בשבועות האחרונים גויס כל תותח אפשרי למערכה נגד רצון הרוב, שהם מכנים, כמה אירוני, קץ הדמוקרטיה. כמו במעצר בשיטת סיר הלחץ עבדו שם בשיטה של דרדור אמצעים, ובשבוע האחרון נשלף קלף מכאיב במיוחד: הרפורמה במערכת המשפט, כך הם טוענים, תשפיע לרעה על כלכלת ישראל, תבריח משקיעים וכסף זר, תעלה את יוקר המחיה ותוביל לחרם בינלאומי על ישראל. האם יש קשר בין עקרונות הרפורמה לביצועי הכלכלה, והאם אכן יש חשש שהרפורמה אכן תבריח משקיעים ותפגע בדירוג האשראי של ישראל?
ד"ר אמציה סמקאי, מנכ"ל חברת הייעוץ סמקאי אסטרטגיות, בעל ניסיון רחב בכלכלה ויועץ לארגונים ולמשרדי ממשלה, סבור שהם טועים ומטעים: "הטענה של אותם הכלכלנים החתומים על המכתב היא שהרפורמה תחליש את מערכת המשפט, ולכן חברות לא ייכנסו לישראל", הוא מזכיר ותוקף: "הרפורמה לא תחליש את מערכת המשפט. אדרבה, היא תחזק את מערכת המשפט כמערכת של רשות שופטת שמתמקדת בעבודתה לשפוט על פי החוק ולא לחוקק.
"יש פה הנחת המבוקש", הוא מאשים. "זו חבורת כלכלנים שמתנגדת לרפורמה מסיבות פוליטיות שאינן קשורות לכלכלה, מניחה הנחות יסוד וטיעונים שלא נובעים מכנות". לדבריו, לא רק שמערכת המשפט תתחזק, כפי שטוען השר לוין; גם מערכת הכלכלה תרוויח: "יש דברים ספציפיים שבהם הרפורמה תתקן עיוותים כלכליים", הוא מסביר ומונה שלוש דוגמאות: "דוגמה אחת היא שבכל הנושא של פעילות כלכלית של הממשלה, ובמקצועי אני מלווה הרבה משרדי ממשלה בכל מיני תוכניות כלכליות שהגורמים המקצועיים מבינים שהן חשובות למשק, הדברים מתעכבים בגלל ייעוץ משפטי.
ד"ר אמציה סמקאי: "יש טענה שבגלל הרפורמה חברות זרות לא ייכנסו לארץ. להפך! המצב היום הוא שמדינת ישראל יכולה להתקשר עם חברה זרה, ובית המשפט יכול לבטל על דעת עצמו את ההתקשרות הזו, ואין לצדדים הוודאות הנדרשת בעסקאות כאלו"
"המצב כיום הוא שבכל משרד פועל המנכ"ל האמיתי, שהוא מנכ"ל מקצועי שתפקודו נמדד על פי השגת יעדים של המשרד. מנכ"ל משרד התחבורה למשל נמדד אם הוא מביא תחבורה טובה יותר למדינת ישראל. ויש עוד מנכ"ל, שהיכולת שלו לעצור תוכניות זהה לזו של המנכ"ל הראשון – היועץ המשפטי. רק שאם תוכנית לא עוברת, אין לו אחריות; הוא לא יימדד על פי מצב התחבורה במדינת ישראל".
סמקאי מזכיר: "יועץ צריך לפעול כפי שהוא אמור לפעול, ותפקידו לומר אם המשרד עובר על החוק, להעריך מה יקרה אם מישהו יתבע את המשרד, אם המשרד ינצח במשפט או לא. במקום זה בא היועץ ונהיה מי שמחליט מה ראוי, מה ערכי ומה לא, ומשרדי הממשלה לא מסוגלים לבצע תוכניות, שלפעמים עוסקות בעשרות מיליארדים, תוכניות שיש להן הרבה יותר השפעה כלכלית משיש לכמה כלכלנים שעשו קצת רעש.
"דוגמה שנייה: יש טענה שבגלל הרפורמה חברות זרות לא ייכנסו לארץ. להפך! המצב היום הוא שמדינת ישראל יכולה להתקשר עם חברה זרה, ובית המשפט יכול לבטל על דעת עצמו את ההתקשרות הזו, ואין לצדדים הוודאות הנדרשת בעסקאות כאלו. כמו מה שהיה עם חברות הגז; הן באו להשקיע מיליארדים, באה הממשלה ואמרה שכדי שהן ישקיעו הן צריכות לדעת כמה יכניסו בסוף וכמה מס ינוכה מרווחיהן. אי אפשר שכל כנסת תשנה ותעלה את המיסוי לאחר ההסכם. בא בית המשפט ולא אפשר את הפסקה בחוק שהייתה אמורה לתת את היציבות הזו. זה עוד אחד מהגורמים שמרחיקים משקיעים".
לצורך הדוגמה השלישית סמקאי מזכיר את פסק הדין בעניין אפרופים, שהזכיר לאחרונה גם שר האוצר סמוטריץ' בנאומו. בפסק הדין קבע השופט אהרן ברק כי בעת מחלוקת בין שני צדדים על קיומו של חוזה, החוזה יפורש פרשנות מרחיבה של בית המשפט, ולאו דווקא על פי כוונת הצדדים שחתמו על החוזה.
"הרפורמה לא מטפלת בנושא של אפרופים", מציין סמקאי. "זה פסק דין של אקטיביזם שיפוטי שעל פיו השופט יכול להחליט בגרסה הקיצונית מה מוסרי בעיניו ולשפוט לפי זה, בניגוד לשיטה השמרנית, שאומרת בואו נראה מה כתבו הצדדים בחוזה או מה כתוב בחוק.
"העסקים חייבים את הוודאות בחוזה. אם כתבתי חוזה, אני צריך לדעת שמה שכתוב זה מה שיהיה, והשופט לא יחליט פתאום אם זה מוסרי וצודק או לא. הרפורמה לא נוגעת בזה ישירות אלא בעקיפין, על ידי שינוי שיטת מינוי שופטים ובאווירה הכללית של מאבק באקטיביזם השיפוט".
"כמי שמלווה הרבה חברות ונמצא בקשר עם משקיעים בינלאומיים, אלו דברים שמסתכלים עליהם. הראיה הכי פשוטה: בשום חוזה בין חברה ישראלית לחברה זרה לא יכתבו שבית הדין הרלוונטי יהיה בית דין ישראלי. בדרך כלל הולכים לבית המשפט באנגלייה".
ד"ר אמציה סמקאי: "כמי שמלווה הרבה חברות ונמצא בקשר עם משקיעים בינלאומיים, אלו דברים שמסתכלים עליהם. הראיה הכי פשוטה: בשום חוזה בין חברה ישראלית לחברה זרה לא יכתבו שבית הדין הרלוונטי יהיה בית דין ישראלי. בדרך כלל הולכים לבית המשפט באנגלייה"
רק בגלל הרעש
המוחים נגד הרפורמה טוענים שהיא תשפיע על דירוג האשראי של ישראל. יש חשש אמיתי כזה?
סמקאי מסביר מהו דירוג אשראי: "יש שלוש חברות מרכזיות בעולם לדירוג אשראי, והן מעריכות את היכולת של חברה עסקית או של מדינה להחזיר את החובות שלה. אם ארצות הברית לדוגמה מנפיקה חוב, כמעט מאה אחוז שהחוב יוחזר. בזמביה, מדינה בפשיטת רגל, החובות כנראה לא יוחזרו. אם הדירוג של מדינה נמוך, החוב שלה מסוכן, וזה אומר שגוף יסכים להלוות כסף למדינה שיש לה חוב מסוכן כל כך רק בתוספת פיצוי על ידי ריבית גבוהה. לכן הורדת הדירוג מעלה את הריבית".
לדבריו, מדובר בהפחדות בלבד: "זה לא עובד ככה! זה לא שחברות הדירוג ישמעו שמועה מכלכלנים על איזו רפורמה משפטית ויורידו את הדירוג. כל החלטה כזו של חברות הדירוג משפיעה על מיליארדי דולרים ברחבי העולם. מדובר על חברות פנסייה וקרנות גידור שמחויבות ללכת בתיקי השקעות על פי דירוגי האשראי.
"הקצב של הורדת הדירוג איטי. יש מסמכים, מחקר ועבודת מטה, זה לא עובד על פי שמועות. כשהם יבואו לבדוק בפעם הבאה את הדירוג, והם יבדקו לעומק את פרטי הרפורמה, הם יבינו שהיא מביאה את המדינה למקום טוב, כמו המדינות האחרות שיש בהן איזון טוב בין הרשויות".
איך הדירוג משפיע על האזרח הפשוט?
"אם הריבית עולה, הריבית שהמדינה מלווה בה לבנקים עולה, ואז הריבית שנשלם לבנקים על המשכנתא תעלה גם כן".
ראינו השבוע היחלשות של השקל וכמה ימים של ירידות בבורסה. יש קשר בכלל לקמפיין נגד הרפורמה?
"זה בגלל הרעש שנוצר. אם נסתכל על הגרף החודשי, לוין פרסם בתחילת החודש את הרפורמה שלו. ממועד הפרסום ועד 25 בינואר השקל דווקא התחזק. מה זה אומר? שבעולם שמעו את ההצהרה לפני עשרים וחמישה יום, ובעשרים וחמישה הימים האלה אף אחד לא חשב שזה אמור לפגוע בכדאיות ואף אחד לא משך השקעות. מכתב הכלכלנים התפרסם ב-24 בחודש, ואז השקל התחיל לרדת. אי אפשר לקבוע באופן מדעי שזה בגלל זה, אבל הקורא הסביר יכול לנחש את ההקשר".
עד כמה היחלשות השקל משפיעה עלינו?
"האזרח הפשוט לא מרגיש אותה מייד. אם היא נמשכת לזמן ארוך, היא משפיעה על מחירי סחורות מיובאות. יש גם יבואנים שעושים הצמדה רציפה, ומייד יעלו מחירים של סחורות מסוימות כי השקל חלש יותר. זה אומר שהדולר יקר יותר, ואני צריך יותר שקלים כדי לקנות את אותו מוצר בדולרים.
"אני מאמין שזה סתם רעש והכול יחלוף מהר כשכל מיני גופים מוסדיים יבינו שזה רק רעש, ואדרבה, יש כאן הזדמנות לקנות איגרות חוב ממשלתיות. ברגע שזה יקרה סביר להניח שהנזק ייעלם".
להערכתך אנחנו בשיא גל האינפלציה או שהמחירים יעלו עוד יותר?
"לדעתי זה לא משהו שאפשר לחזות. זה לא סיפור מקומי אלא עולמי, וזה קשור למלחמה ברוסיה כמובן, להשפעות הקורונה ולירידה בהיקפי הייצור בסין. סין נפתחה, אבל מתים וחולים שם בכמויות, ולא ברור לאן הדבר הזה הולך. בסופו של דבר יש פה עניין ריאלי, יש פחות היצע של סחורות בשוק, ולכן המחירים עולים. העלאות הריבית הן טיפול בסימפטום. המשבר הריאלי עדיין קיים, כי העולם צורך ולא מספק את הביקוש, וממילא המחירים ימשיכו לעלות".
ד"ר אמציה סמקאי: "השר לוין פרסם בתחילת החודש את הרפורמה שלו. ממועד הפרסום ועד 25 בינואר השקל דווקא התחזק. מה זה אומר? שבעולם שמעו את ההצהרה לפני עשרים וחמישה יום, ובעשרים וחמישה הימים האלה אף אחד לא משך השקעות. מכתב הכלכלנים התפרסם ב-24 בחודש, ואז השקל התחיל לרדת. הקורא הסביר יכול לנחש את ההקשר"
חוקי התחרות – אות מתה
גם פרופ' ירון זליכה, ראש בית הספר לחשבונאות, כלכלה וניהול כספים במכללה האקדמית אונו, שהוא עצמו מתנגד לכמה חלקים מרפורמת לוין, דוחה על הסף את טענות מכתב הכלכלנים ומאשים אותם בערבוב של כלכלה עם פוליטיקה ואג'נדה אישית.
"המכתב של הכלכלנים עסק בין השאר בשאלת דירוג האשראי של ממשלת ישראל. בנקודה הזו המכתב הזה לוקה בהפרזה מאוד גדולה: אין קשר ממשי בין רפורמות משפטיות כאלה או אחרות, תהיה הביקורת אשר תהיינה בנוגע לאותה רפורמה, לבין דירוג האשראי.
"דירוג האשראי נשען על יכולת ההחזר של הממשלה בעיקר במטבע חוץ. התקציב של מדינת ישראל באיזון, ונטל החוב שלנו מהנמוכים במדינות המערב. יש עודף במאזן התשלומים, כלומר עודף ייצוא על פני ייבוא. הסיכוי שחלילה לא יימצא מטבע חוץ כדי לפרוע חובות הוא אפסי. החוב במטבע חוץ פרוס להרבה שנים, אין סיכון אמיתי, ומוטב שההפחדה הזו לא הייתה נאמרת כלל.
"אני מכבד את דעתם של החתומים", הוא מציין, אך מסתייג מייד: "חבל שהם מערבים כלכלה בפוליטיקה. היה צריך לדון על העניינים בנפרד ולא להלך אימים. המכתב הציג מבט חד-צדדי. מערכת המשפט לא מתפקדת בכמה סוגיות קרדינליות לטווח ארוך.
"יוקר המחיה לדוגמה: חוקי התחרות בישראל הם מהמתקדמים בעולם, אבל הם אותיות מתות, מרוקנים מתוכן. הצרכנים והעסקים הקטנים נעשקים בחסות בית המשפט על ידי הבנקים, היבואנים הגדולים וחברות גדולות. יש לנו חוקים מתקדמים, אבל הם אינם נאכפים, לא להלכה ולא למעשה".
פרופ' זליכה מזכיר אף הוא את הדוגמה של דיני החוזים, אך מהיבט אחר: "דיני החוזים בישראל מפוארים, ראויים לכל שבח. אבל כל מי שחי כאן יודע שיש דיני חוזים ויש תרבות חוזים. החוזים לא נאכפים, יש איחורים ופיגורים בתשלומים. בתי המשפט כמעט לא נותנים סעד, הוא ניתן ובמקרה הטוב אחרי שבע שנים, ובדרך כלל תצטרך להתגמש ולהתפשר, ואילו מפר החוזה לא נענש. ישראל הפכה לגן עדן למפירי חוזים".
זליכה מסכם: "מערכת משפט לא מתפקדת לא יכולה לטעון שלא צריך רפורמות. אילו רפורמות? מה בדיוק צריך לעשות? על זה אפשר לדבר. אבל להגיד שלא צריך לשנות כלום, האם הם לא חיים פה?!" היא מסיים בפליאה, "הגמל אינו רואה את דבשתו".
פרופ' ירון זליכה: "חוקי התחרות בישראל הם מהמתקדמים בעולם, אבל הם אותיות מתות, מרוקנים מתוכן. הצרכנים והעסקים הקטנים נעשקים בחסות בית המשפט על ידי הבנקים, היבואנים הגדולים וחברות גדולות. יש לנו חוקים מתקדמים, אבל הם אינם נאכפים, לא להלכה ולא למעשה"
אמרת השבוע שרוב ההון בישראל בידי אנשי שמאל, וזה משפיע על החלטות הבנקים להביע עמדה נגד הרפורמה.
"בעלי ההון הגדולים, כלומר מנהלי החברות הגדולות, לא כולם, אבל שיעור שהוא הרבה יותר ממחציתם, נמצאים במחנה פוליטי מסוים – במחנה הפוליטי של השמאל. הם הלקוחות החזקים של הבנקים, והבנקים לא רוצים לריב איתם, ולכן הם מסייעים להם. הלוואי שהם היו מגלים את אותו עיזוז שגילו כעת לטובת הלקוחות הקטנים", הוא אומר בסרקזם.
אכן יש חשש שאותם אנשים יפגעו בכלכלת ישראל כדי להשפיע על החלטות הממשלה?
"ספינת המשק הישראלי גדולה מדי", הוא שולל את האפשרות. "הרוב כיום בנוי על ההון האנושי שלנו, והיכולת של בעלי הון להשפיע על גורלנו בהבל פיהם כבר אינה קיימת. הם קצת התבלבלו. הביקורת הפוליטית היא זכותו של כל אדם; גם לי יש ביקורות על הרפורמה, ואני אביע אותה. אבל אני לא מערב בין הדעות הפוליטיות לבין העניינים הכלכליים".
איך אתה מתרשם עד כה מתפקודו של שר האוצר סמוטריץ'?
"אני חושב שהוא התחיל ברוח רעננה. הוא הביא כמה החלטות שמבשרות רוח חדשה, אבל רוב ההבטחות שלו הן עדיין בגדר הבטחות שצריך לראות איך הוא מממש אותן. אבל ההתחלה בהחלט מעוררת תקוות וציפיות חיוביות".
