בשבוע שעבר סיפרנו על הגאון המופלא ר' דוד הכהן מווילנה, איש היישוב הישן בירושלים, שעבד למחייתו במכירת קפה משובח, אך עיקר עמלו היה בתורה, ואת חידושיו הוציא לאור בסדרת הספרים 'עיר דוד', שכל משפט ומשפט בספרים הללו מכוון בגימטרייה למניין השנה שבה נדפס הספר, ולא רק ספרים, אלא כל מודעה או מאמר פובליציסטי שיצא מתחת קולמוסו היה מכוון לפ"ק (לפרט קטן), כלומר למניין השנים מאז בריאת העולם. המילה האחרונה בכל יצירותיו הייתה אפוא לפ"ק.
הזכרנו את גם את בנו, ר' פייביש הכהן, שירש ממנו את כישרון הגימטריות. כשחלה ר' דוד, בשנת תרמ"ו, נחלץ בנו ר' פייביש לעזרה ותפס את מקומו בכתיבת הספרים המכוונים. הוא קיבל את התואר שכונה בו אביו, 'בעל הפרטים', ועיתוני הגולה היללו את כוחו של הבן המעולה.
סיפרנו על הספר ההלכתי 'לימודי מקוואות' שחיבר ר' דוד הכהן, אשר כלל הקדמה ארוכה של עשרות משפטים מאת בנו. היא פותחת במשפט הזה: "אנכי הקטן פייבוש, בן להאיש המחבר, זו אבקש ממך אדון נכבד, אני הדל שולח לאדוני המנחה". כל המשפטים שבהקדמה זו עולים למניין 653 – תרנ"ג, השנה שנדפס בה הספר.
בשיא ההתיישבות היו בארגנטינה כ-45,000 חקלאים יהודים, והם כונו "הגאוצ'וס היהודים". הם חיו בקהילות תוססות, הקימו בתי כנסת ובנו בתי ספר, פתחו ספריות ותיאטראות ואפילו ייסדו עיתונים מקומיים ביידיש ובעברית
החקלאי הצעיר מקריית משה
פריז, תרמ"ט (1889). נער יהודי משוטט בדד בחוצות העיר, מחפש מקום עבודה. לאחר כמה שבועות הוא מתייאש ונוסע לברזיל, מנסה שם את מזלו. אחרי ניסיונות בלתי מוצלחים הוא ממשיך לאורוגוואי, ומשם לארגנטינה.
באותם ימים הוקמה בארגנטינה מושבה חקלאית מטעם יק"א והברון הירש. מיודענו, אלכסנדר כהן שמו, החליט לנסות את כוחו בחקלאות. הוא היה בחור צעיר, כבן 19, חסר השכלה מדעית או ניסיון מעשי באיזה מקצוע, אך ההצלחה האירה לו פנים. במשך כחמש שנים היה איכר במושבה זו, שנקראה קריית משה על שם משה רבנו, וכן במושבות חקלאיות אחרות שפעלו בסביבה.
בשיא ההתיישבות היו בארגנטינה כ-45,000 חקלאים יהודים, והם כונו "הגאוצ'וס היהודים". הם חיו בקהילות תוססות, הקימו בתי כנסת ובנו בתי ספר, פתחו ספריות ותיאטראות ואפילו ייסדו עיתונים מקומיים ביידיש ובעברית. מצבם הכלכלי היה רע למדי, וכדי לשרוד כלכלית הם נדרשו להתחנף לפקידי הברון.
אלכסנדר החליט לעזוב את המקום ולהמשיך הלאה בנדודיו. הוא עקר לאנגלייה והתיישב בלונדון, וגם שם ניסה להרוויח את לחמו. אחר כך נסע לבית דודו בתוניס שבצפון אפריקה. גם שם לא השתהה הרבה, והמשיך אל טריפולי בירת לוב. משם הפליג לאלכסנדרייה שבמצרים. לאחר תלאות ונדודים שנמשכו חודשים ארוכים גמלה בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל.
באר טוביה
כשבידו מעט מטלטליו הוא עלה על אונייה, וירד ממנה מול חופי יפו. הוא התקבל לפועל בחברת הטבק של אפשטיין, הרצנשטיין ומנדלסון שפעלה ביפו, ועבד שם כשנתיים. כשנסגרה החברה נאלץ לקחת את מקל הנדודים ולחפש אחר לחמו.
באותה תקופה הוקמה מחדש על אדמת קסטינה המושבה באר טוביה ביוזמת חובבי ציון, אחרי שנעזבה מיושביה הראשונים שהקימוה בשנת תרמ"ז. בשנת תרנ"ו עבר אלכסנדר למושבה. באחד הימים פרץ במושבה הקטנה סכסוך גבולות עם הערבים, ואחד הערבים נהרג בתגרה. אלכסנדר, ואיתו האגרונום נתן קייזרמן, שחש אל המקום, הצליחו להשכין שלום ולגדוע את הסכסוך הכללי בדבר הגבול וגם את הריב שהתעורר בעקבות מותו של הערבי.
הקמת תל אביב
למרות חיבתו לחקלאות הוכרח אלכסנדר לעזוב את המקום בגלל חוסר אפשרויות מחיה. בשנת תרנ"ח (סוף 1898) הגיע ליפו. בתחילה פתח חנות משלו, ואחר כך עבד בבית מסחרו של יחזקאל דנין (סוכובולסקי). עם הזמן התבסס אלכסנדר בחיי המסחר בעיר. בשנת 1904 נשא לאישה את אהובה, צעירה מפתח תקווה, ונולדו להם שלוש בנות וארבעה בנים.
באחד הימים, בשנת תרס"ט, ניגש אליו הבוס שלו, יחזקאל דנין, והציע לו רעיון מפתה ומשוגע כאחד: קבוצה של כמה עשרות אנשים מתכוונת להקים עיר עברית ראשונה בארץ ישראל. אלכסנדר נענה בחיוב להצעה, ונמנה עם שישים החברים הראשונים של אחוזת בית, יסודה של תל אביב. אחרי כמה שנים עברה המשפחה לביתה החדש ברחוב העלייה 18.
בשנים הבאות עסק אלכסנדר הרבה במסחר. כשנבנה המרכז המסחרי החדש היה הוא מהראשונים שבנו שם בניין של שלוש קומות ובו חנויות. הוא השתתף בייסוד 'הלואה וחסכון' ועסק בצורכי ציבור בהצנעת לכת.
זהות מפתיעה
מה הקשר בין סיפורו של אלכסנדר כהן הסוחר, החקלאי ומייסד תל אביב, למשפחת הכוהנים הירושלמית ביישוב הישן, ר' דוד הכהן ובנו ר' פייביש? התשובה מפתיעה: ר' פייביש הכהן 'בעל הפרטים', איש היישוב הישן, הוא הוא אלכסנדר כהן מייסד תל אביב!
ר' פייביש הכהן נזכר בכמה ספרי היסטוריה וקטלוגים המתארים את הספרות שנדפסה בירושלים במחצית הראשונה של שנות הת"ר. בעיתוני התקופה אנו מוצאים דברי הערכה ושבח על מפעליו הספרותיים כיורשו של אביו, כתלמיד חכם וכמחבר פורה. אף לא באחד מן המקורות מסופר שר' פייביש עזב את ירושלים ובמה עסק ברוב שנות חייו. נדודים בעולם, חיי איכרות בבאר טוביה, חיי המסחר וייסוד תל אביב – כל אלו אינם נזכרים כלל בתולדות העורך הירושלמי ר' פייביש כהן. הם מיוחסים לסנדר כהן.
הודיה על נס
בימי החנוכה תרס"ג (1902) פרסם ר' אלכסנדר פייביש הכהן מאמר "כתב ההודאה על הנס לפ"ק". במאמר זה הוא מגולל את קורותיו בימי מחלתו הקשה ואת העזרה שקיבל מאת קרוביו וידידיו עד לרפואתו. הוא הכניס במאמרו גם הערות תורניות: ביאור על מהותם של ימי החנוכה, בירור על גודל מעלת ההודאה לה' על ניסיו וגם כמה עניינים הלכתיים. כל משפט במאמר מכוון בגימטרייה כמניין 663:
"אני מודה אל השם הודי' כפולה […] ואודה לו בעד נס של חנוכה. איני כפוי טובה וגם אני שולח, הבראה וההודאה להדר' הלל יפה. קודם כל אודה אל ה' להבורא עולם, אל הרופא חנם – כי הוא גמלני כל טוב. אני מודה להשם על חסד, דעשה עמדי כי גמלני כל טוב, דהייתי חולה המסכן, ויסורין גברו עלי, ועד כי גם רופאים לא האמינו בחיי, אבל ה' מצא לי זכות, מצא מעשים הטובים […] גם שאני זהיר בכבוד אב, ומימי ילדותי אכבד אבי ואמי, בטח בזה הזכות הוא הגין עלי".
בהמשך מאמרו מודה הכותב ליחזקאל דנין-סוכובולסקי, אשר בבית מסחרו עבד. "אחזיק טובה לאוהבי ה' יחזקאל סוכאוואלסקי, הוא הרי"ח וזוגתו, היא גברת הכבודה, החכמה – בשמה רחל, במה אשלמה להמיטיבים הללו בהודאה. לא אגידה כל החסד דפעלו עמדי כל ימי חליי. דאין לי כח ומוח לספר גודל טובם. וגם כי טרודים בהמסחר. אבל כי מקרבים גרים. איני אזרח עיר יפו. אך אני גר בעיר יפו. אני פנוי בלי אשה ובנים, והן אין לי פה לא קרוב ולא גואל, והמה סעדו אותי בחלי, שהמה הטיבו עמדי, כמו אב לבנו. אולי יותר".
המאמר הנחמד הזה נמשך עוד, אבל אני חייב לעצור רגע. ר' אלכסנדר פייביש מספר לתומו שלא היו לו קרובי משפחה ביפו, ויחזקאל, הבוס שלו, נחלץ לעזרתו. אני רוצה לחשוף נקודה מעניינת שהוסתרה כאן.
מה הקשר בין סיפורו של אלכסנדר כהן הסוחר, החקלאי ומייסד תל אביב, למשפחת הכוהנים הירושלמית ביישוב הישן, ר' דוד הכהן ובנו ר' פייביש?
הסוד המשפחתי
יחזקאל דנין היה דמות מכוננת בחייו של אלכסנדר הצעיר. עם עלותו ארצה הלך אלכסנדר לעבוד אצלו. כאשר נפל למשכב, יחזקאל ואשתו רחל טיפלו בו כאילו היה בנם. כאשר התקבצה חבורת מייסדי אחוזת בית, צירף יחזקאל את אלכסנדר לקבוצת המייסדים. האם יש כאן רק הבעת רחמים על בחור גלמוד? לא היו אלה רק רחמים אלא ביטוי לקשר המשפחתי בין אלכסנדר הצעיר לבין יחזקאל!
כדי להבין זאת נתחיל מההתחלה: אלכסנדר פייביש הכהן הוא נינו של אבי משפחת יעלין הירושלמית, רבי דוד יעלין טביא מלומז'ה, שעלה ארצה (1803–1863). רבי דוד הנ"ל עסק במסחר והקים אגודה מסחרית למניות. כמו כן ייסד וניהל את הבנק הירושלמי, שנחשב לאחד הבנקים הפרטיים הראשונים בירושלים. נוסף על כך עסק ר"ד יעלין ברכישת אדמות מחוץ לחומת העיר העתיקה ובהקמת התיישבות חדשה.
אלו הם בדיוק שני הדברים שעסק בהם כל חייו נינו אלכסנדר פייביש. "מעשה אבות – סימן לבנים". את המרץ והעשייה, המסחר והחקלאות, הייסוד וההקמה ירש אלכסנדר מאבותיו ומאבות אבותיו.
ולא רק הוא. גם צאצאים אחרים של רבי דוד יעלין הושפעו מזקנם באהבת הארץ, בעיסוק ביישובה ובפיתוחה הכלכלי.
על נכדו הקרוי על שמו, דוד ילין, מגדולי פעילי הציבור בדורו, סיפרנו כאן בעבר. הוא אומנם לא נכנס לרשימת המייסדים הרשמית של תל אביב, אך מאחורי הקלעים פעל רבות להקמתה. את הקרקע של אחוזת בית רשמו המייסדים על שמו, והוא היה נאמן החברה. ילין טרח רבות בהתנדבות מלאה בדבר הקנייה מתוך התלהבות כבירה לרעיון יישוב הארץ, שירש מאבותיו. אחותו של דוד ילין, אף היא פעילה בהקמת תל אביב, היא רחל דנין, עם בעלה יחזקאל דנין.
אך טבעי שכאשר דרכו רגליו של אלכסנדר על אדמת יפו, הוא שם פעמיו לקרובי משפחתו, משפחת דנין, שהכיר מסיפוריה של אימו רבקה, בת דודתה של רחל דנין.
וכאשר ניגשו יחזקאל ורחל דנין (עם המייסדים האחרים) להקים את תל אביב, והזמינו את אחיה של רחל דוד ילין להצטרף ליוזמה, אך טבעי שיציעו גם לקרוב משפחתם אלכסנדר הכהן להיות חלק מהמיזם ההיסטורי-משפחתי. אגב, מי שיעבור בדקדוק על רשימת המייסדים עתיד לגלות עוד קשרי משפחה בין כמה מהמייסדים.
אם כן, שלושה נכדים של רבי דוד יעלין, 'פורץ חומות ירושלים', היו שותפים בפריצת חומות יפו הישנה ובהקמת העיר העברית החדשה: דוד ילין, רחל דנין ור' אלכסנדר פייביש הכהן.
אלכסנדר כהן, הלא הוא הסופר התורני ר' פייביש הכהן 'בעל הפרטים', נפטר בתל אביב בד' באלול תש"ג. על מצבתו נכתב: "איש צנוע ירא א-לוהים וישר דרך"
צנוע וישר דרך
אלכסנדר כהן לא התבלט בין חבריו מקימי העיר, שמקצתם היו לדמויות היסטוריות מוכרות. אלכסנדר כהן, הלא הוא הסופר התורני ר' פייביש הכהן 'בעל הפרטים', נפטר בתל אביב בד' באלול תש"ג. על מצבתו נכתב: "איש צנוע ירא א-לוהים וישר דרך". כיתוב קצר וצנוע זה מכסה על דרך ארוכה ומפותלת, שראשיתה ביישוב הישן (ובחיבורים תורניים-מתמטיים), אמצעה בחיי איכרות תובעניים במושבה בארגנטינה, וסופה בהקמת העיר העברית הראשונה.
