בזמן שהתקשורת מדווחת על המוני אזרחים תמים שמוחים נחרצות ברחובות, יש מי שבוחר לקחת את מה שמחבר בינינו ולהניח אותו על השולחן בקול רעש גדול ובו בזמן בעדינות. כזה הוא גיל ססובר, שבפורים הקסים את הקהל הירושלמי במופע החדש שלו 'הפרויקט של ססובר' (עם הלהקה 'פרויקט מקומי'). הקהל היה בעננים ושכח לרגעים ארוכים שהוא שרוי בלב הסערה ושהכנסת במרחק נסיעה ברכבת הקלה.
"אמרתי לך פעם", מזכיר לי ססובר נשכחות, "השם שלי ושם המשפחה מסמנים שמחה, אז אין לי ברירה, אני תמיד במחאה של שמחה", הוא מחייך שוב. "השמחה זה העניין, ובפרט בפורים". כשססובר מדבר על פורים עיניו בורקות. הוא לא ציפה שהמופע החדש יגיע לממדי אנרגיות כאלה שעוברות אפילו דרך סרטון. במופע של ססובר ולהקת הפרויקט המקומי שרים שירים של ססובר מכל הזמנים: מערוץ הילדים בואכה שנות התשעים ועד מה שנתנו אי-אז בקומדי סטור. על גביהם מונחים סיפורים על הווה ועבר, של הילדים של היום זה לא מה שהיה פעם ושאר תופינים מסופרים.
"ב"ה רק התחלנו מתחת לרדאר, והמופעים מפוצצים. תשמע, אנשים באים לרקוד את העבר. שרים יחד להיטים כמו 'קסדה בראש טוב', 'חכם בשמש' ו'ערוץ הילדים זה אנחנו'. אנשים בני 30–40 מתחברים לזה כי יש כאן ניגון. מעבר לזה אני עושה סטנד-אפ ומספר סיפורים מצחיקים ומשווה איך אני כאבא (לארבעה, נ"ג) ואיך הייתי כילד".
"יש זמן של בירור, אז הרבה אנשים מבולבלים. לכן היום צריך להסתכל בהרבה יותר ענווה על כל אחד, ולא משנה באיזה מקצוע אתה עוסק; חוטב עצים או שופט. לזכור שיש מעליך כוחות יותר גדולים. שמישהו מכוון את העולם"
איך עלה הרעיון?
"לפני הקורונה עליתי במופע סטנד-אפ עם שירים. ואז הכול נעצר, והתחיל העניין של תוכנית הטלוויזיה שלי בערוץ 14 ועוד דברים בתחום המשחק. בקורונה התחזק הגעגוע לעבר, וזה גרם לי לשבת ולסדר את החומרים למופע הנוכחי, שממוקד בעבר לעומת ההווה.
"מעבר לשירי עבר יש עוד שירים חדשים: 'ולכ', ראשי תיבות של 'ואהבת לרעך כמוך', הוא שיר היפ-הופ מדליק שמורכב מהשמות של כל המפלגות", מספר ססובר בהתלהבות. "עכשיו אנחנו עובדים על שיר חדש, ובמופע צפויים להתארח יוצרים נוספים. במופע האחרון התארח רובי דואניאס".
למה לי פוליטיקה עכשיו?
אשתו של גיל, רוני ססובר, כותבת על ענייני השעה בעלון שאתם מחזיקים הרגע. אך ססובר האיש, אף שדעותיו ידועות בציבור, בוחר להתמקד במה שנחוץ כעת לעם לא פחות. "אני נוגע גם באקטואליה, אבל מזווית אחרת. אני לא בא להטיף מוסר, ולדעתי זאת לא תקופה טובה להטיף מוסר. כשאתה עושה סאטירה עכשיו, חצי עם צוחק וחצי עם מתבאס. עכשיו הזמן לחפש איך לגעת בדברים שכולם יכולים לשמוח בזכותם".
התמה המאדירה את הצחוק כגורם מרכזי בחיינו בלי קשר למה שקורה עכשיו הייתה כאן מזמן. "קומדי סטור זה בגנים שלי, ואף פעם לא נקטנו שם עמדה פוליטית! תמיד הכול היה בגובה העיניים ומיועד לכולם. הניגון והשמחה מדברים לכולם. בעיניי החוכמה היא לחבר. זאת השליחות שלנו כאומנים. זה לא הזמן לביקורת! אם הביקורת היא ברחוב, חפש את הדרכים להושיב אנשים יחד, ושישמחו".
זה לא פשוט כמו שאתה מציג.
"מה נדרש מאסתר? לכנס את כל היהודים. ועוד את מי? את אלו שבשושן הבירה. מי אלו בשושן? אלו הכי פרוגרסיביים. אלו שנהנו מהסעודה של אותו רשע. הרעיון הוא לא לוותר על שום יהודי. אתה לא יודע אם בעוד שנייה נחצה הים וכולם עוברים ויש גאולה. זה כבר קורה. כל הסימנים פה. החוצפה יסגא, כלה קמה בחמותה זה תקופה, היוקר מאמיר, האמת נעדרת.
"אגב, ראיתי פירוש שאומר שכל עדר אומר 'את האמת שלו'. כולם עדרים עדרים. כל אחד מחזיק באיזו אמת, וכל אחד חושב שאין בלתו. כל אחד קצת צודק. זה מה שאתה רואה במחאות עכשיו; הכול מעורבב ונכנסים עוד דברים, דגלים כאלה ואחרים, טענות מגוונות, זה כבר לא רק העניין המשפטי, ברור לך. אבל אסור לשכוח: אתה יודע שמי שלא יצאו במצרים מתו במכת חושך, שבה נאמר 'לא ראו איש את אחיו'. כשאתה לא רואה את אח שלך אתה מת בחושך.
"אסור להתייאש", פוסק ססובר. "יש זמן של בירור, אז הרבה אנשים מבולבלים. לכן היום צריך להסתכל בהרבה יותר ענווה על כל אחד, ולא משנה באיזה מקצוע אתה עוסק; חוטב עצים או שופט. לזכור שיש מעליך כוחות יותר גדולים. שמישהו מכוון את העולם".
"עכשיו המחלוקת היא על הטיסה, ובדיוק הפרשה עכשיו היא כי תשא. את מי תשא? את ראש בני ישראל. וכתוב: 'ולא יהיה בהם נגף'. בהמשך הפרשה מדברים על מחצית השקל. כל אחד צריך לזכור שהוא חצי. בלי אח שלו הוא לא יכול לזוז. אתה מצפה ממנהיגי האמת לראות את ה'יש' שבאחר. בכל אחד יש 'יש'. גם מי שמוחה עכשיו צריך להבין שאכפת לו מישראל"
ואם אתה מרגיש בצד הצודק?
"גם אם אתה מרגיש שאתה בצד הצודק ואתה בצד הדמוקרטי והצבעת לממשל הזה וזה מה שרצית ואתה הרוב, אתה חייב לבוא ממקום של לא לאבד את החלק השני של עם ישראל. כשיש בלגן או חורבן חלילה, מי זוכר מה ומי התחיל את הכול?
"זה נורא ואיום", ססובר נעצר לרגע ופוצח בדברי תורה מענייני היום. לדידו הדברים פשוטים ורמוזים, צריך רק להקשיב ולהתבונן. "עכשיו המחלוקת היא על הטיסה, ובדיוק הפרשה עכשיו היא כי תשא. את מי תשא? את ראש בני ישראל. וכתוב: 'ולא יהיה בהם נגף'. בהמשך הפרשה מדברים על מחצית השקל. כל אחד צריך לזכור שהוא חצי. בלי אח שלו הוא לא יכול לזוז. אתה מצפה ממנהיגי האמת לראות את ה'יש' שבאחר. בכל אחד יש 'יש'. גם מי שמוחה עכשיו צריך להבין שאכפת לו מישראל ושהוא רוצה שיהיה טוב. גם אם הוא בא בצורה לא נכונה".
תן לי דוגמה ספציפית.
"למה אהרן ברק הצטלם עטור תפילין? אני לא חושב שאיש כזה שעומד מאחורי עמדתו עושה טובה למישהו ומניח תפילין. זאת בטוח הנקודה היהודית שלו! זה ה'יש' של אהרן ברק. על המנהיגים לחבר זה לזה ולחבר לשורשים שלנו. זה חסר.
"עם ישראל לא יכול בלי הקב"ה. לא ייתכן שלא ידעו את תורתנו. לפחות שידעו שיש בורא לעולם. אם אתה לא יודע את הדברים האלה, אתה הרבה פחות מחצי. אני חושב שמחאה כזאת באה כדי להעיר אנשים, לתת לאמת ולאמונה לצאת החוצה.
"שים לב: במילה 'מחצית' אפשר למצוא שהאותיות הקרובות לאות צד"י, שמסמלת צדק, הן האותיות חי"ת ויו"ד (חי), ואילו מה שרחוק מהצדק הן מ"ם ותי"ו (מת). לדעתי הכול פה כבר במסלול של קדושה, גם בתל אביב", מוסיף ססובר בקריצה ופוצח במילולי מילים מופלאות לקינוח. "מחלף ההלכה, השלום, קיבוץ גלויות, הכול קדושה, המשיח יגיע משם. רק צריך לפנות את השטח ולהיזהר מהבולענים!"
המופע הקרוב: 3 במאי, מלון אלמא, זיכרון יעקב
