אין הרבה מגזרים עמוסי בדיחות פנימיות והומור עצמי כמו המגזר הדתי. הקונפליקטים, המצוות והמנהגים מולידים קרקע פורייה לצחוק ולעקיצות ברוח ההלכה. עד היום מלכי הקומדיה הבלתי מעורערים של המגזר הם רביעיית אנדרדוס, שפועלים כבר יותר מעשור, אך כבר אפשר לראות כמה הרכבים שמנסים להתברג ברשימה המצומצמת של קומיקאים דתיים מצליחים.
לכבוד חג הפורים, שבו מתגלים כישרונות בכל סניף, ישיבה ואולפנה, יצאנו להכיר את חובשי הכיפה ולובשות החצאית שהולכים להצחיק את הסרוגים בדור הבא.
דביר ושי
דביר ושי גדלו בנתניה. אחרי שהצחיקו את חבריהם לתנועת בני עקיבא החליטו לנסות את מזלם גם ברשת החברתית, וזה השתלם. בין משחקי מילים למערכונים משובחים השניים חולמים להגיע לפריים טיים. בינתיים הם אינם חוסכים בביקורת על המגזר, על המדינה ועל מה שביניהם.
מתי הבנתם שאתם מצחיקים?
"כשהיינו חניכים הייתי גונב לדביר בדיחות", מספר בחיוך שי (26), מחנך ורכז סטודנטים בלוד. "הוא היה לי לוחש לי אותן, ואני הייתי מספר בקול. כשהוא התעצבן הוא קרא לי גנב סטטוסים. אמרתי לו: אם אתה רוצה זכויות יוצרים, תגיד את הבדיחות שלך בקול. ואז התחלנו לעבוד ביחד".
"היינו מספרים בדיחות ברחובות של נתניה", מוסיף דביר (26), קופירייטר המתגורר בגבעת שמואל, "אבל הצמד התחיל מהצגות שעשינו בסניף. היינו מאלתרים, ובכל פעם הבאנו יציאה אחרת. אפילו המצאנו שבט חדש. שבט קינמון".
הקמתם שבט חדש?!
"סחפנו אחרינו אנשים שהאמינו בשבט קינמון. גם סניפים אחרים התחילו לעשות מורל לשבט שהמצאנו. זה היה להיט.
"הסרטונים ביוטיוב התחילו מקונספט שנקרא משחקי מילים בסופר", נזכר דביר. "ראיתי את זה באנגלית, וניסיתי לחשוב מי יעשה איתי את הגרסה העברית. ישר חשבתי על שי. הוא לא האמין בהתחלה בקונספט, זה נשמע לו מוזר. אבל שכנעתי אותו שיהיה מצחיק. בהתחלה בילינו בצילומים רק חמש דקות, כי היה בלתי אפשרי להחזיק את שי".
"הייתי עייף!" מתגונן שי, "היינו הולכים ל-am:pm בהרצליה בשתיים בלילה, כי בשעות האלה הסופר ריק".
"במשך שנתיים פרסמנו חמישה סרטונים של משחקי מילים בסופר", ממשיך דביר, "ופתאום זה נהיה ויראלי. זה הגיע למצב שעשינו משחקי מילים גם בחתונה, וגם כשהיינו בטיול בדרום נכנסנו לבית מדרש ואלתרנו משחקי מילים על הספרים שהיו שם".
ואיך זה התפתח?
"מהסרטונים התגלגלנו לתוכנית 'הדבר ה-TOV הבא'", משיב שי. "זה היה צירוף מקרים מבדר. חבר סיפר לי על הפרויקט הזה שרביעיית אנדרדוס עושים. כשנרשמתי שלחתי להם קישור לסרטונים שלי ושל דביר, ופתאום סיפרו לי שגם דביר מגיע לתוכנית. החלטנו לאחד את הצמד".
"שי בכלל חשב שמטרת התוכנית היא אודישן לתפקיד אורח בסרטון של אנדרדוס", צוחק דביר, "הוא אמר לי שאנחנו משקיעים יותר מדי. אמרתי לו: אחי, לא קראת על מה חתמת? מדובר בתוכנית שלמה".
בסוף הלך לכם די טוב.
"נהיינו סלבס", מסכים דביר, "אני פחות מרגיש את זה, כי ברחובות תל אביב עדיין לא פגשו אותנו. אבל שי מחנך, והתלמידים מבקשים ממנו חתימות".
כקומיקאים דתיים אתם מרגישים שיש לכם גבולות יציבים?
"קודם כול אנחנו באים מהעולם הדתי, אז קל לנו למצוא תכנים שנוגעים למגזר", מסביר דביר. "זה כמו שתמיד תהיה יותר מצחיק בחבר'ה שלך. ככה זה מרגיש".
"נראה לי שלא נקלל בהופעות", סובר שי, "אבל מעבר לזה אין הרבה מגבלות לדעתי".
"מה שאני לא אעשה כאדם פרטי גם לא אעשה במערכון", מוסיף דביר, "אבל אנחנו מנצלים את זה שאנחנו עוד לא במיינסטרים ומאפשרים לעצמנו לעסוק בתכנים חתרניים. אני מניח שככל שנתפרסם נעדן את זה".
מה המקום שלכם כקומיקאים באווירה שיש עכשיו במדינה?
"המהפכה המשפטית? הטרור? רעידות האדמה?"
מה שתבחרו.
"אני רואה בתפקיד שלנו שליחות", משיב שי, "להגיע למקומות ולשנות אווירה. יכול להיות שהאווירה מדכאת, ואני מקליל אותה. כמובן, יש מקומות שזה פחות מתאים, אבל ביומיום צריך לדעת להמשיך לחייך".
מה ההרגשה שלכם כשאתם רואים אדם מחייך מבדיחה שסיפרתם?
"יש לזה שני צדדים", מסביר שי, "מצד אחד זו אחריות. כשאנשים שומעים מה אני עושה הם מצפים שאצחיק אותם. מצד שני זה ממלא: הדברים שאני אומר משפיעים על מצב הרוח של אחרים.
"מישהו אמר לי שבכל פעם שעובר עליו יום קשה, הוא ניגש לערוץ היוטיוב שלנו, וזה משנה לו הכול. מורה אחת בבית הספר שאני עובד בו התאבלה על סבתא שלה, שנפטרה. היא לא הצליחה להעביר שיעור בלי לבכות. ואז היא ראתה מערכון שעשינו על זקנים שמדברים על לוויה כמו על חתונה, וזה נתן לה כוחות".
יש תגובות מפרגנות פחות?
"פרסמנו פעם פרודיה על ישי ריבו", נזכר דביר, "ולא ידענו שיש לו קהל מעריצים אדוק. נקווה שאף אחד מהם לא מספיק צדיק כדי שהאיחולים שלהם יתגשמו.
"כשהיינו בתוכנית מורה אחת שלחה לאנדרדוס הודעה ארוכה שאסור לשדר אותנו מחשש שנקלקל את הנוער. לקחנו את זה בטוב, וגם אנדרדוס צחקו מזה. זה לא עוצר אותנו אפילו לרגע, אנחנו ממשיכים בכל הכוח".
מי הדגם לחיקוי שלכם?
"אסי וגורי", מתאמים שי ודביר את התשובה. "בסניף תמיד היינו משחזרים את המערכונים שלהם. גם כחניכים וגם כשליחים בחודש ארגון, קודם כול היינו הולכים לראות מה אפשר לעשות שקשור אליהם".
אסי וגורי הגיעו רחוק. איפה אתם רואים את עצמכם בעוד עשור?
"אני מקווה שנהיה מערכון אורח בארץ נהדרת כמו רועי כפרי, ניר וגלי ועוד", דביר משיב. "בסוף אנחנו רוצים להיות אנשים שעובדים במקצוע הכיפי שלהם וכולם נהנים מזה".
איפה אפשר ליהנות?
שי ודביר ביוטיוב: https://www.youtube.com/@dvirlevitas
שי ודביר בפייסבוק: https://www.facebook.com/SHAYxDVIR
הצלע הנשית – שיל"ת רוזיליו
ולא רק החוג הגברי עולה כפורח בתחום הסטנד-אפ הדתי. הכירו את שיל"ת רוזיליו (21) מפתח תקווה, כוכבת רשת מוכשרת, במאית, מורה למשחק ושחקנית המדהימה את המגזר בחיקויים מדויקים של נשותיו, ובהן רבניות ובלוגריות כיסויי ראש.
מתי הבנת שאת מצחיקה?
"את שואלת מתי הבנתי שאני מוכשרת, מתת הא-ל לאנושות, חדה וקורעת מצחוק?" היא משיבה בחיוך גדול, "כשאנשים צוחקים ממך זה רמז מטרים לתכונת ההומור".
קשה להיות קומיקאית מצליחה. את חושבת שלקומיקאית דתייה קשה יותר?
"אני מפורסמת בינלאומית כבר עכשיו מהסיבה הפשוטה שאני בת ישראל, שהיא חלק א-לוה ממעלה, והמעלה הוא רקיע, ואין חולק שרקיע הוא בינלאומי וגו'", היא מכריזה, "אבל אין לי בעיה להיות מגזרית כרגע. אני לא אוהבת להגביל את עצמי כדי להתאים למגזרים נוספים, ומעדיפה ליצור לפי הרצונות שלי ולא לוותר על דברים רק כי הם לא ספציפיים למגזר.
"כדי להצליח בעולם האומנות צריך מעבר לכישרון לעשות הכול: לכתוב, לצלם, לממן ובעצם לנהל עסק עצמאי. בדרך כלל נשים דתיות רבות מקימות בית בגיל צעיר, ולדעתי זו הסיבה שאין הרבה סטנדאפיסטיות מהמגזר.
"קשה להיות שחקנית או קומיקאית עד הסוף, אבל הסיבות שמקשות את ההחלטה הזו נוגעות גם לגברים".
קל להצחיק אותנו?
"אני חושבת שההומור במגזר לא מאוד נוכח כי אופציות החשיפה והמימון לקומיקאים הן לרוב בטלוויזיה. אפילו בתאגיד הציבורי הקהל הדתי לא נספר כציבור שצריך ליצור לו תוכן ייחודי שמותאם לו, והקהל הדתי מתפשר על התוכן הקיים. גם לאדם דתי שמופיע קשה להשתלב בפורמטים הקיימים, להיחשף או לקבל מימון שמאפשר את פיתוח היצירה".
המשפחה מפרגנת לחלום שלך?
"כל הסוד בתגובות המשפחה הוא לטפח תדמית כושלת מגיל צעיר", מציעה שיל"ת. "השקעתי מאמצים רבים בהסתרת יכולות ההיי-טק שלי, וכשאמרתי שאני שחקנית לאף אחד לא היה אכפת, רק עודדו אותי. כך אני יכולה גם להתעשר בשקט. כמובן, יש סיכוי שהמשפחה והסביבה גם ראו פוטנציאל חיובי ולכן הם דוחפים אותי ליצור ולהופיע".
מי הדגם לחיקוי שלך?
"רק הקב"ה ומידותיו", עונה שיל"ת, "המקסימום מבחינתי זה לצפות באומנים, להעתיק, להדביק ולקרוא לזה השראה. יש כאלו שאני רואה ואומרת לעצמי שאני יכולה לעשות כמוהם. עכשיו נשאר רק לעשות".
איפה את רואה עצמך בעוד עשור?
"בעזרת ה' מצליחה בכל מה שאפשר", מכוונת שיל"ת רחוק, "וגם לומדת בדרך היפה את השיעור שהייתי צריכה ללמוד כדי להיות מחוברת לעצמי ולזולתי. ובהקשר הזה, כולם רוצים לשמוע בדיחות לקראת פורים, ואני אעשה ונהפוך הוא ואשמח לספר דבר תורה קטן.
"היי ציבור קדוש! נפתח בפתיחה חדשנית בשבח אכסניה, ונעבור מייד לשמעתי מרבתותיי שאם הולכים לספריית הקודש הקרובה ופותחים ספר, מוצאים שם דבר תורה שלא מהעולם הזה, משהו שמיימי, דבר תורה בינלאומי שאולי אפילו חילונים חכמים יאהבו. חזק וברוך וכן למר".
איפה אפשר ליהנות?
שיל"ת רוזיליו ביוטיוב: https://www.youtube.com/@sheylat
שיל"ת רוזיליו באינסטגרם: https://www.instagram.com/sheylat1/
מסגרת
בין כותלי ישיבת ההסדר קריית שמונה, במקום שבו נולדה רביעיית אנדרדוס הידועה, הוקם ההרכב שנקרא 'שם, חם ולפת'. בין מערכונים בארמית לסרטונים ופרודיות שמגלגלים מצחוק את הציבור הדתי השלושה זוכים למאות אלפי צפיות בכל סרטון, וזו רק ההתחלה.
למרבה הצער, עקב האבל על רצח חברם לישיבה הלל יניב הי"ד בפיגוע הטרור בחווארה נבצר מחברי ההרכב להצטרף לריאיון בכתבה הזאת.
