מתקשרים אליי מגלצ. חשבתי שהם רוצים לדבר איתי על הרב שלי שנרצח, אבל מתברר שהם מדברים איתי על שרוצים לקדם אותי ברשימה"

שום דבר איננו שגרתי בשר יצחק וסרלאוף, אברך מצטיין שהפך כמעט במקרה לפוליטיקאי ולשר שחולש על תקציבי מאות מיליונים במשרד לפיתוח הנגב, הגליל והשכונות.

וסרלאוף חי בין עולמות: יליד הרובע היהודי, בוגר תלמוד תורה מוריה, וכיום תושב דרום תל אביב. בוגר מוסדות הציונות הדתית נתיב מאיר, ישיבת מעלות וישיבת בית שאן וחובש כיפה סרוגה, נשוי לאישה חרדית. "הכרנו בהפגנה בדרום תל אביב, אבא שלה סימן אותי", הוא מספר. "נפגשנו פעמיים והחלטנו להתחתן. חודשיים לאחר מכן עמדנו תחת החופה".

ילדיו לומדים בתלמודי תורה של המגזר החרדי, ובלשכתו תמונה ענקית של הרב מלובביץ'. "יש לי חיבור נשמתי גדול לחב"ד", הוא מגלה. את השירות עשה כחייל קרבי בגולני, כפי שחלם לעשות: "הייתי מתאמן כל בוקר בשש", אבל אחרי השירות הצבאי הוא צלל לעולמה של תורה וזכה במלגת הצטיינות של קרן אחד לאחד לאברכים מצטיינים בני הציונות הדתית.

בין לבין היה וסרלאוף פעיל למען השכונות בדרום תל אביב, ושם עבר להתגורר לאחר נישואיו. שם, עם הרב אחיעד אטינגר הי"ד, הקים את ישיבת עוז ואמונה. "הישיבה היא המקום הטבעי שלי", הוא מעיד על עצמו. משם ניהל את מטה המרכז של מפלגת עוצמה יהודית עד שמונה למנכ"ל המפלגה, ולאחר מכן היה מועמד לכנסת במקום השני ברשימה.

את הקשר לאיתמר בן גביר יצר כשהיה בן גביר עוזר פרלמנטרי של חבר הכנסת דאז מיכאל בן ארי. "הייתי סגן יו"ר ההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי", מספר וסרלאוף. "למדתי במעלות, ונסעתי בכל שבוע למשרדי המפלגה בהיכל שלמה. באותם ימים מיכאל בן ארי פתח לשכה בדרום תל אביב, ושם הכרתי את איתמר. הייתי מגיע אליו לשבתות, היו לנו שיחות אידאולוגיות לתוך הלילה, והייתי בן בית אצלו. הוא ואשתו היקרה אילה אירחו אותי כבן. איתמר הוא מורי ורבי הפוליטי לא רק בנבכי הכנסת אלא בעיקר בדבקות במטרה ובערכים בלי לפחד מאף אחד".

"הלימוד בישיבה היה כל עולמי, ופתאום התרסקנו תחת אחוז החסימה, עם כל ההשלכות שאני אחראי להן. אני מנכ"ל, יש לי אחריות. ויש השלכות כלכליות ואישיות. אני צריך לתכלל הכול ולבנות מערך חדש. זה היה ממש משבר אישי, ממש שאלתי בשלב מסוים את ה': מה אתה רוצה ממני?"

וסרלאוף מספר כי בשלב מסוים החליט ללמוד תורה ולהתנתק מפעילות לפחות עד שיהיו בחירות. "הלכתי ללמוד, וידעתי שאם יש בחירות, אני בצו 8. בבחירות 2019 הייתי אברך בישיבת עוז אמונה, והרב אטינגר הי"ד רצה שאשלב בין הפעילות ללימוד התורה, ולכן הקמנו את מטה השטח של המרכז בסמוך לישיבה. ואז, חודשיים לאחר מכן, בסמוך לבחירות, הרב נרצח".

הרב אחיעד אטינגר, תושב עלי, נרצח בסמיכות לאריאל, בדרכו לישיבה. באותו זמן היה האברך וסרלאוף ממוקם הרחק במורד הרשימה, אך בית המשפט פסל מהתמודדות את מיכאל בן ארי מלהתמודד, והקלפים נטרפו: "אני מגיע להלוויה של הרב, ומתקשרים אלי מגלצ. חשבתי שהם רוצים לדבר איתי על הרב שלי שנרצח, אבל מתברר שהם מדברים איתי על שרוצים לקדם אותי ברשימה. לא הבנתי על מה הם מדברים, הייתי בעיצומה של הלוויה, כולי דמעות, והיא מדברת איתי על פוליטיקה.

"הייתי אברך, ויומיים אחר כך אני מוצא עצמי בוועדת הבחירות המרכזית", הוא אומר במעט מבוכה. "זמן קצר אחר כך ביקשו ממני בהנהלת המפלגה להיות מנכ"ל המפלגה". הימים לא היו ימים קלים לעוצמה יהודית: בבחירות 2019 מצא את עצמו בן גביר במקום השביעי – ומחוץ לכנסת. בבחירות הבאות לא עברה המפלגה את אחוז החסימה. בבחירות שלאחר מכן הופר ההסכם שחתם עימם הרב פרץ, והמפלגה התרסקה נמוך מאוד מתחת לאחוז החסימה.

וסרלאוף, מנכ"ל המפלגה באותם ימים, היה האחראי לתשלומים ולניהול מפלגה שנכשלה פעם אחר פעם. "הלימוד בישיבה היה כל עולמי, ופתאום התרסקנו תחת אחוז החסימה, עם כל ההשלכות שאני אחראי להן", הוא נזכר באותם ימים. "אני מנכ"ל, יש לי אחריות. ויש השלכות כלכליות ואישיות. אני צריך לתכלל הכול ולבנות מערך חדש. זה היה ממש משבר אישי, ממש שאלתי בשלב מסוים את ה': מה אתה רוצה ממני?"

שלוש שנים עברו מאז, וכיום הוא כבר שר בממשלת ישראל, ובלשכתו תמונה קטנה ובה ציטוט מהירושלמי: "העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה". "המשפט הזה מחזק אותי היום, כשאני מרגיש שאני לא מספיק לומד תורה", הוא אומר בחיוך.

אתה צעיר גם בגיל וגם בניסיון הפוליטי. אין איזה רגע שאתה אומר שאולי זה מוקדם מדי?

"אחרי התקופה הקשה במערכות הבחירות התייעצתי עם רבנים מסוימים, והם אמרו לי: זו השליחות שלך, תן לקב"ה להוביל. זו הייתה תקופה שבין קודש לחול, מעבר של אברך לעולם החול, ואני עדיין מנסה כל הזמן לקחת עוד קצת מעולם הקודש לעולם העשייה, להילחם על שעות של לימוד תורה בשביל החמצן".

וסרלאוף מדבר על הניסיון שצבר כמנכ"ל המפלגה, כמי שבנה את השטח של עוצמה יהודית, בנה את המפלגה ושיבץ את הרכזים: "למדתי מהנפילות ומהאכזבות. צריך לומר את זה: ניהלתי את האירוע בסייעתא דשמיא ובהרבה ייעוץ, כי פגשתי הרבה אנשי מקצוע כדי ללמוד. בניתי מערך שטח של מאה רכזים, ועשינו כינוסים של מאות אנשים, בנינו מערכת נתונים. הוכחנו את עצמנו, וההישג האדיר בבחירות הוכיח את עצמו. זה משהו שנבנה בחריש עמוק בשטח. התמקצענו".

בסוף אתה לא חושש מעט מהפוזיציה הזו, שר בן 30?

"כשהייתי בשטחי הכינוס במבצע עמוד ענן דיברנו על שחשש הוא דבר בריא. אנחנו בני אדם. אתה יודע שאתה עושה משהו גדול וחשוב. המטרה היא לא להיכשל, לעשות את הדברים הנכונים, ובד בבד להתפלל לסייעתא דשמיא.

"יש לי תפילה מיוחדת שאני אומר בכל יום", הוא מגלה כשאני שואל אותו איך מרגיש אברך שזוכה פתאום לרכב שרד ולנהג אישי. "אני משתדל מאוד שכל הגינונים האלו לא יסנוורו את הדבר שלשמו הגעתי, ואני מתפלל בכל יום על שאני לא רוצה שהמעמד הזה שבו אני נמצא ייתן בי גאווה פסולה ויהירות. אני משתדל להיות קונקרטי ומקצועי במקום שלי.

"מצד שני", הוא מוסיף מייד, "באתי! אני שר, ואני יודע לדפוק על השולחן. צריך להיזהר גם מענווה פסולה. יש לי משימות ואתגרים, ואני אדע לדרוש אותם בשביל מה שאני צריך לממש".

"אני רוצה לבטל את המושג פריפריה במדינת ישראל. אני רוצה לראות בנגב ובגליל מטרופולינים שמחזיקות בזכות עצמן בכל הפרמטרים, גם במערכת בריאות נגישה ברמה גבוהה, גם בהשכלה ובתעסוקה וגם בתשתיות. חבלי ארץ שמחזיקים בזכות עצמם ושיש בהם כל המענה וכל הצרכים בלי להגיע לגוש דן"

לבטל את הפריפריה

אני מבקש מהשר לחלום בגדול, להציג את החזון שלו כשר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי בעולם ללא מגבלות תקציב ושיקולים קואליציוניים.

"אני גר בתל אביב", הוא פותח, "ואני רואה עיר פורחת בעלת יכולות בלתי מוגבלות. אני רוצה לבטל את המושג פריפריה במדינת ישראל. אני רוצה לראות בנגב ובגליל מטרופולינים שמחזיקות בזכות עצמן בכל הפרמטרים, גם במערכת בריאות נגישה ברמה גבוהה, גם בהשכלה ובתעסוקה וגם בתשתיות. חבלי ארץ שמחזיקים בזכות עצמם ושיש בהם כל המענה וכל הצרכים בלי להגיע לגוש דן".

אלו דברים חשובים, אבל אני עדיין לא שומע על ייהוד הגליל, והרי לשם כך אנשים בחרו בעוצמה יהודית.

"אני מדבר על ייהוד הגליל", הוא אומר במפורש, וקולו מתחזק. "אני מדבר על הקמת יישובים חדשים, אירוע חדש שלא היה מזמן. רמת ארבל לדוגמה, יישוב שנמצא במקום אסטרטגי, אנחנו רוצים להביא לשם התיישבות צעירה וחזקה. זו משימה לאומית ממדרגה ראשונה.

"המצב היום הוא קטסטרופה. בגליל רק ארבעים אחוזים יהודים, כלומר אין רוב יהודי בגליל. בלב הגליל יש רק ארבעה עשר אחוזים יהודים. צריך לשנות את זה!"

איך?

"צריך להביא מסה קריטית של יהודים לגליל. ראשית לחזק את הערים, להביא עוד בנייה למגורים. בשלב השני – פיתוח כללי ולהגדיל את מכסות היישובים, לאפשר סבסוד קרקעות לחיילים משוחררים יהודים שלא זוכים לסבסוד, בניגוד לדרוזים ולערבים שיש להם תשעים אחוזים הנחה על הקרקע. אני מבקש להשוות את ההטבות.

"היום כדי להקים עיר או יישוב יש בירוקרטיה שלמה. צריך שהמדינה תחיל חוקים מסוימים, שעד שמקימים את היישוב יוצרים שם גרעין התיישבותי. יש בנגב אזורים שאם לא נשבור את הרצף הטריטוריאלי של הפזורה הבדווית, יהיה בסוף מצור על יישובים יהודיים. יש סעיף שמאפשר לשר הפנים בהמלצת יו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה לקבוע שאפשר להביא מבנים יבילים לפני תכנון ופיתוח להתיישבות בקרקע במקרה של צורך לאומי, ובמקומות הללו זה צורך אסטרטגי ממדרגה ראשונה".

קיבלת עליך את הטיפול בשכונות. הבעיה בשכונות קשה, אבל היא בעיקר סביב המסתננים, וזה חונה במשרד הפנים.

"לפני עשר שנים הגעתי לדרום תל אביב, וראיתי שם זנות, פשע ואלימות, ממש עולם תחתון. עשיתי השבוע סיור בנווה שאנן, וראיתי בתחנה המרכזית הישנה כנופיות של בדווים. אין משילות ואין ביטחון אישי. אני רוצה לאכוף שם את החוק, לסגור את בתי הבושת. עשרים ותשעה בתי בושת פעילים רק בנווה שאנן.

"צריך לטפל בתשתיות – חולדות מסתובבות שם – ולהביא התיישבות יהודית. הרי זו ביצה ותרנגולת, אם המקום יהיה ראוי למגורים, יהודים יבואו. כיום יהודים גרים שם כמו בבית כלא. גם את התחנה המרכזית, עם זיהום האוויר, הפשע והנרקומנים, חייבים להעיף בהקדם, ואני עוסק בזה עם עידית סילמן ומירי רגב".

המסתננים יישארו, אני מבין? השליטה בנושא לא בידיים שלך.

"לגבי המסתננים, יש לי פגישה בכל שבוע עם הצוות של דרום תל אביב. אנחנו מקימים שולחן עגול עם כל הארגונים שקשורים לנושא ועסקו בעבר בסוגיית המסתננים. נעשה סיעור מוחות וחלוקת תפקידים בעבודה. לראשונה יהיה שולחן עגול שמתכלל את האירוע הזה, ונשב יחד ונפענח איך להוציא את המסתננים מפה. הם גורמים סבל מתמשך לתושבים ומשמשים גורם מרכזי לפשע בדרום תל אביב, וחיי התושבים הפכו בלתי נסבלים".

"הקהל שלנו מחובר לזהות היהודית, זה לא נכון שזה לא מעניין אותו. נכון, אני מודה ששמנו דגש מרכזי על דבר הכרחי – הביטחון האישי. בסוף אנשים רוצים לצאת החוצה בלי לפחד, אבל דיברנו גם על זהות יהודית"

הידברות משותפת

אם נחזור לקמפיין של עוצמה יהודית, דיברתם בקמפיין הרבה על משילות, הגנה על שוטרים וחיילים, משילות בנגב ובגליל. לא שמעתי אתכם מדברים על זהות יהודית. זה לא חלק מהעוצמה היהודית?

"אילו משרדים קיבלנו ודרשנו?" הוא מתקומם על השאלה. "ביקשנו ביטחון לאומי, ביקשנו נגב וגליל כי צריך לקדם את האוכלוסיות המופלות בנגב ובגליל, וביקשנו זהות יהודית. לכן קיבלנו את משרד המורשת של הרב עמיחי אליהו".

אני מתכוון שלא שמענו אתכם מדברים לא על שבת, לא על כשרות ולא על גיור. יש לכם עמדה בכל הנושאים הללו, רפורמת הכשרות למשל?

"הוקמו כעת ועדות לנושאי הגיור ולכשרות, ואנחנו שותפים שם. הרב עמיחי אליהו יעסוק בנושא. אנחנו דוגלים בחיזוק הרבנות הראשית. נכון, יש דברים שצריך לתקן, אבל לא עושים את זה בכוחניות אלא מתוך המערכת, מתוך הידברות משותפת".

אני תוהה אם לא בחרתם שלא לדבר על הנושאים הללו כי הבנתם שזה פחות מעניין את הקהל של בן גביר.

"הקהל שלנו מחובר לזהות היהודית, זה לא נכון שזה לא מעניין אותו", וסרלאוף קובע. "נכון, אני מודה ששמנו דגש מרכזי על דבר הכרחי – הביטחון האישי. בסוף אנשים רוצים לצאת החוצה בלי לפחד, אבל דיברנו גם על זהות יהודית".

יש דרכים לקדם את הנושא דרך הנגב והגליל?

"אני מגדיר זהות יהודית גם כהתיישבות, ציונות אמיתית של יישוב הארץ. זה דגל מאוד מרכזי, הדגל הכי מרכזי במשרד שלי. התיישבות מתוך החיבור לארץ שלנו, לא כערך נדל"ני".

מה עמדתכם בעניין ביטול סעיף הנכד בחוק השבות?

"הוסכם שתוקם ועדה שתטפל בזה ותתכלל את הנושא כדי לבנות תמהיל מדויק לחוק הזה", וסרלאוף אומר וטוען בתוקף, "צריך להפסיק את העלייה הסיטונאית של אנשים לא יהודים לארץ. נוצרה כאן מציאות של שני עמים שלא יכולים להתחתן זה עם זה, וזו קטסטרופה. קולטים רבבות לא יהודים, ואז כשהם כבר פה רוצים בעבורם גיור מקל בדרכי קיצור".

 

בלי שטנץ

האם אתה יכול לתת הסבר משכנע מדוע יש טעם בשתי מפלגות, עוצמה יהודית וציונות הדתית, במקום להתאחד למפלגה אחת?

"אנחנו עוצמה יהודית, ויש מפלגה הקרויה ציונות דתית. אנחנו לא מייצגים רק את הציונות הדתית, וממילא אנחנו לא מתיימרים להתקרא כך. הם מפלגה שמגדירה את עצמה סקטוריאלית, אנחנו על-מגזריים. אני מספר שתיים במפלגה, נשוי לחרדית, אחי מסורתי. הילדים שלי חובשים כיפות שחורות ולומדים בתלמודי תורה חרדיים. זה חלק מהפסיפס שלנו.

"אני לא מגדיר את עצמי במגזר הדתי-לאומי למרות שבאתי ממנו. אני לא אוהב את התיוגים וההגדרות אלא אוהב את עם ישראל. להגדיר את המפלגה כשטנץ מסוים זה לא אנחנו".

אז הבעיה היא בשם? אפשר למצוא דרך לאיחוד מלא אם העניין ייפתר?

"זה לא עניין סמנטי", הוא טוען. "השם מעיד על המהות. לך תראה את המצביעים שלנו, בוא למחנה יהודה כשבן גביר בא לשם. רוב המצביעים שלנו חילונים. כמובן, אינני בא לחלק ציונים לחברי הציונות הדתית, שהם שותפים בממשלה הזו, ואני מעריך שם כל אחד ואחד".

אז מה יקרה בבחירות הבאות?

"לא יודע", הוא עונה לאחר כמה שניות של מחשבה. "אני מתעסק כרגע במחר בבוקר, להצליח במשימה. שם הראש שלי נמצא. עד הבחירות הבאות ה' גדול".

"אנחנו לא מייצגים רק את הציונות הדתית, וממילא אנחנו לא מתיימרים להתקרא כך. הם מפלגה שמגדירה את עצמה סקטוריאלית, אנחנו על-מגזריים. אני מספר שתיים במפלגה, נשוי לחרדית, אחי מסורתי. הילדים שלי חובשים כיפות שחורות ולומדים בתלמודי תורה חרדיים. זה חלק מהפסיפס שלנו. אני לא מגדיר את עצמי במגזר הדתי-לאומי למרות שבאתי ממנו. זה לא עניין סמנטי, השם מעיד על המהות. לך תראה את המצביעים שלנו"