ביום חמישי שעבר בשעת לילה מאוחרת הגיעו כמה רכבים לגבעה קטנה ליד היישוב מגדלים, סמוך לכביש חוצה שומרון. בתוך דקות אחדות פרקו מהרכבים מאה גברים צעירים והתחילו לעבוד במהירות וביעילות. כמו קן נמלים שפועל כגוף אחד התחיל המבצע: הקמת יישוב לזכרו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל.
בלי יותר מדי מילים התחילו בעבודה. אחד מוציא מברגה, אחד סוחב קירות פנל, קבוצה אחת פותחת שטחים במעדרים, וכמה בחורים פורקים מהרכב ציוד לבישול, סירים, מחבתות וכירות גז ניידות. בוקר יום שישי יפציע על הגבעה בעוד דקות אחדות, ויש עוד שבת שלמה להכין לכל התושבים החדשים.
בתוך שעות מספר כבר עמדו במקום יותר מחמישה מבנים חדשים, בית לכל משפחה ועוד בית לבחורים שמתכוננים לגור במקום ולפתח אותו. הגבעה עלתה על פני השטח, וייקרא שמה בישראל אור חיים. שלט מאולתר נתלה בכניסה לשביל לקדם את פני המבקרים, והתושבים החלו מתכוננים לקראת שבת המלכה. הנשים החלו בבישולים, והגברים הקימו עמודים לעירוב שבת. "יאללה חבר'ה, יום שישי היום!" צועק אחד הבחורים כדי לעודד את הפועלים העייפים מהלילה הארוך שעבר עליהם.
השמש כבר נטתה בקצה השמיים, ותושבי הגבעה התכוננו לקבל את השבת הראשונה על ההר, אך מבצע העלייה נקטע באיבו. עשרות שוטרים פשטו על הגבעה והתחילו במסע הרס שסימל את יריית הפתיחה למסע התנכלות שנמשך עד כתיבת שורות אלה. "אתם נמצאים במקום לא חוקי", הכריז במגפון מפקד הפינוי. "בעוד כמה דקות יביאו לפה צו שטח צבאי סגור שנחתם ממש עכשיו. בהחלטת שר הביטחון החדש יואב גלנט עליכם להתפנות מפה מייד, ולא – ניאלץ להשתמש בכוח".
זהו סיפורה של גבעת אור חיים, שהוקמה בשבוע שעבר והייתה למקרה בוחן לקואליציה שהציף את שורת הבעיות שיש ביהודה ושומרון כבר עשרות שנים ודורשות תיקון מיידי.
אלישבע פייג: "ישבנו וחשבנו על כל ההשלכות של חיים בלי חשמל ומים זורמים. דברים שהתרגלנו שעד עכשיו שהם חלק מהחיים שלנו, כמו מקלחת, מקרר, מזגן או קומקום חשמלי, נצטרך ללמוד להסתדר בלעדיהם"
כוח של משפחה
"הרעיון לעלות לנקודה חדשה היה של נווה שינדלר, הנכד של הרב דרוקמן", מספר אורי פייג. את משפחת פייג, החברה בגרעין המשפחות של אור חיים, אני מכיר כבר כמה שנים. אורי ואלישבע מתגוררים לידנו ביצהר, בגבעת תקומה, מאז חתונתם.
"נווה שאל אותי לפני כמה שבועות אם נרצה להצטרף לעלייה ליישוב החדש. הוא היה קשור מאוד לסבא שלו, והדבר הראשון שהחליט מייד אחרי הפטירה של הרב היה להקים יישוב חדש לזכרו. הרב דרוקמן אהב מאוד את הארץ ותמך בהתיישבות בגבעות. כשנווה פנה אליי בהתחלה אפילו לא עניתי לו, כי הייתי בטוח שזה לא רלוונטי מבחינתנו, יש לנו ילדה קטנה, ואשתי אמורה ללדת בקרוב בעזרת ה'. אבל שאלתי את אשתי, והיא הסכימה".
אלישבע משתפת בהתלבטויות ובמחשבות שהכריעו את ההחלטה: "מובן שזה לא מהלך פשוט ולא החלטה קלה. ישבנו וחשבנו על כל ההשלכות של חיים בלי חשמל ומים זורמים. דברים שהתרגלנו שעד עכשיו שהם חלק מהחיים שלנו, כמו מקלחת, מקרר, מזגן או קומקום חשמלי, נצטרך ללמוד להסתדר בלעדיהם. אבל מצד שני שקלנו את החשיבות העצומה של מצוות יישוב הארץ, את המאבק שלנו על האדמה הזאת ועל השטח כדי שיישאר בידיים יהודיות. הכוח של משפחה במקום כזה הוא הרבה יותר עוצמתי ומשדר לכולם: אנחנו פה בשביל להקים יישוב. אז החלטנו ללכת על זה", היא מסכמת.
"אחרי שאשתי אמרה שהיא מוכנה לזה. אמרתי לשינדלר שאנחנו בפנים. נכנסו לזה בצורה מלאה והתחלנו להתארגן על עלייה", אומר אורי.
עוד ארבע משפחות הצטרפו למשפחת פייג לגרעין הראשון, והם התחילו לתכנן את בניית היישוב החדש לזכר הרב דרוקמן. הם יצאו לקמפיין גיוס המונים ואספו כסף לקנייה של ציוד בנייה, תשתיות ועוד הוצאות מתוכננות ולא מתוכננות. ביום חמישי בלילה, כאמור, עלו לגבעה ליד מגדלים, סמוך לכביש חוצה שומרון, שמחבר בין תל אביב לבקעת הירדן.
ממש באותן דקות שבהן כוחות מג"ב הרסו את המבנים, מהעבר השני של הגבעה עלו אליה בהמוניהם עשרות ערבים מהכפר ג'וריש והחלו לתקוף את התושבים באבנים ובאלות. התושבים המותקפים קראו לעזרת כוחות מג"ב החמושים שעסקו בהרס הגבעה, אך הם לא נענו לקריאותיהם והמשיכו במלאכת ההריסה בלי לעצור לרגע. התושבים הנדהמים נאלצו להתגונן בידיים חשופות מפני ההמון המוסת. כמה יהודים נפצעו ונחבלו בהתקפה הערבית
למה דווקא כאן?
"הייתה לנו התלבטות בין כמה מקומות. המקום הזה אסטרטגי במיוחד בעיקר כי הוא קוטע רצף של השתלטות ערבית בין הרי השומרון לבנימין. יש כאן כמה כפרים באזור שעסוקים בלי סוף בהשתלטות על המרחב: ג'וריש, עקרבה, עוסרין, קוסרא.
"ההשתלטות שלהם מכוונת ואסטרטגית משתי סיבות. דבר ראשון הם רוצים ליצור רצף ערבי בין השומרון לבנימין, ודבר שני הם פשוט חונקים את כביש חוצה שומרון. חלק מהפעילות של הרשות הפלשתינית היא ליצור טבעת חנק על עורקים ראשיים ביו"ש, וככה להשתלט בקלות על שטחים גדולים. אנחנו פה כדי לעצור את זה ולהחזיר את השטח לידיים יהודיות".
כאמור, הגבעה החדשה לא הספיקה לעמוד על תילה זמן רב. כבר ביום שישי בשעות הצהריים המוקדמות הגיעו עשרות שוטרי מג"ב ויס"מ מלווים בפקידי המנהל האזרחי והחלו בפינוי התושבים. התושבים התבצרו בבתים ועלו על גגות המבנים כדי לעכב את הפינוי ולנסות למנוע אותו.
ממש באותן דקות שבהן כוחות מג"ב הרסו את המבנים, מהעבר השני של הגבעה עלו אליה בהמוניהם עשרות ערבים מהכפר ג'וריש והחלו לתקוף את התושבים באבנים ובאלות. התושבים המותקפים קראו לעזרת כוחות מג"ב החמושים שעסקו בהרס הגבעה, אך הם לא נענו לקריאותיהם והמשיכו במלאכת ההריסה בלי לעצור לרגע. התושבים הנדהמים נאלצו להתגונן בידיים חשופות מפני ההמון המוסת. כמה יהודים נפצעו ונחבלו בהתקפה הערבית.
בה בעת סערה כמרקחה הזירה הפוליטית. ח"כ סמוטריץ', שאמור לקבל את הסמכויות על המנהל האזרחי, אמר שכבר בשעות הבוקר המוקדמות הוציא מכתב שדורש ממתאם פעולות הממשלה ביהודה ושומרון לעצור את ההרס עד לישיבת ממשלה בנושא. מנגד פעל במחטף שר הביטחון יואב גלנט, ניצל את חוסר העברת הסמכויות והורה לאלוף הפיקוד להוציא כוחות ולהרוס את המבנים בשטח.
השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר יצא גם הוא נגד הפינוי. גם גורמים באופוזיציה התייחסו לפינוי בחריפות, לא מתוך אהבה גדולה לארץ ישראל כמובן, אלא בניסיון להוסיף שמן למדורה ולערער את היחסים בתוך הקואליציה.
חברת הכנסת היחידה שהגיע לשטח בעצמה הייתה לימור סון הר-מלך ממפלגת עוצמה יהודית. היא הגיעה למקום כבר בשעות הבוקר המוקדמות ונשארה עד שעות אחדות לפני השבת. היא עודדה את התושבים, תיעדה את ההרס ופעלה כדי למנוע אלימות מצד כוחות הביטחון כלפי המתיישבים הנאחזים בקרקע.
"הגבעה הזאת חיונית ביותר, בולמת את השתלטות הרשות הפלשתינית על אדמות הלאום באזור ושומרת על כביש חוצה שומרון", אמרה ח"כ סון הר-מלך. "אני קוראת מפה לשר הביטחון גלנט לעצור את המחטף של הפינוי וההרס ולהשאיר את המתיישבים החלוצים במקומם".
כל האירוע הזה, שבימים אחרים כנראה היה עובר מתחת לרדאר של רוב ערוצי התקשורת בישראל, זכה להד נרחב ולהתייחסות מרשימה. בתקשורת הבינו את מה שידעו הכול. המאחז הקטן הזה הוא אבן בוחן לממשלת הימין החדשה שהוקמה לפני שבועות מספר.
ח"כ לימור סון הר-מלך: "הגבעה הזאת חיונית ביותר, בולמת את השתלטות הרשות הפלשתינית על אדמות הלאום באזור ושומרת על כביש חוצה שומרון. אני קוראת מפה לשר הביטחון גלנט לעצור את המחטף של הפינוי וההרס ולהשאיר את המתיישבים החלוצים במקומם"
הגיע הזמן להכריע
יש גם קולות בימין שקצת כועסים עליכם. הם טוענים שאתם עושים חיים קשים לממשלת הימין שהתאמצנו כל כך להקים פה. למה לא לתת לממשלה החדשה מאה ימי חסד לפני שבונים יישובים חדשים?
"דבר ראשון, יש באמת כאלה שזה עושה להם חיים קשים", מסביר פייג. "שר הביטחון כנראה לא ממש תומך בהתיישבות. אבל מצד שני יש לא מעט גורמים בממשלה ובקואליציה שפועלים לטובתנו ותומכים בנו, כמו לימור סון הר-מלך, שהייתה פה כל יום שישי.
"כמובן, אנחנו ממשיכים הלאה, ונשמח לראות אותם לצידנו גם בהמשך. אבל יותר מזה, מי שמדברים על מאה ימי חסד צריכים להבין: במערכה על יהודה ושומרון אין זמן למאה ימי חסד. הרשות הפלשתינית פועלת ביסודיות ובשיטתיות להשתלטות על שטחים נרחבים, עשרות דונמים בכל יום, בחקלאות ובבנייה. יש להם תקציבים אדירים למשימה הזאת. ההשתלטות אסטרטגית מאוד, כמו שאנחנו רואים אצלנו; אלה לא סתם נקודות של בנייה וחקלאות תמימות. מאה ימי חסד פירושם אלפי דונמים שנכבשו. לכן מי שאומר לתת לממשלה מאה ימי חסד בתחום הזה בעצם מוותר על כל השטחים האדירים האלה.
"בדיוק כמו שאת הרפורמה המשפטית החשובה של יריב לוין היה צריך לבצע מייד עם השבעת הממשלה ולא לחכות למאה ימי חסד, גם כאן חייבים לעשות רפורמה מהירה שתשנה את המפה כפשוטו".
אורי פייג: "במערכה על יהודה ושומרון אין זמן למאה ימי חסד. הרשות הפלשתינית פועלת ביסודיות ובשיטתיות להשתלטות על שטחים נרחבים, עשרות דונמים בכל יום, בחקלאות ובבנייה. יש להם תקציבים אדירים למשימה הזאת. ההשתלטות אסטרטגית מאוד, כמו שאנחנו רואים אצלנו; אלה לא סתם נקודות של בנייה וחקלאות תמימות. מאה ימי חסד פירושם אלפי דונמים שנכבשו"
מה התכנון שלכם להמשך?
"אחרי הפינוי במערכת הביטחון הרבה יותר חמים עלינו. יש כוח של מג"ב שמגיע כל כמה זמן לבדוק שלא עולים מחדש לגבעה. ניסינו לעלות כמה פעמים. במוצאי שבת עשינו מלווה מלכה בכניסה לגבעה, וביום ראשון בערב גם הצלחנו לבנות מחדש חלק מהבתים. גם אותם כבר הרסו, ופינו אותנו באלימות. ביום שני בבוקר גילינו שבצבא הביאו טרקטור לחסום את כבישי העפר המובילים לגבעה כדי שלא נוכל לחזור. זו עוד דוגמה למאמץ הגדול שמשקיעים במערכת הביטחון ובמנהל האזרחי נגד יהודים.
"כבר שנים שיש השתלטות ערבית על כל הרכס, ואף אחד לא חושב לחסום שם כבישים לערבים. אבל אנחנו לא מתייאשים. נמשיך להיאחז במקום, נמצא פתרונות ונפעל בכל הדרכים האפשריות, גם בשטח וגם בפוליטיקה ובתקשורת. בעזרת ה' לאט לאט עוד גורמים יבינו כמה חשיבות יש להתיישבות במרחב ויאשרו את היישוב שלנו, ונמשיך לבנות עוד ועוד יישובים בארץ ישראל".
פייג מבקש להוסיף עוד נקודה שחשובה לו: "היו לא מעט קולות שאמרו שצריך שוויון בהריסות. אם הורסים ליהודים, צריך להרוס גם לערבים. אני לא מסכים עם הקביעה הזאת. אי אפשר להשוות בין הדברים. אומנם מבחינת החוק היבש גם מאחז יהודי וגם השתלטות ערבית הם עבירה על החוק, אבל אי אפשר להשוות בין יהודים שקמו מהספה ויצאו מהבית כדי לבנות יישוב בארץ ישראל, שהמטרה שלהם היא שהשטח יישאר בידיים יהודיות, לבין השתלטות ערבית במימון הרשות הפלשתינית, שהמטרה שלה היא לכבוש את השטח ולהקים בו מדינה פלשתינית בפועל.
"אנחנו לא צריכים להתנצל. אם יש בעיה בחוק, נשנה אותו. אפשר לאשר את היישוב ואפשר למצוא פתרונות חוקיים, אבל אי אפשר להתעלם מהמלחמה על השטח, ומלחמה לא מנצחים בסימטרייה. הגיע הזמן להכריע ולהחליט: עוד יישובים, עוד בנייה יהודית. ארץ ישראל מחכה לבניה שישובו אליה. אנחנו כבר כאן, בואו תצטרפו".
