אבא, בוא נשיר ביחד

כזה עוד לא היה לנו: אב ובן מזמרים יחד דואטים המשלבים מוזיקה מרוקאית מהירה וטקסטים מרגשים בעברית. קבלו את צמד 'היוצרים', שרחוקים מרחק שנות אור ממוזיקת הפלסטיק להמונים, ובכל זאת זוכים לפופולריות עצומה מתחת לפני השטח: מיליוני צפיות ויראליות ביוטיוב (בלי קידום ממומן!), שיתופים עזים ותגובות נלהבות מרחבי העולם.

הרדיו בינתיים לא שם אוזן, אך זה לא הפריע לצמד 'היוצרים' לסגור סולד אאוט בזאפה לפני כמה חודשים בלי בעיות ("הקהל הכיר את כל השירים בעל פה") ולמלא את היומן במופעים עתידיים בקופות פתוחות ברחבי הארץ. בסיפור הזה הקהל מצביע בכרטיסים, והשניים כבר מתפרנסים ממוזיקה בלבד.

 

כשהילד רוצה שתשיר איתו דואט

'היוצרים' הם אבא, חגי חן (54), ובן, יובל חן (28), המתגוררים בכפר תבור אשר בגליל התחתון. איך שלא הופכים את זה, השם 'היוצרים' מסמל פשטות, צניעות, מיקוד במוזיקה והתרחקות טבעית מתרבות הנוצץ. לאו דווקא בכוונה ולשם מיתוג בהפוך על הפוך. כאלה הם 'היוצרים', טבעיים בטבע שלהם.

גם במזכים (קרדיטים) קשה למצוא את השמות של הפרטיים שעומדים מאחורי הפרויקט. "פשוט 'היוצרים' זה השם המסחרי שלנו, ואנחנו רוצים שככה יכירו אותנו; צמד מוזיקאים שעושים הופעות", מסביר בפשטות חגי. "שלושים שנים הופעתי כחגי חן, זמר עצמאי, עם להקת 'משי' במגוון אירועים. כעת 'היוצרים' זה משהו חדש. אנחנו קיימים חמש שנים בסך הכול, ולא תכננו את זה בכלל".

איך התחילה הספונטניות המוזיקלית?

"יובל רצה שנקליט שיר ביחד אחרי השחרור שלו מהצבא. עוד לא היה לי אולפן, אז הקלטנו את השיר 'שב' בליווי גיטרה ופסנתר בלבד, בכיף. הקלטנו לייב, ומה שיצא יצא. הוצאנו את השיר לרשת, ואנשים אהבו את זה. מאוד הופתענו. מאה אלף צפיות פתאום. אני זמר שנים, ולא רגיל לדברים האלה. זה היה בום בשבילי, אז עברנו לשלב הבא בשיר מושקע יותר. בשבוע אחד קיבלנו עליו שלוש מאות אלף צפיות, טלפונים מנגנים וים תגובות".

את האמת, כמה שמתם על קידום כדי להגיע למספרים האלה?

יובל צוחק. "איזה קידום, אחי? לא ידענו כלום על קידום". אחת התגובות הייתה מפתיעה במיוחד. "עשו עלינו כתבה בעיתון בסוריה", מספר יובל. "כתבו עלינו ככה: לפני שאתה רוצה לפגוע ביהודי לך תשמע איך הוא שר".

אתם בונים על מדינות ערב כקהל יעד?

"יש לנו המון תגובות ממרוקו", אומר חגי. "אבל מעטים האומנים בארץ שהצליחו לקבל הכרה בינלאומית. לגבי מדינות ערב, זה גם עניין פוליטי; היום יש אווירת הסכמי שלום עם מדינות ערב, אז לך תדע, אולי זה יכול לקרות בע"ה".

 

נתחמם קצת עד שהתקשורת תבוא

עד שייסגר הסכם שלום עם סוריה 'היוצרים' כובשים במהירות את מצעדי המוזיקה מבוססי האלגוריתם והקהל. הלהיט 'אור' השיג בינתיים 7.7 מיליון צפיות, וצפיותיו הולכות ומטפסות מדי יום בעוד כמאה אלף צפיות חדשות.

איך אתם מסבירים את הפער הענקי בין אהבת הקהל בשטח לבין זה שלא מדברים עליכם כמעט בתקשורת?

"פשוט מדהים, בתקשורת ההתעלמות מוחלטת", נפעם חגי. "לא יודע, אולי צריך קשרים. אני לא מאמין שאנשי תקשורת לא מכירים את 'אור', למשל. אולי זה גם עניין של מיתוג, שזאת מילה גדולה שאני לא ממש יודע להסביר. ייתכן שזה עניין של זמן ודרך. יש כאלה שמקבלים חשיפה תקשורתית אחרי להיט או שניים, ויש כאלה שאחרי דרך ארוכה יותר. זו גם הסיבה שחברנו ל-CT הפקות, והיא נותנת לנו מעטפת של ניהול אישי".

"לכל זמר יש שליחות מסוימת. אנחנו שרים בשפה הערבית, ואני מקווה שזה יהיה גשר מקשר בין יהודים לערבים. קרן אור באפלה. אם אדם שמע אותנו והוא חולה וזה עשה לו מצב רוח, זה ניצחון שלנו. אם זה יגרום לאחדות בעם, זה רווח נקי. לכל אומן יש גם שליחות חינוכית"

מה הקו המוזיקלי המנחה שלכם? איך אתם מחליטים מה ליצור ואיזה שיר יקבל חידוש?

יובל: "אנחנו פשוט עושים את מה שאנחנו מתחברים אליו. אבא שר מאוד טוב במרוקאית, ואנחנו מחוברים לסטייל הזה. זה משהו מבפנים".

חגי: "אנחנו שומעים המון חומר מכל העולם. כשאני מתלהב ממשהו אנחנו עושים אותו. קו מוזיקלי נבנה תוך כדי תנועה. אנחנו, בשונה מכל הזמרים האחרים, עושים מה שעובד עלינו, לפני הכול. זה יכול להיות שיר תימני או דאנס שכתב אופיר כהן ועפנו עליו. בדרך הזאת יש גם סיכון. כשהוצאנו את 'אור' לא ידענו איך הקהל יאכל את זה".

יובל: "לא הצלחתי להירדם בלילה לפני כן. לא ידעתי איך אנשים יאכלו את הסגנון הזה של מרוקאית עם ראפ".

חגי: "לא עושים את זה בארץ, וכנראה זה סוד ההצלחה. זה טקסט מהיר, ככה שגם המרוקאים שמבינים מרוקאית צריכים לעצור כדי לעכל את זה".

 

א-לוהים שלי, רציתי שתדע

אתם עוסקים בשירים ביחסי אב ובן שמדברים ביניהם על קשיי החיים. שיחה מרגשת גם בלי מוזיקה.

"תמיד היה לנו קשר טוב", מספר יובל, "כבר מקטנות. השיר 'אור' נוצר מהמקום הכי אישי. הוא בא לחשוף את מה שעברתי כילד. הייתי ילד שהיו לו הרבה קשיים חברתיים, בלשון המעטה. היום אני מביט על זה מרחוק ואומר ואו, מה עברתי.

"כל מי שעבר את אותה סיטואציה של חרם או היה לא מקובל בחברה התחבר לשיר. הבאנו בשיר את נקודת המבט של הילד, איך שהוא רואה את העולם. זה נגע בהמון ילדים שחווים את הקשיים האלה עכשיו וגם במי שחוו אותם בעבר. בשיר אני גם מדבר גם על ההורים שלי, שהעניקו לי ערכים, ידע וכלים להתמודד ברגעים שהיה לי הכי רע שאפשר".

אילו ערכים הנחו את הבית?

חגי: "הילדים שלי, בצורה היסטרית, לפני הכול. חינוך של פעם, עד כמה שרציתי ויכולתי. השתדלתי ללמד אותם להעריך זה את זה ולהיות אח בשביל אחיו. גם היה לי חשוב שלא יהיו עגילים וקעקועים".

יובל: "ילד הוא מראָה של ההורים בסופו של דבר. אתה רוצה עגילים כמו החברים, אבל מוותר. בהתחלה אמרתי לעצמי: יכול להיות שאבא צודק, ולאט לאט הבנתי לעומק למה. כן, אני צריך לשמור על הגוף שלי כי הוא טהור. כן, אדם צריך את החינוך של ההורים ולא את החינוך של החברה".

סגנון החינוך הזה זה קשור בהכרח לאמונה ולמצוות?

חגי: "ב"ה היום אני שומר שבת, וגם הילדים. לימדתי אותם שהקשר עם א-לוהים הוא קשר חשוב גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה יומיומית. פונים רק אליו. תכוונו למעלה, תמיד אמרתי את זה לילדים. הוכחתי להם את זה ממש שחור גם על גבי לבן בכל מיני סיטואציות אישיות".

יובל: "גם כשאין לי בעיות אני פונה אליו".

חגי: "קשר תמידי. שיוויתי ה' לנגדי תמיד. המזל שלי הוא שהייתה לי סייעתא דשמיא והיו ניסים".

 

מקור הברכה

תן לי נס אחד לדוגמה.

חגי: "אצלי יש משמעות גדולה לעבודה עם שותפים. אמרתי ליובל: אני לא עובד עם שותפים שאינם שומרי שבת. אמרתי לו: אתה תראה שבזכות השבת כל המדינה תכיר אותנו. וכך היה".

יובל: "זה לא היה תנאי, זאת הייתה בחירה שלי לשמור שבת. בחרתי ללכת בדרך הזאת כי הרגשתי בתוך תוכי שהקב"ה איתי ושנצליח. אגב, אני מרגיש שנצליח יותר".

חגי: "נכון, ואני שמח על הבחירה הזאת, כי לא חינכתי את הילדים בחינוך תורני לשמירת שבת מתחילת הדרך. כשהייתי בן 35 אבי נפטר, עברתי תהליך וחזרתי למקום הדתי שבו גדלתי. חזרתי לשמור שבת, אבל לא כפיתי על הילדים לשמור. ב"ה איכשהו הדוגמה האישית עבדה".

יובל: "מגילי העשרה, כשלא הייתי שומר שבת, אומנם הייתי נהנה בשבת עצמה, אבל במוצ"ש הייתה לי הרגשה מגעילה. תמיד זה היה ככה. לא הבנתי מה זאת ההרגשה הזאת. דיברתי עם אבא אחרי שהוא התחיל לשמור שבת, והוא הסביר לי מה זה מקור הברכה. היום בכל פעם שאני מסיים את השבת אני מרגיש טוב".

חגי: "היום, אחרי הרבה שנים של שמירת שבת, קשה לי להבין איך אנשים לא שומרים שבת. כל הברכה שם. זה הוכח!"

יובל: "אבא, לאנשים אין ניסיון בסגנון שלך. אם לא היית גדל על זה, אולי לא היינו שומרים שבת? מי יודע. אישית אני מבין ולא מבין את מי שלא שומר שבת. אני שואל חברים לפעמים על שמירת שבת, והם עונים לי את אותה תשובה: לא, איפה, הלוואי. מה זה הלוואי? אם אדם אומר הלוואי, סימן שהוא רוצה בזה. לדעתי הרבה אנשים רוצים לשמור שבת אבל לא מאמינים שהם יכולים. אבל יש להם זיקה מסוימת, רצון פנימי".

חגי: "היום שום יהודי במדינת ישראל לא יכול לומר שהוא לא יודע כלום על יהדות ושבת. ברשת יש הרבה אינפורמציה, וכל אחד יכול ללמוד ולדעת".

אבל זה לא כמו שגדלת על זה.

חגי: "צודק. אבל לפעמים הקב"ה מעמיד בניסיון, ולאן אדם בורח? לרב שיברך אותו, לכותל. ככה זה כשאדם נדחק לפינה. אין למי לפנות, רק להרים את הראש למעלה. אין אדם שלא עובר ניסיונות בחיים. שמונים וחמישה אחוזים שומרים כיפור, מניחים תפילין, ולאו דווקא כאלה שגדלו על זה, למרות שאני מסכים איתך שאין כמו תמונה של אבא שלך בטלית בבית כנסת".

 

אבא תמיד אוהב

מבחינה מקצועית ואישית, איך זה לעבוד יחד אבא ובן?

חגי: "לכל אחד מאיתנו יש האמת שלו, והמטרה היא להביא מוצר טוב שאנחנו מאמינים בו שיעשה לאנשים טוב בחיים; שיגרום להם לצחוק, להתרגש, מה שאתה רוצה. זאת המטרה. יש גם קטעים בינינו של 'די, אני הולך', 'נמאס לי', אבל יש גבול ברור של 'אני עדיין אבא שלך, ותתייחס בכבוד'. לא חוצים את הגבול הזה. לכל אחד יש אמוציות ודעה משלו, כמובן, אבל הדגש הוא שאני מכבד את הרגשות שלו והוא מכבד את האני מאמין שלי".

יובל: "בגדול, אני נצמד למה שאבא אמר. עבודה בצמד היא לא עבודה פשוטה. אתה רואה מה קורה עם הצמדים במדינה, כי אין מה לעשות, יש שתי דעות, ומוזיקה זה המקום הכי רגיש שלך. לתת את האמת שלך ולשלב אותה עם אמת של מישהו אחר זה קצת קשה. במקרה הזה זה אבא שלי, וזה אחר כי יש לנו הרבה דברים משותפים, וגם כי בין אבא לבן אף פעם אין גאווה.

"ככה אמר לי איזה רב פעם, בסוף הופעה. 'תשמרו על זה', הוא אמר לי, והמשפט הזה מלווה אותי. הוא עוזר לי להוריד את המושכות ולהתאים את עצמי עד כמה שאני יכול, ואם לא מסתדר, מדברים".

חגי: "חשוב לדעת גם מתי להתקפל ולקחת צעד אחורה. אנחנו עובדים המון זמן ביחד ולומדים זה את זה. היו שירים שלא רציתי והיו שירים שהיו ויכוחים אם הם יצאו ומתי. בסופו של דבר אנחנו מתייעצים עם אנשי מקצוע, וזה עוזר לנו להחליט ולהתמקד במה שנכון מקצועית. ביומיום בינינו יש הרמוניה ממש טובה, ויש דברים שאנחנו לא מתערבים אחד לשני. מעצימים אחד השני; כל אחד נותן לשני את המושכות במה שהוא יודע שהשני טוב יותר".

 

הדרך העולה מן הכפר

חגי האב גדל באליכין, מושב תימני בשרון, בבית דתי-מסורתי, הרבה קריאת התורה עם 'תרגום', עליות 'שישי' בשבת כילד, קריאת הפטרה, וברקע שישה ילדים המתגוררים עם זוג הורים בבית של שני חדרים. "שלוש מיטות נפתחות בחדר אחד גדול", מחייך חגי בערגה ונזכר בזמנים ההם.

"שמענו המון ציון גולן, חיים משה, ואז נכנסו גם בוב מארלי ומוזיקה מכל העולם בתקליטי ויניל. נוסף על כך למדתי גיטרה, והיה לי מורה אשכנזי שלימד אותי חומרים קלסיים". התערובת המוזיקלית הייחודית הזו התפוצצה הרבה לפני פרויקט 'היוצרים', כשחגי פתח את להקת 'משי', לפני כשלושים שנים, וערך מגוון אירועי חברה.

"עשרות שנים עשיתי בלהקה שילובים מוזיקליים כדי לשרוד כזמר של גרסאות כיסוי. הייתי חייב לעשות הכול כדי להחזיק ערב שלם של מוזיקה מותאמת", מספר חגי. היום שילובים מוזיקליים נתפסים מובנים מאליהם. "קרה משהו במוזיקה הים-תיכונית", אומר חגי. "אי אפשר לאפיין אפילו את הזמרים המוכרים ביותר בארץ כ'זמרי מוזיקה מזרחית'. הכול הפך לבליל של השפעות מוזיקליות ושת"פים שלא היית מאמין שהם יקרו לפני כמה שנים כשכל ז'אנר היה מאופיין".

לאן אתם מכוונים עכשיו?

"אנחנו רוצים לגדול עם הקהל ולעשות מופעים גדולים ולהגיע למיינסטרים של תעשיית המוזיקה", אומר חגי. "מבחינה מוזיקלית נעשה בע"ה גם שירים שיש בהם עברית בלבד.

"לכל זמר יש שליחות מסוימת. אנחנו שרים בשפה הערבית, ואני מקווה שזה יהיה גשר מקשר בין יהודים לערבים. קרן אור באפלה. אם אדם שמע אותנו והוא חולה וזה עשה לו מצב רוח, זה ניצחון שלנו. אם זה יגרום לאחדות בעם, זה רווח נקי. לכל אומן יש גם שליחות חינוכית".

"אתה דמות", מוסיף יובל, "אי אפשר להתעלם מזה".