ח"כ אורית סטרוק
"מצוין!" זו המילה האחרונה שזכיתי לשמוע מהרב דרוקמן לילה לפני שמצבו הידרדר בפתאומיות. באתי לבקרו, כמדי ערב מאז אושפז, שמעתי בהתרגשות על שיחתו עם הרב הראשי הרב דוד לאו, וניגשתי למיטת חוליו של הרב בתקווה שאולי אצליח גם אני. ואכן זכיתי! הרב זיהה אותי, בירך אותי לשלום, ונראה שהוא מקשיב לדבריי ולתפילתי.
"אני צריכה לצאת, בע"ה אחזור מחר", אמרתי לרב רגע לפני צאתי מהחדר. "מצוין!" אמר הרב בקול חלש אבל ברור ובדיוק באותו טון ששמעתי ממנו פעמים רבות כל כך בעבר. ה"מצוין" הזה היה לא פעם אקורד הסיום של מפגשי עם הרב אי-אז בעבר הרחוק, נערה צעירה שבאה להתייעץ על דרכה במסע המורכב של התשובה.
הייתי ממתינה לשעות הקטנות של הלילה כדי לשטוח לפני הרב את התלבטויותיי, והרב מקשיב ומקשיב, בהקשבה מלאה, ושואל שאלה או שתיים כדי לסייע לי בחשיבה, לא מאיץ בי אלא עוזר לי בסבלנות למצוא בעצמי את התשובה המתאימה לי, שבאה מתוכי. ואז, כשאני מציגה לפניו את התשובה שלי, אני שומעת את ה"מצוין" המחזק הזה, שנותן אישור וחיזוק לדרך שפילסתי לעצמי בהדרכתו העדינה, הנוגעת-לא-נוגעת.
כמו השמש של נרות החנוכה כך היה הרב דרוקמן לכל אחד ואחת מאיתנו: נגיעתו העדינה, הסבלנית והאוהבת האירה בנו את האור הפנימי שלנו.
מה הרעיון הכי חשוב שלמדת מהרב דרוקמן? מה המשפט שהייתי מצטטת בשמו, בבחינת "הוא היה אומר"? שאל אותי אורי באחת מנסיעותיי הרבות בחזרה מבית החולים.
מה באמת? חשבתי לעצמי, ולא מצאתי. אין משפט כזה, אין "הוא היה אומר" כזה. אף ששמעתי מהרב מאות שיעורים וסיכמתי אותם בעשרות מחברות, ואף שהשיעורים (על פרשות השבוע למשל) חזרו על עצמם ברמה של שיעור לפרשה עד שיכולתי לדקלם אותם גם אם הייתי באותה שבת במקום אחר, והסימניות בספרים נפתחו פעם אחר פעם בדיוק באותם דפים שמתוכם הקריא הרב בקול נרגש, בחרדת קודש ממש, שוב ושוב את אותן מילים, למרות כל זאת המסר המרכזי שלמדתי מהרב דרוקמן אינו מסר של פסוקים או פירושים, השיעור החשוב ביותר היה החיים עצמם: חיים של אהבת ה', אהבת התורה. אהבה שופעת לכל יהודי, אהבה של עין טובה.
החיים במחיצת הרב דרוקמן היו לי בהתחלה הלם תרבות, לא פחות. נדהמתי לגלות אדם שחייו מלאי משימות סביב השעון וכל כולו מלא שבח והודיה על עצם הזכות שבכל משימה ומשימה. על עצם הזכות שבשליחות. נדהמתי לחוות מקרוב חיים של מסירות אין קץ ללא שום מגבלות זמן, ושל בית פתוח לאינספור אורחים ללא קשר לקוד הלבוש או לאורח החיים שלהם. חיים של אהבה לכל יהודי, אהבה אמיתית שמצליחה להאיר בכל אדם את אורו הפנימי והבלעדי.
לפני חודשים מספר התכנסנו, חבורת הנערים והנערות שהיום הם כבר סבים וסבתות למשפחות ברוכות, לספר מנפלאות הבית החם שבו ובעזרתו זכינו לצעוד בנתיבי התשובה, בית שבו תמיד הרגשנו בבית, עד כדי כך שהרב או הרבנית היו מפנים את מיטתם האישית לטובת מי מאיתנו שחיפש מקום ללון.
בצאתי מהלוויה פגשתי בגדעון בשן, שרעייתו הדר ארגנה את המפגש המרגש הזה, מפגש של תודה לרב ולרבנית על מה שעשו למעננו. מסרתי דרכו תודה מעומק הלב על שזיכתה את כולנו, מבעוד מועד, ברגעי התודה האלה.
רבבות רבבות אורות דולקים היום ברבבות לבבות ומאירים כל כך הרבה בתים שופעים תורה וחסד ומסירות ואהבה, בתים שממשיכים את דרכו של הרב דרוקמן, כל אחד באופן המתאים לו. אין לי ספק שממקום מושבו החדש בעולם שכולו טוב מתבונן הרב דרוקמן זצ"ל בבתים המאירים הללו, באנשים ובנשים האלה, ושפתיו לוחשות: "מצוין!"
