למי קראת תרופת סבתא?

העולם מתחלק בין שונאי החורף, הקור והאפור, ובין מי שמבחינתם כמה שיותר גשום ככה שמח, והריח של הגשם, האוויר הצח והסביבה הירוקה של אחרי הגשמים עושים אותם שמחים ומאושרים.

קר לכם בחורף? אין כמו כוס חליטת צמחים טרייה לחמם את הגרון ולמלא את הגוף באנרגיית צמחי מרפא. הקסם, כמו תמיד, נמצא בפרטים הקטנים: השיחים והעשבים הקטנים שלפעמים צומחים בר, מרחק נגיעה וקטיף, הם שאוצרים סגולות מרפא מיוחדות, ממניעת סרטן ועד טיפול בכאבי גרון, בשיעול ובנזלת; מהקלת כאבי מחזור ועד הרגעת הקיבה ומערכת העיכול. זה הרבה פחות מסובך ממה שאתם חושבים, ובדרך כלל זה גם ממש טעים.

גולן ונעה כהן הגיעו למדבר לפני יותר מחמש עשרה שנים. הוא מירושלים, והיא מקיבוץ בעמק בית שאן. בני הזוג התיישבו בנגב וחלמו לגדל צמחי מדבר ייחודיים, ומשם הגיעו לעולמם של צמחי המרפא והתועלות הבריאותיות המיוחדות שטמונות בהם. גולן התחיל ללמוד את הנושא, וכיום הוא הרבליסט קליני, כלומר מטפל באמצעות צמחי מרפא. בהמשך התיישבו בני הזוג כהן במושב באר מִלכּה שבפתחת ניצנה, ושם הגשימו את החלום בהקמת חוות שירת המדבר, חווה לגידול צמחי מרפא.

למי מכם שלא שירת בגבעתי, בשבטה או בטירונות מודיעין במפרשית, פתחת ניצנה היא אזור בתולי, אחד המרוחקים והמוכרים פחות במדינת ישראל. כדי להגיע לשם מהמרכז יש לעבור את באר שבע ולנסוע לעבר מצפה רמון. בשלב מסוים במקום להמשיך דרומה בכביש 40, ממשיכים מערבה לעבר מצרים. לאחר כחצי שעת נסיעה מתקרבים לגבול סיני בכביש שבו פרצו כוחות צה"ל לסיני במלחמת ששת הימים. כמה יישובים קטנים למדי נמצאים באזור: עזוז, ניצנה, קדש ברנע, כמהין וגם באר מלכה, שהוא המושב האחרון שהוקם בארץ.

החווה גדולה, והיא מתפרסת על פני שבעים דונמים. נוסף על צמחי המרפא יש בה גם אפשרות של לינה מדברית באוהלים של המקום או באוהלי קמפינג מהבית, ובמקום יש מקלחות חמות, מטבח ושירותים. הלוואי שפרסומת לא סמויה תגרום לכם להגיע למקום הזה.

"הצמחים עוברים הרבה מאוד מחקרים, לא תמיד זה מפורסם או נגיש. גם המחקר האנושי בן אלפי השנים אינו מבוטל: הרפואה המקומית היהודית, הערבית, האיראנית, הסינית, ההודית, האינדיאנית, האפריקאית והאירופית כוללת אלפי שנים של התנסות בלי מעבדות, ויש שם המון ידע"

מרוות הקסמים

הנסיעה מירוחם לחווה אורכת קרוב לשעה, ואני מגיע לחוות שירת המדבר בשעת בוקר מוקדמת, עם קרני השמש הראשונות. שקט כאן מאוד גם בלילה וגם ביום, וגולן עורך לי סיור קצר בעולמם המופלא של צמחי המרפא.

פתחת ניצנה מאופיינת בחולות, ויש בה דיונות מדהימות שעל חלקן התפתחה תיירות גלישת חולות. אני תוהה באוזני גולן איך אפשר בכלל לגדל במדבר הזה צמחי מרפא. "התנאים הקשים גורמים לצמחים להיות מאוד מרוכזים ולייצר חומרים פעילים שהם לא היו מייצרים אם התנאים שלהם היו מפנקים", הוא מפתיע. "בזכות תנאי המדבר אנחנו מקבלים צמחים באיכות מאוד גבוהה בטעם, בארומה ובאיכות הבריאות שלהם. צריך לדעת גם שרבות מהתרופות הקונבנציונליות מקורן בצמחים, אך הן מיוצרות באופן סינתטי".

בדרך כלל היחס לצמחי המרפא הוא כאל תרופות סבתא שאין להן ביסוס מדעי.

"יש המון מחקרים על צמחים", הוא שולל את דבריי. "הצמחים עוברים הרבה מאוד מחקרים, לא תמיד זה מפורסם או נגיש. גם המחקר האנושי בן אלפי השנים אינו מבוטל: הרפואה המקומית היהודית, הערבית, האיראנית, הסינית, ההודית, האינדיאנית, האפריקאית והאירופית כוללת אלפי שנים של התנסות בלי מעבדות, ויש שם המון ידע. היום יש לנו שילוב בין הידע המסורתי לבין היכולת המודרנית לחקור פעילות של צמחים, וזה יתרון גדול. הצמחים גם מאוד נגישים לנו היום, מה שלא היה בעבר. היום אתה יכול להיות בישראל, ונגישים לך צמחים מכל העולם".

גולן מסביר לי שגם בחווה צומחים צמחי מרפא שמקורם בחו"ל: "אנחנו מגדלים כשישים מינים של צמחי מרפא בחווה, שליש מהם מקומיים, ארץ-ישראליים, שאפשר לקנות גם במשתלות מקומיות".

לדבריו, חלק מהצמחים גדלים בר ואפשר למצוא אותם בכל רחבי הארץ, רק שבדרך כלל חסרה מודעות לערך הבריאותי הגדול שלהם; חלקם נדירים, כמו שיח האפרסמון המקראי, שהיו משתמשים בו בעבר להפקת בושם. זהו צמח קשה גידול שגולן מגדל בחווה, והוא מזמין את המבקרים בה למלול את העלים ולהריח את ריח הבושם העתיק.

אני מבקש דוגמה לאחד הצמחים המצויים יותר, וגולן מזכיר את האזוב, הצמח הנמוך המוכר לנו מהתורה מטהרת המצורע: "זהו צמח ארץ-ישראלי ששמו מוזכר הרבה פעמים בתנ"ך. האזוב הוא צמח מרפא חשוב שיש לו השפעה רחבה על מערכת הנשימה ועל מערכת העיכול. הוא צמח אנטי-בקטריאלי ואנטי-ויראלי, והוא יכול להקל עלינו מחלות הקשורות למערכת הנשימה. הוא גם מקל מאוד את העיכול כשיש כאבי בטן, שלשולים ועצירויות.

"האזוב גדל כמעט בכל חלקי הארץ, מהגליל ועד להר הנגב. אפשר להוסיף אותו גם לחליטה או לאוכל, טרי או מיובש".

גולן מזכיר עוד צמח מצוי, הלא הוא המרווה המשולשת: "המרווה המשולשת גדלה בר מהצפון ועד אזור השפלה. העלים שלה מעולים לפתור את רוב כאבי הבטן, מעולה גם להקלת כאבי מחזור". גולן מפציע בנתון נוסף על המרווה: "אפשר להשתמש בעלים שלה לצחצוח שיניים, היא נוגדת דלקת ומבריקה את השיניים, מקילה דלקות חניכיים ודלקות גרון. אפשר להכין חליטה עם עשרה עלי מרווה, אך לא לשתות אלא לגרגר אותה".

הוא מדגיש: "המרווה היא צמח משתן, ויש לזה כמובן חיסרון ויתרון. היא יכולה להקל על מי שסובלים מדלקות בדרכי השתן ומאבנים בדרכי השתן, אך אסורה בשימוש בזמן היריון והנקה בגלל היותה ממריצת רחם ומייבשת חלב".

אנחנו יוצאים לשטח. ראשון מכולם אנחנו מבקרים את אחד מצמחי התה המוכרים, הלימונית, עשב הלימון, שעליו מאורכים. גולן מסביר כי לעשב הלימון כמה סגולות מיוחדות, ולדבריו הוא מסייע למניעת סרטן. "במחקר שערכה רבקי אופיר התברר שיש בצמח הזה ציטרל, שהוא חומר שמעודד מוות של תאים שיש בהם שיבוש גנטי. תאים סרטניים הם תאים שיש בהם שיבוש גנטי ובמקום להשמיד את עצמם ממשיכים להתחלק. הציטרל מחזיר את המנגנון של התאבדות התא. הצמח גם עשיר בנוגדי חמצון, גדל בקלות בחצר, ואפשר לשתות חליטה ממנו ממש יום יום כדי לשמור על תאים בריאים בגוף".

ביקורנו הבא הוא אצל הזוטה הלבנה, צמח ארץ-ישראלי שנחשב לדברי גולן לאחד מצמחי התה הטעימים. "יש לו שימוש חשוב למערכת הנשימה. הוא עוזר להקל נזלות, קשיי נשימה ומחלות בדרכי הנשימה. הוא משפר גם את מערכת העיכול: עוזר לעצירות ומפחית גזים ונפיחות בבטן. הוא מקל גם כאבי מחזור. הוא חשוב גם בגלל הטעם שלו: אם נוסיף זוטה לחליטה, זה ישפר את הטעם שלה ויעזור לנו לשתות אותה מדי יום. גם הזוטה", מדגיש גולן, "לא מתאימה לשימוש בתקופה של הנקה והיריון".

שמנים ורזיהם

עד עכשיו ביקרנו צמחי עלים נמוכים, וכעת הגיע תורם של העצים. בין השאר גולן משבח את העץ שהוא מכנה מורינגה מכונפת, שמקורו בהודו. "זהו עץ שמשתמשים בו בכל חלקיו", הוא אומר. "הוא קל לגידול בכל מקום מתחת ל-400 מטר מעל פני הים, ויש לו סגולות מיוחדות: הוא מכיל חלבון מלא, את כל חומצות האמינו החיוניות, חומצות שהגוף לא יכול לייצר בעצמו. יש עליו מחקרים שמעידים שהוא מסייע לפעילות אנטי-סרטנית: מווסת לחץ דם, כולסטרול וסוכר בדם".

לדבריו, עלי העץ טובים אחרי לידה ומגבירים חלב. ומה עושים בהם? "מייבשים את העלים או אוכלים טרי בתבשילים כמו מרק. אפשר להוסיף את העלים גם לשייק או לחליטה, בכל דרך שהיא. זה ממש מועיל ומזין".

אנחנו ממשיכים לעבר חממת גידול צמחי המרפא, וגולן מציג לפניי עוד שני צמחים ארץ-ישראליים שאפשר למצוא בקלות בכל הארץ. הראשון הוא הפיגם, המכונה גם רוטה, והוא צמח מרפא חשוב. "יש תרבויות שנהגו לצרוך אותו במזון או בחליטה, אבל כיום הוא אסור לשימוש פנימי באופן גורף, מאחר שהוא אלרגני. השמן שלו אינו אלרגני, ונהוג לשימוש במריחה להקלת כאבי פרקים, כאבי ראש, טחורים, דלקות אוזניים, כאבי ברכיים ועוד. שמן הפיגם נחשב לשמן פלא והיה נהוג בהמון תרבויות בעבר, וגם היום מועיל להרבה מאוד אנשים".

אחרונה חביבה לסיורנו – אף שעוד הרבה צמחים המצויים בחווה טרם ראינו – היא אזובית המדבר. שימו לב לנתון הזה: אזובית המדבר גדלה רק במקום אחד בעולם – בנגב. לדברי גולן, "זהו צמח מיוחד עם מגוון מאוד רחב של חומרים פעילים נדיפים ושרפים. אנחנו מפיקים ממנו שמן לעיסוי, וזה מקל מאוד על אנשים שסובלים מקשיי נשימה, מאסטמה, מגודש בנחיריים, ויש לו גם יכולת להרפות שרירים מודלקים ותפוסים". בניגוד לפיגם, באזובית המדבר אפשר להשתמש גם בשמן וגם בחליטה, ולטענתו של גולן, הוא היחיד שמגדל אותו, מלבד גידול הבר ברחבי הנגב.

איך מכינים חליטה?

"בהרבה צמחים החומר הפעיל הוא חומר נדיף, המכונה גם שמן אתרי", מסביר גולן. "השמנים האתריים מתנדפים בקלות יותר ממים, לכן, כדי ליהנות מהיתרון הבריאותי של חליטה, זו הדרך להכין אותה: יש להכניס את הצמח לקומקום חליטה, למזוג מים רותחים מעל הצמח ולכסות את הקומקום. הכיסוי קריטי! כשאנחנו לא מכסים החומר הנדיף, השמניים האתריים, מתנדף, ואנחנו מפסידים שיעור גבוה מהחומרים הפעילים שבצמח. גם שורשים, זרעים וקליפות אפשר לבשל, ועדיף לכסות בזמן הבישול".

אפשר גם בבית!

אפשר בלי בעיה לגדל צמחי תה ומרפא בבית – בגינה, באדניות או בעציצים. גולן מסביר: "הצמחים רובם אוהבים שמש. לכן חשוב שיהיה לפחות חצי יום שמש לצמחים. אני בעד דישון אורגני, אז אני מדשן בקומפוסט שקונים בכל משתלה או מכינים לבד בבית".

גולן מדגיש: "חייבים להוסיף דשן לפחות פעמיים בשנה, בסתיו ובאביב. עניין הדישון חיוני כדי שהצמח יקבל את המזונות החשובים לו. לגבי השקיה, זה מאוד משתנה בין סוגי הקרקע. אפשר להכניס את האצבע ולבדוק יובש. אם האדמה רטובה מדי, כמו ספוג מלא מים, לא להשקות עד שהיא מתייבשת ונשארת לחה".

מתכון לחליטת חורף מחממת ומחזקת:

מקל קינמון, חמישה תרמילי הל, אצבע של ג'ינג'ר שאורכה שלושה סנטימטר וארבע כוסות מים.

לבשל כחמש דקות מכוסה. בתום הבישול להוסיף שני ענפי אזוב שאורכם עשרה סנטימטר ועלה של לימונית (עשב לימון). להשאיר מכוסה רבע שעה ולשתות לאורך היום.

המידע בכתבה אינו משמש תחליף לייעוץ רפואי