מרד החשמונאים לא היה רק רצף של קרבות או ניצחונות במערכה. התייחסות רק להיבט הטכני הזה תהיה החמצה של העיקר, כי מהי ההיסטוריה היהודית בלי "מי לה' אלי" (שמתברר שנאמר מעט אחרת, אם כי רוח הדברים היא בהחלט אותה הרוח), בלי "מעטים מול רבים" ובלי "לא ארץ נוכרייה לקחנו"?
שלא יהיה ספק, בכל הצבאות דואגים לעודד את רוח הלחימה ולדרבן את הלוחמים להסתער קדימה בקרב, אבל האמונה העמוקה בבורא העולם שניכרת בכל הנאומים שליוו את המלחמות שעשו אבותינו בימים ההם בזמן הזה – ייחודית לגמרי לעם ישראל ומעידה שהניצחונות של המכבים היו בסך הכול פרק נוסף בשרשרת הדורות היהודית המתמשכת. מתתיהו, יהודה ושמעון החשמונאים התרפקו על זכר מלחמות יהושע, דוד, יונתן בן שאול וגדעון, ובדורותינו מתרפקים על גבורות החשמונאים, והשיירה עוד מתקדמת במעלה ההר.
"ללא שום ספק", משוכנע ד"ר חגי בן ארצי, "שאבו כל מורדי הבית השני השראה מהנאומים האלה של החשמונאים. יוסף בן מתתיהו מספר שהביטחון שאפשר לנצח את הרומאים התבסס על ספרי החשמונאים. זה היה מקור ההשראה. כמובן, החשמונאים השפיעו גם על לוחמי המחתרות שהקימו את המדינה. לשם המחשה אפשר לראות את השירים על חנוכה של התנועה הציונית.
"האיש בן תקופתנו שהושפע הכי הרבה מהחשמונאים היה דוד בן-גוריון. הוא מצטט הרבה את דבריהם ומזכיר אותם גם ביומנו. ביוזמתו הייתה בזמנו חובה ללמד את ספרי החשמונאים בבתי הספר הממלכתיים. גם הנאום המפורסם של פקודת הקרב של מוטי הוד לפני היציאה למבצע מוקד – שפתח את מלחמת ששת הימים – הזכיר את 'עוז הרוח של המכבים'".
נאום ברית אבות
הנואם: מתתיהו
המקום והזמן: מודיעין, 167 לפנה"ס
הרקע: היוונים דורשים ממנו להשתתף בקורבן האלילי
"ויען מתתיהו ויאמר: לו יסורו כל איש מעבודת אבותינו ויבחרו במצוותיו (של המלך היווני) – ואני ובני ואחי נלך בברית אבותינו. חלילה לנו לעזוב תורה ומצוות. לדברי המלך לא נשמע לסור מעבודתנו ימין ואו שמאל" (חשמונאים א, ב 19–22).
מי לה' אליי
הנואם: מתתיהו
המקום והזמן: מודיעין, 167 לפנה"ס
הרקע: אחרי הרג המתייוון שהקריב את הקורבן האלילי
"ויקרא מתתיהו בעיר בקול גדול לאמור: כל המקנא לתורה העומד בברית ילך אחרי" (חשמונאים א, ב 27).
נאום האבות
הנואם: מתתיהו
המקום: הרי גופנה, 167 לפנה"ס
הרקע: מחלה קשה, צוואה לפני מותו
"ויאמר לבניו: עתה גבר זדון ותוכחה ויום מהפכה וחרון אף. ועתה בנים קנאו לתורה ותנו נפשותיכם על ברית אבותיכם. זכרו מעשי אבות אשר עשו בדורותיהם ונחלתם כבוד גדול ושם עולם. אברהם הלא בניסיון נמצא נאמן ותחשב לו לצדקה. יוסף בעת מצוקתו שמר מצווה ויהיה אדון למצרים. פנחס אבינו בקנאתו קנאה קיבל ברית כהונת עולם. יהושע במלאו דבר ה' היה שופט בישראל. כלב בהעידו בקהל קיבל ארץ נחלה. דוד בחסדו נחל כיסא מלכות לעולם. אליהו בקנאתו קנאת התורה הועלה לשמים. חנניה, מישאל ועזריה הבוטחים ניצלו משלהבת. דניאל בתומו ניצל מפי אריות. וכן בינו דור ודור כי כל המקווים לו לא יכשלו. ומדברי אדם רשע אל תראו כי כבודו לדומן ורימה. היום יגבה ומחר לא יימצא כי ישוב לעפרו ועשתונותיו יאבדו. חזקו בני והתאוששו בתורה כי בה תכובדו.
"והנה שמעון אחיכם ידעתי כי איש עצה הוא, אליו תשמעון כל הימים. הוא יהיה לכם לאב. ויהודה המקבי גיבור חיל מנעוריו – הוא יהיה לכם שר צבא ונלחם מלחמת העם. ואתם תאספו אליכם כל שומרי מצווה ונקמו נקמת עמכם. השיבו גמול לגויים והחזיקו במצוות התורה" (חשמונאים א, ב 48–67).
"ללא שום ספק שאבו כל מורדי הבית השני השראה מהנאומים האלה של החשמונאים. יוסף בן מתתיהו מספר שהביטחון שאפשר לנצח את הרומאים התבסס על ספרי החשמונאים. זה היה מקור ההשראה. כמובן, החשמונאים השפיעו גם על לוחמי המחתרות שהקימו את המדינה. לשם המחשה אפשר לראות את השירים על חנוכה של התנועה הציונית. האיש בן תקופתנו שהושפע הכי הרבה מהחשמונאים היה דוד בן-גוריון"
נאום מעטים מול רבים
הנואם: יהודה
המקום והזמן: מעלה בית חורון, 166 לפנה"ס
הרקע: זהו הקרב השני של יהודה. למראה הצבא העצום של המצביא היווני סרון תוהים אנשיו של יהודה: "איך נוכל אנחנו המעטים להלחם עם ההמון החזק הזה? ואנחנו עייפנו, לא אכלנו היום".
ד"ר חגי בן ארצי: "זהו הנאום החשוב ביותר של יהודה, ויש בו מרכיבים שעליהם הוא חוזר בכל נאומיו. הוא למעשה מצטט את דברי יונתן בן שאול בקרב עם הפלשתים במעבר מכמש, ש'אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט'. גם את נאום דוד בקרב עם גוליית הוא מרבה לצטט: 'אנחנו באים בשם ה". סיסמת הקרב שלו היא 'לה' הישועה' – בדומה לגדעון".
"ויאמר יהודה: נקל כי יוסגרו רבים בידי מעטים ואין מעצור לפני שמיים להושיע ברבים או במעטים. כי לא ברוב חיל נצחון המלחמה ומן השמים הגבורה. הם באים אלינו ברוב גאווה ופשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו ולבוז אותנו, ואנחנו נלחמים על נפשותינו ועל תורתנו. והוא יגוף אותם לפנינו ואתם אל תראו מפניהם" (חשמונאים א, ג 18–22).
נאום טוב למות בעד
הנואם: יהודה
המקום והזמן: אי-שם בהרי בית אל, 165 לפנה"ס
הרקע: ערב קרב עמק איילון. חצי מצבא הממלכה הסלאוקית נשלח לדכא את מרד החשמונאים – 40 אלף חיילים ו-7,000 פרשים.
"ויאמר יהודה: "התאזרו והיו לבני חיל והיו נכונים לבוקר להלחם בגויים אשר נאספו עלינו להשמידנו ואת מקדשנו, כי טוב לנו למות במלחמה מראות ברעות עמנו ומקדשנו. וכאשר יהיה הרצון בשמים כן יעשה" (חשמונאים א, ג 58–60).
נאום פודה ישראל
הנואם: יהודה
המקום: ליד המחנה הצבאי היווני באמאוס, עמק איילון
הרקע: גורגיאס לוקח כוח של 5,000 חיילים מתוך ארבעים האלף שבמחנה ויוצא לחפש את יהודה במעלה בית חורון. בינתיים יהודה מגיע עם כוח של 3,000 חיילים משלו היישר אל מחנה המוצא בעמק איילון, אמאוס, ועם שחר הם עומדים להתקיף את המחנה היווני, אם כי אנשי יהודה אינם מצוידים כראוי בחרבות ובמגינים, והם חוששים מפני הכוח הצבאי היווני העצום.
"ויאמר יהודה לאנשים אשר איתו: 'אל תראו מהמונם ומזעמם אל תפחדו. זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף כאשר רדף אחריהם פרעה בחיל. ועתה נקרא לשמיים, אם יחפץ בנו ויזכור ברית אבות והשמיד את המחנה הזה מפנינו היום. וידעו כל הגויים כי יש פודה ומציל לישראל'" (חשמונאים א, ד 8–12).
נאום הנקמה הלאומית
הנואם: שמעון
המקום והזמן: בית המקדש, 143 לפנה"ס
הרקע: אחרי שיונתן נרצח בידי המצביא היווני טריפון העם חושש מאוד שטריפון יגיע עם צבאו להשמיד את ארץ יהודה. שמעון מכנס את העם במקדש ומבקש לעודדו.
"ויאמר להם: אתם ידעתם את אשר עשינו אני ואחי ובית אבי למען התורה והמקדש ואת המלחמות והמצוקות אשר ראינו. בגלל זה אבדו אחי כולם בעד ישראל ואיוותר אני לבדי. ועתה חלילה לי לחוס על נפשי בכל עת צרה כי לא טוב אנוכי מאחי. אבל אנקום נקמת עמי והמקדש ונשיכם וטפכם כי חברו כל הגויים להשמיד אתכם בשנאתם" (חשמונאים א, יג 3–6).
נאום נחלת אבות
הנואם: שמעון
המקום והזמן: ירושלים, 138 לפנה"ס
הרקע: אנטיוכוס השביעי סידטס שולח לשמעון שליח ששמו אתנוביוס, התובע ממנו להשיב לידי היוונים את יפו, את גזר ואת מצודת החקרא בירושלים.
"ויען שמעון ויאמר לו: לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים בלא משפט נכבשה. ואנחנו כאשר הייתה לנו עת השיבונו את נחלת אבותינו" (חשמונאים א, טו 33–34).
תודה לד"ר חגי בן ארצי על הסיוע וההכוונה
