השאלה הכי גדולה בכל התהליך הזה של מה שאנחנו מכנים בעדינות, שלא לומר בהדחקה, "המשפטיזציה" או אפילו "הפיכה משפטית", היא אחת: איך לעזאזל הוא הצליח לעשות את זה? צריך לשנן שוב ושוב את גודל המופת שהתרחש כאן: היה כאן איש שבלי לשנות שום חוק, אפילו לא חוק אחד, הצליח למשול בכולנו בעוז ובעצמה בלתי נתפסים.
ההפך הוא הנכון: ברוב המקרים הוא למעשה עבר על החוק, כי אין לבית המשפט יכולת חוקית לפסול חוק באמת. אף על פי שהם עשו את זה יותר מעשרים פעם צריך לזכור: אין פרוצדורה חוקית או משפטית כזאת במדינת ישראל. היכולת של ברק הייתה להגיד שהלכה למעשה החוק הזה לא רלוונטי, ומשם כל המערכות מכוונות רק לאמירה הזאת של בית המשפט.
תקראו את הטקסטים של איתמר סג"ל, שמתאר את השתלשלות העניינים לאורך השנים שבהן ניפצו אהרן ברק ושופטי העליון שלב אחרי שלב את כל הזיקה של מערכת המשפט למקורות היהודיים אף על פי שכך מורה החוק עד לרגע זה. תראו כיצד בלי לגעת בחוק הוא נישל את בתי הדין הרבניים מכל הסמכויות שנתן להם החוק. תראו כיצד בהבל פיו גרם האיש הזה לפקידים במדינת ישראל לשנות נהלים של סטטוסים אזרחיים.
תקראו את התיאורים שמביאה הדס צורי מפיו של מי שניסח את הרפורמה עם שר המשפטים, ד"ר אביעד בקשי: אין שום חוק ששונה באמת; יש כאן מערכת שלמה של שינויים שתעזור לנו רק להיחלץ לאט לאט מהשעבוד. תקראו כיצד אהרן ברק, בלי להתבלבל, ייסד כאן חוקה. ועזבו איך הוא העז להגיד שיש חוקים בכנסת שהוא חושב שבגין 'הסבירות' הם אינם 'חוקתיים', את זה עוד איכשהו אפשר להבין, השאלה העיקרית היא איך קרה שמדינה שלמה, על שריה ונבחריה, פשוט צייתה לו ולחבורת תלמידיו בעליון שהלכו לאורו. הרי אין חוק כזה. הוא אמר, וכולנו פשוט עשינו.
זה מדהים, לא פחות. חייבים בשלב מסוים לחדול מלכעוס על ברק כדי לנסות לפצח מה זה אומר עלינו. כיצד הצליח איש אחד למשול בכולנו. מה זה אומר עלינו שהוא הצליח לשים עלינו כל כך הרבה כבלים ונטל את חירותנו בלי שנשמיע שום קול של מרי, כמעט ללא ביקורת.
חייבים בשלב מסוים לחדול מלכעוס על ברק כדי לנסות לפצח מה זה אומר עלינו. כיצד הצליח איש אחד למשול בכולנו. מה זה אומר עלינו שהוא הצליח לשים עלינו כל כך הרבה כבלים ונטל את חירותנו בלי שנשמיע שום קול של מרי, כמעט ללא ביקורת. היכולת הזאת להצליח למשול על חברת בני אדם, הרבה לפני הפעלת כוח, קשורה תמיד לתודעה
כניעה למרות
קשה למצוא תשובה על השאלה הקשה מה גורם לחברות שלמות להשתעבד. לאבד את החירות. היכולת הזאת להצליח למשול על חברת בני אדם, הרבה לפני הפעלת כוח, קשורה תמיד לתודעה. גם בתרבות העבדות האמריקאית הלא מאוד עתיקה, להבדיל, האדון לא היה צריך לכלוא את העבד כדי שלא יברח. העבד ברוב המכריע של המקרים פשוט לא ברח כי התודעה שלו הייתה תודעה של עבד. תודעה נחותה מול האדון. מערכת היחסים הזאת קיימת בהרבה מאוד מצבים. לא צריך יותר מדי כדי להיכנע למרות.
טבע האדם הוא שהוא נכנע לבעלי מרות, אבל הוא בעיקר נכנע לעולם ערכים. לא צריך ללכת הרחק לתרבויות האליליות הקדומות שאילו היינו נולדים בהן היינו מוצאים את עצמנו עושים מעשים הזויים ומשונים וכמובן אכזריים, כי גם חברות מודרניות שמתהדרות בחירות משועבדות למעשה לעולם ערכים שמקובל אצלן באותו זמן.
חברות השמאל של קום המדינה היו משועבדות לחלוטין שעבוד עיוור לרעיונות הקומוניסטיים. בשם השעבוד הזה הן עשו מעשים שהיום נראים להן הזויים. הן הרחיקו תינוקות וילדים מאימותיהם. בדקו באופן נוקשה ואכזרי 'נאמנות לתנועה', ומי שלא נמצא נאמן הורחק בבושת פנים. הכפיפות של התנועה הקיבוצית לסטלין ולתורתו הייתה גם בשלבים שכבר נודעו בעולם זוועותיו והתוצרים הרצחניים של משנתו.
גם היום חלקים גדולים בחברה הישראלית השתעבדו לתפיסות זוועתיות שמסלילות ילדים ובני נוער לעשות בגופם שינויים פיזיים בגלל תחושות שוני במין שלהם, אף שברור שבעוד דור יתייחסו למעשים האלה בדחייה גדולה עשרת מונים מאיך שמבקרים היום את מייסדי התנועה הקיבוצית.
היחידים שלאורך ההיסטוריה לא זזו ולא זעו מתרבותם היו היהודים.
אהרן ברק הצליח לשעבד את העם הזה רק בגלל הביטחון המדהים ומעורר ההערצה שלו בעצמו, בהיותו מייצג אמת גדולה ועולם ערכים עליון, עולם נכון ונאור. עוצמת הביטחון שלו היא שהייתה בסופו של דבר הכוח שבעזרתו שעבד להחלטותיו את מערכת החוק, את מערכות האכיפה וגם את ההמון. הוא בעיני חלק הולך וקטן ב"ה בחברה הישראלית מייצג עולם ערכים מערבי שהוא בעיניהם המודל הנכון שאליו צריך להשתעבד.
החלקים הקטנים מאוד האלה בחברה הישראלית חוזרים למעשה לאותו רעיון נואל שבוחר להתמודד עם השונות היהודית על ידי התאבדות לאומית, ניסיון למחוק את הזהות היהודית. להתבולל ולהשכיח מעצמנו שאנחנו שונים תרבותית מהאל החדש הזה, סד הערכים של תרבות המערב.
לצערנו יש במיעוט הזה גם דתיים, שאומנם ממשיכים לבצע פרקטיקות דתיות, אבל בתודעה הם משועבדים לעולם המוסרי ולמה שנכון בעיני המערב הפרוגרסיבי. הם ימשיכו להתפלל בבית הכנסת, אבל בתודעה בעיקר יריבו על איפה תהיה המחיצה בין הנשים לגברים ועד כמה התפילה תהיה שוויונית.
אלו קהילות שאשכרה מכלות את עיקר האנרגייה הרוחנית שלהן בלבחור את גודל החורים ברשת של המחיצה בבית הכנסת ובוויכוחים עד כמה היא צריכה להיות אטומה, כי הפרקטיקה הדתית מבחינתן היא רק עוד מקום שאפשר ליישם בו את תרבות המערב.
החלקים הקטנים מאוד האלה בחברה הישראלית חוזרים למעשה לאותו רעיון נואל שבוחר להתמודד עם השונות היהודית על ידי התאבדות לאומית, ניסיון למחוק את הזהות היהודית. להתבולל ולהשכיח מעצמנו שאנחנו שונים תרבותית מהאל החדש הזה, סד הערכים של תרבות המערב
השר יריב את ריב העם
זה כוחו של אהרן ברק. בעיני איש המערב הליברלי הוא הכוהן הגדול, האיש שמייצג מה נכון וטוב באמת, מה מוסרי ומה חשוך.
בעידנים קודמים של המחלוקות האלה, והיו כאלה לרוב, היה מיעוט קטן שהחזיק ביהדות כתרבות וכמוסר שולט שאינו זז ואינו משתחווה. המיעוט הזה גם הצליח להחזיק ולנצח בסוף, אבל זה היה מאוד לא פשוט. שפר מזלנו שבדור הזה המחזיקים במסורת והגאים ביהדות השונה והמובדלת מהעמים הם גם הרוב בעם. זה שינוי דרמטי לטובה בהתפתחות של העם הזה.
הרפורמה המשפטית החשובה הזאת לא באמת הולכת לחולל שינוי דרמטי כל כך בחוק, כי כאמור, החוק כבר קיים. כוחה הגדול הוא בעיקר ביכולת שלה לגרום לנו לקום על רגלינו ולכפור בקול בהחלטה שהאמת נמצאת בעולם הערכים המערבי. הרפורמה הזאת היא רפורמה שנועדה, לפחות בצעד הראשון בדרך ארוכה, בעיקר לתת לעם הזה ריפוי פסיכולוגי על ידי מעשים כדי להוכיח לעצמו שהוא חדל מהשעבוד. שהעם הזה החליט בבחירות האחרונות שהוא אומר די לשעבוד למערכת המוסר המערבית.
ליהודים יש מרות. גם אנחנו כפופים למערכת מוסר וחוקים; אנחנו כפופים ליהדות ולמסורת לאור הנביאים וחכמי ישראל מאז ועד היום. זאת המערכת היחידה ששומרת על הפרקטיקה שלה ועל המוסריות שלה באופן קשיח לאורך כל הדורות. מערכת שבה מה שהיה רע נשאר רע, מה שהיה טוב נשאר טוב, יש אסור ויש מותר, יש קדוש ויש טמא.
אם היהודים בישראל יוותרו על הנקודה המהותית הזאת שלהם, חירות מוחלטת מגחמות האמת הנזילה שבחוץ וכפיפות מלאה לאמת המוסרית של התורה, לא רק אנחנו נלך לאיבוד חלילה, אלא כל העולם יושחת. לא יהיה לו לאן לחזור באינספור הרגעים שהוא מתפכח משטויות מוסריות שהוא עושה לאורך כל ההיסטוריה.
השר יריב לוין, אנא זכור כל הזמן: העם הזה מאחוריך. רבים בדורות הקודמים שהיו בתפקיד שלך הובילו מיעוט וניצחו את ההמון שרצה להתבולל ולהתאבד לאומית. לך יצא טוב שהרוב גם איתך.
