כמו כמעט כל דבר, גם הסיפור של שלוליות החורף מתחיל בברכת שמיים ממעל, מהגשם שה' מרעיף על עולמו. כשהגשם יורד סוף סוף, חלק ממי הגשמים מחלחל לתוך האדמה ומגיע למאגרי מי התהום, וחלק אחר זורם על פני האדמה והופך לנחלים ונהרות שזורמים אל הים או אל הכינרת. אבל חלק מאותם מים מתוקים אינו מגיע לתחנה הסופית אלא עוצר בדרך להתרעננות ארוכה במקומות נמוכים מסביבתם. נעים להכיר: שלוליות החורף.
כל אחת מאותן שלוליות, ויש כמה וכמה כאלו בארץ, עוד מעט נשמע כמה בדיוק, מתמלאת בסתיו ובחורף ומתייבשת במהלך האביב והקיץ. משך החיים של השלולית תלוי בכמות המים שהתנקזה אליה במהלך החודשים הגשומים, במשטר הזרימה אליה, במידת החלחול של קרקעיתה ובקצב האידוי ממנה.
מאחר ששלולית חורף היא תופעה עונתית שנעלמת עם בוא הקיץ, חיים בה מיני צומח ובעלי חיים בעלי יכולות הישרדות ייחודיות, ובהן היכולת להטיל ביצי קיימא, שהן ביצים בעלות דופן עבה שיכולות לשרוד את הקיץ הישראלי היבש והחם, היכולת להיכנס לתרדמת קיץ ארוכה או היכולת לנטוש את השלולית רגע לפני שהיא מתייבשת.
"בריכות החורף תופסות מקום של כבוד בתחום העיסוק שלי, כי ברגע שיש בית גידול שונה מכל הסביבה שלו, אפשר למצוא בו מינים מיוחדים ותופעות מעניינות שאין במקומות אחרים. זה מה שכל כך מושך בזה. אין פלא שיש מקומות בארץ שסביב בריכות החורף התפתחה סצנה של אוהבי טבע. אנשים מבינים שאפשר לבוא לשם ולראות דברים מעניינים וייחודיים"
אם מגיעים לשלולית חורף בקיץ, היא נראית סתמית לגמרי, אולי בור רדוד באדמה, מאובק ויבש, אבל אם מגיעים אליה בעונה הנכונה, מגלים מערכת אקולוגית שוקקת חיים, שחלקם גלויים וחלקם נסתרים. על גדות השלולית צומחים מגוון צמחים, גם כאלה שייחודיים לשלוליות, כמו בוציץ סוככני, וכאלו שמחכים כל הקיץ לרגע המתאים כדי לפרוח, כמו נוריות המים.
בתוך השלולית עצמה אפשר למצוא את הכלורלה, אצה חד-תאית זערורית שצובעת את המים בירוק ונחשבת לאחד ממקורות המזון העשירים בעולם. אבל אל תאכלו את כל האצות! תשאירו משהו לדפניות, סרטנים זעירים, רק שלושה מילימטר אורכם, שנעים בשלולית החורף באמצעות מחושים ומסננים מתוכה את מזונם: אצות חד-תאיות וחיידקים.
בשלולית תוכלו למצוא גם דו-חיים ממגוון סוגים, כמו אילנית מצויה, שמשתמשת במי השלולית לצורכי רבייה, ושם גם מתפתחים הראשנים שלה, וגם צפרדע נחלים, קרפדה ירוקה, חפרית מצויה וטריטון פסים, מינים ששלושה מהם בסכנת הכחדה.
בשלולית יש גם המון זחלים של יתושים, של שפיריות ושל בריומאים, שכשמם חיים זמן קצר מאוד מחוץ למים. מלבד כל אלו תוכלו למצוא בשלולית החורף ברכיות ואנפות ולפעמים גם עופות נודדים שהשלולית היא תחנת הרענון שלהם בדרכם דרומה. גם דורבנים וחזירי בר נהנים להסתובב ליד שלולית החורף, ולצידם טורפים כמו תנים זהובים, שועלים וחתולי ביצות, אבל אותם כבר קשה הרבה יותר לראות (ואם בכל זאת אתם רוצים, נסו להגיע לשלולית בשעת זריחה או בשעת שקיעה).
איפה הן השלוליות ההן?
אם זכיתם, יכול להיות שיש לכם שלולית חורף במרחק הליכה מהבית (לי יש), אבל גם אם לא, תמיד אפשר לבקר במיוחד באחת מהן. ובכן, איפה פוגשים שלולית חורף נחמדה? בעיקר בצפון הארץ ובמישור החוף, מסביר נוה כסלו, מורה דרך תושב גוש עציון שידריך אותנו במשעולי השלוליות. נא לא לשכוח מגפיים גבוהים.
"זה עולם מיוחד", מסביר כסלו, "כי מדובר במאגרי מים עומדים, דבר שכמעט אין בארץ. קשה לומר כמה שלוליות יש בארץ, כי זה תלוי גם בשאלה החל מאיזה גודל סופרים, אבל אם סופרים רק את הגדולות, באמת מדובר בתופעה נדירה, ויש רק קצת יותר ממאה בריכות חורף. אם סופרים גם את השלוליות הקטנות, אלו שהקוטר שלהן הוא כמה מטרים, אפשר להגיע גם לאלפים.
"קשה להתחייב על מספרים, אבל דבר אחר ברור: אזור השרון הוא ממלכת בריכות החורף. לפני קום המדינה היו שם ביצות רחבות, והביצות האלו, שכבר יובשו, קשורות לאותה מערכת שיוצרת שם בימינו את בריכות החורף.
"כשמגיעים לשלוליות גדולות, כאלו שבהן סביר למצוא בעלי חיים גדולים, חשוב להגיע בשקט ובצניעות. לא להרעיש, לא לעשות תנועות חדות, לא לבלוט. ככה אפשר לפגוש כמה שיותר יצורים מעניינים"
"כל מקום שמתנקזים אליו מים באופן טבעי או באופן מלאכותי יכול להיות בסיס לשלולית חורף. אפילו סתם חפירה שחפר טרקטור עשויה להפוך לשלולית מפוארת אם הגשם יתנקז לאותה נקודה חורף אחרי חורף ומינים מתאימים יהגרו אליה. ההבדלים בתנאי הסביבה ומזג האוויר בסביבת השלולית משפיעים על המינים שמגיעים אליה. אצלנו בגוש אלו מינים שאוהבים יותר קור, חורפיים, וגם אם אלו מינים נודדים ולא מינים מקומיים, הם עדיין יהיו שונים מאלו שיבקרו בשלוליות באזור המרכז.
"בריכות החורף תופסות מקום של כבוד בתחום העיסוק שלי", מודה כסלו, "כי ברגע שיש בית גידול שונה מכל הסביבה שלו, אפשר למצוא בו מינים מיוחדים ותופעות מעניינות שאין במקומות אחרים. זה מה שכל כך מושך בזה. אין פלא שיש מקומות בארץ שסביב בריכות החורף התפתחה סצנה של אוהבי טבע. אנשים מבינים שאפשר לבוא לשם ולראות דברים מעניינים וייחודיים".
ואיפה יש שלוליות חורף שאסור לפספס? כסלו ממליץ על השלולית שליד מעלה עמוס שבגוש עציון, שלולית שמגיעים אליה קטות גדולות, ציפורים נדירות, כדי לשתות מים. עוד אתר מומלץ הוא בריכת דורה שבנתניה, שנחשבת לאחת היפות והגדולות בארץ. גם בריכת שפיר, אחת השלוליות הדרומיות ביותר, הנמצאת על אם הדרך מקריית מלאכי לאשקלון, נחשבת בריכה יפה במיוחד, והמבקרים בה ימצאו אתר מסודר שבו מזח עץ, גשר ומסתור לצפרות.
בבריכת געש, סמוך לחמי געש, גדלים צמחים נדירים כמו כף צפרדע אזמלנית, שוש קוצני ועטיינית מגובבת (מבטיחים שלא המצאנו את השמות), ובעבר התגלה בה מין נדיר של דו-חיים, חפרית עין החתול, אחרי כמה עשרות שנים שבהם הוא לא נראה שם. כסלו ממליץ גם על בריכת צרטה, שבעונה זו של השנה פורחים בה מאות פרחי נורית יפהפיים. שלוליות החורף האהובות על כסלו, אגב, הן השלוליות של הגוש, "שאולי לא מתאפיינות בעושר מינים מטורף או בגודל מרהיב, אבל הן פשוט הבריכות שלנו, תושבי הגוש".
ביקור בשלולית: כך תעשו את זה נכון
אם אתם רוצים למקסם את חוויית הביקור שלכם בשלולית החורף, כסלו ממליץ לבוא ב'חתימה נמוכה': "כשמגיעים לשלוליות גדולות, כאלו שבהן סביר למצוא בעלי חיים גדולים, חשוב להגיע בשקט ובצניעות. לא להרעיש, לא לעשות תנועות חדות, לא לבלוט. ככה אפשר לפגוש כמה שיותר יצורים מעניינים.
"אם נעשה את זה, רוב הסיכויים שנפגוש בבריכות הגדולות צפרדעים, קרפדות וטריטונים וגם עופות מים, ולפעמים נוכל גם לראות יצורים מיוחדים יותר, כמו תנים ושועלים, שמגיעים לבריכה בעקבות עופות המים, ובמקומות מסוימים גם חתולי ביצות. אם אפשר, כדאי להקפיד גם על לבוש לא בולט, בצבעי אדמה וחורש, כדי להקל את ההיטמעות שלנו בסביבת הבריכה".
לשטח חלק מבריכות החורף, בעיקר אלו שבמישור החוף, הכניסה חוקית ומוסדרת, אבל יש לזה מחיר: "בבריכת החורף בשפיר למשל בנו מזח שממנו אפשר להיכנס למים בקלות. זה אולי נוח יותר למבקרים, אבל צריך להבין שבגלל הנוכחות הגבוהה של בני אדם, יש גם סיכוי נמוך יותר לראות שם בעלי חיים מעניינים".
ומה בנוגע לכניסה לשלולית עצמה? "רוב בריכות החורף לא מזמינות כניסה, הן בוציות וקרות, אבל יש כאלו שלא מוותרים על כניסה למים, כמו אבא שלי, שטובל בכל שלולית שהוא מוצא ואומר שאלו שלוליות שבהן טבלו אבות אבותינו".
ויש סכנה בכניסה לשלולית חורף?
"מלבד היפותרמיה אין שום סכנה מיוחדת. הסיכוי להיעקץ על ידי יתוש מעביר מחלות אפסי, וגם אם יש בשלולית נחשים, רוב הסיכויים שהם לא ארסיים, ובכלל זה גם נחשי המים. בכל מקרה לנחשים אין אינטרס להכיש בני אדם, ואם לא נתעסק איתם, הם לא יתעסקו איתנו. גם סרטנים לא מהווים סכנה. הם לא ארסיים, והצביטה שלהם אולי כואבת, אבל לא באמת מזיקה".
כדי למנוע נזק אפשרי ליצורים שאמורים לחיות בשלולית אחרי שנתנגב ונחזור הביתה, חשוב להקפיד שלא להיכנס למים אחרי מריחת קרם הגנה או שמני גוף למיניהם, שעלולים לגרום להרעלה של דו-חיים. נכון גם להיכנס למים רק בנקודה שבה לא צריך לשבור שום צמח כדי להיכנס, ואם אין מקום כזה, מוטב פשוט לוותר על הכניסה. כמובן, חשוב שלא להכניס פסולת למים ולא להותיר אותה בסביבת הבריכה. אף אחד לא רוצה ששועל חמוד ייחנק למוות משקית במבה שנשכחה בשגגה על שפת השלולית.
ולסיום עוד מילה משלנו: עולם החי והצומח שבשלוליות החורף רגיש להפרעות בני האדם. למדינת ישראל יש מחויבות לאומית ובין-לאומית לשימור השלוליות הנדירות, כמובן, ורשות הטבע והגנים מופקדת על האכיפה, אבל בסופו של דבר אי אפשר להציב פקח בכל שלולית.
השמירה על אוצר הטבע הנדיר והרגיש הזה נתונה בידיים של המטיילים שמגיעים אליהן, בידיים שלנו. טוב, גם בידיים וגם במגפיים. במדינה שיש בה רק אגם קטן אחד, שלולית חורף יפהפייה שיש בה עופות מים היא סיבה לצאת מהבית לטיול, וכדי שגם הנכדים שלכם יוכלו לבקר באותן שלוליות הולכות ונעלמות, עשו את זה בצניעות, בענווה ומתוך כבוד לטבע.
