתלטת על רעותה, ולכן תמיד יש חיכוך ביניהן. ברוב המדינות יש חוקה כתובה ואמנה חברתית המסדירה את מערכת היחסים הזו. הזהיר אותנו צרפתי ששמו מונטסקיה באומרו: "אם אדם פלוני או חבר אנשים מחזיקים בידיהם את סמכות החקיקה ואת סמכות הביצוע גם יחד, לא תהיה חירות".

אני למד על המהפכה המשטרית מבית המדרש ביבנה ומהמחלוקת בין רבן גמליאל לרבי יהושע בשאלה מתי מתפללים תפילת ערבית: "כשנכנסו בעלי תריסין עמד השואל ושאל: תפלת ערבית רשות או חובה?… היה רבן גמליאל יושב ודורש ור' יהושע עומד על רגליו עד שרננו (מחו) כל העם (החכמים הנקהלים) ואמרו לחוצפית עמוד (הפסק לבאר) – ועמד" (ברכות כז ע"ב).

דברו איתנו, הקשיבו לעולם שלנו, ואנחנו נקשיב לשלכם. אנחנו יכולים להיפגש במסגרות של תרבות יהודית שאין בה דגש על החלק הדתי אלא על הערכים המשותפים, החזונות והסיפור המשותף שלנו

להשיב את בית הלל

בעבורי הסתגרות חלק מהציבור הדתי-לאומי ביישובים, בשכונות, בישיבות ובתוכניות ישיבות הסדר גורמת חוסר היכרות עם חילונים ובעלי תפיסות עולם אחרות. לא אכחש: גם ההפך קורה בציבור שאליו אני שייך.

בעת הנוכחית הפערים האלו מגיעים להתנגשות כאשר אנחנו, בעלי ההכרה הדמוקרטית-ליברלית, תופסים את המציאות שבה חוסלה הגישה של בני עקיבא שהכרנו בצעירותנו, ורוח של בית שמאי ורבן גמליאל השתלטה על הציונות הדתית. חסל סדר הלכה לפי בית הלל, שהיו מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם.

כשמונה רבי אלעזר לנשיא, פתח את דלתות בית המדרש, ומספר הלומדים גדל מאוד. אנחנו רוצים תרבות יהודית משולבת בתרבות דמוקרטית ליברלית, לפי מסקנתו של רבן גמליאל לאחר שהודח מתפקידו, שכשחזר בו ושוקם מעמדו: "חלשה דעתו של רבן גמליאל. אמר: דלמא חס ושלום מנעתי תורה מישראל?"

דברו איתנו, הקשיבו לעולם שלנו, ואנחנו נקשיב לשלכם. אנחנו יכולים להיפגש במסגרות של תרבות יהודית שאין בה דגש על החלק הדתי אלא על הערכים המשותפים, החזונות והסיפור המשותף שלנו.

לשיטתנו ראוי לעשות רפורמות, ובוודאי אם רבים כל כך סבורים שיש לעשות שינויים. הדרך שנוקטת הממשלה – מתקפת החוקים, שלחלקם אין קשר למערכת המשפט אלא נועדו לצרכים אישיים ולקניית שקט, הניסיון להשתלט על המשטרה ועל הצבא, על המרחב הציבורי ועל התרבות – היא תמרור סכנה בעבורנו. אנחנו רוצים איזון בין הרשויות ולא דריסה חסרת רסן.

יצאנו לרחובות, הנפנו את דגלי ישראל. מאות אלפי אנשים גילו את הזהות שלהם. איננו דוחפים, אנו מנומסים זה לזה ומקבלים באהבה עוד ועוד אנשים דתיים וימניים שאומרים: אין לי ארץ אחרת, רק ארץ יהודית דמוקרטית וליברלית על פי ערכי מגילת העצמאות.

לשיטתנו ראוי לעשות רפורמות, ובוודאי אם רבים כל כך סבורים שיש לעשות שינויים. הדרך שנוקטת הממשלה – מתקפת החוקים, שלחלקם אין קשר למערכת המשפט אלא נועדו לצרכים אישיים ולקניית שקט, הניסיון להשתלט על המשטרה ועל הצבא, על המרחב הציבורי ועל התרבות – היא תמרור סכנה בעבורנו

הממשלה נבחרה בבחירות לגיטימיות, ואנו מקבלים את החלטת הבוחר. אך שינוי כללי המשחק בקהילה הישראלית בדורסנות שאין חזרה ממנה, ניסיון ביטול הביקורת השיפוטית כך שאיש הישר בעיניו יעשה – לא יקרו במשמרת שלנו.

מרכז הכובד של אנשי המחאה הם לוחמים שעברו את טראומת מלחמת יום הכיפורים לפני חמישים שנה. לתחושתנו מתרגשת עלינו טראומה נוספת. אנחנו נחושים לעצור את המהפכה המשטרית בסגנון פולין והונגריה כפי שעצרנו את המתקפה ב-1973.

אנו מצפים מאנשי הציונות הדתית לומר: דרכנו דרך בית הלל. נשב, ניפגש, נקשיב איש לרעהו ונמצא דרכים שבהן יקבל כל אחד את החשוב לו ויוותר באומץ לחברו. מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.