אברהם מבת ים

 

בשבועות האחרונים סיפרנו על אישים בולטים שהשתתפו בהקמת הערים במרכז הארץ: תל אביב, רמת גן ובת ים. בייסודה של רמת גן השתתפו גם יהודים שומרי מסורת, בהקמת תל אביב היו רוב המייסדים דתיים, ואת העיר בת ים הקימו בראשיתה אך ורק אנשים יראי שמיים ושומרי מצוות קלה כחמורה.

בהקמתה של כל עיר משתתפים פעילים ועסקנים רבים. היום נספר על איש ציוני-דתי דגול שהשתתף בהקמת העיר בת ים, אשר סיפורו המעניין טרם סופר עד היום.

 

הנהגת המזרחי הצעיר

לאורך תקופת המנדט אנו מוצאים בעיתונים את שמו של אותו יהודי, אברהם יוסף הרצפלד, המתואר כפעיל מסור בענייני הציבור ושימש אחד מחברי הסתדרות 'המזרחי הצעיר' בתל אביב–יפו. בכ"ח בתשרי תרפ"ה (26 באוקטובר 1926) דיווח עיתון דאר היום כי הרצפלד ושלושה חברים נוספים נבחרו לוועד הסניף התל אביבי. בח' בתשרי תרפ"ז דיווח עיתון הארץ כי הרצפלד נבחר שוב לאחד מחברי הוועד, ומתוארת פעילותו החשובה.

אתם בוודאי שואלים מה זה 'המזרחי הצעיר' ובמה הוא שונה מ'המזרחי' הרגיל? ובכן, המזרחי הצעיר היה ארגון שהקימו בני היישוב הישן באלול תרע"ח (1918) וקראו לו בתחילה הסתדרות הצעיר הארצישראלי. מטרת הארגון הייתה לסייע לצעירים דתיים לצאת לעבודה ולהתיישבות. מקימי הארגון היו כאמור בעיקר בני היישוב הישן, ועל כן היה לארגון ניחוח ירושלמי מיוחד. אחר כך הצטרפו אליהם בני העלייה השנייה.

בשנת 1920 שינה הארגון את שמו ל'המזרחי הצעיר'. הארגון היה פעיל בהפצת הרעיון הציוני בקרב בני היישוב הישן, בקליטת עולים דתיים ובהתיישבות ברחבי הארץ. הארגון נטה ימינה, בניגוד לארגון 'הפועל המזרחי', שנטה שמאלה. היו בארגון יותר מאלף חברים, רובם ממחוז תל אביב.

עובדה מעניינת היא ששיעור גבוה מתלמידיו של הרב קוק, אשר למדו בישיבתו ביפו קודם למלחמת העולם הראשונה, היו מראשי הפעילים בארגון המזרחי הצעיר, ובהם הרב יוסף מאיר מרגליות, הרב יעקב ליב מוינשטר והרב יצחק לוי. עוד נשוב לנקודה המעניינת הזאת בהמשך.

בישיבה ביפו למדו בחורים גאונים שהתקבצו מרחבי הארץ והעולם, ובהם כמה שסיפרנו עליהם כאן בעבר – ר' הלל פרלמן (מר שושני) ר' אשר ריבלין ועוד. זו הייתה ישיבה קטנה בכמותה אך גדולה באיכותה. כמעט כל מי שהתחנך ולמד בה התפרסם לימים כרב גדול או עסקן ציבורי מהשורה הראשונה

הקמת בת ים

אנשי הסתדרות המזרחי הצעיר עסקו בעיקר בהקמת שכונות חדשות ברחבי הארץ. המתיישבים הראשונים באותן השכונות היו חברי ההסתדרות, ועל כן היה להן, לפחות בשנים הראשונות, צביון דתי-לאומי מובהק.

גולת הכותרת הייתה הקמת שתי שכונות ששמן בית וגן, האחת בירושלים, הנודעת עד היום בשם זה, והאחת בסמוך לעיר יפו, שצמחה לימים וגדלה, ושמה השתנה לבת ים, כיום עיר ואם בישראל. במייסדים היו שאול חנה קוק, זלמן מייזל, יהושע רדלר פלדמן (ר' בנימין) ועוד.

האם גם מיודענו א"י הרצפלד היה שותף – כפעיל בהמזרחי הצעיר – בהקמת בת ים? חיפשתי באינטרנט ובמאגרי המידע, אך לא מצאתי לכך זכר. ואולם על מצבתו של הרצפלד שבבית הקברות קריית שאול שבתל אביב גיליתי את המילים האלה: "ממייסדי ובוני בית וגן (בת ים)".

 

החותן – ר' אליהו אהרן כהנא

הבה נחזור כמה שנים אחורה. אברהם יוסף הרצפלד היה אז בחור כבן 27 והתגורר במושבה פתח תקווה. בי"א בניסן תרע"ו הוא התארס עם בחורה ששמה רחל כהנא, תושבת יפו. כמעט שנה אחר כך, ביום ו' באדר תרע"ז, נערכה החתונה החגיגית.

אבי הכלה, ר' אליהו אהרן כהנא, היה מהעסקנים הבולטים ביפו וממייסדי העיר תל אביב. לפני שבועיים הקדשנו טור לזכרו, ושם סיפרנו גם שבשנות העשרים הוא היה שותף בהקמת שכונת בית וגן, ראשיתה של בת ים, והיה אחד ממנהלי אגודת המתיישבים. כלומר, לא במקרה נרתם הרצפלד להקמת השכונה-העיר; הוא הלך בעקבות חותנו.

כהנא היה ממייסדי לשכת המסחר ביפו ומראשוני חבריה, ממייסדי בנק קופת עם וחבר מועצת הבנק. גם כאן הלך אחריו חתנו הרצפלד, ומנישואיו ועד ערוב ימיו עבד למחייתו במסחר. הוא פרסם בשנת תרצ"א חוברת חשובה, 'המוסדות הכספיים וריכוז הכספים בארץ ישראל', ובה שטח הצעות ורעיונות לשיפור מצב המסחר בארץ.

 

גירוש יהודי יפו

בשנת תרע"ה (1914) גירשו הטורקים את כל יהודי יפו מבתיהם. במגורשים היו הרצפלד וחותנו לעתיד כהנא. בתחילה הגיע הרצפלד לפתח תקווה, ואחר נישואיו לרחל עלו השניים אל הגליל. החותן ישב אז בטבריה והתמסר לעזרת המהגרים והמגורשים שהתרכזו בעיר. כהנא וחתנו הרצפלד נותרו בגליל עד אשר שחררו הבריטים את הארץ ותמה המלחמה, בשנת תרע"ט.

והנה מצאתי מכתב מאותה תקופה, ששלח ר' שאול חנה קוק (אחיו של הראי"ה) אל אחיינו הרצי"ה בכ"ו באלול תרע"ח, ובו הוא מספר לו כך: "אברהם יוסף הרצפלד ביחד עם משפחת חותנו ר' אליהו אהרן כהנא הנם בגליל".

כאמור, מאות יהודים גורשו מיפו בשנת תרע"ה, ובעקבות הגירוש ברחו מהארץ מפחד הטורקים עוד כעשרת אלפים יהודים. בשנת תרע"ז גורשו עוד אלפי יהודים, והפעם מתל אביב. אם כן, מדוע רש"ח קוק מפרט לאחיינו דווקא מה מצבו של הרצפלד? מאיפה אמור הרצי"ה להכיר אותו, ולמה הוא צריך לדעת היכן הוא נמצא?

 

תלמידו של הרב קוק

כדי להבין זאת נצטרך לחזור עוד אחורה, לשנת תרס"ו. בקהילה היהודית בעיר גולדינגן שבקורלנד התגורר אז הרב אליקים צבי הרצפלד, ששימש 'מגיד מישרים'. באחד הימים הגיעה אליו השמועה שבעיר יפו שבארץ ישראל הרחוקה פתח ישיבה מיוחדת הרב קוק, רבה של העיר, ומוזמנים אליה בחורים מעולים מרחבי העולם היהודי.

הרב הרצפלד החליט לשלוח ארצה בגפו את בנו העילוי אברהם יוסף, שהיה אז בן 17. את הסכום הדרוש לנסיעה שילמה הקהילה מהקופה הציבורית, משום שראתה כבוד בשליחת אחד מבניה הצעירים לישיבה המהוללה ביפו.

ערב ראש השנה תרס"ז דרך הרצפלד הצעיר על חוף ימה של יפו. הוא הגיע לבית הרב קוק, וכמה שנים למד בישיבתו שבמתחם שערי תורה ושמע את שיעוריו של הרב קוק בביתו. באותם ימים נוצר קשר בין התלמיד הרצפלד לבין הרצי"ה קוק, בן גילו.

הרצי"ה היה האחראי לגיוס התלמידים לישיבה ולניהולה השוטף, ועל כן כאשר גורשו יהודי יפו ותלמידי הישיבה נפוצו לרחבי הארץ, דאג להם הרצי"ה וביקש לדעת מה מצבם, ועל כן היה חשוב לעדכן אותו שהרצפלד נמצא בגליל עם חותנו.

בישיבה ביפו למדו בחורים גאונים שהתקבצו מרחבי הארץ והעולם, ובהם כמה שסיפרנו עליהם כאן בעבר – ר' הלל פרלמן (מר שושני) ר' אשר ריבלין ועוד. זו הייתה ישיבה קטנה בכמותה אך גדולה באיכותה. כמעט כל מי שהתחנך ולמד בה התפרסם לימים כרב גדול או עסקן ציבורי מהשורה הראשונה. ואכן, הרב לא ציפה שכל בוגרי הישיבה יהיו דווקא רבנים, אם כי זו הייתה מטרה חשובה בעיניו, אלא רצה שהיא תעמיד גם בעלי בתים שחיים על טהרת הקודש ועסקנים דגולים שיתמסרו לבניין האומה.

כשלמד הרצפלד בישיבה ביפו, מסתמא נכנס גם לשיעורי מתמטיקה אצל המורה המקובל רבי שם טוב גפן (סבא של משפחת גפן), שהיו חלק ממערכת הלימודים בישיבה חדשנית זו. כיתר חבריו עסק הרצפלד כשעתיים ביום בלימוד מקצוע (צורפות וכדומה), וכמובן, הוא למד שולחן ערוך מפי ראש הישיבה הרב קוק, והתקרב במיוחד לרב זלמן ש"ך הי"ד, שנודע בשיעוריו הגאוניים והפשטניים כאחד בסוגיות התלמוד. לימים סיפר אחד מבני קהילת יפו: "בין שומעי השיעורים של הרב ש"ך הצטיינו הרצי"ה קוק, הרצפלד, מר אביגדור [סובלמן-ישראלי, שהיה נשוי לאחייניתו של הרב קוק] ומר [מיכל] קיבלביץ", החברותא הוותיק של מר שושני האגדי.

 

ידידות נעורים

בשנות לימודיו בישיבה זכה אברהם יוסף הרצפלד לחיבה יתרה מצד ראש הישיבה הרב קוק. בשו"ת דעת כהן אנו מוצאים תשובה הלכתית ששלח הרב קוק אל הרב אליקום הרצפלד בשנת תרס"ט. "מסר לי בנו היקר את מכתבו הנחמד, וראיתי את ספקותיו, והנני להשיב עליהם בקצרה, למלאות את חפצו הטהור". הרב קוק פונה אליו בחיבה וכותב לו: "ידידי הרב הגדול בתורה ויראה".

הרב אליקום הרצפלד היה בן גילו של הרב קוק וחבר ילדות שלו, ובשל אותה היכרות וידידות נעורים החליט הרב הרצפלד לשלוח את בנו ללמוד בישיבת הרב קוק ביפו. כלומר, את סיפור חייו של אברהם יוסף הרצפלד צריך להתחיל בעצם באביו, בעיירה גריווא של שנות התר"ך. בזכות הידידות עם הרב קוק נשלח הבן ליפו הרחוקה, ושם, בישיבת הרב קוק, עוצבה דמותו הרוחנית והשקפתו הלאומית אשר השפיעה על מהלך חייו ומפעליו הציבוריים.

אחר שנות לימודו והתגדלותו בתורה נסמך הרצפלד להוראה. במשך חייו פרסם מחקרים בנושא תולדות ישראל, בין היתר בעיתון התור, שהוציאה לאור תנועת המזרחי.

צאצאיו של ר' אברהם יוסף הרצפלד גרים כיום בארץ, ואחת מהם היא הסופרת סמדר הרצפלד. בשיחה עימי היא העידה שעד סוף ימיו העריץ סבהּ את רבו הרב קוק

התרבות הישראלית

בשנת תרע"ג יצא לאור ביפו קובץ תורני-ספרותי ששמו 'התרבות הישראלית'. העורכים היו חברי אגודת 'התרבות הישראלית', ובראשם הרצי"ה קוק והסופר אז"ר. גם א"א כהנא היה חבר באגודה זו, אשר רוחו של הראי"ה קוק הורגשה בה. המאמר הראשי בקובץ הוא מאת הרב קוק.

בעיתון מוריה, שנדפס בירושלים, התפרסמה אז רשימת ביקורת אחת ויחידה על הקובץ הספרותי, שנחשב פורץ דרך במחנה שומרי המצוות. הכותב הוא לא אחר מאברהם יוסף הרצפלד, תלמידו של הרב קוק. "מעטים הקובצים עם תוכן מקורי כזה בכלל, ובפרט מאמרו של רבנו הגאון מהרא"י שכולו קדוש ועמוק ויוצא מלב עם ישראל ונשמתה", כתב הרצפלד בהערצה גלויה.

במאמר זה הוא סקר גם מאמרים אחרים שנדפסו בקובץ, מאת הרב יעקב משה חרל"פ, המשורר יוסף צבי רימון, הסופר אז"ר ועוד. הרצפלד לא נמנע מלהצביע גם על ליקויים הדורשים תיקון: "ישנם בקובץ זה חסרונות. למשל חסרים בו מאמרי פובלציסטיקה, גם הסדר אינו מצוין כל כך, אמנם נקווה שהחלק השני העתיד לצאת יצא באופן מושלם. כדאי שכל יהודי יקח אוצר ישראל זה לביתו, אוצר הנובע מקדושת התורה ומחשבתה המדעית".

צאצאיו של ר' אברהם יוסף הרצפלד גרים כיום בארץ, ואחת מהם היא הסופרת סמדר הרצפלד. בשיחה עימי היא העידה שעד סוף ימיו העריץ סבהּ את רבו הרב קוק. "הוא דיבר עליו בהערכה מרובה".

על מצבתו של א"י הרצפלד נחרטו השורות האלה, לפי בקשתו:

"…נולדתי ג' סיון תר"ן בעיר גולדינגן פלך קורלנד-רוסיה

עליתי ארצה א' דראש השנה תרס"ז.

איש העלייה השנייה

ממייסדי ובוני בית וגן (בת ים)

נפטר כ"ד כסלו תשכ"ה".