פורץ גבולות

שנה וחצי לאחר שנפצע קשה בפיגוע, בניה פרץ בן ה-20 אופטימי. הוא יודע שכמו שניצח את המחבל שירה בו ובחברו, יהודה גואטה ז"ל, כשחזר לחיים למרות כל הקשיים, הוא ינצח גם את השיתוק שכל הרופאים הרימו ידיים מולו, כשיצליח לבסוף ללכת מחדש.

אני פוגש את בניה ואת אביו עופר במרכז פרטי לשיקום נירולוגי אינטנסיבי ברעננה. בניה שעון על מתקן אימונים מיוחד שמורכב מגלגלות, כבלים וידיות שתוכננו במיוחד כדי לאתגר את מגבלות השיתוק ולגרום לו להתקדם עוד צעד קטן אחד בדרך הארוכה של השיקום מהפציעה שגרם מכדור המחבל. בלי לתת לעצמו הנחות בניה מסובב בשתי ידיו דוושות שנראות כמו דוושות של אופניים אך מיועדות לחיזוק הגו העליון. המאמץ ניכר על פניו, אבל בניה לא מפסיק.

המנגנון שהוא מניע סבוך ומורכב, אבל המטרה שלו פשוטה וברורה: לפרוץ גבולות כדי לגבור על מגבלות הגוף. חלק מהמתאמנים בחדר צעירים, חלקם מבוגרים, אך לכולם משותפת פגיעה נירולוגית וגם רצון חזק מאוד להשתקם ממנה. את ההצלחה מודדים כאן במילימטרים, שמתוך התמדה סיזיפית, יום אחרי יום, הופכים לניצחון אנושי, ניצחון הרוח על הגוף.

עופר פרץ: "מייד הבנו לקראת מה אנחנו הולכים. הרופא אמר לנו: הוא לא יזיז יותר שום איבר. תעשו איתו חסד, קחו אותו הביתה. אבל לא הייתי מוכן לקבל את זה"

זה היה בוקר אביבי של חודש אייר, ובניה ויהודה, שני תלמידי שיעור א', היו בדרכם חזרה לישיבה הגבוהה באיתמר שבה למדו. עם עוד חבר וכמה אזרחים הם עמדו בטרמפיאדה בצומת כפר תפוח כשמחבל מוסלמי ארור, שהצטייד מראש באקדח טעון, זיהה אותם כיהודים ולכן כמטרות. המחבל יצא מרכבו, צעק "אללהו אכבר" וירה בבניה וחבריו מטווח קצר.

יהודה נפצע אנושות מהירי ומת מפצעיו כעבור כמה ימים. החבר השני נפצע קל, ובניה נפצע קשה מכדור שפגע בכתפו והמשיך לעמוד השדרה. הוא הובל לבית החולים בילינסון מחוסר הכרה, אך כששבה אליו ההכרה הבין שהוא איננו יכול לזוז. כדור המחבל גרם לבניה לשיתוק מהצוואר ומטה.

"הזעיקו אותנו מהבית בבית שאן", נזכר עופר פרץ, אביו של בניה, "ומייד הבנו לקראת מה אנחנו הולכים. הרופא אמר לנו: הוא לא יזיז יותר שום איבר. תעשו איתו חסד, קחו אותו הביתה. אבל לא הייתי מוכן לקבל את זה. פניתי לרב פירר, והוא הפנה אותנו לרופא אחר שהסכים לנתח את בניה. אחרי הניתוח הרופא אמר לנו: אני עשיתי את מה שאני יכול, נתתי לו אפשרות להניע את עצמו, מעכשיו הכול תלוי בו ובכם. בהתחלה בניה אמר לי: מה אני עושה פה? אני רוצה לחזור לישיבה, ללכת ליום סיירות. לא היה קל להפנים שמדובר בפגיעה שהשיקום ממנה יהיה מסע ארוך וקשה.

"כשראינו שבמכוני השיקום לא מאמינים במטופלים ולא מאמינים שבניה יוכל לחזור להניע את גפיו, הבאתי לשם בעצמי מכשירים והתחלתי לאמן את בניה עד השעות הקטנות של הלילה. המוטיבציה שלו להתקדם אדירה, ולאט לאט הוא התחיל גם להשיג תוצאות. בהתחלה הוא היה יכול להזיז רק את העיניים, אבל הוא לא ויתר, ובזכות ההתמדה באימונים היום הוא כבר יכול להרים משקולת של ארבעה קילחו ביד ימין, וגם על יד שמאל, שעליה כולם ויתרו, התחלנו לעבוד, והוא הצליח להשיג תנועה גם בה.

"כדי לעזור לבניה לנצח עברנו למכון שיקום פרטי שאחד מתנאי הקבלה שלו הוא שהמטופל מחויב לאימונים אינטנסיביים כדי להתקדם. כשראיינו את בניה הם הבינו שזה בדיוק הוא, וב"ה ממשיכים לראות תוצאות. רופאים מבית לוינשטיין באו לראות אותו אחרי שנה והיו בהלם. הם לא חשבו שהוא יצליח אי-פעם להניע איבר".

"בהתחלה כעסתי על הקב"ה, למה דווקא אני", מודה בניה בכנות כשאני שואל אותו מאיפה כוחות הנפש, "אבל למדתי שזה לא עוזר ושעדיף למקד את המבט קדימה ולראות איך מתקדמים. בסוף המטרה שלי היא לקחת את כל כוחות הנפש ולגייס אותם לטובת עם ישראל כדי לקדם עוד אנשים במצבי". את הכוחות האלו הוא מקבל מההורים ומשאר בני המשפחה, ש"תמיד דוחפים אותי קדימה, וגם החברים שכל הזמן איתי ולא עוזבים אותי עוזרים לי לנצח. גם כשקשה אני לא יכול לאכזב את עצמי ואותם. לכן אני מציב לעצמי מטרות מוגדרות. בחודש הקרוב למשל אני מתכנן להתאמן בעיקר על הידיים כדי שאוכל להסיע בעצמי את כיסא הגלגלים שלי".

כדי לעמוד במטרות בניה אינו מסתפק באימונים המתישים במכון השיקום, וכשהוא חוזר הביתה מחכה לו לו"ז אימונים עצמי, שכולל דיווש באופני ידיים, תרגילי רגליים, טיפול בחשמל לשרירים ומשקולות. "כשהוא מגיע הביתה לבית שאן אחרי אימון", אומר עופר, "הוא ממשיך להתאמן עוד שעתיים-שלוש. כל מי שרואה את ההתקדמות שלו מאמין בו".

בזכות המאמץ שלו והתפילות של עם ישראל בניה כבר מזיז את שתי הידיים, משתמש בטלפון ויכול לתקשר באמצעותו עם חברים, ועכשיו מגיע השלב הבא במסע השיקום: ניתוח ניסיוני בחו"ל שיוכל להשיב לו גם את השליטה ברגליים.

עופר פרץ: "הרמתי את העיניים לשמיים ואמרתי לקב"ה: אני עושה איתך הסכם. אני אדאג לבניה, ואתה תדאג לי, ובאמת הקב"ה דואג לנו באמצעות עם ישראל. אנחנו רואים את האחדות סביבנו שחוצה מגזרים ודעות פוליטיות. במהלך השיקום הכרנו אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, וכולם מחבקים אותנו. בבית החולים פגשתי בוגר של השומר הצעיר שאשתו נפצעה. בהתחלה הוא אמר שבניה לא היה צריך להסתובב בתפוח, אבל היום הוא מחבק אותנו. יש פה קידוש השם, וזה נותן לנו המון כוח"

נותנים יחד מתנה לבניה

הניתוח הניסיוני, שיעבור בניה בעוד כחודשיים בתאילנד, נראה כאילו נלקח מעולם המדע הבדיוני: בגבו תושתל אלקטרודה זעירה, והיא תעביר אותות חשמל לעמוד השדרה. האותות יאפשרו לו לעקוף את הפגיעה. אף שבמקור פותח הניתוח לטיפול במצבי כאב קשים, התברר שהוא יעיל גם לשיפור מצבם של אנשים שנפגעו בעמוד השדרה. במקרים מסוימים המטופלים מתחילים להזיז את הרגליים כבר כעבור שלושה ימים מהניתוח. אך מאחר שהניתוח עדיין מוגדר ניסיוני, ובארץ אין שום מרכז רפואי שמבצע אותו, בניה יטוס לתאילנד, שם יש מרכז רפואי ששמו וריטה נירו, שמתמחה בניתוח ובשיקום שלאחריו.

"צריך לאזור אומץ כדי לעבור ניתוח ניסיוני", אומרת נחמי, שעברה את הניתוח בהצלחה ב-2021, "אבל אחרי שראיתי סרטונים של אנשים משותקים שעומדים והולכים הייתי חייבת לבדוק אם זה אמיתי או לא. טסתי לתאילנד עם חברות ופגשתי שם מטופלים. היה שם אדם שאחרי עשרים ושתיים שנים בכיסא גלגלים חזר ללכת". נחמי השתכנעה ועברה בעצמה את הניתוח, ואחרי שנה וחודשיים של אימונים אינטנסיביים הצליחה להשיג שיפור ניכר: לפני הניתוח היא הייתה מרותקת לכיסא גלגלים, והיום היא כבר יכולה ללכת עשרים צעדים בתמיכה מינימלית, ועל הליכון היא כבר צועדת לגמרי לבדה קילומטר שלם.

"לא חשבתי שאי-פעם אצטרך לטוס לניתוח ניסיוני בחו"ל", אומר בניה, "אבל זה מה שהקב"ה הציב בפניי. אני לא חושש מהניתוח. אני מאמין בקב"ה ומאמין שיהיה טוב. אני רוצה להוכיח שאפשר לנצח, לא רק לעצמי, אלא גם לשאר האנשים במצבי ולכל הרופאים שלא מאמינים שזה אפשרי. אני רוצה להראות לכולם שעם ישראל לא מוותר, נלחם בטרור ומנצח".

"נחמי פרצה את תקרת הזכוכית והיא נותנת לנו השראה", אומר אביו, "כשבניה רואה אותה הוא ממש שמח, והשיקום המוצלח שלה נותן לנו תקווה גדולה". אלא שעלויות הניתוח, שעליהן יש להוסיף גם את עלויות השיקום הייחודי הארוך בחו"ל, גבוהות מאוד. "אנחנו צריכים לגייס ארבעה מיליון שקלים כדי לתת לבניה רווחה שיקומית, טיפולית ורפואית. לשמחתנו החברים של בניה מהישיבה, שלושים חבר'ה שאמורים להתגייס באותו תאריך לועזי שבו ייערך הניתוח, 17 באפריל, החליטו לתת לבניה מתנה שתעמיד אותו על הרגליים ולדחוף קדימה איתנו קמפיין המונים לגיוס המימון הדרוש לניתוח".

בניה זוכר את רגעי הפיגוע, אבל מעדיף שלא להיזכר בהם. עופר זוכר דווקא את ההסכם שערך עם הבורא לאחר הפיגוע: "הרמתי את העיניים לשמיים ואמרתי לקב"ה: אני עושה איתך הסכם. אני אדאג לבניה, ואתה תדאג לי, ובאמת הקב"ה דואג לנו באמצעות עם ישראל. אנחנו רואים את האחדות סביבנו שחוצה מגזרים ודעות פוליטיות. במהלך השיקום הכרנו אנשים מכל שכבות האוכלוסייה, וכולם מחבקים אותנו. בבית החולים פגשתי בוגר של השומר הצעיר שאשתו נפצעה. בהתחלה הוא אמר שבניה לא היה צריך להסתובב בתפוח, אבל היום הוא מחבק אותנו. יש פה קידוש השם, וזה נותן לנו המון כוח.

בניה: "בסוף המטרה שלי היא לקחת את כל כוחות הנפש ולגייס אותם לטובת עם ישראל כדי לקדם עוד אנשים במצבי". את הכוחות האלו הוא מקבל מההורים ומשאר בני המשפחה, ש"תמיד דוחפים אותי קדימה, וגם החברים שכל הזמן איתי ולא עוזבים אותי עוזרים לי לנצח. גם כשקשה אני לא יכול לאכזב את עצמי ואותם. לכן אני מציב לעצמי מטרות מוגדרות"

"אני נזכר איך בימים הראשונים של הפיגוע כל עם ישראל התגייס לתפילות ולקריאת תהלים. זמן קצר לאחר מכן יצאנו למבצע שומר החומות, ומי יודע כמה חיים ניצלו בזכות התפילות והאחדות של עם ישראל. הקמפיין הזה מחזיר אותי בדיוק לאותה תחושה מדהימה של אחדות של העם, שהיא בעצמה כבר ניצחון גדול".

בניה זוכה לתמיכה רבה מהמשפחה, מהחברים ומבני עירו, אבל כדי לצעוד את הצעד הבא במסע שלו אל הניצחון הוא זקוק לכולנו. ב-16 בפברואר ייערך ערב רתימה גדול לקראת קמפיין גיוס ההמונים, שאליו מוזמן כל מי שמעוניין להיות שגריר ולקבל עליו יעדים לגיוס. קמפיין הגיוס עצמו יעלה לאוויר ב-19 בפברואר ויימשך עד 23 בו, ויעד הגיוס הוא כאמור ארבעה מיליון שקלים שמיועדים למימון עלויות הניתוח עצמו ועלויות השיקום הארוך המלווה אותו. את קמפיין גיוס ההמונים יובילו חברת פרסומי ישראל וצ'רידי.

"בניה רוצה להראות לכל עם ישראל שהוא לא נכנע לטרור", מסכם בהתרגשות עופר. "המחבל רצה לגדוע חיים של עוד יהודי, אבל כל חיוך של בניה, כל תנועה, כל התקדמות קטנה הם ניצחון גדול על הטרור. בניה אומר למחבל: לא רק שלא הצלחת במטרה הרצחנית שלך, אלא שאני גם לא אשב כל החיים בכיסא גלגלים, אלא אקום ואתאמן עד שאהיה כאחד האדם. זה ניצחון הרוח".