מהי עבדות ומהי חירות

הרב פרופ' נחום רקובר

עבדות שברוח

"אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חירות, ולהיפך – בן חורין שרוחו הוא רוח של עבד… שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר… במה שהאחר מוצא שהוא טוב ויפה" (הראי"ה קוק, עולת ראיה).

למה נסמכה פרשת "ואלה המשפטים" לפרשת "כי תקנה עבד עברי"? לומר לך שיש עבדות שעניינה כפיפות לשיטת משפט זרה ולערכים המיובאים מן החוץ, הנוגדים את רוח האומה. לומר לך שחירות אינה מתבטאת בעצמאות פיזית ובשלטון עצמי בלבד, אלא עניינה גם יישום ערכי צדק ויושר לפי מסורת העם. לומר לך שאמירת "אהבתי את אדונִי" פסולה היא לא רק כלפי אדון המושל פיזית בעבדיו אלא גם כלפי שיטה המכתיבה ערכים זרים לציבור ולפרט, מתוך התפיסה כי "מה שהוא טוב ויפה אצל האחר" הוא אכן הטוב והיפה האמיתי.

צעד חשוב עשה בשנת תש"ם שר המשפטים שמואל תמיר כשהשכיל לנתק את שיטת המשפט בארץ מן המשפט האנגלי והציע לקבוע את הזיקה למשפט העברי. לא קלה הייתה דרכו: התנגדו להצעתו שופטים, עורכי דין ואנשי אקדמיה. אבל הוא גבר על כולם והביא לידי חקיקת חוק יסודות המשפט.

כדרכו של המשפט העברי, הוא אינו מסתפק בהצהרת כוונות בלבד אלא גם מתווה דרכים מעשיות המבטאות סלידה מכל שיש בו סממן של עבדות.

כשהוגשה הצעת חוק זו לכנסת הסביר שר המשפטים י"ש שפירא שעקרונות החוק מבוססים על המשפט העברי: "והנה מה שנתברר לנו: הרעיון של שנתחדש בעולם האנגלו-סאכסי לפני 400 שנה בערך, רעיון זה היה חי וקיים במשפט העברי במאה האחת-עשרה"

עבדות שבגוף

דיני עבד עברי שבפתיחת פרשתנו נראים רחוקים מן ההווי החברתי של ימינו, אולם מתברר שאין הדבר כן. עקרונות יסוד הנוגעים לתחום דיני העבודה, למערכת היחסים שבין העובד והמעביד וליחסים שבין אדם לחברו נלמדים מדיני עבד עברי: נקבעה הגנה על העובד, ומנגד נקבע כי יתרונות שהעניקה התורה לעבד יהיו גם מנת חלקו של העובד.

הגבלה על תקופת התחייבותו של העובד

התורה הגבילה את שנות עבודתו של העבד לשש שנים, ומכאן למד רבי אברהם אבן עזרא שאסור לשכיר להשכיר את עצמו לתקופה ארוכה משלוש שנים. כך פסק הלכה למעשה מהר"ם מרוטנבורג.

גישה זו שימשה השראה למנסחי הצעת חוק חוזה עבודה: "חוזה עבודה לתקופה קצובה העולה על חמש שנים, רשאי העובד לסיימו לאחר תום חמש שנים במתן הודעה של תשעים ימים מראש".

פועל יכול לחזור בו בחצי היום

הוראה אחרת שעניינה הרחקת סממנים של עבדות מהתחייבותו של העובד, המסתמכת על המקורות היהודיים, מובאים בדברי ההסבר להצעת החוק שהזכרנו: "ראוי לציין כאן את דברי האמורא רב שאמר כי 'פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום', וזאת על יסוד המקרא 'כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם', שעל כך דרשו: 'עבדי הם' – 'ולא עבדים לעבדים'".

אי-אכיפת שירות אישי

עקרון חירות האדם, המונח ביסוד ההוראה המתירה לעובד להפסיק את הסכם העבודה "אפילו בחצי היום", בא לידי ביטוי בחוק החוזים שעניינו תוצאותיה של הפרת חוזה, ובהן העיקרון שהנפגע מאי-קיומו של חוזה שהופר, זכאי לתבוע את אכיפתו. אבל לזכות זו נקבע סייג האומר שאין לאכוף חוזה אם אכיפת החוזה יש בה כפייה לעשות עבודה אישית.

כשהוגשה הצעת חוק זו לכנסת הסביר שר המשפטים י"ש שפירא שעקרונות החוק מבוססים על המשפט העברי: "והנה מה שנתברר לנו: הרעיון של שנתחדש בעולם האנגלו-סאכסי לפני 400 שנה בערך, רעיון זה היה חי וקיים במשפט העברי במאה האחת-עשרה […] בפתרון זה יש יותר צדק מסחרי, יתר הגינות ביחסים בין בני-אדם מאשר בחוק האנגלי […] בהצעת החוק שלנו […] קבענו את העיקרון […] שאין להכריח אדם לעבוד מפני שזו התחלת עבדות, אם גם עבדות לזמן קצר.

הזכות לפיצויי פיטורין

זכותו של העובד לפיצויי פיטורין מוכרת כיום מכוח חוק פיצויי פיטורין, אולם זכות זו לא הייתה ברורה לפני שנים עד שנתבססה על מקורות המשפט העברי הן בבתי הדין הרבניים הן בבתי המשפט. יסודה של זכות זו הוא במצוות התורה לתת לעבד מענק בעת הפסקת עבודתו, ובעוד הציווי המקראי הוא להעניק מתנה לעבד עברי, מחבר ספר החינוך קובע שראוי להרחיב את תחולת הרעיון גם על מערכת היחסים בין עובד למעביד.

לימים רווח המנהג בארץ ישראל שהמעביד נותן לעובד פיצויי פיטורין. השופט זילברג עמד על מקורו היהודי של מנהג זה: "מן המפורסמות היא כי רעיון פיצויים אלה מקורו נעוץ בחובת ההענקה הכתובה בתורה".

כדי להפוך את המנהג לחובה הציע חבר הכנסת ד"ר זרח ורהפטיג את הצעת חוק פיצויי פיטורין. וכך אמר חבר הכנסת נחום ניר-רפאלקס: "המשפט העברי היה החלוץ בענין התחיקה הסוציאלית".

בשנת תשכ"ג נתקבל סוף סוף חוק פיצויי פיטורין, ושר העבודה יגאל אלון עמד בדבריו על המקור היהודי לזכות זו של העובד: "פיצויים לעובד מפוטר הם אולי הזכות הסוציאלית הראשונה שהעובד בארץ הזאת השיג אותה עוד בטרם היה ציבור פועלים מאורגן בהסתדרות כללית וחזקה, כהמשך למסורת היהודית העתיקה, שביסודה רעיון ההענקה שבתורה".

חירות האדם והחקיקה הסוציאלית

החקיקה הסוציאלית במדינת ישראל היא מן המתקדמות בעולם כתוצאה מהמסורת היהודית עתיקת היומין. כאן ביקשנו להצביע על זכויות אחדות של העובד הנובעות מדיני העבד שבפרשתנו המבטאות נכונה את משמעות חירות האדם.

כשאנו באים לתרגם את הערך המופשט של חירות האדם עלינו לשאוב את משמעותו ממקורותינו. אל לנו להסתפק ברעיונות כלליים כמו "ואהבת לרעך כמוך", שאומות העולם התיימרו לדגול בהם, ובפועל פעלו בניגוד גמור לערך זה, מאחר שלא זכו להדרכת התורה שזכינו אנו. אל לנו לפעול מתוך "מה שהוא טוב ויפה אצל האחר" אלא מתוך מה שהוא טוב ויפה במסורת המשפטית שלנו.

להרחבה: נחום רקובר, 'סודו של המשפט העברי – צדק משפט יושר ורחמים', הוצאת מורשת המשפט בישראל, ירושלים תשע"ט, פרק טו. jlhs81@gmail.com