במהלך השבת שעברה, פרשת בא, יצאו מביתם לפחות חמישה מחבלים ערבים חמושים בנשק חם במטרה לרצוח כמה שיותר יהודים.
מלאך המוות הראשון הגיח בליל שבת. ח'יירי עלקם שמו, בן 21. בשעת ערב הוא יצא מביתו שבשכונת א-טור הירושלמית. חמוש בנשק ארוך הוא הגיע לשכונת נווה יעקב הסמוכה ופתח במסע טבח קטלני.
שישה יהודים ועובדת זרה מאוקראינה נרצחו על קידוש השם במהלך אירוע הטרור הקטלני ביותר זה זמן רב. חלקם נרצחו בדרכם מתפילת ערבית של ליל שבת בבית הכנסת. בני הזוג אליהו ונטלי מזרחי ישבו לסעודת שבת כששמעו את היריות. הם ירדו לרחוב לטפל בפצועים ונורו למוות אף הם בידי אותו בן עוולה.
אבל זה לא היה האירוע היחיד באותה השבת. במהלך השבת ביצעה חוליית מחבלים חמושה שני פיגועי ירי לעבר חיילים בסמוך ליישוב שבי שומרון, ובאירועים האלה בנס לא היו נרצחים. המחבלים הצליחו להימלט מהזירה.
בשעות הצהריים הגיע אל עיר דוד שבירושלים מחבל בן 13 ובידו אקדח, וירה לעבר כמה יהודים שהלכו ברחוב בבגדי שבת. סגן נ' (22), מפקד צוות בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, נפצע קשה מהירי של המחבל הצעיר, אך חתר למגע למרות פציעתו ונטרל את המחבל. אחיו, שאף הוא מתנדב של הצלה ללא גבולות מד"א העיר העתיקה, העניק טיפול ראשוני לאביו ולאחיו והזעיק את כוחות הרפואה.
במוצאי שבת ירו מחבלים לעבר מסעדה בצומת אלמוג, אך בנס נתקלו במעצור בנשק ולא הצליחו במזימתם לפגוע ביהודים שישבו במקום באותה העת. המחבלים הצליחו להימלט ברכבם. בשעה שתים עשרה בלילה ניסה מחבל חמוש באקדח לחדור ליישוב קדומים, אך הסייר של היישוב זיהה אותו וחיסל אותו בחסדי שמיים לפני שהוא הספיק לבצע את זממו.
כל אותם מחבלים היו יכולים להשיג תוצאות קשות לא פחות מתוצאות הפיגוע בנווה יעקב. אלמלא חסד ה' ותושייתם וגבורתם של תושבים ואנשי ביטחון בזירות למיניהן, כל אחד מהאירועים האלה היה יכול להיגמר במספר הרוגים לא קטן.
הגיע הזמן להכריע לצאת למבצע חומת מגן 2: לאסוף את כלי הנשק ולגרש משפחות מחבלים. המבצעים האלה ככל הנראה יהיו קשים וכבדים. בסופו של דבר יותר מעשרים שנה שהאויב עסוק בחימוש ואינו נעצר לרגע. כמויות הנשק שנתפס בהברחות עולות משבוע לשבוע, אבל הנשק שלא נתפס, וכמוהו גם נשק צה"לי גנוב, נאגר אצל האויב ליום פקודה
תמרור אזהרה
במוצאי שבת, כשהגיעו בבת אחת העדכונים מהשבת המדממת, חשו תושבים רבים שהם אינם יכולים לשבת בבית. רבים התארגנו להפגנות מחאה וקריאה למלחמה חסרת פשרות בטרור. אלפים יצאו מהבתים להפגין בצמתים ברחבי הארץ.
בחלק מהמקומות נתקלה המחאה ביד קשה מצד מערכת הביטחון. כבר בעיצומה של השבת חתם מח"ט שומרון שמעון סיסו על צווי שטח צבאי סגור שנועדו להגביל את ההפגנות במוצאי השבת בצמתים מרכזיים בשומרון. בהפגנה שנכחתי בה, בצומת בה"ד 3, נתקלנו באלימות קשה של שוטרי מג"ב כלפי המפגינים. הם זרקו לעברנו רימוני הלם וגז, וילד בן 7 התעלף משאיפה של הגז.
אף שהממשלה הנכנסת היא ממשלת ימין, נדמה כי לא התקררה רוחם הסוערת של המפגינים. השינויים שרוצים לראות בשטח הם שינויי עומק ולא פלסטרים כמו שהתרגלנו לראות עד עכשיו. ממשלת הימין שנבחרה היא אכן הישג גדול, הזדמנות נדירה שאולי לא תחזור. אם לא עכשיו ייעשה השינוי, אימתי?
חשוב להבהיר שאין פתרון קסם. זה לא שיש צעד אחד שבו אפשר לנצח את הטרור על כל גווניו וחלקיו, אבל יש פתרונות עומק רבים שיכולים לשנות את המצב. אם ניקח לדוגמה את מערכת המשפט המעוותת – בלי להשוות אותה כמובן לטרור – גם שם נראה שעם השנים נעשו שינויים מינוריים שנועדו לתת תחושה של ריסון המערכת ההרסנית הזאת, אבל הרפורמה המקיפה שמציע השר לוין נוגעת בנושאים עמוקים יותר ומשנה את הדברים מהשורש. כך צריך לעשות.
במקום להתעסק באיטום הבית של המחבל שכבר עשה פיגוע צריך לראות איך מייבשים את הביצה. הגיע הזמן להכריע לצאת למבצע חומת מגן 2: לאסוף את כלי הנשק ולגרש משפחות מחבלים. המבצעים האלה ככל הנראה יהיו קשים וכבדים. בסופו של דבר יותר מעשרים שנה שהאויב עסוק בחימוש ואינו נעצר לרגע. כמויות הנשק שנתפס בהברחות עולות משבוע לשבוע, אבל הנשק שלא נתפס, וכמוהו גם נשק צה"לי גנוב, נאגר אצל האויב ליום פקודה.
המבצעים האלה יהיו קשים עוד יותר מכיוון שעד עכשיו כביכול הייתה חלוקה בין האויב 'מבחוץ', קרי בשטחי יהודה ושומרון ובמזרח ירושלים, ובין הערבים אזרחי ישראל. ואולם אירועי שומר החומות הוכיחו שהיום המערכה היא גם בתוך הבית. רק בשבוע האחרון התפרסמו ברשתות החברתיות לא מעט קריאות שבח ועידוד למחבלים שקראו ערבים אזרחי ישראל. היה אפשר למצוא בהם נהגי אוטובוס, עובדי הסעות, סייעות בגני ילדים ועובדי עירייה.
אבהיר: איני מזלזל בהחלטות שנעשו עד עכשיו, ואת ההחלטות על המשך הפעולות מובן שצריך לקבל בכובד ראש. אבל הגיע הזמן להכריע את המערכה הזאת הכרעה ברורה יותר. יותר מחמישה פיגועי ירי ביממה, שחלקם רק בנס גדול לא נגמרו בעשרות הרוגים, הם תמרור אזהרה בוהק שמעורר אותנו להבין את המצב.
כמה מובילי דעת קהל בציבור הימני הציעו לאחרונה מהלך מכיוון מפתיע וחשוב שאפשר לשקול כצעד נוסף למלחמה בטרור, שבמקום לאטום את בית המחבל או להרוס אותו, מעשה שבמקרים רבים אפילו לא יוצר את פעולת ההרתעה המינימלית, מכיוון שהערבים בונים את הבית מחדש או מסירים את האיטום ונכנסים לגור בחלק האטום בתוך ימים אחדים, מדינת ישראל יכולה להלאים את הבית ולשכן בו משפחה יהודית.
בתור התחלה אפשר לעשות את זה בבתיהם של המחבלים האחרונים מהשכונות במזרח ירושלים, א-טור וסילוואן (עיר דוד), ובהמשך גם ליישם את ההצעה בכפרים ערביים ביהודה ושומרון. נוסף על ההרתעה תחזק נוכחות יהודית בעומק השכונות והכפרים האלה את הביטחון בשאר הארץ. כך עובדת המשוואה: במקום שיש בו התיישבות יש ביטחון, ולהפך לצערנו.
אם ניקח לדוגמה את אזור ג'נין, שמאז הוצאת היהודים מצפון השומרון, ובמיוחד בעקבות תקופה של כמה חודשים בשנה שעברה שבה אפילו צה"ל לא נכנס לשטח כדי לתת לרשות הפלשתינית לטפל בהתגברות הטרור, ארגוני הטרור בג'נין התעצמו והתחמשו באופן חסר פרופורציות. המספרים של כלי הנשק, של הפיגועים ושל מטעני החבלה שיצאו מג'נין בשנה האחרונה מבהילים וקשורים קשר הדוק לחוסר בהתיישבות יהודית בכל הגזרה של צפון השומרון.
במקום לאטום בתי מחבלים או להרוס אותם מדינת ישראל יכולה להלאים את הבית ולשכן בו משפחה יהודית. בתור התחלה אפשר לעשות את זה בבתיהם של המחבלים האחרונים מהשכונות במזרח ירושלים, א-טור וסילוואן (עיר דוד), ובהמשך גם ליישם את ההצעה בכפרים ערביים ביהודה ושומרון. נוסף על ההרתעה תחזק נוכחות יהודית בעומק השכונות והכפרים האלה את הביטחון בשאר הארץ. כך עובדת המשוואה: במקום שיש בו התיישבות יש ביטחון, ולהפך לצערנו
הזכות להגנה עצמית
פיגועי הירי האחרונים הציפו גם בעיה לא פשוטה שמתמודדים איתה בגבעות: היעדר אישורים לנשיאת נשק. אנשי המחלקה היהודית בשב"כ מפעילים כבר שנים רבות לחץ על כל הגורמים האפשריים כדי שלא לתת נשק להגנה עצמית לתושבי הגבעות. מדובר בעשרות משפחות שחיות לבדן בלי שום אקדח בהישג יד.
אומנם יש תושבים ורבש"צים של היישובים הסמוכים שיבואו כמובן להציל חיים במקרה חירום, אבל באירועים כאלה לפעמים זמן התגובה הוא של שניות אחדות. דקות ארוכות במושגים כאלה יכולות להיות הרות אסון חלילה.
לגבעות אין האמצעים שיש ליישוב מוסדר וחוקי, כגון תאורה היקפית, מצלמות איכותיות או מערכות שמזהות חדירה ותנועה חשודה. אין רבש"ץ או שמירה מסודרת של הצבא. בחלק מהמקרים רועי צאן יוצאים למרעה ימים שלמים לבדם, בלי שניתנת להם האפשרות לשאת נשק.
החובה לחמש את המשפחות הגיבורות שנמצאות בשטח יומיום, שנלחמות בעצמן בהשתלטות הערבית שאת חלקה אנחנו חושפים פה על גבי דפים אלו מדי שבוע, היא חובה לאומית. הן שם בשבילנו, ואנחנו צריכים לתת להן יכולת להגן על עצמן במקרה הצורך.
נבחרי הציבור, אל תפקירו את חלוצי הגבעות. חמישה פיגועי ירי ביממה זה המון, וזה מסוכן מאוד. שלא נתעורר מאוחר מדי חלילה.
