רשות הדיבור – מקץ

הצעה למערכת עולם קטן

סבתא מ'

כדי לשמור על המשפחה בטהרה

במחשב גולשים עם תוכנת בקרה

אך תכנים המסוננים על ידי אינטרנט רימון

נכנסים לבתינו בתוך העלון.

לא מתאים לי לחטוף את עולם קטן מהנכדה הקטנה ותמימה ששואלת שאלות לא מתאימות לגילה.

מביך שהבן – הנער – זורק את העלון ואומר "למה יש פה תועבה?"

הבנתי שמערכת עולם קטן התייעצה עם רבנים והחליטה שגדולה התועלת בפרסום דברים אלו על הסכנות.

ולכן יש לי הצעה פשוטה. תדפיסו את כל מה שקשור לנושאים אלו בדפים נשלפים (אפשר לקרוא לזה "מוסף עולם הפוך"), וכל משפחה תוכל להחליט מה היא רוצה שהילדים יראו, וכולנו נוכל ליהנות מהתוכן המעולה של העלון. וינוחו בם כל ישראל מקדשי שמך.

 

 

מעוז, צור ישועתי

הדס אופיר

מָעוֹז, צוּר יְשׁוּעָתִי

לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ,

כִּנּוּן עֶרְכֵי אֱמוּנָתִי

לוּ תִּהְיֶה הַמְּנַצֵּחַ.

בְּעֵת לַעַז מִשְׁתַּלֵּחַ

הֲיֵשׁ צַד הַמְּשַׁבֵּחַ,

אָז אֶגְמֹר

בְּשִּׁיר מִזְמוֹר

לְהַעֲלוֹת הַשֶּׁבַח.

 

דֵּעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי,

בְּקַרְנוֹ כּוֹחִי כִּלָּה,

חַיֵי אֱמֶת, לָחַשְׁתִּי

הֵיכָן הִיא אוֹתָהּ הַבְדָּלָה.

בְּעֹז וּגְדוּלָה

יוֹצִיא אֶת הָאֲפֵלָה

חֵיל שִׁקְּרוֹ

וְכָל שְׁלוּחוֹ

יָרְדוּ כְּאֶבֶן בִּמְצוּלָה.

 

בִּדְבַר אוֹמְרוֹ עֶלִילָנִי

וְגַם אָז לֹא שָׁקַטְתִּי,

וּבָא אוֹמֵר יַפִּילָנִי,

כִּי לְסַקְּלוֹ עָבַדְתִּי.

וְעֶרְכֵי דָּתוֹ הִכְנַסְתִּי,

כִּמְעַט שֶׁהִסְכַּמְתִּי,

קֵץ עֶרְכּוֹ

וּמִשְׁנָתוֹ

בְּעֵת יָמִים זֻכַּכְתִּי.

 

רָעוֹת גּוֹיִים חִלְחֵל בְּהִתְעַקֵּשׁ

לִשְׁבֹּר כָּל הַקְּדוֹשִׁים,

וְנִהְיָתָה לוֹ לְמוֹקֵשׁ

בְּהֵעָצֵר כָּל הַתְּכָנִים.

רֹאשׁ יְהוּדִי נָשָׂאתָ,

וְסֵתֶר תּוֹכְנוֹ הֶרְאֵיתָ,

רֹב דָּתוֹ

וְדִבְרָתוֹ

מוּל פָּנִים שִׁקַּפְתָּ.

 

יְדִידָיו קָמוּ עָלַי

אֲזַי בִּימֵי טִשְׁטוּשִׁים,

וּפָרְצוּ חוֹמוֹת זֶהוּתַי

זִלְזֵל כָּל הַסְּפָרִים.

וּמִנּוֹתָר אֲנָשִׁים

נַעֲשָׂה נֵס לַיְּהוּדִים,

הַמְשֵׁךְ אָבִי

וּלְבָבִי

בְּמִלְחֵמֶת אֵיתָנִים.

 

הַמְשֵׁךְ פּוֹעַל יָדֶיךָ,

וְקָרֵב לָנוּ הָאֱמוּנָה,

נֶחְזְקָה דַּרְכֵי אֲבוֹתֶיךָ

נְדַיֵּק הַהַבְחָנָה.

בּוֹא תָּבוֹא הַתְּשׁוּעָה,

וְנִקְרַא בְּרָב תְּרוּעָה,

טוֹב קַדְמוֹן

בְּעֵין הָמוֹן

תּוּפַץ אֱמֶת לַתּוֹדָעָה.

 

 

 

לילה כיום יאיר

רובי וינטרויב

בהלכה יש מחלוקת על הדלקת נרות חנוכה. בית שמאי – פוחת והולך. בית הלל – מוסיף והולך. והלכה נפסקה כבית הלל. מה זה בא ללמד?

רבי נחמן מברסלב מסביר שבית שמאי, שהלכו לפי מידת הדין, אמרו: נתנו לאדם אור, העניקו לו בחיים אפשרויות להתקדם, ולא ניצל זאת? מגיע לו פחות אור. לא הלכתם עם זה עד הסוף? נכשלתם? לא הסתדרתם? נפחית לכם מהאור, משמונה עד נר אחד.

אבל בית הלל, שהם מידת החסד, הם אומרים להפך: נתנו לכם אור, הזדמנויות, אפשרויות וכו', ונכשלתם? לא נורא, אין ייאוש! ניתן לכם עוד אור כדי שתצליחו!

שוב לא הצלחתם? נפלתם? ייתנו לכם יותר אור! הזדמנות עוד יותר גדולה! עד שתצליחו! המציאות לא הולכת לדפוק אתכם. תקבלו עוד סיוע ואור מן הקב"ה עד שתאירו באופן מלא, כי רצון ד' שיהיה לכם טוב! תזכרו שהקב"ה לטובתכם!

והלכה כבית הלל!

 

המונדיאל בקטר היה מגדל בבל מודרני

אביתר יעקב מיכלשוילי

 

בסוף פרשת נח מסופר סיפורו המוכר של מגדל בבל. הבונים החליטו לבנות מגדל וראשו בשמיים, והקב"ה מפיץ אותם על פני כל הארץ ומבלבל את שפתם. אפשר לפרש שהמגדל היה מיועד למלחמה בקב"ה, להפגנת כוחם של בני האדם העצמאיים כביכול, למרד בא-לוהים. אפשר לומר גם שהייעוד היה כדי לתת לאנושות הגנה וביטחון מול מבול נוסף על ידי מגדלים שימנעו מארובות השמיים להיפתח (הזוי, נכון) במקום לתקן את הפשעים שבגללם הקב"ה הביא מבול על הארץ. אפשר גם להבין שהצלחת הבונים במלאכתם גרמה להם גאווה ומרד בקב"ה (עיינו ברש"י).

רבי פנחס מתאר בפרקי דרבי אליעזר (כ"ד) את תהליך הבנייה של המגדל: "ומעלות (מדרגות) היו לו ממזרחו וממערבו, אלו שהיו מעלין את הלבנים היו עולים ממזרחו, ואלו שהיו יורדין היו יורדין ממערבו, ואם נפל אדם ומת לא שמים את לבם עליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבין ובוכין ואומרין אוי לנו אימתי תעלה אחרת תחתיה".

סדר העדיפויות שלהם היה כל כך מושחת ומקולקל, שהם היו מתאבלים על לבנה ומתעלמים ממוות של אנשים שנפלו מהמדרגות במהלך הבנייה. מזעזע. חוסר אנושיות ועיוות מוסרי משווע.

במהלך ההכנות ובניית האצטדיונים למונדיאל בקטר נהרגו המוני פועלים זרים. אנשים שנהרגו במרוץ של קטר לעבר מונדיאל מרשים, מרהיב, מעורר גאווה ורווחי ככל האפשר. והעולם שותק. סליחה, ממש לא שותק, מה פתאום?! העולם צפה במונדיאל בהתרגשות, נהר לקטר, הזרים כספים ותיירות למדינה שנתנה לפועלים למות כאילו היו זבובים.

בזמן המונדיאל מתו שלושה עיתונאים שבאו לסקר את המונדיאל בקטר. למה? איך? התשובה די ברורה. כמובן, זה לא מנע מהשחקנים להשתתף במשחקים, מהאוהדים לטוס בהמוניהם לצפות בהם, מהערוצים לקנות זכיינות לשידור, מהקריינים לחגוג באולפנים וכו'. המחאה הגדולה ביותר של נבחרת הייתה לשחק כשעל מדיהם סמל נבחרת דהוי.

העולם המערבי – החופשי, המודרני, האדיר וה'נאור' – שיתף פעולה עם מדינה שנמצאת בקשרים הדוקים עם איראן וחיזבאללה ומממנת טרור רצחני, שבה "אם נפל אדם ומת לא שמים את לבם עליו" ואפילו רוצחים לכאורה עיתונאים, מדינת שרעיה אסלאמית שהיא כמובן אנטי-פמיניסטית ומתנגדת להט"ב (אפילו נקבע עונש מוות בחוק בעניין). העלמת עין בולטת מעקרונות רבים החשובים כביכול לעולם הליברלי והמתקדם.

למה העולם שיתף פעולה? מדוע כמעט לא היה פוצה פה וכולם השתתפו בחגיגות המונדיאל הקטרי? כי כשיש אינטרס כלכלי לפיפ"א ולמדינות אחרות, מתקיים המשפט שאמר המורה שלי להיסטוריה: "אהבה יש בין אימא לבן. בין מדינות יש רק אינטרסים", וכי רבים נהנים ללכת לצפות במשחקים, לחגוג ולסקר אותם, ואת המצפון, אם הוא מציק, להשתיק. העולם ה'נאור' שלנו מתעלם מכל עוולה שלא תהיה, העיקר שזה תורם לאינטרסים כלכליים, והעיקר שהמשחקים מעניינים, חשובים ומבדרים.

גם בוני מגדל בבל וגם אנשים רבים המעורבים במונדיאל הנוכחי רואים בהצלחת הפרויקט מעורר הגאווה (ומשרת האינטרסים או התאוות) שלהם מטרה שמכשירה את כל האמצעים. אבן הבניין חשובה יותר מחייו של פועל, וחגיגת הכדורגל עוקפת כל ערך.

בערך בזמן גמר המונדיאל הדלקנו לראשונה את נר החנוכה, שמיועד לפרסם את ניסיו של הקב"ה ולהכיר לו טובה. הרב קוק בעין איה (א, יד) כותב שבכוח הכרת טובה בין אדם לחברו לגרום לאדם לנהוג בצורה הגונה יותר עם חברו, וגם לדעת להכיר טובה לקב"ה. הכרת הטוב בין אדם למקום בכוחה לגרום לאדם להכיר את חובתו לקב"ה ולקיים את מצוותיו, הן שבין אדם למקום והן שבין אדם לחברו.

בהדלקת נרות החנוכה אנחנו מכירים טובה לקב"ה ואומרים שניצחון המכבים על היוונים היה כי "ה' א-לוהיך הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". נתפלל שמתוך כך נזכה לזכור תמיד את חובתנו לשמור את מצוות השם שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו ושההצלחות לא תגרומנה לנו להתגאות ולרמוס אנשים וערכים. שלא כבוני מגדל בבל ושותפי גרסתו המודרנית, עלינו לזכור תמיד שהמחויבות שלנו למוסר הא-לוהי אינה מרכינה את ראשה בפני אף תאווה, גחמה או מיזם.

 

שנראה

רעותא

 

אֵלִי

מָעֻזִּי וְצוּרִי

עֲשֵׂה נָא

שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַנֵּס

בְּכַד הַכּוֹחוֹת

שֶׁמִּתְמַלֵּא

וּמַסְפִּיק לְכָל הַיָּמִים

שֶׁלֹּא מִכֹּחִי וְעוֹצֵם יָדִי

 

עֲשֵׂה נָא אֵלִי

שֶׁאֶרְאֶה אֶת הַנֵּס

שֶׁמְּעַט הַזְּמַן

מְנַצֵּחַ

אֶת הַמַּטָּלוֹת הַרְבּוֹת

וְהַמְּסִיחִים הָרַבִּים.

בִּזְכוּת מִי שֶׁמֵּעַל הַזְּמַן

 

עֲשֵׂה נָא

שֶׁנִּרְאֶה

אֶת הַנֵּס

שֶׁאֱמוּנָה וְטֹהַר

מַחְזִיקִים עַם

וּמְחַזְּקִים

דּוֹר וָדוֹר

בְּאוֹר.

 

אֵלִי

צוּרִי וּמָעֻזִּי

שֶׁלְּךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ

עֲשֵׂה נָא

שֶׁבְּכָל רֶגַע וָרֶגַע

נִרְאֶה אֶת הַנֵּס

בַּיָּמִים הַהֵם

וּבְכָל רֶגַע

בַּזְּמַן הַזֶּה.