העידן הבא של ההתיישבות

ישראל גנץ, ראש המועצה האזורית בנימין

תושב שחי את חיי היומיום אינו ער למחיר שהוא נושא כאשר את חייו האזרחיים מנהלים אנשי צבא. התרגום המורגש ביותר למצב הזה הוא הזנחת תשתיות הכבישים ביהודה ושומרון. את פקקי הבוקר ואחרי הצהריים מרגיש אותו תושב היטב, וזו דרך טובה דייה לסבר את האוזן בנחיצות המהלך.

כשמדינת ישראל אינה מתכננת את האזור בתוכניות האב שלה, אין מי שיחשוב שצריך להרחיב את כביש 60 עוד במאה הקודמת. הכבישים בבנימין, ביהודה ובשומרון היו עד לא מזמן, ובמובן מסוים גם היום, מחוץ ללוחות התכנון והתקצוב של מדינת ישראל. כל התוכניות ארוכות הטווח שלפיהן מדינת ישראל מנהלת את עצמה שנים קדימה הדירו את לב הארץ. וכשאתה לא מופיע בלוחות התכנון, מי שיושב על אותם לוחות לא רואה אותך על המפה ולא מתכנן וודאי לא מתקצב סלילת כבישים.

גם בתחום החינוך – מדוע לובשי מדים צריכים לאשר לרשות מקומית או לאסור עליה להקים מוסד לימודים במקום חוקי? מדוע אני צריך לנהל שיח עם סגן משנה כשאני רוצה לפתוח כיתה או להרחיב חצר? למה כשבונים שכונה חדשה במזכרת בתיה בית הספר ומבני הציבור מובאים בחשבון כבר בשלב התכנון, אך ביו"ש המדינה מסרבת לעבוד כך?

לזה קוראים "שלטון צבאי": קודם שיהיו בתים, שיגיעו ילדים, שיגיע 1 בספטמבר, ואז נראה אם אפשר לאשר הצבת מבנה יביל עד לבניית מבנה קבע. כך הרשויות ביו"ש מוציאות הון עתק ששום רשות לא מוציאה מכיסה, והשירות שמקבל התלמיד בהכרח ירוד מבשאר הארץ. נגענו בשתי דוגמאות, אך הסוגיה נוגעת בכל צעד ושעל.

לא מדובר בכשל מקומי. כדי להבין את שורש הבעיה אפשר לעיין בעמדתו העקרונית של משרד היועץ המשפטי לממשלה, שקבע כך: "חובתו של המינהל האזרחי היא ככלל להשקיע את המשאבים וכוח האדם העומדים לרשותו לטובת האוכלוסייה הפלסטינית בעוד שפעילות משרדי הממשלה היא בהתיישבות הישראלית". אלא שסמכויות רבות אינן משויכות למשרדי הממשלה אלא יושבות תחת המנהל האזרחי, שכאמור בעמדת היועמ"ש, תפקידו לדאוג לפלשתינים ולא לישראלים.

לא מדובר בכשל מקומי. כדי להבין את שורש הבעיה אפשר לעיין בעמדתו העקרונית של משרד היועץ המשפטי לממשלה: "חובתו של המינהל האזרחי היא ככלל להשקיע את המשאבים וכוח האדם העומדים לרשותו לטובת האוכלוסייה הפלסטינית בעוד שפעילות משרדי הממשלה היא בהתיישבות הישראלית"

עד כמה לאינטרסים הישראלים ביו"ש אין אבא ואימא? על פי ראש דברי ראש המנהל האזרחי, שדיבר בוועדת הכנסת לא מזמן, היקף כוח האדם במנהל העוסק בכל תחומי המקרקעין עומד על עשרים וחמישה איש, ולדבריו יש לרשות הפלשתינית כשש מאות שעוסקים בנושא בתוכנית ההשתלטות על השטחים הפתוחים וחנק היישובים. אגב, חלק מעובדי המנהל בתחום הקרקעות הם פלשתינים.

התוצאות מדברות בשטח – בשנה האחרונה נבנו ביו"ש יותר מ-5,535 מבנים ערבים לא חוקיים בשטחי C בלבד. כך פרסמה השבוע תנועת רגבים. הרכזים שלנו במחלקת הקרקעות רואים את זה קורה מול העיניים. חוסר אכיפה, חוסר אכפתיות ומדיניות מכוונת של מערכת ביטחונית שרואה בנו כאן אורחים זמניים ואת הערבים בעלי המקום.

הכשלים הללו מתחברים לכשלים של הניהול האזרחי. כשגוף שנוסד למטרה מסוימת עושה פעולות שונות מיעדו, זה מתכון לפשיטת רגל בכול. יש שאומרים שאפשר להסדיר את הפערים בשינוי מדיניות וגם בתוכניות על גבי תוכניות שייכנסו איברים איברים ללוחות התכנון של המדינה. הם מציינים שיש גם יתרונות בניהול הצבאי, שאת הפרוצדורה דרכו כבר למדנו להחליק ולהסתדר לפעמים, ואף נוח כשהכול מרוכז בבניין אחד. אך בעיניי ההתיישבות ביהודה ושומרון צריכה להפסיק לדעת 'להסתדר'. אני כראש רשות רוצה ומוכן לשאת בחובות הבירוקרטיה של מדינת ישראל, משום שאני חלק ממנה. חלק מהאתגריים והקשיים המשפטיים יישארו לפחות עד החלת ריבונות. אנחנו לא נהיה גבעתיים גם אחרי העתקת הסמכויות מהמנהל לממשלה, אבל נעשה צעד ענקי מעשי ותודעתי בדרך לשם.

התפיסה הזו הנחתה אותי כשביקשתי להיות ראש מועצת בנימין. מרכז העיסוק שלי התמקד בחיבור האזור שלנו אל מדינת ישראל מתוך חשיבה על נכסים אסטרטגיים שיש להשיג, כמו רשת כבישים, אזורי תעשייה ותעסוקה וגם מודלים כלכליים ומוניציפליים שמדינת ישראל צריכה להתאים לאזור. אגב, מה שאני תובע מהמדינה אני תובע קודם מעצמי. כשאני דורש מהמדינה לספק לי שירותים ברמה טובה, אני לא ממתין לנדבות אלא מחויב לתושבים שלי, ולכן כיום אחד הדגלים המורגשים בשטח בבנימין הוא מהפכת השירות לתושב.

למען התוכניות המעשיות להעתקת סמכויות המנהל לממשלה פעלנו בשבועות האחרונים עם צוותי הליכוד והציונות הדתית כדי שהדברים יבואו לידי ביטוי בקווי היסוד של הממשלה שתקום. ההסכם בין המפלגות הוא יותר מדרמטי ואפילו היסטורי: מעולם ממשלת ישראל לא הניחה את הנושאים האלה בקווי היסוד שלה. יש סיפוק גדול מכך שהתוכניות והרעיונות שיצאו מכאן מוצאים עצמם בקווי היסוד של ממשלת ישראל. על פירוט ההישגים עוד נשמע עם הקמת הממשלה ובהמשך.

כעת אסור לנוח על זרי הדפנה. מערכה שלמה ומורכבת לפנינו. יהיו אתגרים מבית ומחוץ, ואנחנו נצטרך לעזור לממשלה ולדחוף אותה כדי שהבשורה הגדולה שעליה היא הסכימה תהפוך למעשים ולעובדות שבהם נוכל להעלות את ההתיישבות לקומה הבאה.