אין דרך יפה לומר את זה, אבל אם לא נתקן את סעיף הנכד בחוק השבות, כנראה דווקא החוק הכי יהודי בספר החוקים הוא שיגרום לנכדינו לחיות במדינה שהרוב בה אינו יהודי. בהתחלה הכול דווקא היה צבוע בתכלת ולבן בהירים: במגילת העצמאות, מסמך הייסוד של מדינת ישראל, נקבע כך: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות", ושב והודגש: "אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין".
עלייה יהודית, קיבוץ גלויות, בניין הארץ. חלום בן אלפיים שנה שמתגשם. וכך, תוך כדי מלחמה על חייה נגד מדינות ערב, קלטה המדינה הצעירה מאות אלפי עולים חדשים שהכפילו את אוכלוסיית המדינה. לאחר ששככו הדי המלחמה התפנה גם בית המחוקקים, בישיבה המאה ושישים של הכנסת הראשונה, לחוקק חוק שמסדיר את העלייה לארץ. חוק זה זכה לשם חוק השבות.
לפני שהובא החוק לקריאה ראשונה בקיץ של שנת 1950, נשא דברים ראש הממשלה דוד בן-גוריון, ואמר: "חוק השבות הוא מחוקי השתייה (מלשון תשתית, א"ג) של מדינת ישראל. הוא מכיל ייעוד מרכזי של מדינתנו, הייעוד של קיבוץ גלויות. חוק זה קובע שלא המדינה מקנה ליהודי חוץ לארץ זכות להתיישב במדינה, אלא זכות זו טבועה בו באשר הוא יהודי, אם רק יש ברצונו להצטרף לישובה של הארץ".
בן-גוריון גם לא היסס לקבוע: "אין חוק השבות מסוגי חוקי הגירה" אלא "חוק ההתמדה של ההיסטוריה הישראלית", הקובע את העיקרון הממלכתי שבכוחו הוקמה מדינת ישראל, שהוא "זכותו ההיסטורית של כל יהודי באשר הוא לשוב ולהתיישב בישראל".
גם שר הפנים הדתי חיים משה שפירא התרגש כשציין באופטימיות: "בעתיד יתווספו לאזרחי המדינה היהודים שיוולדו בה ואלה שיבואו אליה כעולים… כזה יהיה הרכב האזרחים של מדינת ישראל: האזרחים יהיו ברובם הגדול בני העם היהודי, אך גם התושבים הקודמים שנצטרפו למדינה החדשה בראשיתה, וכל אלה שיצטרפו אליה בעתיד, יהיו אזרחים שווי זכויות וחובות". אין פלא שהחוק הקובע כי "כל יהודי זכאי לעלות ארצה" עבר פה אחד בכ' בתמוז, יום האזכרה של הרצל.
אבל כשפגשו האידיאלים הנשגבים את המציאות המורכבת התחיל הכול להתפרק. תחילה בבג"ץ שליט, שהכיר בזכאותו של בן לאב יהודי ולאם לא יהודייה לעניין חוק השבות; לאחר מכן, בתגובה, בהצעת שר המשפטים יעקב שמשון שפירא להחיל את החוק גם על בת זוגו וילדיו הלא יהודים של יהודי, ובה בעת הצעת שר התיירות משה קול להחיל את החוק גם על נכדו של עולה ('סעיף הנכד'). "עם מספר קטן של לא יהודים אפשר לחיות", אמרו אז בראשית שנות השבעים אנשי המפד"ל, והצביעו בעד תיקון החוק.
חמישים שנה אחר כך הנתונים מלמדים שהם טעו, ובגדול: מ-71,000 האנשים שעלו למדינת ישראל בשנת 2022 מתוקף חוק השבות ובחסות סעיף הנכד, רק 32,000 היו יהודים (45%). השאר, 39,000, היו לא יהודים (55%). בניין הארץ? בטוח. עלייה יהודית? פחות.
שנה חריגה בצל מגמה עגומה
שנת 2022 הייתה אולי חריגה מבחינת מספר הלא יהודים שעלו לארץ, נתון שהושפע ממלחמת רוסיה–אוקראינה, אבל היא חלק ממגמה רב-שנתית שבה ירד שיעור האוכלוסייה היהודית בכלל אוכלוסיית ישראל ביותר מ-10%, משיעור של 84% לפחות מ-74% בשלושה עשורים וחצי, ורובה המוחלט של מגמה זו הוא תוצאה של עליית לא יהודים לארץ.
עורך הדין ד"ר יונה שרקי מהמרכז למדיניות הגירה מסביר איך זה קרה: "אנחנו מכירים נתונים מדויקים רק מהעשור האחרון, כי אלו הנתונים שרשות ההגירה במשרד הפנים הייתה מוכנה לספק, ומהם עולה ש-60% מהעלייה בעשור האחרון הייתה ממדינות ברית המועצות לשעבר, ורק 34% מאותם עולים היו יהודים. זאת בניגוד לעלייה ממדינות המערב – ובכללן קנדה, ארצות הברית, צרפת וכן הלאה – שעיקרה, 96%, יהודים.
"ברוסיה יש כשש מאות אלף זכאי שבות, שמהם עלו לארץ כמעט 18%. בארצות הברית לעומת זאת יש כ-13.5 מיליון זכאי שבות, אבל רק 0.02% מהם עלו לארץ בעשור האחרון. למה? כי העלייה מארצות הברית היא אידאולוגית, ואילו ההגירה ממדינות ברית המועצות לשעבר נובעת מטעמים כלכליים ונעשית לצורכי שיפור איכות החיים. בסעיף הזכאות לבני משפחה נעשה שימוש לצורך הגירה כלכלית ולא לצורך עלייה אידאולוגית".
אולי הם רוצים להתאחד עם בני המשפחה שכבר עלו לארץ?
"השאלה היא אם נוכחותם בישראל של קרובי המשפחה של אותם אנשים היא עילה מוצדקת להגירה לישראל. המשפט הבינלאומי מכיר באיחוד משפחות, שהוא הזכאות החוקית של מהגר לבקש שבני משפחתו יצטרפו אליו כדי שלא לפרק את המשפחה הגרעינית, והיא כוללת את בת הזוג של המהגר ואת ילדיהם הקטינים בלבד.
"חוק השבות המקורי התייחס לעליית יהודים בלבד, ותוקן ב-1970 כדי שיכלול את כל בני המשפחה של אותם יהודים. לא רצו שמשפחות ייקרעו בגלל שיהודי פלוני רוצה לממש את החזון הציוני, אבל בפועל הרחיבו את הזכאות לאיחוד משפחות, מה שקרוי 'סעיף הנכד', הרבה מעבר ללוגיקה של המשפט הן הבינלאומי הן הישראלי.
"בגלל הסעיף הזה נוצרה שרשרת של מצבים אבסורדיים. למשל, יש נוהל אדמיניסטרטיבי לטיפול במעמד נין של יהודי. כלומר, אם נכד של יהודי רוצה לעלות לארץ, ויש לו ילד קטין, שהוא הנין של היהודי, נותנים לנין לעלות עם הנכד בנימוק שהדבר מאפשר 'את שמירת התא המשפחתי הקיים טרם עלייתם ארצה'.
"מאחר שהחוק לא מתנה את הזכאות בכך שנכדו של היהודי יעלה עם סבו היהודי, יוצא שיש עלייה מסיבית של לא יהודים שעה שהאב או הסב היהודי אולי בכלל החליטו להישאר בחו"ל או אפילו כבר אינם בין החיים. בהמשך לזה הנכד של היהודי, שקיבל זכאות לעלות לישראל כדי שהסבא יהודי לא ייפרד ממנו, עושה עכשיו את אותה רולטה ומבקש להעלות את הבן שלו, הנין של היהודי, שאולי לא הכיר כלל את סבא רבא שלו".
צילום טל שחר
מתבוללים ועולים
שרקי מצביע על עוד אבסורד שיוצר הנוסח הנוכחי של סעיף הנכד: "90% מיהדות התפוצות מתגוררת בארצות הברית, מדינות ברית המועצות לשעבר, קנדה וצרפת. ה-10% הנוספים מפוזרים בשאר העולם. אם בודקים את אחוזי ההתבוללות בתפוצות, מגלים שבצרפת יש קרוב ל-50% התבוללות, בקנדה ובארצות הברית – 60%, ובברית המועצות לשעבר – 70%–80% התבוללות.
"לכן מובן מדוע לפי הנתונים של הדמוגרף פרופ' דלה-פרגולה מראים שבמספרים מוחלטים יש צניחה במספר היהודים בתפוצות. זו התוצאה הישירה של התבוללות היהודים ברחבי העולם. ככל שיש יותר התבוללות, יש פחות יהודים, אבל גם יש יותר זכאי שבות שאינם יהודים.
"לצורך העניין, היום יש קרוב ל-17.5 מיליון זכאי שבות בעולם, שמהם שמונה מיליון יהודים. זה אומר שיש רוב מוחלט של זכאי שבות שאינם יהודים, והמגמה הזו רק תלך ותגדל. היום 55% מהעלייה לארץ הם לא יהודים, והנתון הזה רק ימשיך לעלות.
"מ-1990 ועד היום מספר האחרים בישראל, כלומר מי שאינם יהודים ואינם ערבים, גדל מכמה מאות אנשים בלבד ליותר מחצי מיליון איש נכון ל-2022. מדובר בריבוי של כ-500% של הקבוצה הזו, שנובע ב-99.8% מהגירה וב-0.02% מילודה.
"מראשית שנות האלפיים הלך והשתווה הריבוי הטבעי של האוכלוסייה היהודית בישראל, כלומר שיעור הלידות, לריבוי הטבעי הערבי, והחל מ-2010 עקפנו את שיעור הילודה הערבי. זה אומר שהריבוי של האוכלוסייה היהודית לא מאוים על ידי הערבים אלא על ידי האוכלוסייה הלא יהודית. כשאתה מסתכל על הריבוי היהודי, אנחנו על 80% מהריבוי שנובע מילודה, ורק 20% שנובע מעלייה".
ומה צריך לעשות כדי לעצור את המגמה הזו?
"ההגירה הלא יהודית פוגעת בריבוי היהודי ומסייעת לריבוי של האחרים, מי שאינם יהודים. בהינתן נתונים אלו, ההתפתחויות הדמוגרפיות בעולם וההשפעה שלהן על הרוב היהודי בישראל, לא נותר לנו אלא לתקן את חוק השבות ולהשיב אותו לממדים המשפטיים המקובלים בעולם. כלומר, יהודי יוכל לעלות לישראל רק עם בת הזוג שלו וילדיהם הקטינים אם הם מלווים על ידו. זה הבסיס לשמירת התא המשפחתי, ואין הצדקה לתת אזרחות או מעמד קבע למי שאינם נמנים עם התא המשפחתי הגרעיני.
"אם תעלה טענה לרדיפה על רקע יהדותו של הסבא, אפשר ליצור מנגנון משפטי שיבחן את אמיתות הטענות ויברר אם רשויות המדינה שבה מתגורר הנכד התרשלו באכיפת הדין הפלילי כלפי התוקפים. אם נראה שבאמת יש רדיפה ויש אוזלת יד של הרשויות, יינתן לאותם אנשים מעמד של פליטים ולא מעמד של אזרחים".
"לא מדובר בזרים אלא בזרע ישראל"
"שינוי של סעיף הנכד", אומרת אלקס ריף, מנכ"לית עמותת לובי המיליון, "יהיה גט כריתות לחצי מיליון זכאי חוק השבות שחיים פה בישראל, מזדהים עם המדינה ורואים בעצמם יהודים. בסקרים שערכנו גילינו ש-94% מהישראלים דוברי הרוסית מגדירים את עצמם יהודים, והדבר נכון גם למי שאינם יהודים על פי ההלכה, ש-70% מתוכם השיבו שהם רואים בעצמם יהודים".
לובי המיליון מייצג את צורכיהם של 1.2 מיליון ישראלים דוברי רוסית מול מקבלי ההחלטות: "ברוסיה היה אסור להיות יהודים, והשלטונות עודדו התבוללות. התוצאה הייתה שחלק מהאנשים אכן התרחקו, וזה נס שלמרות הכול אותם אנשים עדיין מגדירים את עצמם יהודים. להביא אותם ואת צאצאיהם לכאן היה ועודנו מעשה של קיבוץ גלויות, 'ושבו בנים לגבולם' כפשוטו, אבל בה בעת מדינת ישראל פעלה במחדל כשלא הצליחה לקרב את אותם אנשים ליהדות באהבה.
"ממשיכים קדימה כאילו הכול טוב, אבל אם לא יהיה שינוי, אנחנו הולכים לאבדון של העם היהודי. זה יותר מסוכן מאיראן ומכל שאר הסכנות שמקיפות אותנו. אנחנו חייבים להתעורר. אפשר להסתכל על הסיפור מנקודת מבט צרה ולומר שצריך לשנות את סעיף הנכד ולסגור את שערי העלייה בפני אנשים שהם זרע ישראל אבל לא יהודים, ואז לסיים בעוד עשרים שנה עם מיליון ישראלים שמגדירים את עצמם יהודים אבל הם לא יהודים לפי ההלכה, ואפשר למצוא פתרונות עומק".
יש בארץ כחצי מיליון ישראלים דוברי רוסית שאינם יהודים לפי ההלכה. אם נאפשר לעוד אנשים כמוהם להגיע, לא נעצים את הבעיה?
"שינוי של סעיף הנכד בחוק השבות לא יקטין את הבעיה אלא רק יגרום לעולים שאינם יהודים לפי ההלכה והם כבר ישראלים לכל דבר ועניין להתרחק מהיהדות. אחרי שקיבלו אותם כאן בזרועות פתוחות ואמרו להם שמעוניינים בהם, פתאום מפנים להם את הגב? הם מרגישים יהודים ומגדירים את עצמם יהודים, אבל אם ייגעו בסעיף הנכד, ייווצרו פה קבוצות בעם ישראל. תהיה הרגשת דחייה מוחלטת, פגיעה עמוקה ואפילו שנאה. זה ייצור סטראוטיפ גזעני. אנחנו רוצים את זה? בשביל זה קמה מדינת ישראל?
"הדבר החמור יותר הוא שהדיון הזה נערך בזמן של מלחמה עקובה מדם, דבר שמנוגד לאתוס הבסיסי של המדינה כקולטת עלייה. חכו שתיגמר המלחמה, ואז תערכו דיון חוצה מגזרים שיביא את כל הקולות, גם את הקול של הישראלים דוברי הרוסית. אגב, אני לא חושבת שפג תוקפו של הסעיף הזה. אם מחקו את היהדות בברית המועצות במשך שלושה דורות, צריך לאפשר לשלושה דורות לחזור. גם לאבא, גם לבן וגם לנכד.
"הנתונים שלנו מלמדים ש-45% מהישראלים שאינם יהודים על פי ההלכה, אנשים ונשים בני 18 עד 45, אומרים שהליך גיור אורתודוקסי ממלכתי רלוונטי להם למרות שהם רואים בעצמם יהודים. אבל הם רוצים הליך מכבד יותר שנותן בהם אמון רב יותר ומבוסס על היכרות תרבותית מעמיקה יותר. תחשבו על זה: אנשים מרגישים צברים, ופתאום מישהו בא ועושה להם מבחן זהות שבו חלקם נכשלים. זה מטלטל את כל עולמם.
"צריך שההליך יהיה קשוב ורגיש יותר ויתמקד במתגייר בלבד במקום במשפחה כולה, מה שמערים קשיים נוספים על התהליך. אנחנו לא מבקשים לבטל את ההלכה אלא לעשות בה התאמות. חשוב לזכור שלא מדובר בזרים אלא באנשים שהם זרע ישראל. זה משהו שאנחנו עוד מבררים, כי גם ההורים שלנו היו תחת דיכוי סובייטי שהרחיק אותם מהזהות שלהם, אבל אנחנו חלק מהעם היהודי. בואו נתקרב במקום להתרחק".
רוב הציבור מתנגד לעליית לא יהודים
שר העלייה והקליטה הנכנס אופיר סופר ער למציאות המורכבת: "אי אפשר להתעלם מנתוני העלייה עד כה, כולל של אנשים שאינם יהודים לפי ההלכה, וזה מכריח אותנו לבצע פעולות מתאימות, ובפרט בתחום של הנגשת הגיור. זו משימה לאומית קלאסית לציבור הדתי. עלינו להיות אחראים לקליטה של העולים ולהנגשה של הגיור, לליווי המשפחות המתגיירות ולקליטתן בקהילה.
"כשר העלייה והקליטה של מדינה ישראל אפעל לעידוד עליית יהודים מכל העולם לצד שמירתו וחיזוקו של הצביון היהודי של המדינה. בימים אלו אני פועל עם אנשי משרדי לגיבוש התוכנית לעידוד עלייה שתשרת את המטרה הזאת.
"כבר בהסכמים הקואליציוניים הצלחנו להשיג תקציב גדול לעידוד עליית יהודית מארצות הברית ומצרפת, ועם זאת נפעל למימוש פרויקטים נוספים לעידוד עליית יהודים מארצות אלו ומכלל הארצות. בנוגע למספרי העולים הלא יהודים, כפי שסוכם בהסכמים הקואליציוניים, תוקם ועדה אשר מטרתה להגיע למתווה מוסכם על נושא סעיף הנכד בין כל גורמי הקואליציה, ויובאו בחשבון כל הרגישויות הרבות מול יהודי התפוצות".
גם שר התפוצות החדש עמיחי שיקלי, שהצהיר השבוע שחוק השבות לא יבוטל, סבור שיש מקום לשינוי החוק: "יש לעשות התאמות בסעיף הנכד בגלל האתגר הניכר של המצב בשטח. לפני שנגבש אסטרטגיה אנו צריכים ללמוד ולהכיר את הנתונים. תהיה ועדה שתחליט איך אפשר להתמודד עם האתגר, נטפל בזה לאט, נקשיב לעמדות למיניהן ונעשה את זה באחריות".
ואם נחזור לראשית ימי הכנסת נגלה שכבר בדיונים הראשונים על חוק השבות הושמעה הטענה שהוא אינו צריך לעסוק בעלייתם של לא יהודים, שכן הדבר יפגום במהותו של החוק, "הדן בדבר אחד: זכותו של יהודי, כיהודי, לשוב לארץ ישראל".
עם הזמן שונה החוק, אבל סקר שהזמין לפני כשנה המרכז למדיניות הגירה ממכון סמית מלמד שגם כיום רוב הציבור היהודי בישראל (74%) דבק בנוסח המקורי ומתנגד להעלאה אקטיבית של לא יהודים לישראל, משום שהדבר מסכן את זהותה היהודית של ישראל. תפיסה רחבה זו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקקים ועם האמור במגילת העצמאות.
האם תצליח ממשלת ישראל ה-37, ממשלת נתניהו השישית, למצוא מוצא בסוגיה הסבוכה לפני שיהיה מאוחר מדי? ימים יגידו.
Leads:
ד"ר יונה שרקי: "לא רצו שמשפחות ייקרעו בגלל שיהודי פלוני רוצה לממש את החזון הציוני, אבל בפועל הרחיבו את הזכאות לאיחוד משפחות, מה שקרוי 'סעיף הנכד', הרבה מעבר ללוגיקה של המשפט הן הבינלאומי הן הישראלי"
ד"ר יונה שרקי: "במספרים מוחלטים יש צניחה במספר היהודים בתפוצות. זו התוצאה הישירה של התבוללות היהודים ברחבי העולם. ככל שיש יותר התבוללות, יש פחות יהודים, אבל גם יש יותר זכאי שבות שאינם יהודים. היום יש קרוב ל-17.5 מיליון זכאי שבות בעולם, שמהם שמונה מיליון יהודים. זה אומר שיש רוב מוחלט של זכאי שבות שאינם יהודים, והמגמה הזו רק תלך ותגדל. היום 55% מהעלייה לארץ הם לא יהודים, והנתון הזה רק ימשיך לעלות"
ד"ר יונה שרקי: "בהינתן נתונים אלו, ההתפתחויות הדמוגרפיות בעולם וההשפעה שלהן על הרוב היהודי בישראל, לא נותר לנו אלא לתקן את חוק השבות ולהשיב אותו לממדים המשפטיים המקובלים בעולם. כלומר, יהודי יוכל לעלות לישראל רק עם בת הזוג שלו וילדיהם הקטינים אם הם מלווים על ידו. זה הבסיס לשמירת התא המשפחתי, ואין הצדקה לתת אזרחות או מעמד קבע למי שאינם נמנים עם התא המשפחתי הגרעיני"
אלקס ריף: "שינוי של סעיף הנכד בחוק השבות לא יקטין את הבעיה אלא רק יגרום לעולים שאינם יהודים לפי ההלכה והם כבר ישראלים לכל דבר ועניין להתרחק מהיהדות. אחרי שקיבלו אותם כאן בזרועות פתוחות ואמרו להם שמעוניינים בהם, פתאום מפנים להם את הגב?"
השר אופיר סופר: "כפי שסוכם בהסכמים הקואליציוניים, תוקם ועדה אשר מטרתה להגיע למתווה מוסכם על נושא סעיף הנכד בין כל גורמי הקואליציה, ויובאו בחשבון כל הרגישויות הרבות מול יהודי התפוצות"
