זה העסק שלנו
התגייסות המגזר העסקי לקמפיין ההפחדה של השמאל והתקשורת נגד הרפורמה במערכת המשפט והחזרת השלטון לעם מבהילה: עושה רושם שאכן יש כמה אנשי שמאל שממש מייחלים לנפילת הבורסה ולביצועים רעים של הכלכלה הישראלית רק כדי להפחיד את הממשלה הנבחרת מלעשות את רצון העם. איך קראו לזה פעם? שורפי אסמים? הפעם זה כפשוטו.
מדובר בטרגדיה: השמאל נלחם מבחינתו על המבצר האחרון, והם לא רוצים לאבד אותו, יעלה כמה שיעלה. מלחמת אחים לא תהיה פה, אבל יש כאן קריאת השכמה חשובה: קריאת השכמה לציונות הדתית להמשיך קדימה, לקבל עליה את הנהגת המדינה, להשתתף בהובלת המגזר העסקי וכלכלת ישראל.
עם השנים ראינו יותר ויותר מבני הציונות הדתית שמשתלבים בהנהגת המדינה בעוד ועוד תחומים: הקמת תנועת ההתיישבות, השתלבות בחינוך הממלכתי, נוכחות בדרג הפיקודי וביחידות מובחרות בצבא, מעורבות בתקשורת, במערכת המשפט ובפוליטיקה המוניציפלית והארצית.
בכל פעם מחדש זה מגיע אחרי חשבון נפש באירועים שבהם הבשילה ההבנה שאי אפשר לעמוד מבחוץ ולחכות שהדברים יתנהלו לבד כמו שרוצים.
בימים אלו, שבהם בתקשורת ובשמאל חוששים לאבד את מערכת המשפט, הכלי שאפשר להם לשלוט בשנים שבהן לא היו בשלטון, הם חושפים את הקלף הבא מבחינתם במאבק על השלטון במדינה: המגזר העסקי. כאז כן היום, בעל המאה הוא בעל הדעה.
בקמפיין הפחדה מפני קריסה כלכלית ובריחת משקיעים הם מנסים לפגוע ברפורמה במערכת המשפט. ההתגייסות למהלך של התקשורת ושל גורמים מרכזיים במגזר העסקי אף גרמה בשבוע האחרון לירידה במדדים בישראל לעומת העולם ובפיחות בשקל לעומת הדולר והאירו.
אז נכון שכלכלת ישראל חזקה יותר מקמפיין ההפחדה הזה, והמגזר העסקי מונע מהיתכנות הרווח ולא מקולות הרקע. אבל הקמפיין הזה בא לעורר את בני הציונות הדתית להבין שמדינת ישראל צריכה מגזר עסקי שמחויב למדינה, כזה שאינו מוכן לסכן את כלכלת המדינה כדי לקדם אג'נדה פוליטית, כזה שגם בעסקים שלו יש ציונות שמחייבת אותו להישאר בארץ ולהילחם על הכלכלה שלה, כזה שחושב איך לפתח את הנגב והגליל, כזה שמחפש להשקיע בצמוד לחלום האמוני והציוני.
מדינת היהודים זקוקה לכם, אנשים ישרים ואידיאליסטים שגם יודעים לעשות כסף. הרבה כסף. יש לאנשים אידיאליסטים רתיעה מובנית מכל הקשור לעיסוק בכסף ולצבירת הון, אבל הגענו לשלב שמחייב אותנו להתבגר. אידאולוגיה וצבירת ממון יהיו חייבות למצוא את הדרך לעבוד יחד. הטובים והצדיקים לכסף.
כמה טוב שאפשר לתת גם מילים טובות: משהו טוב קורה כאן. אף שיש עוד כל כך הרבה מה להוכיח כדי לוודא שיש כאן שינוי אמיתי, אי אפשר שלא לפרגן. אפילו הפיגוע הקשה בשבת שעברה, עוד לפני הרפורמות ועוד לפני השינויים בחקיקה, הראה שיש כאן רוח אחרת. מתי הייתה כאן ממשלה שעוד לפני כל הפרוצדורות אטמה בית למשפחה של מחבל בתוך עשרים וארבע שעות? זה עוד רחוק מההרתעה המתבקשת, אבל זה שינוי דרמטי בכיוון הנכון.
גם הצעקות של השר לביטחון הפנים מייד במוצאי שבת כלפי היוע"משית על שכרגע היא שעוצרת את הממשלה מלבצע את החלטתה הן לא פחות ממהפכה. במובנים רבים האגרסיביות של הדרג הנבחר כלפי מערכת המשפט היא בשורת משילות חשובה אפילו יותר מהרפורמה המשפטית – המהלך הזה סימן טריטוריה חדשה למערכת המשפט. התנגדויות לדרג הנבחר לא יעברו כאן יותר בנימוס דיפלומטי.
כשהצמד הזה – בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר – יושבים יחד בקבינט הביטחוני, מותר לתת להם קרדיט שיהיה כאן אחרת. זאת רק ההתחלה, וחובת ההוכחה עליהם, ועוד הרבה מאוד הבטחות פתוחות. אבל הנה אנחנו מעיזים לתלות תקווה בצמד הזה שיביא את הציונות האמונית שלהם לתוך תוכי מרחב ההכרעות של מדינת ישראל.
אנחנו מבטיחים שלא נחניף לרגע כשיהיה על מה לבקר אותם. נציב להם מראה, נזכיר הבטחות. אבל בינתיים צריך להגיד תודה. לקב"ה כמובן ולשליחיו.
