את עוונותיי אני מזכיר היום: הפעם האחרונה שביקרתי בקבר יוסף הייתה לפני קרוב לשלושים שנה, עוד כשהיה בשליטה ישראלית מלאה, טרום עידן אוסלו ושאר הרעות שעברו על המקום הזה. מעט קשה להאמין שהייתה תקופה כזו שבה יהודי שרצה לבקר בקבר יוסף היה יכול פשוט לנסוע אליו במכוניתו באור יום ולא באישון לילה, ללא צורך ברישום מוקדם ובוודאי בלי צורך במבצע צבאי ברמת האוגדה.
פרופ' יואל אליצור: "אתרו של קבר יוסף אופייני למסורת אותנטית ולא למסורת עממית"
בשנות התשעים, סביב הסכמי אוסלו שלמעשה הפקירו את קבר יוסף לחסדי הפלשתינים, מהמקומות אשר "אין אומות העולם יכולים לומר גזולים הם בידכם", השמיעו גורמים פוליטיים פקפוקים בעובדת היות ציון הקבר בשכם אכן קברו של יוסף.
שרת החינוך דאז, שולמית אלוני ממרצ, אימצה את טענות הערבים וטענה שזהו קבר בן כמאתיים שנה של שיח' ערבי ששמו יוסוף. אומנם מאות שנים היה המקום בבעלות משפחת דוויכאת הערבית, שטיפחה אותו, אבל מכאן ועד לטענות קבר השיח' ארוכה הדרך.
בכל אופן, היו מי שהשתכנעו שזהו עוד אחד מאותם אינספור 'קברי צדיקים' הצצים בהמונים בשנים האחרונות ללא ביסוס ממשי, אלא שפרופ' יואל אליצור טרח להביא במאמר תשובה על הטענות הללו ראיות רבות המוכיחות שהזיהוי העממי מגובה לחלוטין במקורות קדומים. לדעתו נטישת אתר קבר יוסף בידי ישראל כלאחר יד במהלך מאורעות ספטמבר 2000 הושפעה מהטענות בשמאל שלמעשה זה איננו קבר יוסף.
"כל מי שמתמצא ולו במעט בגאוגרפיה ההיסטורית של ארץ ישראל יודע שהאמירות דלעיל סותרות את נתוני השטח ואת המקורות ההיסטוריים", מסביר אליצור ומצטט שלל מקורות מהמאות הראשונות לספירה המעידים שהמקום היה מוכר וזוהה גם אז כאתר קבר יוסף.
הקבר נמצא לרגלי תל שכם הקדומה, ממזרח לו, ומקומו הולם את הפסוק "וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ… בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (בראשית לג, יח–יט). יעקב חנה "את פני העיר", כלומר חנה ממזרח לה, שהרי זהו גם הכיוון שממנו בא לשכם מהר הגלעד, וקנה את חלקת השדה שבה נטה את אוהלו.
שם גם נקבר יוסף, שקיבל בירושה את שכם, כמתואר בפרשת השבוע. "וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב… בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (יהושע כד, לב). השער המזרחי של שכם הקדומה התגלה מחדש רק בחפירות ארכאולוגיות בתקופת המנדט.
"אתרו של קבר יוסף אופייני למסורת אותנטית ולא למסורת עממית", טוען אליצור ומצביע על מיקומו דווקא מול התל העתיק של העיר ולא מול העיר החדשה שייסדו הרומאים, ניאפוליס, ששמה השתמר בשמה הערבי של שכם, נאבלוס, אשר שכנה בקסבה של ימינו. לו היה מישהו 'ממציא' את הציון הזה באלפיים השנים האחרונות, הוא היה ממקם אותו מן הסתם מול העיר החדשה, שכם המוכרת לנו.
לפי אליצור, יש עדויות לאורך יותר מאלף שנה על זיהוי המקום כקבר יוסף בידי בני הדתות למיניהן. כך למשל כתב הנוסע האלמוני מבורדו, מראשוני כותבי ספרי המסעות בארץ ישראל, שעבר במקום בשנת 333: "בתחתית (הר גריזים)… שם מצוי קברו של יוסף בחלקת האדמה אשר אביו יעקב הוריש לו". בנימין מטודלה, בן המאה השתים עשרה, כתב: "והנה בשכם קבורת יוסף הצדיק ועליו שני עמודי שיש, אחד לראשו ואחד לרגליו וחומת אבנים נמוכה סביב הקבר". הנוסע האנגלי ג'ון מאנדוויל ביקר בארץ ישראל בשנת 1336, וכך כתב: "ואצלה בסמוך (לשכם) מקום קברו של יוסף… והיהודים עולים לשם לרגל לעיתים קרובות מתוך הערצה יתרה".
עם זאת את המבנה הקיים במתחם כיום בנה בשנת 1894 הסולטאן העות'מאני בתרומתו הפרטית, ובשנת 1900 נבנו החדרים הנוספים במתחם לכבוד חג חצי יובל לסולטאן. בשנת 1984 הוקמה במתחם הקבר ישיבת עוד יוסף חי.
על פי הסכם אוסלו ב, שנחתם בשנת 1995, מתחם הקבר הוא מובלעת בשליטה ביטחונית ישראלית בתוך שטח A שבשליטה פלשתינית מלאה. מורכבות זו, מטבע הדברים, הביאה במהרה לידי צרות צרורות ולדרישה פוליטית הולכת ומתרחבת לסגת כליל מהקבר.
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ראש השנה תשס"א, הותקף מבנה הקבר בידי המון ערבי שכלל גם שוטרים פלשתיניים. האזרחים פונו מהמקום ומהישיבה בעוד מועד, אולם כוח מצומצם של מג"ב שהגן על הקבר הפך לנצור. הרמטכ"ל שאול מופז ומפקד אוגדת יהודה ושומרון בני גנץ צפו על הנעשה בקבר מתצפית צה"ל בהר גריזים, ולמעשה היו חסרי אונים, יהיו מי שיאמרו – בחרו בחוסר אונים
מיוסף הצדיק למדחת יוסף ולבן יוסף לבנת
המערכה הראשונה על קבר יוסף נרשמה בין יום כיפור לסוכות תשנ"ז (1996), במאורעות המכונים 'מהומות מנהרת הכותל'. מתחם הקבר הותקף בירי כבד. מח"ט אפרים נעתר לבקשת הפלשתינים והסיג את כוחות צה"ל ומג"ב במקום, כארבעים לוחמים, מהעמדות שמחוץ למתחם הקבר אל מתחם הקבר עצמו, בהשארת הרכבים הצבאיים בהשגחת הפלשתינים.
הרכבים הצבאיים הוצתו כמובן, וגם המתחם נבזז, ועץ התות העתיק שניצב בכניסה לקבר נכרת. כל זאת בזמן שהכוח הצבאי שוהה בתוך המתחם. כוח של גדוד חרוב נערך להיכנס לעיר בנגמ"שים, אולם רותק בירי. שישה מחיילי הכוח נהרגו. צה"ל כבר נערך לכבוש מחדש את שכם, ורק לאחר מגעים עם ג'יבריל רג'וב, ראש מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית, הופסקו המהומות, וארבעים הלוחמים חולצו בכלי רכב של הרשות הפלשתינית.
הפורעים החריבו את הישיבה ושרפו מאות ספרי קודש. הספרים השרופים נטמנו אחר כך בהר המנוחות בירושלים. שר העלייה והקליטה של היום אופיר סופר נפצע אז קשה בעת שניסה להציל ספרי תורה בוערים במתחם הקבר. בכל אופן, האירועים הללו גרמו להגברה נוספת של הקריאות במערכת הפוליטית לנטוש כליל את המקום.
עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, ראש השנה תשס"א, הותקף מבנה הקבר בידי המון ערבי שכלל גם שוטרים פלשתיניים. האזרחים פונו מהמקום ומהישיבה בעוד מועד, אולם כוח מצומצם של מג"ב שהגן על הקבר הפך לנצור. הרמטכ"ל שאול מופז ומפקד אוגדת יהודה ושומרון בני גנץ צפו על הנעשה בקבר מתצפית צה"ל בהר גריזים, ולמעשה היו חסרי אונים; יהיו מי שיאמרו – בחרו בחוסר אונים.
לאחר נסיגת צה"ל מהמתחם הקימו תושבי האזור ליד הכניסה הדרומית לשכם נקודת לימוד ששמה 'תועה בשדה', שנועדה להזכיר את נטישת קבר יוסף. חמש פעמים לפחות הושחת המקום לאורך השנים. הפלשתינים הוסיפו להחריב את המתחם שוב ושוב ולהצית אותו עד שבשנת 2004 נהרסה כיפת המבנה והושלכה בו אשפה
ביומו השני של ראש השנה נפצע מהירי לעבר המתחם שוטר מג"ב מדחת יוּסף. הפיקוד הבכיר של צה"ל וגם ראש הממשלה ברק התלבטו אם לכבוש מחדש את מתחם הקבר או לחלופין לתאם את פינויו של השוטר הפצוע עם הפלשתינים. כידוע, הוחלט לבסוף על תיאום עם הפלשתינים, אבל הם התמהמהו עוד ועוד עד שכעבור ארבע שעות מת השוטר מפצעיו בטרם פונה.
בעיני רבים היה מדחת יוסף בשנים הבאות לסמל המשבר ביחס המדינה לחייליה ולשוטריה וגם לקודשיה. הפקרת הפצוע בשדה הקרב לחסדי האויב, בפרט כשהייתה שזורה בנטישת הקבר בידי ישראל כעבור ימים אחדים, הייתה בעיני לא מעטים בארץ מעין מכירה חוזרת של יוסף בידי אחיו. לבסוף, כאמור, כעבור שישה ימים של מצור פלשתיני על המתחם, בח' בתשרי תשס"א, נסוג כוח צה"ל כליל ממבנה הקבר.
הפלשתינים פלשו לאתר, העלו אותו באש ובזזו אותו. לאחר מכן צבעו את גג הקבר בירוק בטענה שהאתר קדוש למוסלמים. פלישת הערבים לקבר והצתתו התרחשו בשבת שובה. כשנודע להלל ליברמן מאלון מורה, ממקימי ישיבת עוד יוסף חי, שצה"ל נטש את המקום, הוא יצא מאלון מורה ברגל וניסה להגיע לקבר יוסף. ואולם ערבים רצחו אותו ביריות, וגופתו נמצאה מוטלת במערה.
לאחר נסיגת צה"ל מהמתחם הקימו תושבי האזור ליד הכניסה הדרומית לשכם נקודת לימוד ששמה 'תועה בשדה', שנועדה להזכיר את נטישת קבר יוסף. חמש פעמים לפחות הושחת המקום לאורך השנים. הפלשתינים הוסיפו להחריב את המתחם שוב ושוב ולהצית אותו עד שבשנת 2004 נהרסה כיפת המבנה והושלכה בו אשפה, סתירה מסוימת לטענה שמדובר במקום קדוש לערבים.
טיפין טיפין החלו קבוצות יהודיות להגיע אל הקבר המבוזה והשרוף, מי באישור ובליווי צה"ל ומי באופן פיראטי ומתוך סכנת חיים. בכ' בניסן תשע"א (2011) זה עלה במחיר דמים נוסף, כשבן יוסף לבנת מאלון מורה, אחיינה של השרה לשעבר לימור לבנת, נרצח ביריות שוטרים פלשתיניים כשהגיע עם חבריו לקבר יוסף ללא תיאום עם צה"ל.
החל משנת 2004 החלו גם להיערך מזמן לזמן כניסות מוסדרות לקבר יוסף. בשנת 2008 הוסדרה שמירה לקבר והופסק חילול האתר, וב-2010 שופץ הקבר מחדש ביוזמה ישראלית ובליווי צה"ל, והכיפה והמצבה נבנו מחדש. ואולם מעת לעת שבים הפלשתינים ומציתים אותו. כך קרה ב-2015 בעקבות השלכת בקבוקי תבערה, וכך קרה באביב האחרון, שאז הושחתה גם המצבה שבקבר.
כך או אחרת, במשך עשור, בין תשס"א לתשע"א, היה קבר יוסף שרוף וחרב, וביקור בו היה כמעט בלתי אפשרי. בפעילות מנהלת קבר יוסף שוקם כאמור אתר הקבר ונפתח שוב למבקרים בהסעות מוסדרות ובתיאום עם צה"ל, גם אם באישון לילה ובאופן שרחוק מלהיות חופשי. מנהלת קבר יוסף דואגת לתחזוקה שוטפת של המקום, לתשתיות מים וחשמל, ל'הכנסת אורחים' מכובדת, לסידורי תפילה ולשאר הפרטים הלוגיסטיים המורכבים.
דוידי בן ציון: "שכם היא כבר לא מה שהיה לפני עשרים ושלוש שנים, כש'עוד יוסף חי' ישבה שם. המצב היום חמור יותר. כשאנחנו נמצאים בתוך העיר עם שני גדודים של צה"ל, כמו בחברון, ושולטים באופן מלא בעשרה אחוזים מהעיר, אפשר לאפשר גישה יהודית דרך הציר המאובטח, אבל בהקשר הנוכחי של שכם זה אומר לכבוש אותה מחדש"
בלי ציפיות גבוהות
דוידי בן ציון, סגן ראש המועצה האזורית שומרון, הממונה על מנהלת קבר יוסף מטעם המועצה, מסביר: "על פי החלטות הרמטכ"ל אמורות להיות ארבע עשרה כניסות בשנה לקבר יוסף, ועד הקורונה היו אפילו שש עשרה או שבע עשרה. בזמן הקורונה הכניסות פסקו, ולאחר מכן חזרו, אבל הייתה תקופה שבגלל חוליית גוב האריות הכניסות נפסקו.
"לפני שלושה חודשים הן חזרו לפעילות. בהתחלה לסבב אחד של כניסה בלילה, ועכשיו כבר יש שלושה. בהתחלה אפשרו הגעה של שלושה אוטובוסים בלבד בכל סבב, ועכשיו כבר ארבעה-חמישה.
"בכל חודש יש כניסה, שכוללת בדרך כלל בערך חמישה עשר אוטובוסים מלבד רכבי מנהלת הקבר. המועצה שומרון מפעילה את מנהלת קבר יוסף, שמורכבת ממתנדבים, אם כי המועצה מגבה אותה במקרי הצורך ומתקצבת חלק ניכר מפעילותה".
בן ציון מסביר שהכניסות המוסדרות לקבר יוסף נולדו ביוזמת הצבא מתוך רצון לבוא לקראת המתיישבים. "נוצר מתח בין הציבור המתיישב לצבא סביב תוכנית ההתנתקות, ובצבא רצו לתת 'סוכרייה', והחלו כניסות סדירות. בהתחלה היו רק עשר כניסות בשנה, ואט אט זה התרחב. כיום כאמור זה עומד ככלל על שתים עשרה כניסות ציבוריות ושתיים המיועדות לשיפוצים במתחם".
מי מוודא שהמקום אינו מחולל כשאנחנו לא שם?
"יש שם תמיד ניידת של משטרה פלשתינית שמונעת משבאב להיכנס למתחם".
האם יש סיכוי שבעקבות הממשלה החדשה תחזור הנוכחות הרציפה לקבר יוסף?
"אני יכול להיות אופטימי, אבל קשה לי מאוד להאמין. שכם היא כבר לא מה שהיה לפני עשרים ושלוש שנים, כש'עוד יוסף חי' ישבה שם. המצב היום חמור יותר. כשאנחנו נמצאים בתוך העיר עם שני גדודים של צה"ל, כמו בחברון, ושולטים באופן מלא בעשרה אחוזים מהעיר, סביר לאפשר גישה יהודית דרך הציר המאובטח, אבל בהקשר הנוכחי של שכם זה אומר לכבוש אותה מחדש".
דוידי בן ציון: "הביקוש להשתתף במבצעי הכניסה לקבר יוסף גבוה מאוד, והוא גבוה מההיצע. זה תמיד נעשה בלילה וקורה בדרך כלל סביב ראש חודש. בין השאר בכ"ו באייר, יסוד שביסוד, ובהילולת יוסף הצדיק בא' בתמוז. זה אירוע הדגל, ובשיאו נכנסו באחת השנים חמשת אלפים איש בלילה אחד"
האם לא כל כניסה כזו פירושה בעצם לכבוש את שכם מחדש?
"לא, כי זה נעשה באמצע הלילה. יש הבדל גדול אם מכניסים חמישה אוטובוסים בשתים עשרה וחצי בלילה ומציבים בכל צומת ג'יפ ושלושה חיילים ומביאים בחשבון שיזרקו עלינו אבנים, לבין ניהול שגרת חיים במקום, לחיות שם ויומיום לצאת ולהיכנס.
"אם נהיה ריאליים, לדרוש שהייה קבועה בקבר יוסף זה כמו לדרוש את בניין בית המקדש. אנחנו הרי רוצים בית מקדש, אבל תסכים איתי שכרגע נסתפק בבניית בית כנסת בפינת ההר ושיגדילו את מספר שעות העלייה של יהודים אליו. אם כעת יאפשרו כניסה פעם בשבוע ולא רק פעם בחודש, זו כבר תהיה סנסציה מטורפת. גם אם 'רק' פעם בשבועיים".
בהסכמים הקואליציוניים יש סיכומים בנוגע לקבר יוסף?
"לא.
"הביקוש להשתתף במבצעי הכניסה לקבר יוסף גבוה מאוד", מציין בן ציון, "והוא גבוה מההיצע. זה תמיד נעשה בלילה וקורה בדרך כלל סביב ראש חודש. בין השאר בכ"ו באייר, יסוד שביסוד, ובהילולת יוסף הצדיק בא' בתמוז. זה אירוע הדגל, ובשיאו נכנסו באחת השנים חמשת אלפים איש בלילה אחד".
בן ציון מוסיף שמנהלת קבר יוסף אחראית גם לעוד שני מקומות קדושים: קבר אלעזר ואיתמר שבעוורתא וקבר כלב בן יפונה ויהושע בן נון שבכיפל חרס.
הכניסה הקרובה לקבר יוסף תהיה בליל כ"ו בטבת, 18–19 בינואר.
המוקד הטלפוני האוטומטי הפועל 24 שעות: 02-3011700. אפשר להירשם גם באתר מנהלת הקבר באינטרנט.
