רשות הדיבור יתרו

 

אֱמֹר לִי מָה פְּלֶיְלִיסְטְךָ

יהושע אודרברג

מִדֵּי לַיְלָה

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה

בִּקֵּשׁ חֲבֵרִי לִשְׁמֹעַ

אוּדִי דָּוִידִי.

 

אֲבָל אֲנִי אִישׁ שֶׁל שְׁוֵאקִי,

בֶּן דָּוִד וּפְרִיד,

רָאִיתִי בְּשִׁירָיו

דָּבָר מוּזָר וּמַפְחִיד.

 

"שִׁיר פְרִיד, שִׁיר דָּוִידִי",

קָבַעְנוּ,

וְאָזְנַי הִתְחִילוּ לִקְלֹט

שִׁיר מִסּוּג אַחֵר,

מִכִּוּוּן פְּנִימִי.

 

וְהַיָּמִים עוֹבְרִים,

וְהַמַּחֲשָׁבָה מִדַיֶּקֶת

סְבִיב הַזַּמָּרִים

מָה כָּל אֶחָד מֵבִיא

וּמִי מֵהֶם אָמוּן

עַל חֲבוּרַת הָאָמָנִים.

 

שִׁירֵי יִרְאַת הָעֹנֶשׁ, הַחֵטְא,

הַאִם הֵם אֵלּוּ שֶׁחוֹזְרִים עַל כָּל מִשְׁפָּט

כַּמָּה פְּעָמִים

בְּהֶחְלֵט.

 

שִׁירֵי יִרְאַת אַהֲבָה,

הַאִם כָּאֵלּוּ שֶׁהַמִּלִּים נוֹבְעוֹת פְּנִימָה,

אֵלּוּ שֶׁיּוֹצְאוֹת וְנִכְנָסוֹת,

מוֹלִיכוֹת אוֹתְךָ קָדִימָה

כְּנָטִיב, הָרוּשׁ וּבֵן אַרְזָה.

 

וְיֵשׁ עוֹד סוּג שִׁירִים

הַשָּׁיכִים לְעִדָּן אַחֵר,

יֵשׁ שֶׁבִּשְׁבִילָם זֶה זְמַן עָלָיו לְרַיְכֶל,

יֵשׁ יֹאמְרוּ חָבִיב,

וְיֵשׁ שֶׁעוֹד יַעַמְדוּ מִסָּבִיב.

 

הָעוֹלָם מִתְפַּתֵּחַ לְגַלּוֹת אֶת הַפְּנִים,

זְמַן לְהִתְעַסֵּק בַּדִּיּוּק, בַּתְּכָנִים,

לֹא בְּשֵׁמוֹת,

רַק בְּמָה שֶׁבָּאוּ לָתֵת.

 

האוקיינוס

יונתן רון

 

הַיַּמָּה, הַיַּמָּה! הַשַּׁחַף צוֹרֵחַ,

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת, הַקֶּצֶף פּוֹרֵחַ.

בִּקְצֵה מַעֲרָב שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת,

סְפִינָה אֲפֹרָה שָׁם צוֹפֶרֶת, נוֹסַעַת.

קוֹלוֹת אֲנָשַׁי שֶׁמִּכְּבָר הִקְדִּימוּנִי;

אֶת הַיַּעַר אֶטֹּשׁ, הָעֵצִים שֶׁגִּדְלוּנִי.

כִּי יָמֵינוּ חוֹלְפִים, מֵרוֹץ הַשָּׁנִים לֹא נַשִּׂיגָה;

אֶחֱצֶה הָאוֹקְיָנוֹס; בּוֹדֵד בּוֹ אַפְלִיגָה.

זֶה הַחוֹף הָאַחֲרוֹן – אֲרָכִים הַגַּלִּים בּוֹ,

זֶה הָאִי הָאָבוּד – מְתוּקִים הַצְּלִילִים בּוֹ

 

נעשה חשבון

יוסף סנדו

נִלְמַד חֶשְׁבּוֹן וְנִזְכֶּה לִבְנוֹת בִּנְיָנִים

וְגַם חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ נַעֲרֹךְ כָּל הַיָּמִים
נִלְמַד עִבְרִית כְּדֵי לְהִתְבַּטֵּא נָכוֹן
וְנַקְפִּיד לִשְׁמֹר עַל נְקִיּוּת הַלָּשׁוֹן
נַחֲקֹר בַּטֶּבַע וְנִלְמַד מַדָּעִים
וּנְגַלֶּה אֶת פִּלְאֵי הַבְּרִיאָה שֶׁל אֱ-לֹהִים
נִשְׁתַּדֵּל גַּם בַּהֲבָנַת הַנִּקְרָא
שֶׁתַּעֲזֹר לָנוּ לְהַעֲמִיק בַּמִּקְרָא
כַּמּוּבָן גַּם חָשׁוּב לִלְמֹד סִפְרוּת
שֶׁתַּעֲשִׁיר לָנוּ הַדִּמְיוֹן וְהֶהָגוּת
וְנֵדַע וְתָמִיד נִזְכֹּר
שֶׁיֵּשׁ לָנוּ עֵרֶךְ עֶלְיוֹן
אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה נֹאהַב וְנִלְמַד
כִּי נוֹתֵן כְּלֵי הַחֶמְדָּה בָּנוּ בָּחַר
מִשְׁנָה וּגְמָרָא נְשַׁנֵּן
בְּקוֹל נָעִים נִזְמַר וּנְרַנֵּן
דֶּרֶךְ אֶרֶץ הִיא אוֹר לְרַגְלֵנוּ
לֹא נַעַזְבָהּ רֶגַע קָט בְּחַיֵּינוּ
נִשְׁאָף לִהְיוֹת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים
שֶׁבּוֹנִים אֶת אַרְצֵנוּ בְּכָל הַתְּחוּמִים
חֲכָמִים וּנְבוֹנִים בְּכָל הַמִּקְצוֹעוֹת
הַמְּחַזְּקִים אֶת אֻמָּתֵנוּ בְּכָל הַמְּלָאכוֹת
לְאָן שֶׁנִּפְנֶה נִשָּׂא אֶת הַתּוֹרָה
הִיא תָּאִיר לָנוּ תָּמִיד אֶת הַנְּשָׁמָה
אֶת הַכֹּל נַעֲשָׂה בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה
שֶׁאָנוּ שְׁלִיחִים שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם
תְּפִלָּה נִשָּׂא לְאָדוֹן כָּל הַנְּשָׁמוֹת
שֶׁנּוּכַל לְהִדָּבֵק בְּמִדּוֹתָיו הַטּוֹבוֹת
שֶׁנִּהְיֶה אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי לֵב טָהוֹר וְשֵׂכֶל יָשָׁר
וְנַגְבִּיר אֶת הָרוּחָנִיּוּת בָּאֻמָּה הַקְּדוֹשָׁה.

 

יבשה נפשי

אב"ד

יבשה נפשי. כארץ מדבר נתמלאה בקעים.

צמאה נפשי למים חיים.

לאוויר הפסגות, לעופף חופשייה,

נלאתה להיות כבולה בארץ צייה.

לשוטט כרצונה במרחבי רעיונות,

להרוות צימאונה בחשיפת הצפונות,

לשאוף מלוא ריאות אוויר שדה המבורך,

לחבוק את דודה בטרם יברח,

זה חלום חלמתי, לוואי יהא לו פותר,

ואם לא, צמא ועייף איוותר.

 

גלים של תקווה

אדר

ובכל פעם שאני חושבת שזה משתפר, זה בא ותוקף.

זה בא לי בגלים.

בגלים שגורמים לסערה בכל הגוף.

אבל

צריך להתמקד בניסים.

אם אתאבל על כל גל שיבוא,

אני גם איאבק בו

וגם ארגיש תשושה

וגם אישאר בתחושה,

ואהיה יותר ממתוסכלת מכל הגלים האלה.

אני אהיה חסרת תקווה,

חסרת שמחה,

חסרת כול.

ולרגעים יהיה קצת יותר טוב.

אבל איך שיבוא גל

הוא יסחף איתו את כל הטוב. הכול.

ולאחרונה אני תוהה לעצמי

אולי תוך כדי שאני נאבקת בגלים

אני צריכה להתמקד בניסים.

ברגעים שעושים אותי שמחה.

ברגעים שמחזירים לי טיפת שלווה.

להתמקד בניסים גם אם לתקופות הם מזעריים.

אני אשתדל להתמקד בהם, וזה ייתן בי קצת יותר תקווה, וכשיהיה קשה, יידלק לי אור באמצע החשכה.

 

יַלְדָּה שֶׁל אַבָּא

נועם אודרברג

יַלְדָּה קְטַנָּה מְדַוֶּשֶׁת בְּשַׁרְשֶׁרֶת הַחַיִּים

יוֹדַעַת שֶׁאִם תִּפֹּל, לְבֶטַח לֹא יִהְיֶה נָעִים.

לְאָן יִקַּח אוֹתָהּ הַמַּסְלוּל שֶׁבָּחֲרָה

וְהָאִם זֶה יִהְיֶה טוֹב אוֹ חָלִילָה רַע?

יַלְדָּה קְטַנָּה קַסְדָּה חוֹבֶשֶׁת

לֹא יוֹדַעַת שֶׁאַבָּא מֵאָחוֹר מַחֲזִיקָה בְּאַהֲבָה עוֹטֶפֶת.

אִם בַּדֶּרֶךְ תִּפֹּל אוֹ תִּמְעַד

אַבָּא בִּשְׁבִילָהּ יִהְיֶה שָׁם לָעַד.

כְּבָר לֹא יַלְדָּה קְטַנָּה אֶלָּא בּוֹגֶרֶת.

וּבְתוֹךְ מַסְלוּל חַיֶּיהָ כְּבָר דּוֹהֶרֶת.

זִכָּרוֹן קָטָן שֶׁל אַהֲבַת אָב חוֹבֶקֶת

אוֹתָהּ בְּדַרְכָּהּ הָעֲלוּמָה שׁוֹמֶרֶת.

אִם אֱמוּנִים לַדֶּרֶךְ אָבִיהָ תִּשְׁמֹר

כָּל רוּחַ סְעָרָה בְּנָקֵל תַּעֲבֹר.

כִּי אַבָּא אוֹתָהּ תָּמִיד אוֹהֵב

כִּי מָה לַעֲשׂוֹת, כֻּלּוֹ לֵב.

אָז יַלְדָּה קְטַנָּה תַּמְשִׁיכִי לְדַוֵּשׁ

וְתִזְכְּרִי לְעוֹלָם לֹא לְהִתְיָאֵשׁ.

תַּאֲמִינִי שֶׁעָלַיִךְ תָּמִיד מַשְׁגִּיחַ

וְאוֹתָךְ לְעוֹלָם לֹא יַזְנִיחַ.

רַק תִּזְכְּרִי לִפְעָמִים אֶת הָרֹאשׁ לְאָחוֹר לְסוֹבֵב

וְלִרְאוֹת בָּעֵינַיִם שֶׁל אַבָּא כַּמָּה אוֹתָךְ הוּא אוֹהֵב.

 

צמיחה של אמונה

סיון דנציג

 

זרע קטן נשתל,

נעלם כלא היה.

התערבב עם האדמה,

החול והזריעה.

לא נראה לעין,

אין איש יודע מה מצבו.

אם הוא נרקב

או יש חיים שמתגלים בתוכו.

 

משקים אותו במים,

אור השמש מחממת.

טל עליו יורד,

גשם עליו משפיע.

 

הזרע באדמה,

מתפלל לצמיחה,

לגשם, לשפע.

לאדם שיגיד לו: תגדל.

אתה יכול.

להיות לאילן, לפרח, לעץ פרי גדול.

יש לך פוטנציאל אדיר.

כל מה שתרצה, השמיים הם הגבול.

תגיע לשחקים, תיגע בעננים.

כל מה שליבך חפץ.

 

זרע קטן,

תגדל בקצב שלך.

העולם לך יחכה.

קח, תנוח, באדמה תמצא

את עצמך.

 

מותר להירקב,

להישאר באדמה.

יום יבוא, ותביא את הפירות שלך.

תאמין בגדילה!

תיטע, תצמיח, תאמין!

 

שיהיה בהצלחה

ר"מ

אני נכנסת לריאיון

ואויש, ישבתי בכיסא הלא נכון,

אבל חייבים להמשיך הלאה,

כולם יודעים שבריאיון

הדבר הכי חשוב

זה לשדר ביטחון,

בשביל לדעת את זה לא צריך לסיים את התיכון,

אז קדימה, לחשוב חיובי,

לנסות להשתמש בכל טיפ אפשרי מחוכמת האן-אל-פי.

על השאלות

להשיב בפירוט וגם בדוגמאות.

וכמובן, לחשוב מראש על לא פחות משש תכונות,

שלוש חיוביות ושלוש שליליות,

אני באתי מוכנה לכל ההתקפות,

אם תשאלו, אני ישירה, זתומרת כנה

ויש לי נטייה להתמכרות, זתומרת אני דבקה במטרה

או-קיי, כבר עברנו לשאלה הבאה.

לא לשכוח להסתכל לבוחנת בעיניים,

לחייך ממש, גם עם השיניים

ובדינמיקה הקבוצתית

להוביל אבל גם לא להיות שתלטנית,

להיות בולטת אבל לא בולטת מדי

ולהגיע בזמן זה חובה ולא רק כדאי.

לזכור לדבר ברור בשפה רהוטה

ולהביא מים, אוכל, תמונת פספורט וממחטה

בין שלדמעות של אכזבה ובין שלשמחה,

את זה נגלה רק עם התשובות בשבוע הבא,

בקיצור… שיהיה בהצלחה!

 

כוכב

אפרת רוזיליו 

 

השמש שלי הלכה לעולמה

היא איננה מאירה לי עוד.

השמש שלי נסה קצוצת קרניים,

ונשארתי אני בתימהוני

שרועה בחלל שמקורו בשניים.

 

אני רואה את השמש היטב,

הוא מביט בי,

אבל אורו אינו חודר,

ועוצמתו עוצמת ליל קודר.

 

בין לכת לעוצר ייוותרו לבדם,

סהרורים ומוכי תדהמה,

עטופים בחוּמהּ של אדמה,

שבויים בקסמה של חמה.

 

ומנוח אין בם

ושחוח דגלם,

ורצונם הפך ערירי

ואורם מחזר באורי.

 

עת יידום הגורל

וינוסו משאלות,

עת יידום השחק

עת יאסוף אותי אליו,

והפך מחולי

נחמת הרבים,

ולבשה שתיקתי

תמימות דעים.

 

עת אמצא נחלתי

בין פעימות לב רכות.

עת אשוב להחיות

את ענן השמחות.

 

אז חדרי יפרוס כפיו,

ויבקש להגן מצינה ושרב.

אז אניח ליבי בפאותיו.

ובלאט אלחש אל אופק

כי אינני עוד כוכב.