רשות הדיבור משפטים

 

סערת ברברה – תודה!

ד"כ

כְּשֶׁסַּעֲרַת בַּרְבָּרָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת בַּחוּץ

הִיא נוֹתֶנֶת לִי הִזְדַּמְּנוּת לְלִמּוּד גָּדוֹל

זְמַן הַכָּרַת הטּוֹב וְהוֹדָיָה לְבוֹרֵא עוֹלָם.

 

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל הַקֹּר הַמַּקְפִּיא שֶׁיֵּשׁ בִּרְחוֹבוֹת

וְעַל הַסְּעָרָה שֶׁמִּשְׁתּוֹלֶלֶת

עַל אֲנָשִׁים חַסְרֵי בַּיִת.

אֲנִי מִתְפַּלֶּלֶת שֶׁכָּל מִי שֶׁעַכְשָׁו בַּחוּץ מָצָא מַחֲסֶה

 

אֲנִי שׁוֹמַעַת מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן אֶת הַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים

אֶת הַגֶּשֶׁף הַשּׁוֹטֵף וְרַעַשׁ שֶׁל הֲמֻלַּת הַמַּיִם שֶׁיּוֹרְדִים בְּלִי סוֹף.

 

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת בְּתוֹךְ הַמִּטָּה הַנְּעִימָה

שְׂמִיכַת פּוּךְ עוֹטֶפֶת אוֹתִי

וּבַקְבּוּק חַם מְחַמֵּם אֶת כָּל כֻּלִּי

 

וְרֶגַע לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נִרְדֶּמֶת

אֲנִי חַיֶּבֶת לַעֲצֹר הַכֹּל וּלְהַגִּיד

תּוֹדָה אַבָּא

אַבָּא שֶׁבַּשָּׁמַיִם

עַל שֶׁפַע גִּשְׁמֵי בְּרָכָה

 

וְעַל שֶׁזִּכִּיתָ אוֹתִי לִהְיוֹת בַּזְּמַן הַזֶּה

בְּמָקוֹם חַמִּים, נָעִים וּבָטוּחַ.

מָקוֹם שֶׁהוּא בַּיִת

 

כְּלוּם וְשׁוּם דָּבָר מִזָּה לֹא מוּבָן לִי מֵאֵלָיו

 

תפילה לשלום צוותי הרפואה

יעל לוין

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתִּשְׁמֹר וְתָגֵן עַל שְׁלוֹמָם שֶׁל צִוְתֵי הָרְפוּאָה, הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת קֹדֶשׁ, וּתְבַטֵּל אֶת נֶגַע הָאַלִּימוּת כְּלַפֵּיהֶם שֶׁפָּשָׂה בַּחֶבְרָה הַיִּשְׂרְאֵלִית. וְעָזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַעֲשֵׂה שֶׁשּׁוּם מְטֻפָּל, קָרוֹב מִשְׁפָּחָה אוֹ כָּל אָדָם אַחֵר לֹא יִפְגַּע בְּרוֹפְאָה, בְּרוֹפֵא, בְּאָחוֹת, בְּאָח אוֹ בִּשְׁאָר עוֹבְדֵי מַעֲרֶכֶת הַבְּרִיאוּת, וְלֹא יַעֲלֶה כְּלָל עַל דַּעַת אִישׁ לִתְקֹף מַעֲנִיקֵי שֵׁרוּת רְפוּאִי, לֹא בְּאַלִּימוּת פִיזִית וְלֹא בְּאַלִּימוּת מִלּוּלִית, וְיָשׁוּבוּ הֵם לְבֵיתָם בְּשָׁלוֹם בְּלִי פֶגַע.

וְאִם, בּוֹרֵא רְפוּאוֹת, יֶאֶרְעוּ חָלִילָה מִקְרֵי אַלִּימוּת כְּלַפֵּי נוֹתְנֵי שֵׁרוּת רְפוּאִי, אָנָּא שְׁלַח לַנִּפְגָּעִים רְפוּאָה שְׁלֵמָה וּגְמוּרָה בִּמְהֵרָה, וְהָרֵם אֶת קַרְנָם, כִּי אֵ-ל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אַתָּה.

מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, טַע בְּקִרְבֵּנוּ כֻּלָּנוּ אֶת מִדַּת הַשָּׁלוֹם, וְנִזְכֶּה שֶׁאִישׁ בְּחֶבְרָתֵנוּ לֹא יֹאחַז בִּדְרָכִים אַלִּימוֹת כְּלַפֵּי הַזּוּלָת. וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם גָּדוֹל בָּעוֹלָם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

 

חוזה לא חתום

ידין עמר

 

בְּדֶרֶךְ כְּלָל הוּא בֵּינִי וּבֵין הַבּוֹרֵא.

שֶׁאוֹתִי בְּעוֹלָמוֹ הוּא רוֹאֶה.

 

וְהַתַּגְמוּל יַגִּיעַ לְפִי הַמַּעֲשִׂים,

בְּתִקְוָה שֶׁלֹּא פָּגַמְתִּי בְּמַעֲרֶכֶת יְחָסִים.

 

כָּל אֶחָד יוֹדֵעַ כַּמָּה מַגִּיעַ וְאֵיךְ

עַד שֶׁמַּשֶּׁהוּ בָּחֶשְׁבּוֹן מַתְחִיל לְהִסְתַּבֵּךְ.

 

וְאָז הָעֵינַיִם נְשׂוּאוֹת לַמְּרוֹמִים.

כִּי בְּכָל זֹאת מְחַפְּשִׂים אֲשֵׁמִים.

 

שֶׁיַּסְבִּירוּ לָמָּה וְאֵיךְ קָרָה הָאָסוֹן,

שֶׁגִּלָּה לִי כַּמָּה שֶׁאֲנִי לֹא חָסוֹן.

 

וְעַכְשָׁו מִתְגַּלֶּה שֶׁהַכֹּל זְמַנִּי וְחוֹלֵף,

וַאֲנִי כְּמוֹ עָשָׁן – בְּאַחַת מִתְנַדֵּף.

 

וְאֵין לִי חוֹזֶה שֶׁעָלָיו חָתוּם אֱ-לֹהִים,

רַק אֱמוּנָה תְּמִימָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים.

 

וְלוֹ הַמִּשְׂרָה וְהַשְּׁלִיטָה בְּכָל חַי,

וַאֲנִי הוּא בְּנוֹ בְּעוֹדִי בְּחַיַּי.

 

עוד פיגוע

ת"ק

ושוב
ושוב
עוד פיגוע ועוד אחד ויום רודף יום
ומה נסגר איתנו?
מה נסגר איתם?
פשוט חיות אדם
ועם ישראל כבר לא לגמרי חי באמת
והמון ממנו נופל
מת.
ועצוב, עצוב כל כך
שעוד דם יהודי נשפך
והמספרים עולים, וביום הזיכרון השנה
יהיו יותר קדישים
ואנחנו כמו מכונה יורים האשמות ורבים
ימין, שמאל, ודי, נמאס!
רוצים לחיות בעד ארצנו
ולא למות.
כל כך הרבה אורות כבים ולא ישובו.
והאמת שכבר די נמאס מכל הקלישאות
של "זו גאולה, ואלו התוצאות"
רוצים גאולה מהירה ללא ייסורים
ללא עוד קבורת בנים, נשים וילדים
אין לנו כוח עוד פעם להישחט
ולא לדעת מתי נראה שוב את מי שיוצא מהדלת
הזעזוע עמוק ונורא
ואנחנו ממשיכים לאהוב את ה', את התורה,
את הארץ, את המדינה ואת העם
ופשוט מתפללים לשלום כולם.

משבר זהות

אביחי שושן

" אם הייתי יהודי, הייתי גאה בזה מאוד. אבל אתם מתביישים בעצמכם, ולכן אל תתפלאו שבזים לכם" (אלטנוילנד, תיאודור הרצל).

 

אנחנו בתוך משבר זהות עמוק

זו לא הרפורמה וגם לא ימין ושמאל

בפנים כולנו יודעים שזה בין קודש לחול

אפשר ללכת מסביב סחור סחור

אבל האמת שבסוף נצטרך לחזור

אל הבית

אל המורשת

אל מסורת אבותינו

 

החילוניות שמחפשת את לחמה בעולם בחוץ

במוקדם או במאוחר תיעלם, תישבר כקנה רצוץ

רק חזרה הביתה אל תורת משה ואל בארה של מרים

תרווה את נפשה הצמאה לדברי א-לוהים חיים

 

והוא פלאי

יהושע אודרברג

 

מַדּוּעַ תִּשְׁאַל לְהָשֵׁם,

לְקַבֵּל דָּבָר בָּרוּר וְהֶגְיוֹנִי,

הֲרֵי עַל כָּל מַעֲנֶה שֶׁיֵּרָשֵׁם,

יִשָּׁאֵר רִגְשְׁךָ סָתוּם, פִּלְאִי.

 

אֲשֶׁר בְּךָ,

וְלֹא יְרֹחָם,

וְאָבִיו קַיָּם,

וְאֵינֶנּוּ מְנֻחָם.

 

מִיִּשְׂרָאֵל לְיַעֲקֹב,

וְהַלֵּב מִתְיַשֵּׁר לַגֹּדֶל שֶׁנִּרְאָה,

כְּאַבְרָהָם, אָב,

שְׁנֵי בָּנִים עוֹלִים בַּעֲקֵדָה.

 

פִּגּוּעַ רוֹדֵף פִּגּוּעַ,

וְאֵין רוֹדֵף פִּגּוּעַ לְרוֹדֵף,

וּמִלְּמַעְלָה גַּנָּן עֵדֶן יוֹרֵד וְקוֹטֵף,

כֻּלָּנוּ מְיֻסָּרִים בְּיוֹם הַנֵּף.

 

אהבה שאינה זקוקה לאישורים

אלישוב הר שלום

זה היום עשה א-ל

 

אהבתנו לארץ הזו

אינה זקוקה לאישורים

היא חרוטה ברגבי האדמה הזו

טמונים בה גדולינו, קדושינו

אהובינו, חיילינו

וגם ילדינו.

 

אהבתנו לארץ הזו אינה זקוקה לאישורים

אחזנו בה עת הייתה ערומה מכל עץ ופרח

שוממה ומוגלית, כואבת וחרבה

ובימי פריחתה ידענו גם ידענו

כי אהבתנו זו אינה תלויה בדבר.

 

ובכל זאת ירום לבבנו

ודמעות אושר זולגות מעינינו

כי עתה נודע וייוודע לעיני כול אהבתנו

לא עוד תסופר בלחישה, תישמע בקול גדול בחוצות ההרים קול ששון וקול שמחה

וקול פטיש ומסמר יישמע בגאון

נשמן המחרשה, תעמול חרוצה

תהפוך תרענן באדמותינו

 

בתינו ייבנו לאור שמש וכחול שמיים

לא כגנבים בחשכה. והיה כי ישאלונו ילדינו

בעבור מה כל זאת?

נאחז בהם על כתפינו להביט אל אופק ההרים

לדעת, ללמוד וללמד כי הארץ יש עוד הרבה לרשתה! אך באמונה, דבקות, תפילה

בקבלת הייסורים באהבה טמונה גאולה גדולה.

 

מודים אנחנו לך ריבון העולמים

על כל תלאות הדרך שהכשירו אותנו לאהבה גדולה זו, על צינת הלילות הקרים ללא חשמל וחימום

שדרכן ידענו כי חום הלב אינו מוגבל, על השבילים מלאי הבוץ שהכתימו את בגדנו בקדושת הארץ

 

מודים אנו על הזכות

ומבקשים עוד ועוד מן הטוב הזה

יהלומה, יא יהלומה, ארצנו הנחמדת

ארצנו הקדומה.

 

הכול יכול להיות

זיכרון לגוש קטיף וצפון השומרון תובב"א

ר"ל

הולך האב

עם ילדו

יד ביד

צעד צעד

ערב ערב

על החול הרך

הגלים מרעישים

צועקים בשקט

כאילו יודעים

את שהולך לקרות

 

ובא יום הגזרה

יום צרה

הולך האב

עם ילדו

אל הים

בפעם האחרונה

דמעותיו זולגות

אותם מרטיבות

צועקות בשקט

דעו לכם

הכול עוד יכול להיות.

 

בין פרט לכלל

תגובה על השיח שנסב על דבריו של הרב אליהו על רעידת האדמה בטורקייה

בנימין הלוי

הרב אליהו שליט"א אינו זקוק להסבר שלי הקטן, אולם אחרי שכל מי שיכלו קפצו לעגלה הדוהרת ועלבו בו בלי לנסות ולהבין את דבריו ואולי אף היטו את הנאמר במכוון, אני רואה צורך להסביר את מה שכל בר דעת שלמד מעט שנים תורה מבין בפשטות: יש תהליך א-לוהי שהחל בקיבוץ הגלויות לארץ ישראל ונמשך בהגשמת חזון הנביאים על כינונה של מלכות ישראל בארץ, וכן בנקמת ה' באויבי ישראל.

הרב חילק חלוקה ברורה הן בקולו והן בכתביו בין האומה ובין הפרטים. האומה הטורקית שרדפה אותנו מאז היותנו כאן, יד ה' הויה בה על מעשיה, כפי שאנו רואים בעינינו איך מדינות ערב שרודפות אותנו עד עצם היום הזה נופלות בזו אחר זו.

לעומת זאת הפרטים, תושבי המדינה שספגו מכה קשה, ליבנו עליהם, מצטערים אנו בצערם ומוכנים להושיט יד לעזרה. יש מורכבויות בעולם, וצריך לדעת להבין אותן ולהעמיק בהן. ומי שאינו יודע להכיל זאת, ליבי עליו.

 

מה הייתה ברית החשמונאים?

תגובה על הכתבה על יעל בן דב ז"ל

ישראל מידד, שילה

בהערת הסבר לדברי יעל בן דב ז"ל כתב ארנון סגל שברית החשמונאים הייתה "מחתרת דתית שקדמה ללח"י", אלא שלא כך היה. ברית החשמונאים הייתה תנועת נוער דתית-לאומית המסונפת אידאולוגית לתנועה הרביזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי ופעלה בגלוי בשנים 1937–1949.

כמה מהאישים הבולטים שהיו חברים בה הם הרב משה צבי סגל, ברוך דובדבני, הרב שאר ישוב כהן, מאיר מדן, חיים קוברסי ומשה רוסנק, שמות די מוכרים לקוראי 'עולם קטן'. בוגריה היו לחברים גם באצ"ל וגם בלח"י.

את קורות התנועה אפשר להשיג מהספר 'אעלוזה בישועתך', שנכתב לזכרה של עליזה ברמץ ויצא בהוצאת המשפחה, וכן מספרו של שאול אבישי, 'ברית החשמונאים: במאבק לחרות ישראל', בהוצאת ראובן מס.