שמואל ארציאל
בשבעת ימי האבלות אין כמעט מסכים, לא מחשב, לא טאבלט ולא סמארטפון. וכשאין מסכים המוח צלול יותר ואפשר לחשוב טוב יותר.
אחותי היקרה הודיה ע"ה הביאה המון טוב לעולם, וחשבתי במה אוכל להמשיך בדרכה. עלה בי רעיון ללכת להיפגש, לדבר ולהוריד מעט מהמחיצות עם אחיי הרחוקים ממני. ואף ביקשתי מכמה מהמנחמים שיתקשרו אליי בעוד שבועיים לראות אם באמת עשיתי כן.
במוצ"ש האחרון יצאתי לדרך. בני הדפיס על שלושה דפים את המילים "אנשים אחים אנחנו", הדבקתי אותם לקרטון והברגתי אותו למקל מטאטא, ויצאתי להפגנה בתל אביב. לא היה לי מושג מה יהיו התגובות, והיה מי שאמר לי שאקבל מכות ושזה מסוכן. פחדתי שיהיו עימותים, והלב היה מלא בחששות.
בדרך להפגנה התפללתי ובקשתי מהשם יתברך שהמעשה יהיה לתועלת ויועיל לי לאהבת ישראל ושאצליח במעט להוריד את חומות העוינות, ונראה שבס"ד מעט הצלחתי בכך. החששות התבדו לחלוטין.
כשהלכתי מהרכב להפגנה הרמתי את השלט, וקיבלתי תגובות טובות ומעודדות. הגעתי להפגנה בדיוק כשהצעדה יצאה לדרך. אלפי אנשים עוברים ומסתכלים על המזוקן שנראה שבא מהתנחלות ולא קשור לכאן. המבט עולה לשלט, משהו במבט מתרכך, ומגיעות תגובות שמחממות את ליבי. בהתחלה עמדתי מעט בצד, בחשש, ואחר כך עברתי למרכז הכביש, בתוך כל אלפי האנשים.
והתגובות? הרבה מעבר לדמיון: "טוב מאוד", "כל הכבוד", "נכון מאוד", "אנחנו באמת אחים", "תודה", "אתה צודק" (אפילו אשתי אמרה הפעם שאני צודק) ועוד ועוד. ואני מהנהן, יוצר קשר עין ואומר "תודה", "שבוע טוב" ו"שה' יברך אותך".
כשהצעדה עברה ונהיה קצת יותר רגוע נוצרו גם דיבורים עמוקים, ושמעתי בעיקר דבר אחד: המון חרדות. השתדלתי לנקוט את הכללים הקבועים לשיח יעיל: דבר ראשון להקשיב, להבין היטב את הקושי, אחר כך לעודד ולהסביר עד כמה החששות הללו לא מבוססים. לא הסתרתי את דעותיי. אמרתי אותן ללא טשטוש וללא עמימות, אך בשיח של אחים
גם התקשורת שמחה לפגוש מישהו שנראה מעניין בבליל התל אביבים, ויצא שקיבלתי זמן מסך אצל אוהד חמו וגיא הוכמן. העיקר להיפגש, שיראו שאין כאן מלחמה אלא קשר עמוק ומשמעותי, מפני שבני א-ל אחד אנחנו, בני אברהם, יצחק ויעקב.
כשהצעדה עברה ונהיה קצת יותר רגוע נוצרו גם דיבורים עמוקים. התחלנו לדון בנושאים העומדים על סדר היום הציבורי, ושמעתי בעיקר דבר אחד: חרדות. המון חרדות.
השתדלתי לנקוט את הכללים הקבועים לשיח יעיל: דבר ראשון להקשיב, להבין היטב את הקושי, אחר כך לעודד ולהסביר עד כמה החששות הללו לא מבוססים. לא הסתרתי את דעותיי. אמרתי אותן ללא טשטוש וללא עמימות, אך בשיח של אחים. אנשים אחים אנחנו גם כשחושבים כל כך אחרת.
השתדלתי להסביר את הצד שלנו בנחת, באמונה ובאהבה. מדוע אני חושב שבית המשפט צריך לייצג את העם, ולכן יש לכנסת, הגוף המייצג את העם באופן רחב, זכות לשנות את הרכבו ואת מערכות היחסים איתו, ושהבחירות הן המכוננות את הכנסת ואת זכותה להחליט. מטרתי באותן שיחות לא הייתה לשכנע אלא לספר שיש חשיבה והיגיון ורצון להיטיב גם בצד שלנו. זה הכול.
לא באתי לשכנע אלא להיפגש ולהרגיע את החשש והחרדות, ואת זה אפשר לעשות רק מתוך היכרות. רק מפגש יכול להוריד את מפלס השנאה, וזו צריכה להיות המשימה שלנו בעת הזו.
בואו להפגנה הקרובה למקום מגוריכם והניפו שלט פשוט: "אנשים אחים אנחנו". אפילו לא תדברו ותסבירו אלא רק תהיו, שיראו שאיננו אויבים אלא אחים שחושבים אחרת. הקב"ה בחר בכל אחד ואחד מהיהודים. "אשר בחר בנו מכל העמים" נאמר גם עליהם וגם עליי, ומתוך החשיבה הזו אני הולך למפגש הזה. ללא התרפסות, באמונה בצדקת הדרך ובהרבה אהבה.
בתחילה כתבתי גם מדריך קצר למפגין המתחיל, אך לא זו המטרה; המטרה היא שניפגש מלב אל לב ונדבר את הקשר ואת המשפחתיות שלנו.
אם בכל זאת תרצו מעט מהשאלות ומהחרדות שעלו ואת התשובות שעניתי, שלחו לי מייל, ואשיב לכם.
ושוב, קחו שלט ובואו להפגנה הקרובה למקום מגוריכם עם כל הלוק הדתי ועם כל מה שאתם.
בהצלחה לכולנו.
yibane@gmail.com
