רשות הדיבור בא

מה למען השם רוצה השמאל?

שילה אלג'ם

מה למען השם רוצה השמאל?

הם עסוקים בלכתת רגליהם מאולפן לאולפן, מכיכר זו לאחרת, כמו צבא מסודר ומאורגן, לשלוח מסר אחד: אין לממשלה הזו לגיטימציה לבצע שינויים, הממשלה מחריבה את הדמוקרטיה, ונעשית הפיכה משטרית.

ואני שואל את אותם אנשים מהמחנה ה'נאור' שהדמוקרטיה כל כך חשובה ויקרה לליבו, מה למען השם אתם רוצים?

בזמן שעבר מאז הקמת הממשלה ערוצי התקשורת והעיתונות חזרו לעבוד במלוא המרץ. זה שנה וחצי שהם שתקו והבליגו, שום הפגנת ימין לא פתחה מהדורה בשנה האחרונה, ועל שום מסך של שום ערוץ לא התנוסס הכיתוב "מדינה במחאה".

לצביעות הבלתי נגמרת של המערכת המכונה בישראל תקשורת כבר התרגלנו, אבל מה למען השם רוצה השמאל?

יש פה שישים וארבעה מנדטים שבחרו בבירור בממשלת ימין על מלא. כל אחד מבוחרי גוש הימין שלשל את פתקו לקלפי כשידע שאיתמר בן גביר יהיה שר בישראל, שאבי מעוז יהיה חלק מהממשלה, שאריה דרעי יוכל לשמש שר למרות כל העננה שמרחפת מעל ראשו. כולם כולל כולם הצביעו כמובן בשביל רפורמה רחבה במערכת המשפט, ושום סקר של אולפן שישי שטוען שחמישים וחמישה אחוז ממצביעי הליכוד רוצים אחרת לא ישנה זאת.

אז יגידו לכם מצביעי גוש האיחוי והריפוי שטכנית הגושים קיבלו מספר כמעט זהה של קולות ופשוט הגוש שלהם לא התארגן כראוי. כמובן, כמו כל טיעון של השמאל בישראל, הוא חסר בסיס, כי פשוט לא ידענו שהגוש שלהם כולל את המפלגות הערביות, אלה שתומכים ברצח יהודים, מהללים שהידים ובטעות עדיין יושבים בפרלמנט הישראלי.

אז מה למען השם רוצה השמאל?

הוא פשוט מתנהג כמו ילד קטן שלקחו לו את המשחק שהוא הכי אוהב. כי זו פשוט הפעם הראשונה שמוקמת לנגד עיניהם ממשלת ימין אמיתית שבאה למשול ולא להיות חבורת בובות מריונטה. לממשלה הזו יש רוב בעם, רוב שרוצה רפורמה במשפט, מדינה יהודית וביטחון אישי. על זה בדיוק היו הבחירות, על זה אנחנו ניצחנו, ועל זה בדיוק הם הפסידו. ושאף אחד לא יספר לכם אחרת.

חברים בימין, שתו כוס מים, שימו אטמי אוזניים, תנו לזה לעבור לידכם. הפעם באנו למשול.

 

לזכר סבתא ציפורה, לוחמת גאולה

עז

 

עכשיו כשרקפות פורחות ממש בצד הכביש

ומרחוק אני רואה את הגשר הגמיש

עכשיו שטובה אליי הדרך עד בית מחסיר

כל מה שנשאר זה משוריין שותק ושיר

 

עכשיו אני עובר בדרך ללימודים או לצבא

אני נזכר בכם אחיי, בחברות ובאחווה

מדמיין עצמי איתכם, פורץ הדרך אל העיר

ואלומת המשוריין דורשת את הדרך להאיר

 

אני שומע את השקט, אפשר לחתוך אותו כמעט

אני שומע את החברים שלצידי נושמים לאט

והכביש הצר והרעוע בלי לומר דבר מזכיר

שזכות גדולה להילחם ואף למות על זה הציר

 

אני גם שומע את הצעקות, את האש, הסכינים

כדורים פוגעים בשקי הקמח שבקושי מגינים

וגם כשאנו מגיעים אחר התופת אל העיר

עצבות גדולה באה איתנו, על חבר, חלל צעיר

 

עכשיו שהשגרה שוחקת כל חלקה טובה

ונדמה שכל מה שחשוב זה משאבים ואהבה

אני רואה אתכם בצד הדרך, גיבורי המלחמה

מאז תש"ח נדם קולכם עת נפלתם לאדמה

 

באביב כשרקפות פורחות בצד של כביש אחד

מי בדרך לירושלים, לתל אביב או לערד

לא נשכח את שמותיכם ונזכור אתכם לעד

לוחמי גאולתנו, משפחת באב אל-ואד

 

סימני ט"ו בשבט

יעל לוין 

הפירות המובאים כאן נזכרים כולם בפיוט לט"ו בשבט

לרבי יוסף חיים מבגדאד בחיבורו 'לשון חכמים'

 

גֶּפֶן – אוֹתִיּוֹת נגף, מגפה. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ וְתָסִיר וּתְבַטֵּל אֶת מַגֵּפַת הַקּוֹרוֹנָה מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

תָּמָר – אוֹתִיּוֹת רמת. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁנִּזְכֶּה וְרָמַת הַתַּחֲלוּאָה שֶׁל הַקּוֹרוֹנָה תֵּרֵד מַטָּה, וְיִתְרַפְּאוּ וְיַבְרִיאוּ כָּל הַנִּדְבָּקִים כֻּלָּם, וְשׁוּם אָדָם לֹא יוֹסִיף לִמְצֹא אֶת מוֹתוֹ מֵחֲמַת מַחֲלָה זוֹ.

תְּאֵנָה – לְשׁוֹן תְּאוּנָה. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁיִּפָּסְקוּ תְּאוּנוֹת הַדְּרָכִים וּתְאוּנוֹת הָעֲבוֹדָה בָּאָרֶץ וּבְרַחֲבֵי תֵּבֵל.

אֲפַרְסֵק – אוֹתִיּוֹת פרס. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁתְּרַסֵּק כָּל כַּוָּנָה מִצַּד פָּרַס, הִיא אִירָאן, לִפְגֹּעַ בְּאֻמָּה כָּלְשֶׁהִי, וּתְשַׁבֵּר אֶת זְדוֹן לִבָּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.

דָּבָר אַחֵר: אֲפַרְסֵק – אוֹתִיּוֹת רסק. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁלֹּא יִהְיוּ הִתְרַסְּקוּיוֹת כְּלִי טַיִס וּסְפִינוֹת כָּלְשֶׁהֵן, וְיֵצֵא אָדָם מִמְּעוֹנוֹ וְיָשׁוּב אֵלָיו בְּשָׁלוֹם.

רִמּוֹן – אוֹתִיּוֹת מירון. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁאָסוֹן כְּדֻגְמַת אֲסוֹן מֵירוֹן תשפ"א לֹא יָשׁוּב לְהִתְרַחֵשׁ חָלִילָה וְלֹא תָקוּם פַּעֲמַיִם צָרָה. וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת מְהֵרָה בְּבִנְיַן בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ וְלַחֲזוֹת בַּנֵּס שֶׁל "עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים".

תַּפּוּחִים – אוֹתִיּוֹת פתח. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁתִּפְתַּח לָנוּ שַׁעֲרֵי אֱמוּנָה, שַׁעֲרֵי בְּרָכָה, שַׁעֲרֵי יְשׁוּעָה, שַׁעֲרֵי פַּרְנָסָה טוֹבָה, שַׁעֲרֵי רַחֲמִים, שַׁעֲרֵי רְפוּאָה, שַׁעֲרֵי שִׂמְחָה, שַׁעֲרֵי תוֹרָה.

חָרוּב – אוֹתִיּוֹת חרב. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב "וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם", וְלֹא יִהְיוּ חָלִילָה פִּגּוּעִים אוֹ תַּקְרִיּוֹת בִּטְחוֹנִיּוֹת כְּלַפֵּי יְהוּדִים בָּאָרֶץ וּבָעוֹלָם.

וְכֵן חָרוּב אוֹתִיּוֹת רחב. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁיִּתְקַיְּמוּ בָּנוּ דִּבְרֵי חַנָּה הַנְּבִיאָה: "רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ".

אֱגוֹז – אוֹתִיּוֹת אגו. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁתִּתְגַּלֶּה בְּקֶרֶב כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִדָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מִדַּת הָעֲנָוָה, וְתִשְׂרֹר אַחְדוּת, אַחְוָה וְרֵעוּת בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ.

אֶתְרוֹג – לְשׁוֹן אֶתְגָּר. יה"ר מִלְּפָנֶיךָ יאו"א שֶׁנִּזְכֶּה בְּעֶזְרָתְךָ יִתְבָּרַךְ לְהִתְגַּבֵּר בְּהַצְלָחָה עַל כָּל הָאֶתְגָּרִים הַנִּצָּבִים לְפִתְחָם שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל וְשֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי בָּאָרֶץ וּבַתְּפוּצוֹת.

אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

 

חוזר מנכ"ל

יהושע אודרברג

לֹא מוֹרֶה:

• לְהִתְפַּלֵּל עַל הַבֵּן שֶׁיַּצְלִיחַ לִמּוּדִית, חֶבְרָתִית.
• לְבַקְּרוֹ כְּשֶׁהוּא חוֹלֶה, לָתֵת פַּחִית וּמַאֲפֶה.
• לְהַמְצִיא צִיּוּן מָלֵא רַק כְּדֵי לְהַעֲלוֹת חִיּוּךְ רָדוּם עַל הַפֶּה.
• לִקְנוֹת אֹכֶל כְּשֶׁשֶּׁכַח מִבֵּיתוֹ אוֹ סְתָם כִּי לֹא הִסְפִּיק לוֹ.
• לִכְתֹּב עָלָיו שִׁיר מִלִּבִּי, שֶׁכְּלַפָּיו כָּל כָּךְ חָדִיר.
• לִהְיוֹת לוֹ לְאֹזֶן גַּם בַּשָּׁעוֹת שֶׁכְּבָר בְּבֵיתוֹ שׁוֹכֵן.
• לְהַמְשִׁיךְ קֶשֶׁר עִמּוֹ גַּם אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר אַחֵר לְעֶזְרוֹ אוֹ נֶגְדּוֹ בְּכִתָּתוֹ.
• לִפְתֹּחַ בֵּיתִי לַחֲבוּרָתוֹ, לַעֲשׂוֹת עוֹד קְצָת לְהַגְלִיד חַבּוּרָתוֹ, לְהַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתוֹ.
• לַעֲשׂוֹת בְּכָל יוֹם חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, אוּלַי הָיָה אֶפְשָׁר יוֹתֵר, וְלֹא לְהַטִּיל עָלָיו אַשְׁמָה אוֹ טַעֲנָה.
• לְהִתְקַשֵּׁר, לְבָרֵר מַדּוּעַ לֹא קָם אוֹ אֵיךְ יוּכַל לְהִתְגַּבֵּר, וּמִבְּחִינָתוֹ יִהְיֶה הַדָּבָר 'תַּם'.

אָז הַאִם הַשָּׂפָה תִּהְיֶה חוֹזֵר מַנְכַּ"ל,

אוֹ נְשַׁנֶּה אוּלַי אֶת הַשִּׂיחַ בִּכְלָל?

 

נשמה שלי

נועם אודרברג

נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁלִּי, אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה

סְלִיחָה שֶׁלִּפְעָמִים בָּךְ פּוֹגֵעַ בְּלִי כַּוָּנָה.

הֲרֵי אֲנִי גּוּף, וְאַתְּ עֶלְיוֹנָה

אֲנִי גַּשְׁמִיּוּת, וְאַתְּ נָאָה וְצַחָה כּלְבָנָה.

לַמְרוֹת שֶׁבִּי כָּל הַזְּמַן מִתְחוֹלְלִים שִׁנּוּיִים

אִתִּי אַתְּ צוֹעֶדֶת בִּפְרוֹזְדוֹר הַחַיִּים.

מִתַּחַת לַכִּסֵּא הַמֶּלֶךְ חֲלוֹמֵךְ לַחֲזֹר

מִתְחַנֶּנֶת "בְּבַקָּשָׁה לִי תַּעֲזֹר".

בְּכָל בֹּקֶר חוֹזֶרֶת אֵלַי טְהוֹרָה וּנְקִיָּה

וְעַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת נוֹתֶנֶת דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל מָה שֶׁהָיָה

מִתְחַנֶּנֶת שֶׁאֶת הָעוֹלָם הַזֶּה אֶעֱזֹר לָךְ בְּשָׁלוֹם לַעֲבֹר

וּבִמְקוֹם זֹאת בִּגְלָלִי לִפְעָמִים אַתְּ נוֹפֶלֶת לַבּוֹר.

אַתְּ בִּי תָּמִיד מַאֲמִינָה

וְשׁוֹלַחַת אוֹתִי לִרְווֹת אֶת צִמְאוֹנִי בְּתוֹרָה וֶאֱמוּנָה.

אָנוּ שְׁנֵי חֲלָקִים נִפְרָדִים וְכָל כָּךְ שׁוֹנִים

אֲבָל בְּיַחַד בָּעוֹלָם עוֹשִׂים תִּקּוּנִים.

בְּכָל יוֹם אָנוּ בְּשֶׁקֶט מְשׂוֹחֲחִים

וּבַדְּרָכִים הַכּוֹשְׁלוֹת יָד בְּיָד אוֹחֲזִים.

אַל נָא תַּעַזְבִינִי לְעוֹלָם

עַד שֶׁתַּפְקִידִי פֹּה לֹא הֻשְׁלַם.

נְשָׁמָה יְקָרָה שֶׁלִּי אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה

אַל תִּפְחֲדִי, בְּיַחַד נַעֲבֹר אֶת הַתְּקוּפָה.

אַתְּ לִי תִּהְיִי כְּאִשָּׁה

אַשְׁרַי שֶׁבִּנְשָׁמָה כָּזֹאת זָכִיתִי לְשַׁמְּשָׁהּ.