הרבנית ימימה מזרחי
את ערב תענית אסתר, יום האישה היהודי, 'ביליתי' במקלט לנשים שהוכו. אני לעולם לא אומר "נשים מוכות" מפני שזה לא שם תואר כמו נמוכה או בלונדינית. היא הוכתה, היא תקום בעזרת ה'. פגשתי נשים חזקות מאוד. נשים שבניגוד לכל מה שמרעיש כל כך היום את הרחובות, מאמינות בלוחות שניים אחרי שבר ובגידה. הן חוו לא 'יום שיבוש' אחד, כי אם שבועות של שיבוש, שנים של שיבוש, ימים שקמו בבוקר לעבודה בלי שעצמו עין בלילה, ויותר מהכאב הפיזי, יותר מהפחד, כאבה להם הקלות הבלתי נסבלת של שבירת הלוחות הראשונים. "לא ייתכן שזה קורה לי!" הן ניסו להסביר לי, "לא ייתכן שהוא טועה כך, לא ייתכן שטעיתי כך אני כשהאמנתי בו!"
ואז שאלתי אותן: "מה היה שם שבכל זאת הציל אותך, או מה היית רוצה שיהיה שם כשסבלת כל כך?" לתדהמתי התשובה המשותפת של כולן הייתה "רב".
אחדות סיפרו שרק הרב שפנו אליו האיר את עיניהן פתאום והסביר להן שכך לא אמור להיראות בית וכך לא אמורה להיראות זוגיות, ואחרות, רבות מדי, סיפרו שהרב אמר להן שוב ושוב: "תבליגי, תעבדי על מידותייך, כבדי אותו". זו הייתה נקודת המפנה בחייהן השבורים, מה אמר הרב.
ולראשונה הבנתי אחרת את שבירת הלוחות. משה רבנו, אוהב התורה הגדול, אחרי שעמד בסכנת מוות מול מלאכים שלא רצו לאפשר לו את קבלת התורה, משליך מידיו, על דעת עצמו, בלי שנצטווה, את אותה תורה עצמה!
הוא יודע שכרב, כ'משה רבנו', הוא חייב להעביר את המסר החשוב כל כך: כך לא אמורה להיראות זוגיות. כשהוא מעביר את הרעיון השובר הזה, הוא עושה זאת בדרך היחידה שהכיר: לימוד תורה. כך היא דרכה של תורה, הוא אומר לעם ההמום, היא במשבר כשזוגיות מצערת כל כך צד אחד, איש או אישה.
משה רבנו מופיע בפרשה בשליחות שהיא אולי הגדולה ביותר שלו. הוא אינו קורע את הים עכשיו, שזה זיווגו של אדם, הוא קורע את התורה עצמה רק כדי שנוכל לתת יד חזקה לזוגיות חזקה ונכונה, "ואת היד החזקה אשר עשה משה לעיני כל ישראל – ששיברת הלוחות לעיניהם, יישר כוחך ששיברת!" זו קריעת התורה הנוראה של שבת כי תישא.
רק אז יכולה להתחיל כפרה, רק אז יכול להיווצר אמון בזוגיות חדשה, לוחות שניים.
בסוף השיעור, כשדיברתי על תפילת אסתר, שאלה אותי אישה בקול חלוש: "אני יכולה לשאול משהו קצת אחר על תפילה? האם מותר לי להתפלל לנקמה במי שפגע בי?"
נשמתי עמוק ועניתי לה, "זה לא יהפוך אותך שמחה יותר. מה שאת צריכה לבקש הוא דבר אחד: שיבין עד כמה טעה, שיבין עד כמה החמיץ את האישה הטובה שאת, שיתאבל על חייו כשטעה בהבנת המושג 'יד חזקה'. היד החזקה האמיתית תהיה זו שמחזיקה בך חזק ולא נותנת לך ליפול". באותו רגע היא קמה בדמעות וחיבקה אותי ביד כזו חזקה!
זהו השיעור הגדול של משה רבנו. הוא יגרום לעם שטעה להתאבל. "ויתאבלו ויסירו עדיים מעליהם", הם מבינים שבגדו בקלות בדבר יקר כל כך, ועכשיו? כפרה. אם את מאמינה שיכולים לקלקל, תאמיני שיכולים לתקן! תהיה ענישה, תהיה תשובה, יהיו שאלות פילוסופיות של צדיקה ורע לה, ואז? אמון מחודש בחיים, אמון מחודש באהבה. גדול יהיה בית זה האחרון מן הראשון.
וזאת התורה אשר שבר משה לפני בני ישראל.
