חיילי יחידת 636 מתמקמים בשטח עם דמדומי אחר הצהריים. גם השמש החורפית והצינה הלוחשת בעלוות העלים אינן מרפות את ידיהם. שעות אחדות לפני הגעתם לנקודה שבה יפרסו את המארב הם שלפו מהמכולה הכבדה והמסודרת למשעי שבבסיס את הציוד המדויק לתוואי השטח שאליו הם מגיעים. הם ערוכים, מצוידים ומיומנים. אמצעי הראייה המשוכללים הם עיני הנץ שלהם והרחפן שהם מעלים אל על ככנפי ציפור במעופה.
כמו זיקית המתאימה את צבעיה למשטח שעליו היא צועדת הם נבלעים בין השיחים, צופים על הגזרה וסביבותיה, תרים אחר מודיעין איכותי. הם מכירים את השטח כמו את כף ידם. פעם זו חברון ופעם שכם, פעם יריחו ופעם ירושלים, בקעת הירדן וגזרת בנימין. כל אזור בפריסה הגאוגרפית רחבת היקף זו מוכר להם ככף ידם. הם פועלים יום וליל בשבע חטיבות מרביות בו בזמן: בנימין, עציון, יהודה, מנשה, אפרים, הבקעה ושומרון.
סגן א': "במוקדים שבהם אנחנו מזהים שיש ירי, זריקות אבנים או בתק"תבים וכדומה, אנחנו בוחרים את הנקודה הכי מדויקת מבחינתנו כדי לארוב לאותם מחבלים. זה נוהל קרב, לעשות את כל ההכנות המקדימות כדי לוודא מהו דפוס הפעולה שלהם: כמה אנשים הם, באילו שעות הם פועלים, מאיפה הם באים ולאן הם הולכים, כדי שהמארב יהיה מדויק במיקומו בשעות, באמל"ח ובדרך ההסתוות ולסכל את מעשיהם של אותם מחבלים"
חשיפה ראשונה
כמה שעות קודם לכן, בחדר הישיבות של יחידה 636, השוכנת במחנה עופר שעל ציר 443, מול מסך ענק המשמש לתכנון הפעילות המבצעית אני פוגשת את מפקד היחידה סרן ע', את הסמ"פ סגן ש' ואת המפק"ץ סגן א' לשיחה רוויה ערכים, ראשי תיבות וקודים צה"ליים.
ע', מפקד הפלוגה, הוא נוכח-נפקד בשיחתנו, הנמשכת שעות מספר. הוא נכנס לחדר ויוצא ממנו, מצטנע ומדבר בשקט ובענווה, כיאה לאיש מודיעין, נחבא אל הכלים. הסיטואציה אינה קלה לו. מצד אחד הזמין אותנו דובר צה"ל לראיין, לחשוף, לכתוב עליהם. מצד אחר החינוך המודיעיני שלו לשמור הכול תחת מעטה חשאיות אינו מאפשר לו שיתוף פעולה מלא בלב שלם.
"כל מה שחינכו אותי עליו זה שמירת הסוד. מצד שני טוב לנו שיכירו אותנו ויבינו שיש פה יחידה בעלת ערך וחשוב שימשיך להגיע אליה כוח אדם איכותי. כולם מכירים את גולני, ואותנו לא, למרות החשיבות של כל מה שהיחידה עושה. אנחנו עושים דברים ברמת הסיווג הכי גבוהה שיש, אבל בסופו של מבצע אי אפשר להגיד שעשתה אותו 636", הוא אומר בשקט, מהלך על התפר הדק שבין הצורך ביחסי ציבור לבין הקושי לחשוף את הפעילות. בסופו של דבר ע' משאיר את רוב השיחה החשופה לקצינים שתחתיו.
סגן ש' מצביע על תעודות ההוקרה שעל הקיר, שקיבלה היחידה מיחידות עילית לוחמות, מונה אותן אחת אחת ומפרט על המבצעים אף שחלקם היו לפני תקופת פיקודו ביחידה, אך הוא מכיר אותם לפני ולפנים. התעודות מגלות טפח מפעילותה הנסתרת של היחידה, מספרות על פעילותה המסווגת לאורך השנים, מאז הוקמה בשנות התשעים של המאה הקודמת, ועל השתתפותם של לוחמיה בפעילויות מסווגת בלב ערים פלשתיניות מרכזיות ובמעוזים עוינים ביותר.
המודיעין הצה"לי בנוי מיחידות איסוף בכמה תחומים. יחידה 636 משתייכת לאיסוף המודיעין הקרבי, ולה שלוש פלוגות: נץ, זיקית וחנית, וכן יחידת תצפיתניות. בסיס האם שלה הוא מחנה עופר, וממנו לוחמיה יוצאים לפעילות ואליו הם שבים בסיומה. לכל פלוגה ההתמקצעות שלה. חנית, שבה נערך הביקור, מתמקצעת בתצפיות ובהטסת רחפנים. פרט לחנית, שנותרה עד כה יחידה של חיילים בלבד, ולכן היא עתירה בבני"שים, בשתי הפלוגות האחרות משרתות חיילות, אך הן אינן לוחמות עם החיילים.
תוך כדי ארגון הסיור מסבירים לי מפקדי היחידה על פעילות הלוחמה המיוחדת שלה, המספקת מודיעין איכותי שנאסף בעבור יחידות אחרות לבקשתן כדי להשלים להן את תמונת המודיעין, אך גם יוזמת מבצעי איסוף מודיעין משלה.
אל היחידה מתגייסים חיילי איסוף קרבי של מודיעין שדה, ויש לה שלל אמצעים טכנולוגיים מרשימים, מיוחדים ומדויקים, גלויים וסמויים, עד לרמת הפרט הקטנה ביותר. רובם מסווגים עד מאוד ואומנם לא ניתן לחשוף אותם, אך יש אחד שעליו נוכל לדבר עליו בגלוי, והוא הרחפנים המיוחדים שבאמצעותם הם אוספים מידע מודיעיני.
חייליה של יחידה 636 הם לוחמים וגם אנשי מודיעין. הכשרתם של לוחמי היחידה מקיפה ואורכת עשרה חודשים עד שיהפכו ללוחמי איסוף מודיעין. "הטירונות שעוברים אצלנו זהה לטירונות בשאר חטיבות החי"ר וכוללת שדאות, קליעה, כושר גופני, ניווטים בשטח וכו'", מסביר סגן ש'.
"באימון המתקדם לומדים את מקצוע איסוף המודיעין, הכולל היכרות מעולה עם השטח, הבנת השטח וניסיון הסתוות והסוואה, וכן רכישת מיומנות בכל האמצעים המודיעיניים, המתמקדים בעיקר במה שרואים – מצלמות, רחפנים ואמצעים כמו למשל מצלמה מיוחדת של אלביט המותקנת בתוך המשקפות – ופיתוח יכולות מודיעיניות".
אם ייחשף חייל איסוף מודיעין הממוקם במארב על גבולה הצפוני של הארץ וצופה במרחק של כמה עשרות קילומטרים על מוצב של חיזבאללה, ההיתקלות תהיה מינימלית. "לעומת יחידות איסוף מודיעין שדה אחרות, שבהן האיסוף נעשה אולי בשטח אך מרחוק, כאן החיכוך עם האוכלוסייה העוינת צפוף. לכן אנחנו חייבים להתנהל כיחידה מיוחדת לכל דבר, ויש לנו כל האמצעים הדרושים".
סגן ש': "בכביש שאת נוסעת בו, בלי שאת יודעת יש כנראה כוח קרוב מאוד לציר או במקביל אליו, ואת לא רואה אותו כי הוא מאחור או מעל, במקום אסטרטגי שנותח מראש כשטח השמדה שאנחנו יודעים שאליו מגיעים המחבלים. ניקח לדוגמה את ואדי חרמיה. אנחנו לוקחים ניתוח ספציפי מאוד מי בא מסינג'יל או מאחד הכפרים בסביבה, עין מוע'ייר למשל, שזה אחד המקומות המורכבים, כי זה קטע כביש ארוך שלא יודעים מאיפה בדיוק הם באים, ויש שם את כל הסיבוב"
יום ולילה על ציר 60
אזור פעילותה הקבוע של 636 הוא גזרת יו"ש המתוחה, ומטרתה מניעת פיגועים ואירועי פח"ע בגזרתם ומניעת פיגועים המתוכננים לצאת לפועל ממנה אל מרכז הארץ. הפריסה הגאוגרפית הרחבה היא חלק מייחודיותה של היחידה. "להבדיל מחי"רניקים", הם מסבירים לי, "אנחנו לא תופסים קו באזור מסוים לכמה חודשים, פועלים ומסיירים בו, וממשיכים הלאה. אנחנו נמצאים כאן תמיד: יום בחברון, יום ביריחו, יום בשכם וכן הלאה, והמטרה שלנו היא להביא מודיעין".
"היום על ציר 60 יש ארבעה מארבים של 636", אומר סגן ש' ומראה לי בצג הטלפון שלו מפה שבה נקודות ציון לאורך הציר, המשמש עורק תחבורה ראשי ביהודה ושומרון.
"בציר הזה יש סכנה יומיומית של זריקות אבנים או של ירי", אומר סגן א'. "במוקדים שבהם אנחנו מזהים שיש ירי, זריקות אבנים או בתק"תבים וכדומה, אנחנו בוחרים את הנקודה הכי מדויקת מבחינתנו כדי לארוב לאותם מחבלים. זה נוהל קרב, לעשות את כל ההכנות המקדימות כדי לוודא מהו דפוס הפעולה שלהם: כמה אנשים הם, באילו שעות הם פועלים, מאיפה הם באים ולאן הם הולכים, כדי שהמארב יהיה מדויק במיקומו בשעות, באמל"ח ובדרך ההסתוות ולסכל את מעשיהם של אותם מחבלים".
אף שיחידה 636 פועלת יום ולילה בסביבות ציר 60, החוצה את יו"ש לאורכו, הנוסעים על הצירים לא יזהו את הלוחמים בדרכים ולא יראו למשל צילייה ועליה דגלים ואורות מהבהבים סביב המארב שהם ממקמים באזור הציר. לפיכך אין פלא שרובנו לא שמענו על היחידה עד היום: חיילי 636 פועלים בחשאי ועושים הכול כדי שלא נדע מה אופי הפעילות ולא נגלה אותה.
"הפעילות של היחידה כוללת גם מארבי ירי. אנחנו יודעים להסתכל טוב כל כך, עד שאנחנו משלבים את זה עם מארבי ירי, מציבים אנשים במקום מוסתר כמו שאנחנו יודעים לעשות". מארב יכול להימשך שעות ארוכות גם כמה ימים ברצף, יום אחרי יום ולשעות ארוכות.
"בכביש שאת נוסעת בו", אומר סגן ש', "בלי שאת יודעת יש כנראה כוח קרוב מאוד לציר או במקביל אליו, ואת לא רואה אותו כי הוא מאחור או מעל, במקום אסטרטגי שנותח מראש כשטח השמדה שאנחנו יודעים שאליו מגיעים המחבלים.
"ניקח לדוגמה את ואדי חרמיה", מציין סגן ש' נקודה אסטרטגית חמה מאוד וידועה לכל מי שמתגורר בבנימין. "אנחנו לוקחים ניתוח ספציפי מאוד מי בא מסינג'יל או מאחד הכפרים בסביבה, עין מוע'ייר למשל, שזה אחד המקומות המורכבים, כי זה קטע כביש ארוך שלא יודעים מאיפה בדיוק הם באים, ויש שם את כל הסיבוב. יש כאן ארבעה מקומות שחשבנו להקים בהם מארב ליד תצפית עדי עד. התצפית שנפרוס בסופו של דבר תאתר, תתריע ותפליל, והמארב גם יתעד את הירי".
כלומר, אתם נערכים מראש להוכחות משפטיות כדי שיהיה אפשר גם להפליל את המחבלים?
"מאחר שאנחנו מקצוענים בזה, אנחנו לא יכולים שלא לחשוב על הכול מראש. אנחנו בקשר עם כל הגורמים הרלוונטיים, כי אחר כך גם נצטרך לבוא לתת עדות על הפגיעה", אומר סגן ש', וסגן א' מדייק: "אנחנו בצבא לא שופטים, אנחנו רוצים לסכל את האירוע הספציפי. אם עוצרים את הבן אדם או מסכלים אותו בפגיעה של ירי, כאן הסתיימה עבודתנו, ואנחנו מעבירים את החומרים. בהמשך ייתכן שהמפגע ייחקר או ייעצר".
"הרבה לפני אלאור עזריה עשינו את זה", מסביר סגן ש'. "יש לנו קצין שאחראי לניהול הידע והיה בקשר אישי עם אח"מ איו"ש שנים אחורה, מכיר את האנשים. זו פרקטיקה מאוד ברורה. אנחנו לא יורים ובוכים אלא יודעים במי אנחנו יורים ויודעים שאנחנו צריכים להפליל אותו ולשמור על עצמנו בנפש, ועושים הכול לפי הכללים. המ"פ שלי ירה במפגע שזרק סלע על רכב בבנימין לפני שנתיים, וגם נתן על זה עדות. לפני יציאה למארב אנחנו מאשרים את התוכניות עם המח"ט. יש הוראות פתיחה באש לפי אופי הפעילות".
סגן ש': "אנחנו לא יורים ובוכים אלא יודעים במי אנחנו יורים ויודעים שאנחנו צריכים להפליל אותו ולשמור על עצמנו בנפש, ועושים הכול לפי הכללים. המ"פ שלי ירה במפגע שזרק סלע על רכב בבנימין לפני שנתיים, וגם נתן על זה עדות"
"יש לנו אקס פקטור"
"יש המון דברים שהם מעבר לפעילות בשטח ולמארבי הירי בסמוך לצירים, אבל אנחנו חסומים מלפרט את הדברים המעניינים יותר", מסביר סגן ש'. "המקצוע של הפלוגה הוא יכולת מודיעינית שאין לאף אחד אחר בצבא. זו יכולת שנשענת על המקצועיות של האנשים כאן, על ההכשרה שלהם וגם של האמל"ח הייחודי".
יחידה 636 משתפת פעולה עם כל גורמי מערכת הביטחון. אם יש צי"ח (ציון ידיעות חיוניות) או פער מודיעיני עובדתי, קהילת המודיעין פונה אל יחידת האיסוף 636 ומציגה את פערי המידע הקיימים, והיחידה מתבקשת לפתור את הפער ולהביא את המידע הרלוונטי. "פונים אלינו ואומרים: יש משהו שהאוגדה לא יודעת, תעשו הכול כדי להשיג את המידע הזה, אפילו תנתקו צוות לעשרים וארבע שעות ותתעסקו רק בזה", מסביר סגן ש'. "הכוח חייב לבנות לזה כשירות מבצעית באופן שוטף".
היכולות של היחידה ורסטיליות ומעוררות התפעלות, אך לעיתים לא פשוט להיות כפופים לשבעה מח"טים: "אנחנו גדוד שעובד תחת אוגדה. המח"טים רבים ביניהם, ובסוף יש מי שאומר את המילה האחרונה ואת דעתו הסופית", מסביר סגן ש'.
"בסוף אלה לא החלטות שלנו", מסביר סגן א'. "אנחנו נמליץ ונפרט: במשימה הזאת יש לנו אקס פקטור שאין לאף אחד אחר, ונעדיף לממש אותו מכל דבר אחר. אני מעדיף משימות שנממש בשבילן יכולות שלי יש ולאף אחד אחר אין, אבל בסוף מפקד האוגדה יגיד את דברו, ונגיע לכל מקום שצריך. חייבים תמיד ניהול משאבים".
מה הייחודיות שבלתפוס גזרה רחבה כל כך בהיקף שלה ומשתנה בנוף, בטופוגרפיה ובהרכב האנושי שלה?
"ההיקף הזה הוא כיף גדול. אני זוכה להיות בכל מקום ביו"ש", מביא סגן ש' את הערך המוסף שלו כמתיישב שגדל בבית חורון, למד במקור חיים שבגוש עציון ובעתניאל שבדרום הר חברון, והיום הוא מתגורר בבית חורון, נשוי ואב תינוק. "לשרת כאן זה להגן על הבית בכל כך הרבה רבדים. כל אבן שלידה אני עובר אני יודע להגיד: פה הפנייה לבית של חבר שלי, פה אשתי יכולה לנסוע בביטחון בלי שירגמו אותה באבנים, פה בן דוד שלי גר. הייתי ביריחו, בשכם, בבית לחם ובג'נין בשבוע אחד".
סגן ש': "לשרת כאן זה להגן על הבית בכל כך הרבה רבדים. כל אבן שלידה אני עובר אני יודע להגיד: פה הפנייה לבית של חבר שלי, פה אשתי יכולה לנסוע בביטחון בלי שירגמו אותה באבנים, פה בן דוד שלי גר. הייתי ביריחו, בשכם, בבית לחם ובג'נין בשבוע אחד"
חלישה על שטח בהיקף רחב כל כך לא מפחיתה מהמקצועיות?
"להפך", עונה סגן ש' ומסביר: "זה מחדד אותך ומוסיף לך עוד היקף של ידע ומגוון". "אתה יכול ליישם משהו שלמדת בבקעה על משהו שאתה עושה בחברון", מצטרף סגן א' להתלהבות. "קחי למשל תצפית ביום לעומת תצפית בלילה", חוזר סגן ש' להסביר. "בתצפית ביום יש לך אור, ובלילה אין. בבקעה למשל אין תאורת חשמל, ואנחנו לומדים לעבוד באזור חשוך. בבקעה אנחנו יודעים עם מה להתמודד ועובדים עם אמצעי ראיית לילה, אבל מה אם גם בחברון ייפול החשמל? לומדים להקיש ממקום א' למקום ב', יודעים להסתדר בכל מצב ומחוברים לכל הגזרה. ממערת המכפלה דרך סבסטיה ועד ההרודיון".
סגן ש' וסגן א', שגם הוא בני"ש שהתגייס גיוס הסדר דרך ישיבת הר עציון, שואפים ליצור חיבור מתמיד של חייליהם לגזרה. "כשהייתי מפק"ץ לקחתי אותם להר הצופים בירושלים, שזו גם גזרה שלנו, עשיתי להם תצפית על נבי סמואל, כדי שיבינו על מה הם מגינים", אומר סגן ש'.
"אם לא נאבטח את הגדר כאן, יהיו בוודאות הברחות שב"חים ואמל"ח, וכאן מחכות להם מכוניות לקחת אותם לכפר סבא, פתח תקווה, לגבעת שמואל, ערים במרחק כמה קילומטרים בקו אווירי. זה לב הארץ, זה התפר. אנחנו מגינים כאן על דיזנגוף"
מאפס למאה כל הזמן
הנסיעה ממחנה עופר לעבר אלפי מנשה אורכת כשעה. זה זמן שרבים חוזרים בו מהעבודה, ממהרים להספיק עוד כמה סידורים לפני שמגיעים הביתה, רצים להוציא את הילדים מהצהרון או להביא אותם לחוג. הפקקים של אחר הצהריים מתחילים להתהוות על כביש 6. אנחנו יורדים מהכביש הראשי בעיקולי דרך החתחתים אחרי משתלות ותחנת דלק, במקום שנראה כאילו איש אינו מכיר. גדרות התיל של השער האחורי של קלקיליה מנצנצות קלות בקרני השמש האחרונות של היום.
הג'יפ של 636 עוצר לצד השער, וממנו יורדים הלוחמים והמפקדים עם הציוד שהכינו לפני שיצאו מהבסיס "כדי שהפעילות והמארב יהיו הכי מדויקים במקום, בזמן, בזווית", מסביר סגן א'. "כל מקום והשיחים שלו, האבנים שלו והזווית המדויקת לירי. זו הירידה לפרטי פרטים שאנחנו רואים בשטח כדי שהמארב יהיה הכי מדויק והכי חשאי שאפשר".
כמה מאות מטרים משם, במקום מסתור שיוודאו שאיש לא יחשוף, הם ימקמו את המארב שלהם, יודעים למצוא בדיוק את מה שהם מחפשים, וממגדל התצפית יוודאו התצפיתניות שלכוח שלום. "קלקיליה היא עיר עוינת פחות מאחרות", מסבירים לי סגן א' וסגן ש' מדוע נבחר המקום הזה, "אבל יש כמה מוקדים בעיר של תנועות דתיות של אסלאם קיצוני המשמשים תשתית לטרור חמאס".
ואולם האיום המרכזי כאן הוא המסתננים. השער שלפנינו מושחת ושבור. צה"ל עובד קשה לתחזק אותו ומפצה בכל מקום על הפרצות בגדר בהצבת תלתליות, שבאמצעים פשוטים כמו פלייר אפשר לפרוץ אותן בקלות.
על הכביש הסמוך נוסעים רובנו כמה פעמים בחודש לפחות, אם לא יומיום. אך ההימצאות במיקום הזה עם לוחמי 636 חושפת אותי למבנים ולמציאות שעין אזרחית לא תוכל לזהות. על הגדר מסומנות נקודות ציון פנימיות של היחידה, מאחורי הפילבוקס יש גדר בטון, ובאופק שער שהוא נתיב מרכזי למסתנני עבודה העוברים מקלקיליה למרכז הארץ, שוהים בלתי חוקיים.
סגן א': "חשוב לנו שתכתבי שאנחנו שמחים לעשות את העבודה שלנו. "בסופו של דבר אנחנו חשים זכות גדולה להגן על עם ישראל ולהיות שותפים בהצלת חיים ובהענקת ביטחון לאזרחי המדינה"
לוחמי 636 צופים בתנועה של העוברים ושבים, וכשהם מזהים שמישהו מהם מנסה להשחית את הגדר ולפרוץ אותה, הם מכריזים על כוננות "ברזל לוהט" ויורים. הכול מתועד. "אם לא נאבטח את הגדר כאן, יהיו בוודאות הברחות שב"חים ואמל"ח, וכאן", הם אומרים ומצביעים על הגשר שמעל כביש 6, "מחכות להם מכוניות לקחת אותם לכפר סבא, פתח תקווה, לגבעת שמואל, ערים במרחק כמה קילומטרים בקו אווירי. זה לב הארץ, זה התפר. אנחנו מגינים כאן על דיזנגוף".
שבוע מראש הם יודעים מה צופה להם הלו"ז. יומיים הם נערכים לכל מארב. ביתר הזמן הם מתאמנים, והכשירות נחשבת חלק מנוהל קרב: בכל שבוע יש שלושה אימוני כושר, בכל שבועיים יש מטווחים וקרב מגע. יש אימון הסוואה פעם בחציון, אימון לוחמה בשטח בנוי פעם בשליש, ומשימה פעם ביום. "ככה אפשר להיות ורסטיליים, כשהיום אנחנו פה ומחר אנחנו שם. הצוות יכול לעבור מאפס למאה בכל רגע, כל הזמן. באיו"ש זה הכי מוחשי שיש. לעומת עזה, מצרים או קו לבנון, שרואים מרחוק איזה מוצב חיזבאללה, אנחנו לצערנו חווים כל יום בקת"בים וזריקות אבנים".
"חשוב לנו שתכתבי שאנחנו שמחים לעשות את העבודה שלנו", מבקש סגן א' רגע לפני שאני נפרדת מהם. "בסופו של דבר אנחנו חשים זכות גדולה להגן על עם ישראל ולהיות שותפים בהצלת חיים ובהענקת ביטחון לאזרחי המדינה", הוא מסכם, וכשאני חוזרת אל הציוויליזציה של כביש 6 מתחדדת בי ההבנה עד כמה ראוי שדווקא הבני"שים, שמכירים את ההיסטוריה של המקום, מחוברים אליו ורוצים בקיומו השלם, יובילו את היחידה המובחרת הזו.
