מחטף מעבר בין ממשלות או תשתית שפועלת מכוחות עצמה: בתוך יומיים בלבד מאז הקמת ממשלת הימין החל גל הרס נוסף במאחזים נחלת צבי ויחיש ציון, ואולי מקוממת אפילו יותר עקירת מטע זיתים יהודי ביצהר על ידי "צו שימוש מפריע", לא פחות * עם כל הקרדיט, אין זמן לימי חסד לממשלה הנכנסת
ממשלת הימין שהוקמה ביום חמישי שעבר הייתה התגשמות חלום של לא מעט מצביעי ימין. רבים נשמו לרווחה כשלראשונה הוקמה ממשלה שבה כל המפלגות מגדירות את עצמן מפלגות ימין, בלי שום מרכיב 'ממתן' מהשמאל כמו שהיה בממשלות קודמות.
שרי המשפטים, ביטחון הפנים, האוצר ועוד הצהירו לא מעט במהלך מערכת הבחירות האחרונה על השינויים הנצרכים בתחומים אלה, וזכו באמת לאמון הציבור היהודי. רוב אדיר של המצביעים היהודים בחרו בממשלת ימין על מלא.
במיוחד אחרי ממשלת השמאל ששלטה בשנה וחצי האחרונות, רבים מאנשי הימין חוו תחושת איפוריה קלה. אולי חלקם חשבו שאפשר לנוח על זרי הדפנה וליהנות מפירות הניצחון המתוק, אבל השבוע האחרון סיפק לנו כמה תזכורות כואבות אך חשובות למטרה שלשמה התכנסנו, קרי: שינוי עמוק של מדיניות, ובמיוחד בנושא ההתיישבות ביהודה ושומרון.
כבר שעות אחדות לאחר השבעת הממשלה, בלילה שבין חמישי לשישי, הופתע אלישע ירד, תושב רמת מגרון וכותב הטור בעבר, לשמוע מהלומות עזות על דלת ביתו. "לפתוח, משטרה!" רעם שוטר מג"ב בקול מאחורי הדלת.
אלישע הוא הדובר של חברת הכנסת לימור הר מלך סון ממפלגת עוצמה יהודית. רק כמה דקות לפני כן הוא חזר מעבודתו בכנסת, והנה הוא ניצב מול שוטרים שמציגים לו צו שטח צבאי סגור שנחתם אך שעות מעטות קודם לכן. "אתה אלישע ירד?" שאלו השוטרים. "אתה נמצא בשטח צבאי סגור. יש לך עשר דקות להתפנות מפה", הפטירו.
אחרי כמה דקות עזבו השוטרים את הגבעה, והתושבים חזרו לבתיהם.
השחתה לשמה
ביום שני בבוקר, שלושה ימים לאחר הקמת הממשלה, התעוררו בהתיישבות למסע הרס ארוך ומתמשך. תחילתו בשעה שש בבוקר בגבעת נחלת צבי, שבה התעוררו התושבים הנדהמים למראה של עשרות שוטרי מג"ב מלווים באנשי המנהל האזרחי, שבאו להרוס את כל הגבעה. רק חודש עבר מהפעם האחרונה שהרסו את בתי התושבים, והתושבים שם עוד בתהליכי בנייה מחדש של הבתים.
בתוך דקות אחדות פינו השוטרים את המשפחות והבחורים, והטרקטורים החריבו את הבתים עד היסוד. הציוד האישי של התושבים נערם בערמה אחת גדולה, חשוף למזג האוויר הסוער.
מנחלת צבי המשיכו הכוחות לעוד גבעה ליד פסגות, יחיש ציון, שמתגוררים בה כמה בחורים. הטרקטורים החריבו גם את בית הבחורים עד היסוד. גם הפינוי הזה הוא המשך של מסע ארוך של התנכלות כנגד יחיש ציון: בשבת שעברה הגיעו בעיצומה של השבת פקידים של המנהל האזרחי לצלם את הבנייה במקום. כנראה זאת הייתה ההכנה לקראת ההרס יומיים לאחר מכן.
בערך בשעה עשר בבוקר הגיעו כוחות ההרס ליצהר. המטרה עכשיו: עקירת כרם ענבים של תושב היישוב. למרות הרוחות העזות והקפואות יצאתי עם תושבים רבים למחות נגד ההרס. אבל מתברר שבמערכת הביטחון חשבו מראש על האפשרות שיבואו למחות כנגד ההרס, והוציאו מבעוד מועד צו שטח צבאי סגור על כל הכרם והשכונה הסמוכה. השוטרים כולם עמדו בשורה ומנעו מתושבים להגיע למקום, לצלם או אפילו לעמוד מרחוק. כל השוטרים לבשו סרבלים משטרתיים שכיסו את תגי הזיהוי שלהם והפעילו אלימות כלפי מי שהעז להתקרב לכרם הנעקר.
כתושב יצהר צפיתי לא מעט על הכרם הזה בדרכי הביתה. המראה של עשרות עצים ירוקים נטועים באדמה פורייה וחרושה היה ממלא את ליבי בשמחה. "אין לך קץ מגולה מזה". לנגד עיניי היו עוברות מילותיו של רבי אבא במסכת סנהדרין על הארץ שנותנת את פירותיה בעין יפה לבניה שחזרו אחרי אלפיים שנות גלות. ופתאום משום מקום לצפות בעיניים כלות בטרקטור ענקי עוקר את העצים תוך כדי נסיעה, רומס אותם תחת גלגליו הכבדים. הלב נחמץ
כתושב יצהר צפיתי לא מעט על הכרם הזה בדרכי הביתה. המראה של עשרות עצים ירוקים נטועים באדמה פורייה וחרושה היה ממלא את ליבי בשמחה. "אין לך קץ מגולה מזה". לנגד עיניי היו עוברות מילותיו של רבי אבא במסכת סנהדרין על הארץ שנותנת את פירותיה בעין יפה לבניה שחזרו אחרי אלפיים שנות גלות.
ופתאום משום מקום לצפות בעיניים כלות בטרקטור ענקי עוקר את העצים תוך כדי נסיעה, רומס אותם תחת גלגליו הכבדים. הלב נחמץ. קשה מאוד להעביר במילים את התחושות למראה המזעזע של עקירה והשחתה של עשרות עצי גפן ועשרות תושבים מוחים וכואבים על הרס מיותר שכזה. גדרות נעקרות, צינורות השקיה נחתכים. פשוט השחתה לשמה.
הסיבה החוקית שבגינה שלחו אנשי המנהל האזרחי את השוטרים לעקור את הכרם היא צו שימוש מפריע, צו מנהלי שמוציאים פקידי המנהל האזרחי ביהודה ושומרון אך ורק נגד יהודים המחזיקים בקרקע או בנכסים אחרים. הצו אוסר עליהם להשתמש בנכס בטענה שעצם נוכחותם במקום מפריעה לשלום הציבור.
השימוש בצו נעשה במקרים שהמפקד בשטח סבור כי נוכחותו של מתיישב יהודי מעוררת בעיה מדינית או ביטחונית, זאת אף ללא טענת בעלות של הצד הערבי. בשנת 2008 השתמשו בצו הזה נגד מתיישבי בית השלום בחברון אף שהם קנו את הבית כחוק. הערבים טענו לסכסוך משפטי, והתושבים פונו בצו שימוש מפריע שהוצא למקום.
על הצו הדרקוני הזה נמתחה ביקורת רבה. כך למשל אמר עליו השופט אדמונד לוי ז"ל: "צו זה הנו דרקוני ושיטת משפט מתוקנת אסור לה שתשלים עם קיומו", והוועדה שהוא עמד בראשה המליצה לבטלו. אבל המלצות לחוד ומעשים לחוד. במנהל האזרחי ממשיכים להשתמש בצו הזה, שאין שום יכולת משפטית להתגונן מולו.
וכאילו לא די בהריסת הכרם, חמורה שבעתיים העובדה שלא רחוק מהכרם, כשלוש מאות מטר ממנו, ניצב המסגד של הכפר בורין. כבר בשנת 2010 הגישה תנועת רגבים עתירה נגד בניית המסגד, שלא הייתה חוקית, מטרים אחדים מציר גלעד, הכביש המרכזי של תושבי גב ההר ושל היישובים קדומים, שבי שומרון וחוות גלעד.
בעקבות העתירה החליט בית המשפט שיש להרוס את המסגד ואף הוצאו צווי הריסה. בפועל כבר עברו שלוש עשרה שנה, והמסגד עומד על תילו, וגם צריח גדול נבנה מעל המסגד, והוא צופה על הכביש הראשי, מטרים אחדים מהמסגד. אבל כאמור, למרבה החרפה, את המסגד הזה איש במנהל אפילו לא חושב להרוס.
מנדט לשינויי עומק
לממשלת הימין שנבחרה לא מכבר יש גם הצלחות, כמובן. תשובת המדינה לבג"ץ השבוע על הכוונה לבטל את חוק ההתנתקות ולהסדיר את הבנייה ביישוב חומש היא בשורה טובה לעתיד ההתיישבות בצפון השומרון ולתלמידי ישיבת חומש, שכבר שנים מיישבים את היישוב החרב ושומרים על נוכחות יהודית.
גם הכוונה של סמוטריץ' לקבל עליו אחריות למנהל האזרחי ושל בן גביר לקבל עליו אחריות למג"ב יו"ש (שמבצעים את הפינויים ואת ההריסות הרבות) יכולה בהחלט לגרום לשינוי. אבל יותר מכל אלה חשוב לשנות את המדיניות. חשוב שנבין שההתיישבות היא החזון. נוער הגבעות והמשפחות החלוציות לא רק אינם האויב, חלילה; הם התקווה והבשורה של גאולת הארץ.
לכן איננו יכולים לנוח על זרי הדפנה. הביקורת שאנחנו מותחים פה על נציגי הציבור היקרים שלנו אינה ביקורת שלילית, ומובן שאין לנו עניין לחפש בכוח איך ללכלך. אדרבה, מתוך אמונה במנהיגים שבחרנו אנחנו מעודדים אותם לעבור ממגננה למתקפה: העם נתן לכם מנדט לעשות שינויי עומק במדיניות. בבקשה אל תסתפקו בתיקונים קוסמטיים.
