פעמים רבות אני תופסת את עצמי תוהה ביני לבין עצמי מה קרה לנו. איך יצא שמעם אחד בעל היסטוריה משותפת, לעיתים קשה עד כמעט בלתי נתפסת, הפכנו לקבוצות קבוצות של אנשים שכל כך רחוקים זה מזה. איך ייתכן שהמשפחות שלי ושלכם, שנרדפו וחלקם נרצחו על קידוש השם גם אם היו חילונים גמורים, רחוקות כל כך תפיסתית זו מזו. ואז קראתי ציוץ של הגברת טל שניידר.
למי שלא מכיר, אל תרגישו לא בנוח. אספר לכם במי מדובר. שניידר אינה מופיעה באחד מערוצי התקשורת המרכזיים אלא כתבת פוליטית בטיימס אוף ישראל ובזמן ישראל. היא כותבת על פוליטיקה, על יחסי חוץ, ואיך לא – על מגדר.
ביום רביעי שעבר, לאחר היוודע פסק הדין בנושא דרעי, הגיע לנחמו בין השאר גם מנכ"ל משרד הבריאות הנכנס, משה בר סימן טוב. אך לא עצם ההגעה שלו לדרעי היא שהציקה לגברת שניידר. מה שהציק לה יותר מכול היה שהוא ישב בביתו של דרעי בכיפה לראשו. וכך כתבה: "מנכ"ל משרד הבריאות חזר בתשובה? מדוע אדם חילוני שם כיפה לראשו כשהוא בא לשבת בביתו של אדם חרדי?"
מנכ"ל חדש של משרד ממשלתי שמינה שר חרדי חדש שהודיע לו בית המשפט (לא ניכנס כרגע לחוקיות ההודעה הזו של בית המשפט) שלא יוכל להמשיך לשמש שר מכבד את האדם שמינה אותו וחובש כיפה לראשו כשהוא נכנס לביתו, אבל לטל זה לא יאה. לפי ספר ההוראות של שניידר, לא כך נוהג אדם חילוני.
בעבר כולנו ידענו שבשבת הכול סגור, שבפסח לא אוכלים חמץ בחוץ ושהצבא הוא אקס-טריטוריה שבה כולם חיים יחדיו באידיליה, אבל היום העולם התהפך לגמרי. זה נשמע מעופף, קונספירטיבי, לא מחובר למציאות, אך לצערי אנחנו בזמנים היסטוריים ממש בנושא הזה
במקום להעמידה במקום היו מי שהתחילו לתרץ ולומר: הוא שומר מצוות, חצי דתי, מסורתי. שלל תירוצים מדוע בר סימן טוב חובש כיפה לראשו, כאילו אדם חילוני אינו יכול לשים כיפה פשוט כי הוא יהודי. האם כל חובש כיפה הוא בהכרח חוזר בתשובה? האם כל שנדרש מחוזרים בתשובה הוא לחבוש כיפה או כיסוי ראש? מובן שלא. חזרה בתשובה כמוה כקריעת ים סוף. זה דורש כל כך הרבה תעצומות נפש, התמודדויות, מחשבות, עשייה. מה לא? כמה בורות במשפט כמו זה בציוץ של שניידר.
למה הטור השבוע עוסק בציוץ המביך הזה, אתם שואלים? משום שלצערי זו הרמה שאליה ירדו חלק מאחינו ואחיותינו בכל הנוגע להבנה הבסיסית ביותר שלהם ביהדות. ככה זה נראה כאשר גופים כמו הפורום החילוני, אבל ממש לא רק הם, פועלים מתחת לפני השטח שנים על גבי השנים והורסים כל חלקה טובה. פלא שהילדים המסיימים תיכון ממלכתי אינם יודעים איך נראה סידור או מהי השבת? מאוד לא מפתיע.
בעבר כולנו ידענו שבשבת הכול סגור, שבפסח לא אוכלים חמץ בחוץ ושהצבא הוא אקס-טריטוריה שבה כולם חיים יחדיו באידיליה, אבל היום העולם התהפך לגמרי. נסו למצוא בתל אביב מסעדה שמגישה מצות בפסח, ושיהיה לכם בהצלחה. בג"ץ אפילו קבע שניתן להכניס חמץ לבתי החולים, בשנה שעברה דיברו על הכנסת חמץ לבסיסים, ולא אמרתי דבר על השירות המשותף.
נדמה (ואולי לא כל כך דמיוני) שבכל תחום יש השתלטות עוינת של גופים שכל מטרתם לטשטש את הזהות היהודית במדינת ישראל. לטשטש עד כדי כך שבידיעה שפורסמה ב-Ynet נכתב כך: "עוד מבחן כפייה דתית לנתניהו? גפני הגיש הצעת חוק לאיסור הכנסת חמץ לבתי חולים". הנדסת תודעה פר-אקסלנס.
זה נשמע מעופף, קונספירטיבי, לא מחובר למציאות, אך לצערי אנחנו בזמנים היסטוריים ממש בנושא הזה. פגשתי השבוע עורכת דין שעלתה מארצות הברית, והיא סיפרה על מצבה העגום של ידידתנו הטובה ביותר. בגדול, מעבר לאנטישמיות הגואה, ה-WOKE (באנגלית עממית הכוונה למישהו שהתעורר, למודעות לדעות קדומות, גזענות ואפליה, או בקיצור פרוגרס) הרס את החינוך שם.
למשל, שמעתי ממנה על בית ספר שהסתיר מההורים תהליך החלפת מגדר של אחת התלמידות שהחל על דעת עצמו. ההורים שולחים ילדה לבית הספר, ומקבלים בתום התהליך בן בלי שידעו שהדבר קורה בכלל. בקליפורניה למשל הוצאה ילדה מחזקת הוריה לאחר שלא הסכימו לפנות אל בתם בכינוי הגוף שהיא דורשת: They, them. חושבים שזה לא יכול לקרות כאן? טעות מרה. זה כבר כאן, וההנחיות של שאשא-ביטון רגע לפני שעזבה את המשרד מוכיחות ומעגנות זאת.
שטיפת המוח שעברנו כציבור, ובעיקר מי שהיהדות לא הייתה בביתם, כה עמוקה, עד שמצפה לנו עבודה לא פשוטה בכלל בהשבתה. בינתיים אנחנו חייבים לפעול כדי לוודא שלפחות בבתי הספר של המדינה היהודית ילמדו יהדות כמו שצריך כדי שהילדים לא יגדלו להגיב כפי ששניידר הגיבה למראה הכיפה.
צריך להזכיר למורים ולמנהלים שהשליחות כיום חשובה הרבה יותר משהייתה בעבר. רוב הילדים בבתי הספר הממלכתיים לא יקבלו יהדות בבית, ולכן יש להשקיע בהם הרבה יותר. כדי שלא יגדל ויתחנך דור שלא יודע וגם אין לו את מי לשאול, אנחנו חייבים להכיר לו את יוסף.
