לא ככה חשב אהרון מפתח תקווה להתחיל את השנה הלועזית החדשה. "קמתי בבוקר ורציתי לצאת לבית הכנסת לתפילת שחרית", הוא מספר, "והרכב פשוט לא היה ליד הבית. לא שמענו כלום כשזה קרה. באו בלילה, פרצו אליו בשקט ולקחו אותו איתם בלי להשאיר שום סימן". זה קרה ממש ביום הראשון של השנה הלועזית, ב-1 בינואר 2023. מאז כבר נגנבו בישראל עוד כ-2,400 כלי רכב, כארבעים כלי רכב בממוצע בכל לילה, נתון עגום שמבטא עלייה של יותר ממאה אחוזים בגנבות הרכב לעומת שנה הלועזית הקודמת, והיד עוד נטויה.
אהרון התחיל לעכל שהרכב שלו נגנב רק היה הרבה אחרי שהרכב סיים את דרכו הקצרה אל שטחי יהודה ושומרון. אחרי שהגנבים חצו באין מפריע את הקו הירוק הם נעלמו בעומק השטח, הרחק מעין המשטרה והצבא. שם, באחת ממאות משחטות הרכב הבלתי חוקיות שפועלות בשטחים שבשליטת הרשות הפלשתינית, כבר פירקו את הרכב הגנוב לחלקי חילוף, והם נמכרו לכל דורש בתוך זמן קצר ובמחיר נמוך. ככה עובדת תעשיית הגנבות: מה שנגנב בישראל באישון לילה חוזר אליה באור יום כחלקי חילוף, שחלקם אולי נמצאים אפילו ברכב הפרטי שלכם.
"כבר גנבו לי שני כלי רכב בעבר", מספר גם שלום, שבדומה לאהרון אינו מעוניין להזדהות בשמו המלא מחשש עינא בישא, "ולמרות שאני כבר לא מפחד שיגנבו לי את הרכב מהחנייה של הבית, כי הוא מוגן בחניון נעול בשעות הלילה, בכל זאת כשאני יוצא לקניות או חונה ברחוב ליד בית של חברים אני מפחד. לכן אני אף פעם לא פותח את הרכב מרחוק, כדי שלא יקליטו את הקוד במכשיר ייעודי ויוכלו לפתוח לי את הרכב, אלא פותח אותו רק מקרוב ובמפתח הפיזי בלבד".
בפעם הראשונה הפורצים שברו את שמשת הרכב של שלום, התניעו ונסעו. בפעם השנייה גנבו את הרכב מהחניון במקום העבודה של אשתו. אבל אף על פי שעברו כמה שנים טובות מאז הגנבה האחרונה, הוא עדיין חולם לעיתים על האירוע הטראומטי: "זה עשה לי סיוטים. עד היום אני יכול להתעורר פתאום באמצע הלילה בהרגשה שהנה עכשיו גונבים לי את הרכב. אני ממש חולם על זה ומתעורר מהסיוט".
על כלי הרכב הגנובים עצמם הוא אומנם קיבל פיצוי מחברת הביטוח, אבל איש לא פיצה אותו על עוגמת הנפש ועל הסיוטים. "אנשים לא מבינים שמלבד הפגיעה הכספית גנבת הרכוש האישי פוגעת גם בביטחון האישי של קורבן העבירה. הוא לא מאבד רק את הרכוש שלו אלא גם את תחושת האמון שלו, את שלוות הנפש לו, ולזה אין מחיר.
"קשה להתגבר על זה", הוא מודה, "ועד היום לא לגמרי התאוששתי". הוא גם אינו צפוי להתאושש בקלות, כי המציאות העגומה בתחום גנבות הרכב לא ממש מועילה לשיכוך החששות שלו מגנבה נוספת, בפרט היות שדגם הרכב הנוכחי שלו נחשב לאחד החביבים במיוחד על גנבים.
שלום: "אנשים לא מבינים שמלבד הפגיעה הכספית גנבת הרכוש האישי פוגעת גם בביטחון האישי של קורבן העבירה. הוא לא מאבד רק את הרכוש שלו אלא גם את תחושת האמון שלו, את שלוות הנפש לו, ולזה אין מחיר"
"יעצו לי למכור את הרכב החדש, כי הוא ממש מועד לגנבה, אז פרסמתי מודעה באחד האתרים הרלוונטיים, ובתוך זמן קצר כבר התקשרו אליי שלושה קונים". אחד מהם אמר שקוראים לו אבי, השני הציג את עצמו כמשה, והשלישי אמר ששמו אפרים, אך המבטא הערבי של כל אותם קונים פוטנציאליים הסגיר אותם מייד. "כשהבנתי שהשמות שלהם בדויים הבנתי גם שיש פה משהו חשוד, ולא מסרתי להם שום פרטים מזהים, לא עליי ולא על הרכב". הוא משער שאותם מתקשרים ניסו להשיג ממנו מידע כדי שיוכלו לבקר אצלנו בשעות הלילה ולהעביר לרשותם – או לרשות הפלשתינית – את כלי הרכב שלו ללא צורך בהעברת בעלות מסודרת.
"אחד מהם אמר לי: אם תוריד קצת את המחיר, אני אבוא מייד לקנות, רק תגיד לי לאן בדיוק להגיע. מייד הבנתי שמדובר בתרגיל עוקץ, וניתקתי". הוא ניתק את הטלפון גם כשקונה פוטנציאלי אחר, גם הוא בעל מבטא חשוד, ביקש ממנו לשלוח לו צילום של הרישיון. "כמעט התפתיתי. זו נראתה לי בקשה סבירה, עד שנזכרתי שהבן שלי הזהיר אותי שעלולים לעשות לי כל מיני תרגילים בגלל שזה רכב ממש מבוקש".
בתהליך הפקת הלקחים החליט שלום גם שלא לחשוף את שמו המלא בשום מודעה ולערוך כל מפגש עתידי עם קונים פוטנציאליים בנקודה שנמצאת במרחק רב מביתו, וכן להצטייד באמצעי להגנה עצמית למקרה שיתברר שלא מדובר בקונה תמים אלא בגנב.
"לצערי הגנבים נעזרים בכל פרט שהם משיגים כדי להגיע לכלי רכב שהם מחפשים. קבעתי עם הבן שלי שהוא יביא אקדח לשמור עליי במפגש עם קונים, ושאם נפגוש אותם, זה לא יהיה במקום שקשור אליי בשום צורה שהיא אלא במקום ניטרלי לגמרי, כדי שהם לא יוכלו לחזור ולגנוב את הרכב אחר כך". הרכב הבא שלו כבר יהיה רכב חשמלי, הוא אומר, בהנחה שלכלי רכב כאלו עדיין אין שוק בתעשיית גנבות הרכב.
שלום: "אחד מהם אמר לי: אם תוריד קצת את המחיר, אני אבוא מייד לקנות, רק תגיד לי לאן בדיוק להגיע. מייד הבנתי שמדובר בתרגיל עוקץ, וניתקתי"
איך גונבים מכונית?
לא במקרה שלום ואהרון חוששים לחשוף פרטים מזהים, אפילו לא בכתבה שמתפרסמת בעלון שפונה לקהל קוראים יהודי בלבד. בעבר פעלו גנבי הרכב באקראיות, אך כיום הם כבר יוצאים לשטח ובידם רשימת קניות מוכנה מראש. הם מצוידים בציוד פריצה שמותאם במיוחד לדגמי הרכב שהם מתכננים לגנוב, וזאת אחרי שערכו סיורים מקדימים בשטח ואספו מודיעין לקראת מבצע הן ברחובות והן באתרי יד שנייה.
"הגנבים של ימינו מתוחכמים הרבה יותר משהיו בעבר", מסביר דרור כחלון, דובר מרחב השרון של המשטרה, שהוא אחד מהמרחבים שסובלים קשות מגנבות כלי רכב. "הם מגיעים אל הרכב שסומן מראש, פותחים את מכסה המנוע בשניות, מנתקים את מחשב הרכב הקיים ומחברים מחשב חלופי. מרגע זה ואילך הרכב בשליטתם לגמרי.
"הרכב נשאר אותו רכב, יש לו אותן לוחיות רישוי קודמות ואותו מרכב ומנוע, אבל בפועל יש לו 'מוח' חדש שמאפשר לגנבים לשלוט ברכב, להניע אותו ולצאת לדרך ללא כל הפרעה, כאילו זה היה הרכב שלהם".
טכניקת פריצה מסוג זה קרויה תקיפה אלימה, וכל רכב גנוב שלישי בישראל נגנב באמצעותה. עוד טכניקה שמשתמשים בה הגנבים היא שכפול מפתח הרכב באמצעות חיבור למחשב הרכב בזמן הפריצה וייצור מפתח חדש או באמצעות העתקה פיזית של המפתח בזמן ביקור במוסך. בשיטה זו מתבצעות כחצי מגנבות הרכב בישראל. טכניקה שלישית היא הטכניקה המוכרת של פריצה לבית הבעלים לשם גנבת מפתחות הרכב, אך היא כבר נפוצה פחות. אין טעם להסתכן בפריצה לבית אם אפשר לחדור אל הרכב באמצעים זמינים ופשוטים להפעלה.
צורת הגנבה הכי פחות נפוצה אך הטראומטית מכולן היא שוד של רכב מונע. היא מטרידה מאוד, שכן היא כוללת מפגש ישיר ומאיים בין הגנבים ובין בעלי הרכב, שעלול גם להסתיים בפגיעה בנפש. כבר היו מקרים, בעיקר בשטחי יהודה ושומרון, שבהם גנבים ערבים שלפו בכוח נהגים יהודים מרכבם או התנגשו קלות ברכב של יהודי כדי לגרום לקורבן לצאת מרכבו ולסקור את נזקי התאונה, וכך לאפשר לגנבים להיכנס לרכב המונע ולברוח.
מעשי שוד התרחשו גם כאשר יהודים נכנסו לקניות בכפרים בשטחים והשאירו רכב מונע. במקרה אחד נכנס יהודי לכפר נבי אליאס שבשומרון והשאיר את שתי בנותיו במכונית, וגנב רכב ערבי פשוט נכנס לרכב ונסע. במקרה אחר התבקש נהג מונית להסיע נוסע ערבי מירושלים לכיכר סמוכה לרמאללה, ושם חיכו לו שודדים חמושים, השתלטו על המונית והמשיכו בה לעומק רמאללה, עיר ערבית שנמצאת בשליטה מלאה של הרשות הפלשתינית. בשבוע שעבר אירע מקרה כזה בכניסה לקלקיליה, סמוך למוצב של מג"ב. השודדים הערבים הוציאו בכוח את נהג המונית מרכבו, ממש מתחת לאף של שוטרי מג"ב וחיילי צה"ל, ונמלטו לקלקיליה.
למרות פעילות ממוקדת של המשטרה על כלל יחידותיה, ובכללן יחידת אתג"ר, שיועדה במקור למלחמה בגנבות הרכב וכיום מתמקדת בעיקר באיתור אמל"ח לא חוקי, בכל לילה נגנבים ברחבי ישראל עשרות רבות של כלי רכב. הגנבים, שההערכה היא שרובם המוחלט הם תושבי השטחים, מתמקדים בעיקר בערי המרכז. נתוני חברות הביטוח מלמדים שבראש טבלת הגנבות בישראל נמצא גוש דן, שבו 38% מכלל הגנבות וניסיונות הגנבה, ואחריו אזור השרון (23%), אזור הדרום (14%), אזור השפלה (7%), ירושלים ומודיעין (11%), אזור הצפון (4%), ואזור יהודה ושומרון, שאחוז הגנבות בו עומד על 3% בלבד, ככל הנראה בזכות הגדר שרוב היישובים מוקפים בה והכניסה המפוקחת אליהם.
אין פלא שבתחנת פתח תקווה לבדה גיבשו בשנה שעברה יותר ממאה כתבי אישום על גנבות רכב. "משתלם להם לגנוב", אומר כחלון בכנות, "כל גנב מקבל בין שש מאות לשמונה מאות שקלים ללילה של עבודה שבו יש לו כמה דקות של פחד ולא יותר. אבל הם לא סתם מסתובבים ומחפשים מה שבא ליד, אלא באים במדויק למקום שבו ידוע להם שהרכב המבוקש נמצא. לפעמים חוליה של גנבים אפילו באה כדי לגנוב באותו לילה כמה כלי רכב זהים בכמה מקומות שאותרו וסומנו מראש".
אחרי שהגנבים משתלטים על הרכב בתוך שניות ועוקפים את כל מנגנוני ההגנה הקיימים, הדרך חזרה לשטחי הרשות קלה ופשוטה, ולרוב היא נגמרת במשחטה הרבה לפני שמישהו בכלל שם לב שהרכב נגנב: "הם עוברים דרך המחסומים לכיוון אזור יהודה ושומרון בלי שאיש בודק אותם, כי הבידוק הוא בכניסה לישראל הקטנה בלבד, לא בכניסה ליהודה ושומרון". כן, בזמן שכל רכב שנכנס לישראל בודקים בשבע עיניים חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב, הכניסה ליהודה ושומרון אינה מפוקחת כלל, ומאחר שאין מי שמנטר את תנועת כלי הרכב החוצה מישראל הקטנה, מתאפשרת לגנבים בריחה מהירה.
ואם בכל זאת מספיקים לדווח בזמן, הגנבים אינם מהססים גם לפרוץ מחסומים ולהתעמת עם מי שמנסה לעצור אותם. רק לפני כשבוע נהרג אדם אחד ואחר נפצע קשה בתאונה בכביש 443 שהתרחשה במהלך מרדף אחרי רכב גנוב. הגנב, שנסע נגד כיוון התנועה בניסיון לחמוק מהמשטרה, התנגש חזיתית בכלי רכב של אזרחים תמימים. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה, לצערנו. בתאונה קשה אחרת, שהתרחשה לפני כחצי שנה בכביש 5, סמוך לראש העין, נהרגו שני בני אדם בתאונה חזיתית. בבדיקת המשטרה התגלה שאחד מכלי הרכב נגנב זמן קצר קודם לכן, והגנב, שנהג בפראות אף שאיש לא רדף אחריו, פגע תחילה ברכב אחד, ולאחר מכן החל לנסוע נגד כיוון התנועה עד שפגע חזיתית ברכב שבא מולו, והרג את עצמו ואת נהג הרכב השני.
היו גם מקרים של פגיעה מכוונת בשוטרים. רק לפני כחצי שנה דרס גנב רכב בן 17 מרמאללה שוטר במרחב שרון. השוטר, ברק משולם, שמע בקשר על רכב גנוב וחסם את הצומת, והגנב דרס אותו למוות. משולם הניח אחריו אישה ושני ילדים קטנים. במקרה אחר נמלטו שני גנבי רכב תושבי קלקיליה בנסיעה לעבר פתח תקווה, לאחר שפרצו מחסום וניגחו ניידת בסיכון חיי השוטרים שבה. רק במזל המקרה הזה לא הסתיים בטרגדיה כמו קודמו.
"הגנבים לא מהססים לסכן חיים של שוטרים", אומר כחלון, "וזה כולל פריצת מחסומים וניגוח כלי רכב. גם אם אין פגיעה בנפש, כל פגיעה ברכב משטרתי משביתה אותו לחמישה-שישה ימים עד שגומרים לתקן אותו". ואם בכל זאת מצליחים לתפוס את הגנב, גם אז הוא עלול להשתחרר לרחוב בתוך זמן קצר מדי: "בשבוע שעבר עצרו שוטרי אחת התחנות במרחב גנב תושב לוד. הוא נתפס ממש בתוך הרכב הגנוב. הבאנו אותו בבוקר להארכת מעצר, והשופט שחרר אותו למעצר בית כי הוא תושב ישראל ואין חשש שיימלט".
דרור כחלון, דובר מרחב השרון של המשטרה: "הגנבים של ימינו מתוחכמים הרבה יותר משהיו בעבר. הם מגיעים אל הרכב שסומן מראש, פותחים את מכסה המנוע בשניות, מנתקים את מחשב הרכב הקיים ומחברים מחשב חלופי. מרגע זה ואילך הרכב בשליטתם לגמרי. הרכב נשאר אותו רכב, יש לו אותן לוחיות רישוי קודמות ואותו מרכב ומנוע, אבל בפועל יש לו 'מוח' חדש שמאפשר לגנבים לשלוט ברכב"
משחטות לא כשרות
כמעט כל כלי רכב שנגנב בשטחי ישראל מגיע בסוף למשחטות רכב בשטחי יהודה ושומרון, ושם הוא מפורק לחלקים רווחיים. "הרוב המוחלט של הרכבים במשחטות האלו בא מישראל", אומר משה שמואלי, רכז יו"ש בתנועת רגבים. "יש במשחטות גרוטאות של רכבים שעברו תאונה, ובעיקר הרבה רכבים גנובים. אם חסרים חלפים לרכב מסוים, יכולים להזמין מגנבים את הרכב החסר. הגנבים מביאים אותו למשחטה, ושם מפרקים אותו ומרכיבים את החלפים ברכב שמחכה להם". לדבריו, בכל רחבי יהודה ושומרון יש אלפי משחטות, ואחד הריכוזים הגדולים שלהן נמצא בכפר חווארה, שממנו יצא הרוצח של האחים יניב הי"ד. שם, מסביב לכפר אחד, יש עשרות משחטות אם לא יותר.
"זה אחד המקומות הכי פעילים בתחום", אומר שמואלי, "כי המשחטות משמשות לחלפים יד שנייה, ובחווארה יש תעשייה רצינית של מוסכים וחנויות חלפים. חלק מהתמונות שיצאו מחווארה הן של מגרשים עצומים כאלו של גרוטאות רכב. הכמויות בלתי נתפסות. אם עוברים את הקו הראשון של הבתים, רואים שם רכבים בערמות בלי סוף".
עוד מקום שיש בו מספר רב של משחטות הוא כפר ברטעה, כפר שחלקו המערבי מצוי בתחומי מדינת ישראל וחלקו המערבי בתחומי הרשות הפלשתינית, ולכן משמש מרכז עסקים ומסחר. קצב הצמיחה של משחטות הרכב גבוה מאוד, והוא חלק ממאבק רחב הרבה יותר, מאבק לאומי: "זה מתחיל תמיד בשניים-שלושה רכבים, ואז זה מקבל תאוצה ומגיע בתוך זמן קצר לאלפי רכבים. ככה הם משתלטים על השטח.
"משחטות הרכב הן חלק מתופעה רחבה יותר של בנייה ערבית בלתי חוקית ביהודה ושומרון. לצערנו בשטח C אין אכיפה, זה שטח הפקר, וכל ערבי שרוצה לפתוח משחטה יכול, ואף אחד לא יאכוף נגדו כלום".
מלבד הנזק הכלכלי והנזק שבתפיסת שטחי לאום, למשחטות הרכב מתלווה גם נזק סביבתי: "זה יוצר נזק עצום לסביבה. שמנים ודלקים מטפטפים מערמות הרכבים, נספגים באדמה ומחלחלים בסוף לאקוויפר ההר. אפשר לזהות בקלות מקומות שפינו מהם משחטות: השטח נשאר מת, וצמחייה לא צומחת בו. המקום כולו זוהם לעומק, וגם כשמפנים את הכול נשארות שאריות של רכב בכל מקום – דלתות של רכבים, שברי זכוכיות, ברגים, צירים וחתיכות פלסטיק ומתכת. זה זיהום סביבתי ברמה האסתטית, הפיזית והאקולוגית".
שום אתר אינו קדוש בעיני שוחטי הרכבים, והם מקימים משחטות רכב גם על אתרים ארכאולוגיים: "בדיר שרף שליד שבי שומרון הקימו מגרטה על האתר הארכאולוגי עצמו. מדובר באתר שמציג שלוש תקופות ארכאולוגיות, אבל זה לא מזיז להם, ועל השרידים הארכאולוגיים עצמם אתה יכול לראות דלתות של רכבים, ערמות של פגושים ועוד חלקים".
ולמה לא מטפלים במשחטות הרכב?
"למנהל האזרחי יש סדר עדיפויות. בשטחי C לבדם יש כשמונים ואחד אלף מבנים בלתי חוקיים, ולכן המשחטות הן בתחתית סדר העדיפויות של המנהל. יש משחטות גם בשטחי A ו-B, אבל שטחי C הם שטח ההפקר האמיתי. זו בעיה של מדיניות ושל כוח אדם. יש פה גם מערכה משפטית ולחץ בינלאומי, כי כשבאים להרוס בית בלתי חוקי הערבים מגישים עתירה לבג"ץ, וההליך נכנס לסחבת שאורכת לפעמים עשור. אחרי זה הריסת הבית כבר כנראה לא תקרה, אבל בינתיים עסוקים בזה, וכך יוצא שהמשחטות לא מעניינות אף אחד ונמצאות ממש בתחתית הרשימה.
"לצערנו לא יעשו שום דבר כדי לפנות משחטה אלא אם כן היא במקרה יושבת על איזו נקודה חשובה, כמו שהיה ב'שובר גלים', שפינו משחטה מסוימת כי היא נבנתה צמוד לגדר באזור שיש בו צו איסור בנייה צבאי. אם לא זה, לא היו נוגעים בה.
"וגם כשבכל זאת מענישים, לרוב רק מחרימים את הרכבים שבמשחטה, צעד חסר משמעות מבחינה כלכלית. הנזק שנגרם לבעלי המשחטה נמוך עשרת מונים מהעלות של פעולת הפינוי וההחרמה. בינתיים הערבים מקימים עוד משחטה ועוד משחטה, וככה תופסים עשרות אלפי דונמים, והמדינה מתעלמת. לאף אחד לא אכפת, ויש תחושה כאילו יהודה ושומרון הם החצר האחורית של מדינת ישראל".
דרור כחלון: "בשבוע שעבר עצרו שוטרי אחת התחנות במרחב גנב תושב לוד. הוא נתפס ממש בתוך הרכב הגנוב. הבאנו אותו בבוקר להארכת מעצר, והשופט שחרר אותו למעצר בית כי הוא תושב ישראל ואין חשש שיימלט"
השותפים הסמויים של גנבי הרכב
העובדה שבישראל נגנבים בכל שנה עשרות אלפי כלי רכב משפיעה על החיים של כולנו, גם על מי שהגנבים לא פקדו את חניונם. תעשיית הגנבות המפוארת היא אחת הסיבות לעליית מחירי ביטוח הרכב, ויש לה השפעה רחבה יותר, כי היא מצריכה הפניה של משאבים מוגבלים לטיפול בבעיה. לפי הערכות, חברות הביטוח ניזוקות בכל שנה ביותר מ-1.2 מיליארד שקלים, כמאה מיליון שקלים בכל חודש, והן מגלגלות אותם בחזרה על ציבור משלמי הפוליסות לביטוח מקיף על הרכב, שמכסה נזק לרכב, פגיעה בצד שלישי וגם גנבה. נתונים שפרסם אתר גלובס מצביעים על עלייה של כ-20% במחיר הביטוח, שחצי ממנה מיוחס לעלייה בשיעור הגנבות בישראל.
עוד נזק הוא ערעור תחושת הביטחון האישי. אם אזרח חושש לרכושו בקביעות ואינו מרגיש שהוא יכול להשאיר את המכונית שלו ברחוב בלי להשגיח עליה בשבע עיניים, משהו כנראה לא עובד כמו שצריך. בהסכם הבלתי כתוב שבין המדינה לאזרחיה, האזרח משלם מיסים, והמדינה מגינה עליו ועל רכושו. האזרח נמנע מנטילת החוק לידיים, ובתמורה המדינה היא שצריכה לאכוף את החוק, למנוע פשיעה ולהעניש את מי שבכל זאת עבר על החוק. זה לא קורה.
ואם אתם חושבים שמי שאשם בזה הוא רק מערכת המשפט, תחשבו שוב. "מי שרוכש חלקי חילוף זולים ממקורות עלומים עשוי להיות שותף לגנבה בלא ידיעתו", אומר שבתי גרברצ'יק, דובר המשטרה למגזר הדתי. "אדם הולך לתקן את רכבו במוסך ברשות הפלשתינית או רוכש חלקי חילוף שהמקור שלהם לא ידוע, ובעצם תורם לתעשיית גנבות הרכב".
שבתי גרברצ'יק, דובר המשטרה למגזר הדתי: "מי שרוכש חלקי חילוף זולים ממקורות עלומים עשוי להיות שותף לגנבה בלא ידיעתו. אדם הולך לתקן את רכבו במוסך ברשות הפלשתינית או רוכש חלקי חילוף שהמקור שלהם לא ידוע, ובעצם תורם לתעשיית גנבות הרכב. אם המוסכניק מציע חלף זול, זו לא בושה לבקש ממנו לראות את תעודת המשלוח ולברר מאין הגיע"
המאבק בתעשיית הגנבות מתחיל בהגברת האכיפה והענישה מצד הרשויות, אבל אינו יכול להסתיים שם, אלא צריך להימשך גם בהירתמות של כל אחד מאיתנו למאבק. "התעשייה תאבד את ההצדקה הכלכלית שלה", אומר גרברצ'יק, "אם נימנע מרכישת חלפים שמקורם מפוקפק. כן, אם המוסכניק מציע חלף זול, זו לא בושה לבקש ממנו לראות את תעודת המשלוח ולברר מאין הגיע. כן, אפשר לשלם יותר תמורת חלק שאנחנו יודעים שלא הגיע ממשחטה פיראטית שבה פירקו רכב של שכן או של קרוב משפחה.
"חשוב לדעת כי מדובר בכוחות שוק של היצע וביקוש. כאשר יש ביקוש לחלקים מסוימים של כלי רכב, מגיעות הזמנות למשחטות הרכב, ושם בודקים אם החלפים הנדרשים על המדף. אם לא, יש חוליות גנבים שתפקידן לספק את הסחורה. לא מדובר במקרי גנבה אקראיים אלא בהזמנה של כלי רכב ייחודיים או של חלקים מיוחדים, כמו ממיר קטליטי.
"משטרת ישראל נלחמת יום וליל לתפוס את חוליות הגנבים, והשוטרים מנהלים מרדפים שלא אחת מסכנים את חייהם, אולם גם אם נצליח לתפוס את חוליות הגנבים, השוק עדיין תוסס ודורש חלפים. כדי לצמצם את הגנבות יש לייבש את שוק החלפים הגנובים. אחת הדרכים החשובות ביותר היא להימנע מליצור ביקוש, תיקון במוסכים שאינם בשטחים המורשים לכניסת ישראלים, למשל.
"נכון, מחיר החלפים יהיה גבוה יותר, ובראייה אישית זו הוצאה מכובדת, אבל בראייה לאומית, וחייבת להיות ראייה כזו, אם כלל מתקני כלי הרכב אצל כל מיני חאפרים יימנעו מכך, המדינה תחסוך סכומי עתק. בצד זאת יש גם מקום לפעול ולהחמיר את הענישה על שימוש בחלפים גנובים, ובוודאי נגד חוליות הגנבים".
ועד שתוחמר הענישה, בינתיים התופעה מתגברת. בעבר הסיכוי שייגנב לכם כלי רכב היה נמוך מדי, ועמד על 1 ל-500, היום הוא כבר מתקרב ל-1 ל-250 בכלי רכב רגילים, ובכלי רכב שמחפשים הגנבים זה כבר 1 ל-50.
וכאן מתעוררת שאלה מהותית. הרוב המוחלט של כלי הרכב הגנובים מגיע לרשות הפלשתינית, כמובן, ונגנב בידי גנבים ערבים, דבר שמעורר את השאלה אם מדובר בעסק פלילי בלבד או שמאחורי תופעת גנבות כלי הרכב עומדים עוד מניעים, לאומניים או דתיים, והפשיעה היא למעשה כלי נוסף במאבק נגד עם ישראל.
אף שכמעט איש לא יאמר זאת בפומבי, וגם המשטרה לא תודה בגלוי שהרוב המוחלט של גנבי הרכב, קרוב למאה אחוזים מהם, דוברי ערבית שפת אם, נראה שלגנבות הרכב אכן יש ממד לאומני ודתי מובהק. "לכל עבירה שהם עושים כאן בישראל יש צד לאומני", קובע ד"ר אדי כהן, מזרחן בכיר, יליד לבנון. "להרוס מדרכה ביישוב יהודי? יש לזה צד לאומני. גם להטרדה של יהודיות יש צד לאומני. קח למקרה מבחן את האונס המזעזע בגדרה. גם שרפת עצים והצתת יערות היא חלק מזה, כמובן".
ד"ר אדי כהן: "זה פשוט נותן להם יותר מוטיבציה כשקורבן העבירה הוא יהודי. בדווי לא גונב מהכפר שלו, אבל מכפר שכן של יהודים הוא יגנוב בלי בעיה. אולי אין קמפיין רשמי שמעודד את זה, אבל מדובר במשהו תרבותי עמוק, דתי למעשה, שבו הפגיעה ביהודי היא מעשה לגיטימי ונתפסת לגיטימית כחלק מהמאבק בנו.
למה זה ככה? יש הסתה רשמית לזה?
"זה פשוט נותן להם יותר מוטיבציה כשקורבן העבירה הוא יהודי. בדווי לא גונב מהכפר שלו, אבל מכפר שכן של יהודים הוא יגנוב בלי בעיה. אולי אין קמפיין רשמי שמעודד את זה, אבל מדובר במשהו תרבותי עמוק, דתי למעשה, שבו הפגיעה ביהודי היא מעשה לגיטימי ונתפסת כחלק מהמאבק בנו. הקוראן קורא לפגוע בכופרים, שמבחינתם הם היהודים והנוצרים, וגם הפשיעה לסוגיה היא חלק מהסיפור הגדול של המאבק בנו".
ואולי הדרך היחידה לפתור את התופעה העגומה הזו, שלצד פגיעה בביטחון האישי של אזרחי ישראל מסיבה לנו נזק כספי כבד, היא להכיר בה רשמית כמכת מדינה שמצריכה שינוי טקטיקה מצד הממשלה החדשה. טיפול מעמיק הרבה יותר, שמתחיל בשינוי החקיקה נגד גנבים, נמשך בהגברת האכיפה, עובר בקביעת עונשי מינימום ומסתיים גם באיסור על רכישת חלפים שמקורם לא ידוע. ימין על מלא מתחיל גם בהחזרת תחושת הביטחון לאזרחים, וכשאין כזאת, מראות כמו שראינו בחווארה הם רק עניין של זמן.
