המפגש שהוליד את הציונות הדתית

סיפר בשבעה הרב עוזי ביננפלד, הביאה לדפוס רותם סבן

ביום ההולדת ה-60 נעשה אירוע גדול שגרם לנו לתפוס מי הוא הרב דרוקמן ולהבין את גודלו ואת אורו. הרב נריה הגיע ביום ההולדת והביא איתו ארבעה צלמים למול עיניהם התמהות של בני המשפחה, שלא הבינו כיצד הפכה החגיגה הפרטית לנחלת הכלל. הרב נריה הסביר שחייבים לתעד את העניין, כי זה אינו אירוע פרטי. זה עניין שמדגים באופן יוצא מן הכלל עד כמה הרב דרוקמן היה איש של כלל.

במעמד זה סיפר הרב נריה: "שמענו זה עתה שהרב דרוקמן ביקר בעיר הולדתו קיטוב, שממנה צמחה החסידות של הבעל שם טוב, ובירך על יד הנהר שכמעט טבע בו וליד הבית שניצל בו מהאקציה על הניסים שעשה לו ה' בתקופת השואה הנוראה". הרב נריה הסביר שהרב דרוקמן בעצמו והיותו כאן הם לא רק נס פרטי לו אלא נס כללי לציבור כולו ובירך "ברוך שעשה לנו נס באדם הזה!"

הרב דרוקמן לא היה איש ציבור, הוא היה מעבר לכך, בונה הציבור. לא הייתה אז ציונות דתית. אומנם היו תנועת בני עקיבא והפועל המזרחי והמזרחי, אך הם לא היו דומים כלל למה שיש היום. דתיים התביישו וחששו להיראות בכיפה בחוצות.

לאחר חגיגות ה-60, ביום הולדתו ה-70, הבנו שחייבים לשמוע ממנו את הסיפורים שהתחילו את הפלא הגדול הציונות הדתית. אל מול כל הילדים והנכדים הוא התחיל לגלול את הסיפור.

אם אשאל אתכם היום עם מי מזוהה הציבור הזה, ודאי תהיה התשובה הרב קוק. אך כיצד? מי קשר ביניהם? האם תמיד היה כך? הרב דרוקמן התחיל את דרכו כמדריך בבני עקיבא והמשיך כקומונר בסניפי בני עקיבא, ואז הציע להקים גרעין לא לצבא ולהתיישבות בלבד, כפי שהיה עד אז, אלא לישיבה ולצבא. כמו הנח"ל כך הישיבה. רעיון ההסדר המוכר לנו היום כאילו מעולם היה.

וכך דיווש לו הרב דרוקמן באופניו לתל אביב, לרב אונטרמן. הוא שאל את הרב אם הוא מסכים לדברים, וכשענה לו הרב בחיוב, שאל אם הוא יכול לפרסם את העניין בשמו. הרב אונטרמן הסכים

הוא הלך מראש ישיבה לראש ישיבה וביקש שיסכימו לקבל את גרעין איתנים לישיבה לפני השירות בצבא. הוא הלך למפקד הנח"ל וקיבל את הסכמתו ואישורו לרעיון למסלול תואם נח"ל.

עם הזמן הוא החל לשמש עורך עיתון 'זרעים' וביקש לכתב כתבה בעיתון על עניין הלכתי, "האם מותר להתגלח ולהסתפר ביום העצמאות?"

הוא הלך לרב פרידמן, רב שכונה ה' בבני ברק, ושאל אותו אם מותר להסתפר ולהתגלח ביום העצמאות. הרב נתן לו תשובה מנומקת מדוע מותר ורצוי. שאל אותו חיימקה, כפי שכונה אז, אם הוא יכול לפרסם זאת. ענה לו הרב פרידמן שלא, ובענווה הוסיף שיוכל לפרסמה רק אם יאשר את התשובה הזו רב עיר.

וכך דיווש לו הרב דרוקמן באופניו לתל אביב, לרב אונטרמן. הוא שאל את הרב אם הוא מסכים לדברים, וכשענה לו הרב בחיוב, שאל אם הוא יכול לפרסם את העניין בשמו. הרב אונטרמן הסכים.

בירושלים ערך הרב צבי יהודה הכהן קוק את ספרי אביו, ולא היה מוכר כלל. ישיבת מרכז הרב לא הייתה גדולה כפי שהיא היום, והרב קוק היה סגור בביתו. הוא היה בין היתר קורא את כל העיתונים שיצאו לאור, כולל כמובן עיתון זרעים של בני עקיבא. משהו בכתבה על תספורת ביום העצמאות לא מצא חן בעיניו בהתבטאות על מדינת ישראל. כתב הרב צבי יהודה מכתב לעורך חיים דרוקמן.

חיימקה דרוקמן, שלא הכיר את הרב צבי יהודה, הלך לחפש אותו ולהיפגש עימו. שלוש שעות ויותר ישב אצל הרב, ויצא נפעם מאור כתביו של הרב קוק ומדבריו של בנו והחליט ללמוד אצל הרב צבי יהודה חברותא באורות התשובה. הוא הבין את גודלו של הרב צבי יהודה והזמין אותו לנאום בוועידה של בני עקיבא.

איש צעיר, כמעט נער, יצר למעשה מהמפגש הזה את הציונות הדתית.