אין שום ספק כי מי שהיה רואה את המצרים טובעים בים ולא היה זוכר את כל האירוע מתחילתו ועד סופו, היה מתמלא עליהם רחמים גדולים ומנסה להציל אותם מטביעה. אבל בני ישראל אמרו שירה כי הם הכירו את המצרים והבינו כי הטובעים הללו רצו להרוג את חלקם ולהמשיך לשעבד לעבדים את השאר.
הם אמרו שירה כי הם הבינו שיש פה צדק א-לוהי שנועד לשלם למצרים שהטביעו את הילדים של עם ישראל ביאור, שכל הרשעים בעולם יראו וייראו. הם הבינו שיש כאן תיקון עולם מהעריצות של המצרים, שחשבו כי העברים צריכים להיות עבדים שלהם לעולם, שימשיכו לעבוד להם בפרך עוד מאות שנים. כיון שזה הסיפור השלם, אמרו ישראל באותה שעה שירה גדולה. שירה שהביאה עליהם את רוח הקודש וזיכתה אותם לנבואה מרוממת.
מדינת ישראל נמצאת באירוע שמתמשך לפחות עשרים שנה. אירוע שמדבר עליו הנביא יחזקאל ואומר כי אחרי קיבוץ הגלויות תבוא נקמה בכל העמים מסביבנו שהרעו לנו ולא הפסיקו: "כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהִים בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם… וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם… וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיהֶם" (יחזקאל כח, כה–כו).
א-לוהים עושה דין בכל העמים סביבנו שרצו כמה וכמה פעמים לפלוש לארצנו ולזרוק אותנו לים. סוריה התעללה מאות שנים בתושביה היהודים בעלילות הדם של דמשק ואחרות, פלשה לישראל שלוש פעמים כדי להשמיד ולהרוג ולאבד, ירתה במשך שנים על החקלאים שגרו למרגלות רמת הגולן, התעללה בשבויים ותלתה את אלי כהן הי"ד.
אנחנו מסתכלים על לבנון, שמשלמת היום מחיר כבד מאוד על כל חוליות המחבלים שנכנסו לישראל ורצחו נשים וילדים, במיוחד בצפת. אנחנו זוכרים את החוליה שבאה מלבנון ורצחה עשרים ושניים תלמידי בית ספר מצפת שהיו בטיול במעלות. לבנון ירתה עלינו אלפי טילים במלחמת לבנון השנייה ומכינה כעת מאות אלפי טילים אחרים לירות על נשינו וילדינו בלי הבחנה. אין ספק שהמדינה שהייתה 'שווייץ של המזרח התיכון' הפכה לגיהינום עלי אדמות, ודברים כאלה אינם מתרחשים במקרה.
איננו יודעים מהם חשבונות שמיים עם טורקייה, שהשמיצה אותנו בכל זירה אפשרית. אבל אם א-לוהים מגלה לנו ואומר לנו שהוא הולך לעשות שפטים בכל אויבינו, אנחנו צריכים רק להסתכל ולהבין מה קורר סביבנו. אם ה' אומר "וְנָתַן ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ" (דברים ל, ז), אנחנו צריכים להבין שזה לטובתנו. אם הוא אמר "לָכֵן כָּל אֹכְלַיִךְ יֵאָכֵלוּ וְכָל צָרַיִךְ כֻּלָּם בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ לִמְשִׁסָּה וְכָל בֹּזְזַיִךְ אֶתֵּן לָבַז" (ירמיה ל, טז), נדע שכל מה שמתרחש הוא כדי לנקות את העולם ולעשות אותו טוב יותר.
נכון שכתוב כי המלאכים לא אמרו שירה כשמעשה ידיו של ה' טבעו בים, והגמרא בברכות גם אומרת כי רעידת אדמה היא ביטוי לדמעות של הקב"ה על עם ישראל שעדיין נמצא בגלות. אבל אנחנו לא מלאכים, ועד היום אומרים את שירת הים בכל תפילה ותפילה בבתי הכנסת.
זה לא שאנחנו אטומים לצער הבריות. ממש לא. אבל אם חלילה לא נאמר תודה לה' ששומר עלינו, זו כפיות טובה. אם נחשוב שזה מקרה, זו אטימות לב. אם נחשוב שאנחנו יותר רחמנים ממנו, זו רשעות וטיפשות.
שירת הים מכוונת אותנו לדעת שה' רחמן יותר מכולם. להבין שטביעת המצרים בים סוף היא הצלת העולם מהרוע והצלת העולם ממשטרי עריצות של נצלנים שאינם יודעים שובעה. הצלת העולם מאלילות של מי שהמציאו את מט שערי הטומאה.
על כן נאמר בפה מלא את המילים מתפילת ערבית: "הָאֵל הַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ, הַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, הַשָּם נַפְשֵׁנוּ בַּחַיִּים וְלֹא נָתַן לַמּוֹט רַגְלֵנוּ, הַמַּדְרִיכֵנוּ עַל בָּמוֹת אוֹיְבֵינוּ, וַיָּרֶם קַרְנֵנוּ עַל כָּל שֹוֹנְאֵינוּ". נודה בנשמת כל חי על כל הַטּוֹבוֹת, נִסִּים וְנִפְלָאוֹת שֶׁעָשִֹיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ. נודה במנחה של שבת ונאמר "צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת".