נפתלי קנדלר
הרב מסר את נפשו למען הגיור. "במקום שאין איש השתדל להיות איש". אנחנו חיים בדור של גאולה, דור של "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים". דור שאמרו עליו האמוראים "ייתי ולא אחמיניה", והרב, מתלמידי רב יוסף, לימד אותנו איך חיים בדור כזה.
למשימת הגיור צריך אנשים בעלי עין טובה, אנשים גדולים וחזקים, והם חייבים ללמוד את התורה הגואלת כדי לדעת איך לפעול בדרכה של תורה בסוגיה מופלאה, סבוכה וייחודית זו של הגיור.
בהיותי מנכ"ל הישיבה הגבוהה אור עציון זכיתי להקים תחת הרב את המפעל הגדול של 'עמי אולפני גיור', מפעל גיור ששינה את פני הגיור בישראל. בעשור למדו בכיתות יותר מ-6,000 תלמידים בכל רחבי הארץ, וזכיתי ללמוד במישרין את הנהגת הציבור של הרב בגיור. זו סוגיה סבוכה באמת, ולא פועלים בה בסיטונאות, אין דבר כזה גיור המוני, אבל בהחלט אפשר וצריך לעשות הרבה מאוד גיורים באהבה, במסירות, באחריות. זו משימה שדווקא עולם התורה צריך לקבל עליה אחריות, כי אם אנחנו תלמידי הרב לא נקבל עליה אחריות, יפעלו בזה אנשים וגופים ראויים פחות מאיתנו.
אנחנו חיים במדינת ישראל, שבנו הביתה למדינה שומרת שבת (שלא עובדים בה בשבת) וכשרות (רוב חנויות המזון כשרות), ובכל מקום יש חינוך דתי ובית כנסת במרחק הליכה ועוד. אנחנו כבר לא עסוקים בגיור בחו"ל, שבו גוי שחי בין הגויים מבקש להתגייר, ורק לאחר שנבדוק בציציותיו ונבקש שיעבור דירה ונוודא מהן כוונותיו בתקופה של כשלוש שנים נוכל בדחילו ורחימו לגיירו.
בארץ זה לא המצב, ובייחוד לא בקרב זרע ישראל. כלשון השולחן ערוך: "מודיעים אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ומודיעים אותו מקצת עונשים של מצוות, ואין מרבים עליו ואין מדקדקים עליו" (יו"ד רסח, ב). ותהליך הגיור שקורה היום בישראל – שנה של לימודים פעמיים בשבוע, משפחה מלווה, לימוד המצוות המעשיות והדרכה אמיתית – מלמד על מי שעושה זאת את מידת רצונו ורצינותו.
הגר של ימינו הוא גר אחר, מושג חדש לימדו אותנו הרב קלישר, הרב הרצוג והרב עוזיאל: זרע ישראל. וגם אם היה מדובר בסתם התבוללות, יש מקום להקל אחרי ששבנו לארץ ישראל, על אחת כמה וכמה כשמדובר בזרע ישראל, ואז אפילו "מצווה לסייע". "דאע"ג שהבנים נגררים אחרי אמם והם נכרים לכל דבריהם, מכל מקום מזרע ישראל באו ומצוה להשיבם אל צור מחצבתם אלו האבות לבל ידח ממנו נדח" (משפטי עוזיאל).
כל פעולותיו והדרכותיו של הרב יצאו קודם כול מהיכרות עמוקה עם הלכות גיור. הרב בתורתו הפשוטה והברורה לא חיפש לא קולות ולא חומרות אלא הנהגת ציבור וקבלת אחריות לכלל ישראל, "לחיות עם א-ל" גם במשימה מורכבת זו של גיור. הרב אונטרמן, רבה הראשי של מדינת ישראל, כתב שלושים שנה לפני נפילת מסך הברזל את הדברים האלה, ומו"ר חי אותם ממש: "ובכן אנו מצפים לתנועה כבירה בין היהודים לעלות לארץ וזה מחייב אותנו להתכונן לקראת המשימה הגדולה… קודם כל עלינו להתאזר בסבלנות הנובעת מאהבת ישראל עמוקה, להראות להם פנים מסבירות עם רחשי אחוה… יש להזהר כי הטיפול באלה הזקוקים לגירות כד"ת יהיה בעדינות ובהבנה בשים לב אל מה שעבר על אחינו אלה במצוקה הרוחנית שלהם".
הרב סיפר לי על ראש ישיבה חשוב מהעולם החרדי (לא הזכיר את שמו) שהתנגד מאוד לגיורים ויצא נגד הרב עד שיום אחד בשעת לילה מאוחרת הוא עצמו ביקש להגיע להתייעצות דחופה עם הרב. הרב כמובן הסכים, ואותו ראש ישיבה ביקש את עזרת הרב וסיפר שקרוב משפחתו הגיע ארצה מברית המועצות נשוי לגויה והוא מבקש את עזרת הרב. הרב כמובן סייע, ולאחר מכן אמר לאותו ראש ישיבה: "אתה מבין שכשזה מגיע למשפחה הקרובה שלך צריך לעזור? בשבילי כל העולים מברית המועצות הם משפחה קרובה". הרב באמת חי כך, ביתו היה באמת פתוח לכל איש, ובמיוחד לגרים.
הרב דחף לתיקון חוק ניסים, בכל מה שיעזור להרבות גיורים הרב רצה לסייע. הרב גם הסכים שרבני ערים יגיירו, ובלבד שזה יהיה בחסות הרבנות הראשית ולא עוקף הרבנות הראשית. בכל מה שניתן לעשות הלכתית על מנת לסייע ולהקל ולהרבות גיורים, הרב תמך.
עם זאת הרב עודד אותי באופן אישי והדריך אותי להוביל את המאבק לביטול סעיף הנכד בחוק השבות. המציאות שבה עלו בשנה האחרונה יותר גויים מכל הגיורים שגוירו בשלושים השנים האחרונות היא תמרור אזהרה, ויש לתקן את העיוות הזה. החשש ממה יאמרו יהודי ארצות הברית התגמד בעיני הרב לעומת סכנת ההתבוללות הקשה, ובייחוד כשבפועל אין נכדים של יהודים מארצות הברית שעולים ארצה.
עולם הגיור איבד את המגדלור, איבד את הכתפיים הרחבות של הרב, את היחיד שעולם התורה סמך עליו שידע לפעול באחריות. הרב שלמה עמאר בהספדו בכה על ידידו הטוב, על חברו הטוב, על הדמות שלא הכיר עד שמונה לתפקיד הרב הראשי לישראל, ואז גילה את עוצמתו ואת גודל אחריותו לכלל ישראל, לתורת ישראל, שכל מילה שלו וכל מעשה שלו כולם לשם שמיים, ואמר שסמך על כל מילה של הרב דרוקמן בענייני גיור.
Lead:
הרב סיפר לי על ראש ישיבה חשוב מהעולם החרדי שהתנגד מאוד לגיורים ויצא נגד הרב עד שיום אחד בשעת לילה מאוחרת הוא עצמו ביקש להגיע להתייעצות דחופה עם הרב. הרב כמובן הסכים, ואותו ראש ישיבה ביקש את עזרת הרב וסיפר שקרוב משפחתו הגיע ארצה מברית המועצות נשוי לגויה והוא מבקש את עזרת הרב. הרב כמובן סייע, ולאחר מכן אמר לאותו ראש ישיבה: "אתה מבין שכשזה מגיע למשפחה הקרובה שלך צריך לעזור? בשבילי כל העולים מברית המועצות הם משפחה קרובה"
