ימי מילואים

קשה להתמיד וללכת למילואים כשמרגישים שהתרומה שלנו לא נספרת.

כך בדיוק הרגישו בני ישראל בימים אלה ממש, ימי המילואים. בשבוע האחרון של אדר נחל משה שוב ושוב מפח נפש כשניסה להקים את המשכן ולא עלה בידו. שלוש פעמים ביום, לפי חז"ל, משה מקים את המשכן, והוא קורס. ואז עולה החשד: מי יודע לאן הלכה התרומה שלנו?! ומשה רבנו בפרשת פקודי מונה אחת לאחת את התרומות שהתקבלו, וכשבחשבונו חסרים 1,175 שקלים, הוא מתחנן לקב"ה שיזכיר לו היכן הם – ומוצא אותם! מתברר שבסכום הזה עשה בצלאל את ווי העמודים.

יש כאן שיעור מופלא: לא מזלזלים בתרומה שניתנה מכל הלב, גם קטנה מאוד, אפילו היא חוט, אפילו היא סמלית! אולי שכחנו את הכרת הטוב לתרומה הזו?!

אבל זהו השיעור הנוסף: ממשיכים למלא את התפקיד, ממשיכים בימי המילואים. והבית הזה לפעמים נראה שברירי מאוד, אבל בתקופות האלה נזכור את מה שלפעמים נשכח מאיתנו, את כוח הווים, את ווי העמודים. ננסה ו-ננסה ו-ננסה שוב ו-שוב, עד שיעמדו העמודים.

נשי ישראל ידעו להפוך את החשד לחדש. בביתן שלהן, שהלך והתפרק לעיניהן במצרים, הן החליטו לצאת למילואים

בפתחו של כל בית, פרטי ולאומי, עומד תמיד החשד. כך ניצב הכיור בפתח המשכן, הכיור שאליו מביא איש את אשתו שנחשדת בבגידה. לפתחו של כל בית, לאומי או חברתי, עומדת שאלת התרומה המשותפת לבית והנשיאה בנטל, שאלת הנאמנות או הסטייה. מה עושים בשאלות הלא פשוטות האלה? נשי ישראל ידעו להפוך את החשד לחדש. בביתן שלהן, שהלך והתפרק לעיניהן במצרים, הן החליטו לצאת למילואים, להילחם על הבית, לחדש את אהבת הכלולות עד שיקום שוב.

"ויקהל משה… כי כיוון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו לוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך ה' בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם" (רמב"ן לשמות לה, א). זה אפשרי, אומר הקב"ה למשה, אבל רק אם תמנה ותזכור ותפקוד בפרשת פקודי את כל מי שאמרו "כן המפקד!" במשימות הכי סבוכות, שהלכו ועשו והאמינו ורצו באמת בתקומתה של הארץ הזו.

היום שבו החשד הופך לכוח חדש הוא יום ראש חודש ניסן. ראש החודש הזה הוא תמונת מראה לכיסופים ולהשקעה ולאהבה של כל אחד בעם הזה, והמראה הזו, לפי חז"ל, היא היא הכוח הצבאי שלנו במראות הצובאות שהן, נשי ישראל, העמידו צבאות צבאות במצרים (מדרש רבה). הצבא צועד על ההתחדשות הזו.

ובכן, איך יוצאים למילואים כדי לתרגל מלחמה על האהבה? בשלושה אופנים: (1) במפגשים פיזיים יזומים, ממש כמו בנות ישראל שיורדות לשדה ויוזמות מפגש לא פשוט בכלל; (2) בתפילה גדולה על האהבה: לפי אבן עזרא היו המראות תרומתן של נשים כשבאו להתפלל בפתח אוהל מועד; (3) בהכרה בתרומתו הייחודית של כל אחד מבני העם הזה, הכרת הטוב!

יש בנו אהבה, והיא תנצח. חודש טוב!