תקציר הפרקים הקודמים של סיפורה של רמת ארבל עד כה: לפני הכול מדובר במקום יפהפה שמשקיף על כל הרמה שבין קרני חיטים למצוק הארבל. מי שעובר בצומת גולני לכיוון צפון צריך רק לרדת רגע במחלף מסד-רביד ולפנות לדרך העפר שיורדת לשטח.
לפני עשרים שנה העבירה ממשלת ישראל החלטה שבמקום הזה יקום יישוב יהודי. כמו עוד כמה החלטות ציוניות נגנזה גם ההחלטה הזאת, ממש כמו שכל הערך הציוני של ייהוד הגליל נגנז ונשכח. לפני קצת פחות מחצי שנה הגיעו למקום חבורת יהודים גלילית שחיפשו נואשות משימה לעורר אליה מחדש את החברה הישראלית כדי להציל את הגליל שהולך ונכבש בשקט וללא התנגדות.
ומה הם מצאו בפתח השטח שמדינת ישראל הכריזה עליו מיועד ליישוב? נכון, מאהל בדווי שסגר את אלף הדונמים האלה בגדר ושער. "שטח פרטי", אמר להם הערבי במקום עד שהבין שהחבורה הזאת מכירה היטב את הבעלויות האמיתיות של הקרקע שרובם פרטיות יהודיות ובעיקר את ייעודו.
ההחלטה שלהם הייתה ברורה: לא עוזבים את הקרקע בידיים ערביות עד שמדינת ישראל לא מעלה לכאן טרקטורים ומממשת את ההחלטה שהיא עצמה הצהירה עליה לפני עשרים שנה. בתוך שבוע עלתה לשטח משפחה ונאחזה בקרקע על גבי קרון על גלגלים. אפילו לא קרוון יביל אלא קרון על גלגלים. קשה למשפחה אחת לשמור לאורך זמן על קרקע ועל ציוד, ועוד שתי משפחות הצטרפו למשימה, וכיום שומרות על הקרקע הזאת שלוש משפחות שמנסות לתמרן ביניהן כדי שהשטח יישאר מאויש יום ולילה, חגים ושבתות. בתנאים לא תנאים, בקרונות על גלגלים, הם שומרים על אחיזה יהודית.
הגליל כולו התמלא תקווה. למיזם הייתה תמיכה מקיר לקיר: חילונים ודתיים גליליים ראו באחיזה הזאת שינוי מהותי, וזרם התמיכה במקום אינו פוסק מימי הקיץ הלוהטים ועד ימי החורף הנוכחי. קבוצות נוער מגיעות לחזק, לנכש קוצים, לשמוע שיעורים, ליהנות בערבי שירה, בחגים, בשבתות מרגשות. נקודת אור של תקווה בגליל.
גילוי נאות: גם אנוכי הקטן, תושב הגליל, גאה להיות שותף במפעל הציוני של רמת ארבל ומשתדל לתמוך בו ככל יכולתי.
מבחינת יחידת האכיפה הרשויות בוחנות אותה ברמת ארבל אם תנהג בשווה ביהודים ובערבים. וכאן בדיוק מונח גם העיוות: תהום של שמיים וארץ פעורה בין פולשי קרקעות שעושים לביתם, ובשבילם נועדה יחידת האכיפה, לבין הפעולה הציונית שבה מגיעים אזרחים אידיאליסטיים להיאבק על חזרת ההתיישבות בגליל ונגד הפלישה הערבית.
שמירה זמנית מורחבת
ועכשיו בואו ננחש מי קיבל אחרי חודש צו הריסה, הערבי שיושב שם יותר מעשור או היהודים על גלגלים? במי החליטה רשות האכיפה להיכנס, בערבים שבאו לעשות לביתם או בחבורה האידיאליסטית שיצרה לעצמה סוג של חניון על קרונות כדי לממש חזון ציוני? יפה ניחשתם. והתירוץ הפרוצדורלי המשפטי ההזוי מכול: נכון שגם הוא לא חוקי, אבל הוא 'פולש ישן', ואתם 'פולשים טריים'.
הגורם המפקח שאיתו מתמודדים: היחידה הארצית לאכיפת מקרקעין של מדינת ישראל. גוף שצריך לומר בהגינות, הגביר מאוד את האכיפה נגד פלישות ערביות ברחבי הארץ ובהחלט פועל בנחישות בלא מעט מקרים. בראש הארגון עומד אבי כהן, תושב היישוב עלי. ללא ספק איש בעל מטרות סופר-טובות שמקרה הבוחן הנוכחי מעיד שמשהו בדרך הטובה גם דורש דיוק אזימוט טרם תלך הסטייה רחוק מדי.
המשפחות וגרעין האחיזה ניסו לפנות ללא מעט גורמים אזרחיים תומכי התיישבות, וכולם עודדו אותם ותמכו בהם, אבל היחידים שלא הסתפקו במילים אלא הפשילו שרוולים במרץ בלתי ייאמן היו אנשי תנועת נחלה. בניגוד לתדמית המתנחלית היו"שית שדבקה בחבורה המופלאה הזאת, תנועת נחלה גייסה את כל משאביה ללא תנאי וללא סייג למען המערכה הגלילית.
חוץ מלא מעט כסף וסיוע שהזרימה למקום כדי לאפשר לשומרים על השטח תנאים סבירים, התגייסה הסוללה המשפטית של תנועת נחלה למערכה במלוא הכוח. בדיונים והתייעצויות לתוך הלילה בזמינות של כמעט עשרים וארבע שעות ביממה גיבשו שם אסטרטגיית הגנה משפטית למהלך האידיאליסטי ברמת ארבל, והכול ברגישות כדי שסגנון המאבק יותאם לאופי הגלילי, השונה בלא מעט נקודות מהמאבק ביהודה ושומרון.
אל המערכה הזאת התגייסה גם תנועת רגבים, שהקצתה לחבורת רמת ארבל את עורך הדין המומחה שלה במקרים האלה – בועז ארזי. יחד הוגש לבית המשפט צו עיכוב ביצוע הנוגע לשתי טענות עיקריות: אכיפה בררנית מול הבדואי השכן, שנעזב לנפשו, אך לא פחות מכך מהטענה שלא מדובר כאן בשום אופן על עבירת בינוי והשתלטות רגילים אלא להפך, זו פעולת שמירה מורחבת אך זמנית שמשמשת את הבעלים (המדינה והבעלים הפרטיים) כדי לוודא שההשתלטות הערבית במקום נעצרת עד שיחלו עבודות ההתיישבות של המדינה.
שמונה ניידות מול שתי נשים
בינתיים יחידת האכיפה, חדורת מוטיבציה מכך שהנה היא עושה את עבודתה באופן שוויוני גם כלפי יהודים וגם כלפי ערבים, המשיכה בלהט. תשובה ארוכה ומנומקת נשלחה לבית המשפט מדוע חשוב כל כך לפנות דווקא את הקרונות העומדים מול המאהל הבדווי.
בהתעלמות מוחלטת מהרקע הלאומי שיושב ביסוד הסכסוך הזה נבחר עורך תשובת המדינה להיות עורך דין מסח'נין. אבל לא די בכך, אלא שאל תשובת המדינה צורף גם מכתב שנשלח ליחידת האכיפה מטעם המועצה המקומית של היישוב הסמוך עיילבון. זה היה רק הספתח להבנת התמונה המטלטלת שהלכה והתבהרה: מי שמפעיל למעשה את יחידת האכיפה הם לא אחרים מהערבים עצמם.
לכן כל פעולה שעשו ברמת ארבל זיכתה בביקור מפתיע מטעם פקחי רשות האכיפה. חפירת בור ספיגה? הופ, הפקח בשטח. פריסת מצעים כדי למנוע את הבוץ? והנה שוב פקח. למחרת ערב סליחות אי-אז בתחילת תשרי – הערבים כבר ממש לחצו.
עכשיו שימו לב לצעד המתוחכם של יחידת האכיפה. הם לא הסתפקו בצו שבדיון בית משפט. בשקט בשקט הודבק לגב אחד הקרונות צו נוסף, ואל הצו הזה צורף גם מבנה השירותים היביל שתרם למקום אחד מתושבי היישובים הסמוכים כדי שיהיה למשפחות איך להתפנות חוץ מהשירותים הכימיים שיש בקרונות.
על הצו הזה ידעו החברים מרמת ארבל רק אחרי שבית המשפט תקף אותם על ביסוסם במקום תוך כדי דיון על עיכוב הצו. רק לאחר מכן, אחרי חיפושים, נמצא הצו מאחורי הקרון, שכבר יצא מאז מהשטח.
אבל מוטיבציית היתר של יחידת האכיפה רק התחילה. הפקחים ניצלו את העובדה שלמעשה רק שני קרונות נמצאים בצו המניעה, וביום רביעי האחרון הגיעו לשטח כוחות יס"מ ומודיעין בשמונה ניידות ושיירת כלים כבדה. בשטח הם מצאו שתי נשים בלבד. מבנה השירותים, שנמצא במרחק חמישה עשר מטרים מהקרון שאסור להרוס, נהרס כליל על ידי דחפור. הקרון השלישי, שבכלל לא נכלל בצו, הוחרם גם הוא.
אבל המתסכל מכול היה הסירוב של הפקחים לאפשר אפילו לקרון הרתום לטנדר לצאת בכוחות עצמו מהשטח. הם התעקשו להתיר את הקרון, והחרימו גם אותו. לטענתם הם הפעילו 'צו תפיסה פלילי' גם עליו. חמש דקות בלבד ניתנו למשפחה לקחת את החפצים הכי חשובים לה, והקרון הועלה במנוף למוביל בעוד כלי הבית והציוד האישי מושלכים לכל עבר ונשברים. המשפחות נותרו ללא קורת גג, וכל זה ללא הצדקה חוקית נראית לעין, שכן הדיון בעניינן נתון לבית המשפט.
כדי לעשות עוד קצת שרירים כלפי חבורת רמת ארבל, מייד למחרת נשלחה הזמנה לחקירה לאחד מאבות המשפחה. קצת פחד לא יזיק כדי לנסות לערער את הלהט האידיאליסטי. שיחשבו פעמיים אם מתאים להם להתעסק איתנו.
שוויון מעוות
אבי כהן, ראש הרשות, משוכנע מבחינתו שהוא מחזק את שלטון החוק בפינוי שהוא עושה ברמת ארבל. מצד אחד הוא משדר שמדובר בתיק קטן לעומת הפינויים הרבים שהוא מתעסק איתם, ומצד שני הוא אומר בשיחות סגורות עם מגוון גורמים שרמת ארבל היא מבחינתו סוג של טסט-קייס.
לתפיסתו, הרשויות שבהן הוא אוכף פלישות ערביות בוחנות אותו ברמת ארבל אם ינהג בשווה ביהודים ובערבים. וכאן בדיוק מונח גם העיוות: תהום של שמיים וארץ פעורה בין פולשי קרקעות שעושים לביתם, ובשבילם נועדה יחידת האכיפה, לבין הפעולה הציונית שבה מגיעים אזרחים אידיאליסטיים להיאבק על חזרת ההתיישבות בגליל ונגד הפלישה הערבית.
אנשי רמת ארבל לא הגיעו לבנות את בית הקבע שלהם בקרון, והם גם אינם מתכוונים להיות הגורם שיקים למעשה את היישוב באדמות הללו. מגורם אכיפה ציוני היה מצופה לדעת לא רק להבחין הבחנה חדה בין פולשים פרטיים לבין היאחזות בקרקע שמטרתה לשמור עליה בדרך להקמת יישוב יהודי אלא אף לראות באנשים האלה שותפים למטרה.
כך רואה את הדברים גם ח"כ בצלאל סמוטריץ', שייכנס אוטוטו למשרד האוצר. "לא צריך להיבהל מזה שכל אחד עושה את תפקידו. יחידת האכיפה יכולה להיות צודקת בכך שהיא אוכפת את החוק, וגם אנשי רמת ארבל צודקים בכך שהם מושכים את המדינה למטרות הטובות שבהן הם מאמינים. זאת בדיוק דינמיקה של דמוקרטיה טובה. זה איזשהו גבול דק.
"נכון שמסוכן להגיד דברים כאלה, כי אז כל אחד חלילה יקבע לעצמו מה מותר ומה אסור, אבל כשאתה מסתכל על ההיסטוריה של ההתיישבות והציונות לאורך כל ההיסטוריה, זה תמיד עבד כך. עוד מימי חומה ומגדל, שהתמודדו מול החוק, וכמובן מפעל ההתיישבות הענקי, שהתחיל גם הוא באנשים שאתגרו את החוק מתוך כבוד אליו. בסופו של דבר המדינה הלכה אחרי החלוצים והגיבורים שמסרו נפש למען ההתיישבות.
"רמת ארבל תקום", אומר סמוטריץ', "היא נכנסה לתוך ההסכמים הקואליציוניים, ועד כה גם הליכוד לא הביע כל התנגדות להקמתה. אבל חשוב להגיד שהיא תקום בזכות האנשים שהגיעו לשם, לשטח. כי הרי אני, חבר כנסת וגם עוסק בקרקעות לא מעט שנים, לא ידעתי על קיומו של סיפור כזה לפני שהאנשים האלה הגיעו לשם. באו אנשים חלוצים וגיבורים ושמו את זה על סדר היום, וזה פרץ עד לקבלת ההחלטות.
"המאמצים של האנשים האלה נועדו בעיקר ליצור תודעה. זה קצת כמו מחאה דמוקרטית שצריך להיזהר מאוד מלהשתיק. כי מה לעשות, הרבה פעמים המערכות לא עובדות אם לא דוחפים אותן. החלוצים האלה נאחזים ברמת ארבל, הם מבינים שיש לזה מחיר והם מוכנים לעשות זאת שוב ושוב גם אם הם בחיכוך מסוים עם האכיפה עד שבסופו של דבר רמת ארבל תקבל את האישור שלה.
"אם הייתי השר הממונה על יחידת האכיפה", מוסיף סמוטריץ', "הייתי מבקש ממנו לראות את כל רשימת העבודה שלה כדי לראות אם היא באמת הסתיימה או שהוא הולך לאכוף במוטיבציה גבוהה ברמת ארבל. גם התירוץ הזה שלא אוכפים את החוק על הבדווי בגלל שמדובר בפלישה ישנה הוא בעיניי לא הגיוני. אנחנו נותנים פרס למי שהיה עבריין לפני הרבה שנים?"
"שמירת החוק היא רצון משותף של כולנו", אומרים תושבי רמת ארבל, "אבל אנחנו חייבים לאזן בין העובדה שאנחנו חיים במדינת חוק ואנחנו שומרים עליו לבין העובדה שלפעמים תפקידם של אזרחים לרתום את העגלה לפני הסוסים ולדחוף את המערכת. לא הכול עושים רק בשם החוק".
בצלאל סמוטריץ': "רמת ארבל תקום, היא נכנסה לתוך ההסכמים הקואליציוניים, ועד כה גם הליכוד לא הביע כל התנגדות להקמתה. אבל חשוב להגיד שהיא תקום בזכות האנשים שהגיעו לשם לשטח. כי הרי אני, חבר כנסת וגם עוסק בקרקעות לא מעט שנים, לא ידעתי על קיומו של סיפור כזה לפני שהאנשים האלה הגיעו לשם. באו אנשים חלוצים וגיבורים ושמו את זה על סדר היום, וזה פרץ עד לקבלת ההחלטות"
דרוש שינוי במדיניות
"תוצאות הבחירות הן קריאת כיון ברורה ועוצמתית של הציבור למשילות ומדיניות של ימין ללא פשרות", אומרת ליטל סלונים, חברת הנהלת תנועת נחלה וראש דסק פוליטי וקשרי חוץ. "אחרי עשרות שנים שבהן היו תירוצים בטענות של 'גורמי שמאל בתוך ממשלות ימין', שמנעו כביכול התרחבות ובנייה בכל המרחב, עתה הציבור אמר את דברו, ונבחרה ממשלה שרובה המוחלט מאמין בערכי ארץ ישראל השלמה ובזכותה של מדינת ישראל על כל יהודה, שומרון, הנגב והגליל.
"עם זאת אנו מסתכלים על המשא ומתן ועל ההסכמים הקואליציוניים המתגבשים וחשים דאגה. לצערנו אנחנו כרגע לא רואים מספיק בהירות מדינית אפילו בנושאים הברורים והמובנים מאליהם: חומש, אביתר ורמת ארבל.
"אנו מצפים כי כבר בשלב זה, שבו מתגבשים ההסכמים הקואליציוניים ונקבעים הכללים האידאולוגיים, שהממשלה תכריז על תוכנית התיישבות רחבת היקף הכוללת הקמת ערים חדשות ויישובים חדשים וגאולת קרקעות רחבת היקף ביהודה, בשומרון, בנגב ובגליל. בה בעת על הממשלה לצאת לתוכנית מעשית לבלימת ההשתלטות הערבית הבלתי חוקית על מרחבי אדמות הלאום.
"רמת ארבל היא דוגמה קלסית למבחן ראשוני קל וברור לממשלה הנכנסת", מוסיפה סלונים, "מקום שהייתה בנוגע אליו החלטה ממשלתית פעמים רבות להקים יישוב חדש ואדמה שיש בה בפועל השתלטות בדווית בלתי חוקית שכלפיה אין דין ואין דיין. ברמת ארבל גרות משפחות אשר שומרות על המקום כבר חצי שנה, ומעל ראשן מרחפת עכשיו סכנת פינוי מיידית.
"מייד עם הקמת הממשלה עליה להסדיר את הישארות המשפחות עד להקמת היישוב המוסדר. הדרך המדינית קיימת: בחוק התכנון והבנייה יש סעיף המאפשר לשר הפנים לאשר אתר התארגנות זמני כאשר מדובר בפרויקט בעל חשיבות לאומית. במקרה של רמת ארבל החשיבות הלאומית ברורה, היעד להקמת יישוב ברור, וגם הדרך להסדרת המקום מייד והשארת המשפחות בשטח ברורה ואפשרית. עכשיו נשאר רק לרצות. לרצות ולעשות.
"הממשלה הנכנסת חייבת להימנע ממראות פינוי והרס של יישוב יהודי בגליל ולהתחיל פרק חדש בהיסטוריה הציונית של פריצת דרך להתיישבויות חדשות. שר הפנים הנכנס אריה דרעי זוכה להיות הראשון בעל הסמכות להתוות את הכיוון לממשלה כולה.
"איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' הבטיחו שינוי, וברמת ארבל הם ייבחנו לראשונה. זאת הזדמנות נכונה להם להראות לציבור הבוחרים שלהם שההבטחות שלהם אכן הולכות להיראות בתוצאות בשטח".
ליטל סלונים, נחלה: "הממשלה הנכנסת חייבת להימנע ממראות פינוי והרס של יישוב יהודי בגליל ולהתחיל פרק חדש בהיסטוריה הציונית של פריצת דרך להתיישבויות חדשות. שר הפנים הנכנס אריה דרעי זוכה להיות הראשון בעל הסמכות להתוות את הכיוון לממשלה כולה. איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' הבטיחו שינוי, וברמת ארבל הם ייבחנו לראשונה. זאת הזדמנות נכונה להם להראות לציבור הבוחרים שלהם שההבטחות שלהם אכן הולכות להיראות בתוצאות בשטח"
ד"ש מא-לוהים
פינוי הוא חוויה קשה מאוד. הרבה דמעות זלגו השבוע ברמת ארבל מעיני המשפחות והתומכים שלהן, אבל מבחינת גרעין רמת ארבל היה במערכה הזאת גם סיפור נחמה מופתי למדי.
מייד אחרי ההרס, בעוד שיירת המובילים יוצאת מהשטח, ממש על השביל שמולה ירד מוביל אחר. בתוך המבט ההמום על ההריסות והניסיון לאסוף את השברים היה נדמה לרגע שאולי אחד המובילים של יחידת האכיפה נותר בשטח.
למפרע התברר ששלושה ימים לפני הפינוי עלה רעיון להציב ברמת ארבל חנוכייה גדולה, ובדרכים עקלקלות בוצעה הזמנה של פרופילים ענקיים. הספקים התריעו מראש שהסיכוי שההזמנה תסופק לפני החג קטן מאוד. עד עכשיו לא ברור לגמרי כיצד התגלגלו הדברים, אבל בפועל יצא שהמוביל של חלקי החנוכייה נחת בשביל הגישה לשטח בדיוק כשיצא ממנו אחרון המובילים של ההרס.
תוך כדי הניסיון של המתיישבים לאסוף כוחות קפץ הנהג מהמשאית ובחוסר סבלנות דרש מאנשי רמת ארבל להגיד לו היכן הם רוצים שיניח את המשלוח. מתכנן החנוכייה, ישראל נסימי, נחת גם הוא בשטח: "תגידו, איפה אתם מציעים שנמקם את החנוכייה?" המתיישבים ההמומים מצאו את עצמם עוסקים בפריקה ובמיקום של הרכש החדש.
אז פרופילים יש, אבל איך לעזאזל מחברים אותם בלי רתך? שלושה אנשי גליל שהגיעו לשטח לתמוך בחברים אחרי הפינוי פנו לנסימי: "שלום, הגענו לעזור". "האמת היא שאני מחפש מישהו שיודע לרתך", אמר להם נסימי בחצי ייאוש. "מה זאת אומרת?" ענו לו השלושה, "שלושתנו רתכים, זאת העבודה שלנו".
וכך שלוש שעות אחרי הפינוי, בלי שאיש תזמן ותכנן זאת, עמד ברמת ארבל מונומנט של חנוכייה שגובהה חמישה מטרים, מרותכת ומקובעת לשטח. עוד טפיחה קטנה על השכם מבורא עולם.
