בשנת תרמ"ו (1866) פורסמה מודעה תמימה בעיתון הירושלמי חבצלת: "אני מודיע אל שכני וידידיי, ואבשר בקהל… אדם הטוב הרוצה קאפע (=קפה) טובה, דאינו מעורב גם דאינו מזויף, ושנטחנה הדק הדק, הוא יכול להשיג אצלי דוד כהן".
לכאורה פרסומת סטנדרטית לקפה, אך למעשה הטקסט התמים הזה מכיל סוג של צופן. המעוניינים לפצחו יידרשו לפצחו, אם בכלל הדבר אפשרי. את הצופן הזה, שמנויי חבצלת הכירוהו היטב, אני מתכוון לחשוף לפניכם להלן.
במודעה הזאת ארבעים ושניים משפטים, שחלקם קצרים וחלקם ארוכים. בכל המשפטים הללו טמון קוד סודי, והוא 646. אם תפתחו בגוגל מחשבון גימטרייה, תגלו בו להפתעתכם שכל אחד מהמשפטים המרכיבים את הפרסומת (שציטטתי רק קטע קצר ממנה) מכוון בגימטרייה: 646.
"קונה אצלי זוכה למצוה כי דל אנכי, ואני וילדי אנו מסובלים ברעב, זה הרעב הוא הכריחני לזה… ועסקים אחרים אין לי, איני גבאי בישיבה ב'עץ חיים', ואני הדיוט ואיני בעל חשבון… מְספרי לא ארוויח… גם כי הפסדתי בזה, ואני מעיד על עצמי כי הדיוט אנכי, אבל זה אבטיח כי בהקאפע ימצאו טעם טוב, הגם כי אני זקן וחלוש, אם כל זה אנסה לטחון הקאפע, ואולי אמצא לחמי בזה אם יברכני ה'".
אם כן, כל משפט בפרסומת הזאת עולה בגימטרייה לסכום 646. אבל למה? מהי משמעות המספר הזה? ולמה טרח מוכר הקפה הירושלמי לכתוב את המודעה המסחרית לפי חשבונות גימטרייה?
למה טרח מוכר הקפה הירושלמי לכתוב את המודעה המסחרית לפי חשבונות גימטרייה?
לולי תורתך שעשועיי
ר' דוד הכהן נולד בווילנה בשנת תקצ"ו. בהיותו בחור כבן 20 החליט ר' דוד לעלות ארצה, כנראה בגפו. בהגיעו לירושלים נשא לאישה נערה ושמה רבקה. ביתם של בני הזוג ר' דוד ורבקה הכהן היה ספוג באהבת ארץ ישראל, ונשוב לכך בהמשך.
ר' דוד ובני משפחתו חיו בדלות ובאביונות כמו רבים מבני היישוב הישן באותה תקופה. גם עסק טחינת הקפה שבו עבד עד יומו האחרון לא פתר את המצב הכלכלי הקשה. את נחמתו הוא מצא בלימוד התורה. "לולא תורתך שעשועיי – אז אבדתי בעוניי".
והתורה אכן הייתה לו מקור שעשועים. לא רק לו אלא לכל הירושלמים, אלו שמחוץ לחומה, כמוהו, ואלה המתגוררים בתוכה. אך לא רק הם נהנו משעשועיו: אמריו המחוכמים נפוצו לרחבי העולם היהודי.
ביושבו בבית המדרש, תוך כדי לימוד, היה רבי דוד כותב סיכומים מתוך הסוגיות שלמד. מתוכם הוא הדפיס כמה ספרים נכבדים, חלקם בבית דפוסו של ר' יואל משה סלומון, ידידו הקרוב, וחלקם אצל א"מ לונץ כבד הראייה.
חיבוריו של רבי דוד הכהן מווילנה זכו לביקוש לא רק בירושלים אלא נשלחו לרחבי העולם היהודי, וכל מי שקרא בהם מילא פיו שחוק ועליצות. הספרים רציניים מאוד; מהם העוסקים בענייני הלכה חמורים ומהם גדושים במוסר ובתוכחה, ולמרות זאת בלתי אפשרי לקרוא בהם שורה אחת בלי לחייך. אביא לפניכם כמה ציטוטים מהם, ומייד תבינו את פשר השעשוע.
הספרים רציניים מאוד, שמהם העוסקים בענייני הלכה חמורים ומהם גדושים במוסר ובתוכחה, ולמרות זאת בלתי אפשרי לקרוא בהם שורה אחת בלי לחייך
עיר דוד
באותה שנה שבה פרסם את המודעה על עסקי הקפה פרסם ר' דוד הכהן כרך מתוך חיבורו 'עיר דוד'. הכרך עוסק בענייני מוסר, דינים והלכות פסח. "אני משליך יהבי על ה' דאבטח בו, הוא בטובו יברכני ויצליחני ויזכני, למכור הפרי, וה' הוא יברכך ספרי, ברכת ידי, הצלח בצאתך, ואף תצלח בבואך". כל אחד מהמשפטים כאן עולה בגימטרייה לסכום 646.
למעשה כל משפט שתבחרו בספר (מתוך מאות ואולי אלפי משפטים) עולה בגימטרייה לסכום 646. מה משמעות המספר? התשובה עשויה להישמע לכם מוזרה: 646 = תרמ"ו, השנה שבה נדפס הספר.
בגוף הספר מודה המחבר לאנשי חסדו ומיטיביו: "גם הרב הגאון סלאנט מטיב עמי, וכן הרב החכם מ'[יכל] פינס זוכה בי… וגם הרֵע ליב לאמזער (=ר' אריה ליב הורביץ, ממייסדי נחלת שבעה), הוא ואהובי רבי יואל משה, סבבו לקבץ [ממון] בשבילי". כן, גם כאן כל משפט הוא בסכום של 646, כמניין תרמ"ו.
ספר מיוחד זה, שאין דומה לו בכל הספרות התורנית מאז ועד היום, קיבל הסכמות לא רק מרבני היישוב הישן אלא גם מהרב יחיאל מיכל פינס, חובב ציון שעליו סיפרנו בשבועות הקודמים. בהסכמתו הוא מתאר את אופיו של המחבר:
"הנה זה האיש אשר לפניכם, הנה ידענוהו מיום שבאנו פה כי הוא ת"ח גדול שוקד על לימודו… ממש אין לחם בבית, וכל בני ביתו יושבים בתענית. ויקרת רוחו לא תתנהו אפילו להתאונן הרבה, ד' ברא לאיש הזה לב שמח וגם בצרתו לא יחדל שחוק… ד' חננו כוח מחשב מהיר וברגע אחד ומבלי כל עמל יברא גימטריאות ונוטריקון וכיוצא בזה. ואת הכוח הזה אשר לא יגזול אפילו שעה קלה מלימודו [!] עשה לו לקרדום להוציא ממנו מחייתו, ומדי שנה בשנה ידפיס מחברת בשם 'עיר דוד' המדברת עניינים שונים ועל הלכות שונות והכל 'בפרט השנה'".
פרי עץ הדר
רבי דוד היה מהמחברים הפוריים ביותר בארץ בתקופתו, ואולי הפורה ביותר. מדי שנה נהג לפרסם כרך תורני, בדרך כלל תחת השם 'עיר דוד'. חלק מחיבוריו אבדו במשך השנים, אך לפי הידוע לי כבר בשנת תרל"ז הוא התחיל לפרסם, ואת חיבורו האחרון פרסם בערוב ימיו בשנת תרס"ח. כל הספרים הללו, על רבבות משפטיהם, מכוונים בגימטרייה לפי השנה שבה נדפסו (כמה דוגמאות משובבות נפש פרסמתי לאחרונה בבלוג שלי, 'הקיבוץ הקדוש'. מוזמנים להציץ).
למשל, בספרו האחרון, 'פרי עץ הדר', הודיע רבי דוד בשערו: "בו מבואר דינים השייכים לאתרוג בכלל ובפרט, כי כל הלכה מייסד בפרט בשנת תסח"ר, ונלווה לזה לוח ירושלמי, עם 'פרטים' מלוקטים מהתנ"ך משנת תרס"ט".
בספר זה, וכך בכל ספריו האחרים, פרסם המחבר לוח 'פרטים' של השנה הנוכחית, כלומר פסוקים שמתאימים בגימטרייה למספר אותה שנה לפ"ק. 'פרט' פירושו מניין השנים לבריאת העולם. 'לפרט קטן' (לפ"ק) הכוונה: תשפ"ג. 'לפרט גדול' – ה'תשפ"ג, כלומר עם מניין האלפים.
"כר' אייזיק ניוטון בדורו"
גם בפרסומות על ספריו, וכן במאמרים פובליציסטיים שפרסם בעיתונות הארץ-ישראלית, הקפיד רבי דוד על גימטריות מדויקות: כל משפט שיצא מעטו מכוון לגימטרייה המתאימה לשנה הנוכחית.
רבי דוד נודע בירושלים בשם 'בעל הפרטים'. את התואר הזה הוא נהג להוסיף לחתימתו. אך בעיניי הכינוי הזה, שאומנם מתאר יפה את כישרונו, אינו מבטא את מהותו. ראוי יותר לקרוא לו 'בעל השעשועים'. ואכן, בכל מקום שאליו הגיע רבי דוד היו הבריות מתמלאות שחוק לשמע דבריו, שהיו תמיד עמוסים בגימטריות מופלאות ונהדרות.
שנת קיבוץ גלויות?
מעט מאוד ידוע לנו על חייו של האיש הגאוני-כישרוני הזה, רבי דוד הכהן. בספר שהדפיס בשנת תרל"ט כתב: "אור עיני אין עמדי, מסרתי מילותיי לשליח, הוא החכם המגיה, והוא יסדרם על מכונם וגם הוסיף נופך משלו".
בהמשך דבריו כתב המגיה דברים שחושפים מעט את כוונתו הסמויה של המחבר בספריו. מה הסיפור שלו עם הגימטריות? האם יש כאן רק מעשי שעשועים לבדר את הקוראים או משהו מעבר לזה?
"אכתוב מעט מן המעט, מה שאמרתי או מה ששמעתי מפי המחבר", פותח המגיה את דבריו. את התועלת שברשימות ה'פרטים' (גימטריות לפי השנה) שמכין המחבר היא בעבור הקורא, "שלא יתפתה אחרי הכסילים שאינם רגילים במקרא וכאשר יזדמן להם פעם אחד להתבונן במקרא וימצאו פסוק אחד שעולה מספרו כמספר שנה שעומד בה, ומקרא זה נכבדות מדובר בו מענייני הגאולה, אז ברור אצלו כי דברי המקרא יקוים בשנה זו ובניין בית המקדש וביאת משיחנו ויאכל שלל הגויים.
"ומה גדלה שמחת הכסיל הזה כי לשמחת לבבו שמעה אוזנו כי בעיר פלוני יש איש הרוח המתפאר לומר עליו שהוא משיח בעצמו… וגם מתחיל לפתות לבני אדם אחרים ומעט מעט נמשכים אחריו.
"אמנם הרגיל לקרוא בכל שנה ושנה פסוקים העולה כמספר שנה זו ורואה כי זה הבל ואין בה ממש, יען כי רואה בכל שנה נמצאו פסוקים המורים על רע ר"ל וכן על טוב, ויבין ויאמין בדברי חז"ל כי כלו הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, ושב ורפא לו ויקויים על ידי כל העושה מביא רפואה וגאולה לעולם.
"והנה לסיבה זו אני משתדל בכל שנה ואני מדבר על לב המחבר שידפיס קונטרס קטן ויקבץ בו איזו מקראות מתנ"ך העולים כמספר שנה זו, וגם לספר לאחינו מצב עירנו והסיפור יהא מיוסד בהמשך פרטים מלשון הקודש או בלשון גמרא העולים כמספר שנה זו".
את הדברים הללו שכתב המגיה הזכיר במפורש המחבר עצמו בשער ספרו 'עיר דוד' שהדפיס בשנת תרל"ט. לדבריו, הוא הקפיד לנסח את כל משפטיו לפי מניין השנה כדי "להוציא מלבות בני אדם המתפתים… וכשרואים פרט טוב חושבים לודאי כי כבר הגיע הקץ… וכל השנה מחכים לזה בכליון עינים, וכשיצתה השנה אזי הם בפחי נפש ורבים מתפקרים מזה ויוצאים מן הכלל, לכן הבאתי איזה פרטים לדוגמא להראות כי בכל שנה יש פסוקים המורים על הטובה והיפוכם".
"ד' חננו כוח מחשב מהיר וברגע אחד ומבלי כל עמל יברא גימטריאות ונוטריקון וכיוצא בזה. ואת הכוח הזה אשר לא יגזול אפילו שעה קלה מלימודו"
לא רק את הכישרון השכלי ירש פייביש הכהן מאביו אלא גם את האהבה הגדולה לארץ ישראל. מהוריו ומזקניו, אנשי משפחת ילין הוותיקה, הוא ירש את המרץ לעסוק ביישוב הארץ ובניינה
היורש
בשנת תרנ"ג הדפיס רבי דוד את חיבורו 'לימודי מקוואות' – דיני מקווה. כל המשפטים בספר מיוסדים על פרט השנה – תרנ"ג. הכול כמובן בלי מחשבון. בשער הספר ציין המחבר: "גם בני ס' פייבוש הכהן עזרני בממונו ובכוח אונו והונו, ועזרני הרבה במלאכה".
בפתח הספר יש הקדמה ארוכה של עשרות משפטים מאת בן המחבר: "אנכי הקטן פייבוש, בן להאיש המחבר, זו אבקש ממך אדון נכבד, אני הדל שולח לאדוני המנחה". והוא חותם: "כה דברי פייביש, בן כבוד אבי המחבר רבי דוד כהן, מזרע אהרן הכהן".
אני מנחש מה אתם שואלים, והתשובה חיובית: כל המשפטים הללו עולים כמניין 653 – תרנ"ג.
אם נחשוב על כך, נרגיש פלא בדברים. בהנחה שאת ההקדמה אכן כתב ואף ניסח הבן פייביש, שהיה אז כבן 22 בלבד, נצטרך לומר כי הוא ירש את כישרונו הגאוני של אביו!
דבר כישרונו של פייביש הצעיר החל להתפרסם בירושלים עד שהחלו לכנותו 'בעל הפרטים', התואר שבו כינו את אביו. מעשה אבות סימן לבנים.
לא רק את הכישרון השכלי ירש פייביש הכהן מאביו אלא גם את האהבה הגדולה לארץ ישראל. מהוריו ומזקניו, אנשי משפחת ילין הוותיקה, הוא ירש את המרץ לעסוק ביישוב הארץ ובניינה. לצד עיסוקיו המשפחתיים וטרדות הפרנסה הוא הקדיש את חייו למען יישוב ארץ ישראל והיה דמות בולטת בבנייה של העיר העברית הראשונה.
למרות זאת אם תחפשו את השם 'פייביש הכהן' בספרי ההיסטוריה, לא תמצאו דבר. בשבוע הבא נספר על דמותו הנשכחת של ר' פייביש 'בעל הפרטים', החקלאי הציוני, הבונה והמייסד.
לתגובות: moshe.nachmani1@gmail.com
