עם שיוויון לא מנצחים במלחמה

 

אין תלמיד שנה א' בלימודי משפטים שאינו מכיר את בג"ץ אליס מילר, שעתירתה פתחה את קורס הטיס בפני נשים אי-אז באמצע שנות התשעים. מילר טענה אז: "לשלילת האפשרות לשרת כטייסת יש השלכות נוספות: פסילתן על הסף של נשים לתפקידים, חרף היותן מתאימות ובעלות הכישורים הדרושים למילוים, פוגעת בדימוין החברתי".

בתגובת צה"ל על עתירתה של מילר בחר הצבא לטעון כי נשים אינן מתמיינות לקורס בשל שיקולי 'תכנון ותקצוב', קרי קושי לגייס אישה לשנים ארוכות בשל ענייני נישואין, היריון ולידה, וכן קושי תקציבי בשל הצורך להתאים את הקורס לצורכי הנשים בעלות גבוהה. שלושה שופטים מחמישה דחו על הסף את טענות הצבא. השופטים קבעו כי אם הצבא מודה כי יש נשים שיכולות לעבור בהצלחה את הקורס, שיקולי תכנון או שיקולי תקציב נופלים מול ערך השוויון.

צה"ל השתנה מאוד מאז שנות התשעים, ושירות הנשים הלוחמות הולך וגדל בגדודים המעורבים, בתותחנים, בפיקוד העורף ולאחרונה גם בשריון. בעשר השנים האחרונות דאגו בצה"ל להחצין בכל הכוח את פתיחת התפקידים הקרביים לנשים. ערכי הניצחון במלחמה והכרעת האויב אאוט, השוויון וקידום מעמד האישה אין.

בצה"ל אומנם הבטיחו כי אין בכוונתם להמשיך ולפתוח בפני נשים את היחידות הלוחמות המתמרנות, אבל מרגע שנפתחו הגדודים המעורבים התקשה צה"ל להסביר למה כאן כן ושם לא, והעתירות החלו לזרום, והפעם במימון ובדחיפה של ארגוני הנשים ובליווי עורכי דין בכירים. העתירה הראשונה של כמה נשים בדרישה לשרת כלוחמות בשריון הוגשה כבר בשנת 2016, וההחלטה הסופית שלה התקבלה לאחרונה בהחלטת הרמטכ"ל כוכבי לשלב נשים בשריון כחלק מהגנת הגבולות.

אם צה"ל חשב שבכך יקבל שקט, הוא טעה בגדול, כיון שעוד לפני סיום פרשת השריונריות כבר הוגשו עוד שתי עתירות בשנת 2020, הפעם בדרישה של נשים להתמיין לכלל תפקידי השדה, כולל צנחנים, גולני והסיירות המיוחדות. את העותרות ייצג עו"ד עמיחי וינברגר, מבכירי עורכי הדין בישראל, והן נתמכו על ידי שדולת הנשים ועל ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שטרח להכין מסמך עמדה ארוך בנושא.

המסמך מלא בביטויי אפליה שחוו הצעירות נשואות העתירה, אך הן עצמן עומדות כבר לפני שחרור מצה"ל. כלומר, אין כאן שום דיון שמטרתו לתת סעד לאדם שפגעו בו רשויות המדינה אלא שוב החלטה של בתי המשפט להתוות מדיניות שיש לה השלכות רוחב על צה"ל כולו ולהכריע בכוח מחלוקות ציבוריות עמוקות

העותרים הדגישו כי הם אינם מסתפקים בהחלטה להקים את מערך הגנת הגבולות, וההחלטה להקים את הגדודים המעורבים רק תמרצה את הגשת העתירה: לדבריהם, צה"ל "מסליל את דרכן של נשים המעוניינות לשרת כלוחמות כך שתשרתנה בצבא שבתוך הצבא, הלא הוא מערך הגנת הגבולות… ההסללה היא למערך הלחימה המיועד לתפקידי הגנה בלבד, וכמעט כל התפקידים אינם מסווגים בדרג החוד… למעשה הפך זה ל'כלוב של זהב' עבור נשים לוחמות.

"באופן זה הצבא מרשה לעצמו להתהדר בשילובן של נשים בתפקידי לחימה אף שאין המדובר אלא בעלה תאנה. ובמקביל, במעשה תעתועים, הרי שבאותה אבחה הוא מגביל את הנשים באמצעות תקרת זכוכית בלתי עבירה".

אגב, המסמך מלא בביטויי אפליה שחוו הצעירות נשואות העתירה, אך הן עצמן עומדות כבר לפני שחרור מצה"ל. כלומר, אין כאן שום דיון שמטרתו לתת סעד לאדם שפגעו בו רשויות המדינה אלא שוב החלטה של בתי המשפט להתוות מדיניות שיש לה השלכות רוחב על צה"ל כולו ולהכריע בכוח ערכי השופטים מחלוקות ציבוריות עמוקות.

הצוות כתב שהנשים "לא ישולבו" ביחידות מתמרנות. המדינה כתבה: "שילוב נשים… עשוי להיות מורכב". הצוות המליץ שלא לשלב לוחמים בצוללות, והמדינה כתבה: "בעת הזו לא להרחיב". רוח המלצות הצוות היא העמדתו של גבול פיזיולוגי שמעבר לו לא ניתן לשלב לוחמות. לעומת זאת רוח התשובה של המדינה היא פתיחת עוד ועוד תפקידים

המלצת הוועדה: לא להרחיב את שירות הלוחמות

במענה על העתירה החליט הרמטכ"ל כוכבי באוגוסט 2020 שלא להתעמת עם העתירה אלא להכריז על הקמת ועדה לבחינת הנושא בראשות אלוף מז"י יואל סטריק. בג"ץ מצידו, בדיון שנערך בנובמבר 2021, קצב חצי שנה בלבד לעבודת הוועדה, ולאחר כמה הארכות ועיכובים החזיר הצוות את המלצותיו לרמטכ"ל ובהן נכתב כי באופן עקרוני אין להרחיב את שירות הנשים ביחידות הלוחמות מעבר לקיים. הוועדה עמדה על סוגיית היכולת הפיזית של הנשים הלוחמות ועל מספר הפציעות שדווח ביחידות המעורבות.

הוועדה לא עסקה כלל בשאלה הערכית בכל הנוגע לשילוב לוחמות או במחיר הציבורי בשל הפגיעה בחיילים הדתיים ופגיעה בעקרון הרעות והלכידות, שלא לומר אופיו היהודי של צה"ל, ורק סיכמה סיכום קר בהיבט הפיזיולוגי: "בהתאם למודל המיון, השיבוץ והשירות הקיים כיום (ההדגשה במקור) לא קיימת התכנות לשילוב נשים בתפקידי לחימה ביחידות החי"ר המתמרנות וביחידות לוחמות מיוחדות ומובחרות".

בהמשך פתחה הוועדה פתח וכתבה: "הצוות מצא כי מניתוח ההיבטים הפיזיולוגיים, עולה כי קיימת התכנות לעמידה של נשים בתנאי הסף הפיזיולוגיים הנדרשים על מנת לעמוד בדרישות המבצעיות של חלק מהתפקידים ביחידות החי"ר המתמרנות, בהיקפים מצומצמים של עשרות בודדות של חיילות בשנה".

המדינה אף מודה לעותרות, לא פחות, "בתרומתן לקידום הדיון בסוגיה חשובה זו". ערך השוויון, שלא עוגן בחוק מעולם ואינו חלק מערכי צה"ל, היה לערך היחיד המוזכר בתשובת צה"ל על העתירה

בחלק ההמלצות נכתב בין השאר: "הצוות ממליץ לקיים הליך התנסות במסגרתו יוכשרו וישובצו נשים לוחמות לשירות במחלקת מרגמות או ניוד, שתאויש על ידי לוחמות, בחטיבות החי"ר המתמרנות… הצוות ממליץ על עריכת תהליך בחינה בעניין שילוב נשים במערך השריון המתמרן… הצוות ממליץ על פתיחת מספר תפקידים במערך הלחימה שכיום לא משרתות בהם נשים ושנמצא כי אין מניעה לשבצן בהם מבחינת מאפייניהם, לשירות נשים".

על יחידות מובחרות כתבו בהמלצות: "הצוות מצא כי לאור הדרישות המבצעיות בתפקידי לחימה ביחידות מיוחדות ומובחרות, הדרישות הפיזיולוגיות בתפקידים אלה גבוהות, לעתים באופן משמעותי, מהדרישות בתפקידי לחימה בחטיבות החי"ר. כמו כן, מצא הצוות שמספר הנשים אשר עשויות לעמוד בספים הפיזיולוגיים הנדרשים בתפקידי לחימה ביחידות המיוחדות והמובחרות הוא נמוך ביותר". לכן, כך נכתב שם, "הצוות ממליץ, לעת הזו, לא להרחיב את שירות הנשים לתפקידי לחימה ביחידות מיוחדות ומובחרות", אך הצוות לא סגר את הגולל גם על שירות לוחמות ביחידות המובחרות: "לאחר השלמת הבחינה ביחס ליחידות החי"ר המתמרנות, ולאור מממצאיה ומסקנותיה, ניתן יהיה לשוב ולהידרש לעניין זה".

במהלך עבודת הוועדה והכנת התשובה לבג"ץ ביקשו רבנים ואיגודי הישיבות להיפגש עם הרמטכ"ל כדי להביע את דאגתם מהשינויים לרעה בסטטוס קוו לפני הגשת עמדת המדינה לבתי המשפט. הרבנים חששו כי עמדת המדינה תתעלם מהיבטים ערכיים וייפתח פתח רחב לבתי המשפט לקבל למעשה את העתירה. הרמטכ"ל סירב באותה העת להיפגש עם הרבנים, וניאות לזמן אותם לפגישה רק לאחר הגשת תשובת המדינה לבג"ץ הסיירות.

לדאגת הרבנים היה יסוד מוצק, שכן הממונה על הכנת תשובת המדינה מטעם צה"ל וייצוגו בבתי המשפט היא לא אחרת מהפצ"רית יפעת תומר ירושלמי, שתפקידה הקודם היה היוהל"ם, יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. מי שעוקב אחר העניינים בשנים האחרונות מבין את המשמעות: היוהל"ם היא הגורם המרכזי במגמת העירוב בצה"ל ובקידום ערכי השוויון על פני כל ערך אחר.

רב: "כתבתם הפוך! כתבתם שוויון, כתבתם מגמה. לא כתבתם את הנימוק שהעלית, וגם לא שצה"ל הוא צבא העם. אם הייתם כותבים זאת, היה קשה לתקוף אותכם. התחושה היא שאתם חוששים מהאווירה הציבורית ולכן לא כתבתם".

צה"ל: יחידות חדשות ייפתחו

במסמך ארוך שהוגש לבג"ץ נטען כי יש לדחות את העתירה משום שצה"ל ערך בדיקה מקיפה וכי הוחלט להרחיב את שירות הלוחמות ולפתוח יחידות חדשות לשירות לוחמות מעבר למה שנכתב במסמך ההמלצות, ובהן יחידה 669, שתהפוך למעורבת, יחידת ההנדסה המיוחדת יהל"ם וכן יחידת ניוד שתיפתח באחת מחטיבות החי"ר המתמרנות. כל זאת נוסף על שילוב שריונריות במערך הכנת הגבולות.

מתברר שחששותיהם של הרבנים לא היו לשווא: מלבד הרחבת היחידות שנפתחו לנשים לוחמות מעבר למה שהומלץ, תשובת המדינה לבג"ץ במובן הערכי מהותי הייתה פושרת בהרבה מהמלצות הצוות המקצועי: הצוות כתב שהנשים "לא ישולבו" ביחידות מתמרנות. המדינה כתבה: "שילוב נשים… עשוי להיות מורכב". הצוות המליץ שלא לשלב לוחמים בצוללות, והמדינה כתבה: "בעת הזו לא להרחיב".

רוח המלצות הצוות היא העמדתו של גבול פיזיולוגי שמעבר לו לא ניתן לשלב לוחמות. לעומת זאת רוח התשובה של המדינה היא פתיחת עוד ועוד תפקידים, וכמעט כל המגבלות אינן מוחלטות אלא באופן עקבי נכונות "לעת הזו" או "כיום", כרומזות כי כל זה עשוי להשתנות, אולי רק אם יורו השופטים.

אבל זה לא הכול: בתשובה, שכאמור נעדרת כל עיסוק בתפיסת הניצחון, הקרביות, הכרעת האויב או ערכי הרעות והלכידות, נכתב במפורש כי מדיניות צה"ל היא "הרחבת שילובן של נשים בתפקידי לחימה, רצונו של צה"ל למצות את כלל המשאבים, מתוך תפיסה ערכית של שוויון". המדינה אף מודה לעותרות, לא פחות, "בתרומתן לקידום הדיון בסוגיה חשובה זו". ערך השוויון, שלא עוגן בחוק מעולם ואינו חלק מערכי צה"ל, היה לערך היחיד המוזכר בתשובת צה"ל על העתירה.

הרמטכ"ל: "כשאתה מתכתב עם בית משפט, בחרתי לענות בהגדרות פיזיולוגיות מתוך כוונה שיקבלו את עמדתנו, ובזה תם ונשלם. ואם לא, אני אומר את זה לבג"ץ בעצמי: לא יהיו שירותים משותפים, וחייל לא ישים לחיילת חוסם עורקים תחת חולצה"

"היכן ערך הרעות והלכידות?"

הרמטכ"ל, כאמור, סירב לבקשתם של ראשי הישיבות הגבוהות וההסדר להיפגש עימו לפני מתן תשובת המדינה לבג"ץ. רק לאחר מתן עמדת המדינה זימן אליו הרמטכ"ל נציגים מראשי הישיבות הגבוהות וההסדר. בפגישה לא קלה, שציטוטים ממנה אנו מפרסמים כאן לראשונה, הפצירו הרבנים ברמטכ"ל לשנות גישה בכל הנוגע לתשובות המדינה לבית המשפט: להידרש לעוד ערכים, כמו ערך הניצחון וביטחון ישראל, ערך צבא העם והפגיעה בחיילים הדתיים, הלכידות והרעות, וכן לבעיית המתח המיני העולה בעת שירות מעורב.

זאת, נזכיר, לאחר שיחידות רבות נסגרו לאחרונה למעשה בפני בני הישיבות בשל עירוב שאינו מאפשר להם לשרת בהן. הרמטכ"ל מצידו טען כי תשובת הצבא והחלטותיו מאוזנות וכי "זו הדרך לצלוח את בג"ץ", כלומר על ידי שימוש בטענות טכניות פיזיולוגיות והענקת משהו לעותרות שיאפשר לשופטים לרדת מהעץ. רבנים שהיו בפגישה דיברו לאחריה על תחושה לא נעימה של זלזול וראיית שירות הציבור הדתי-לאומי כדבר מובן מאליו.

הרמטכ"ל: "אם במקום כל אחד ואחד מכם היה יושב כעת תלמיד, והייתי מתאר להם אותו דבר שאני אומר לכם, מה הם היו אומרים?"

אחד הרבנים: "למה בתשובה שלכם לבג"ץ אין את ערך הרעות והלכידות?… לא שמעתי מילה מכם בנושא". הרמטכ"ל: "תשובתי היא שיש הרבה ערכים שלא הכנסנו. אין שאלה שרעות ולכידות חשובים. תשובתי לשיבוץ נשים בגדוד היא שלילית מוחלטת, לא בגלל זה בלבד אלא בגלל כבוד האדם".

אחד הרבנים: "האם תוכל לכתוב את זה בפקודה החדשה? זה עשוי להרגיע את הרוחות ולעצור את הפיחות הזוחל".

רונן: "ביחס לגברים אין חסם של גובה ומשקל, כי מניחים שמי שלא מתאים לא יתקבל. שיפעלו כך גם מול נשים. למה לקבוע חסם?"

הרמטכ"ל: "כתוב 'ללא פלוגות מעורבות הכשרה ובפעילות מבצעית'. המשמעות היא – אישה היא אישה, גבר הוא גבר, זה עיקרון שמגולם פה. אלו העקרונות שהכתבתי לוועדה לפני שהתחילה את דיוניה בכלל. והמשמעות היא עמוקה מאוד: לשמור על כבוד האדם. ערך זה מחייב הפרדת שירותים ויותר מכך. חיילת לא תתאמן על חייל וכן להפך".

אחד הרבנים: "לך יש סמכות לקבוע את מקצועיות צה"ל. איזהו חכם הרואה את הנולד. למה לא אמרתם את זה לבג"ץ בתשובתכם? כל זה לא כתוב".

הרמטכ"ל: אם נגיע לאמירה של בג"ץ בנושא כבוד האדם, אין חשש, יש לנו חוק שיפוט משלנו בצה"ל".

אחד הרבנים:" כבר עשו לך בית ספר בנושא".

רב אחר: "למה העלמתם את ערכי צה"ל מהתשובה לבג"ץ?"

הרמטכ"ל: "לא, אנחנו לא שם".

רבנים: "אנחנו כן שם!"

רב אחר: "כתבתם הפוך! כתבתם שוויון, כתבתם מגמה. לא כתבתם את הנימוק שהעלית, וגם לא שצה"ל הוא צבא העם. אם הייתם כותבים זאת, היה קשה לתקוף אותכם. התחושה היא שאתם חוששים מהאווירה הציבורית ולכן לא כתבתם".

הרמטכ"ל: "כשאתה מתכתב עם בית משפט, בחרתי לענות בהגדרות פיזיולוגיות מתוך כוונה שיקבלו את עמדתנו, ובזה תם ונשלם. ואם לא, אני אומר את זה לבג"ץ בעצמי: לא יהיו שירותים משותפים, וחייל לא ישים לחיילת חוסם עורקים תחת חולצה.

"צה"ל מכבד את כל חלקי העם, ולכן צריך למצוא שביל זהב. אני חושב שפקודת השירות המשותף עשתה טוב לזה. זהו ניסיון לקו פרשת המים, והוא החזיק. אך אם היינו אומרים לא לכל הבנות, לא היינו עומדים בלכבד את כולם, אני גאה בפתרון שמצאנו. כשגיבשנו אותו אמרתי לעצמי: איזה יופי. לגבי סיטואציות אינטימיות, אני לא מוכן לזה, וזה לא קשור לחינוך דתי.

"תראו. אם התלמידים שלכם היו יושבים פה במקומכם ולא אתם, והייתי מסביר להם את מה שאמרתי לכם, אני בטוח שהם היו משתכנעים".

אפשטיין: "עד היום מעולם לא שולבו נשים ביחידות החי"ר, צריך להבין את זה. הצוות אמר את זה במפורש: אין היתכנות היום לשלוח נשים ליחידות החי"ר, זה פשוט ייכשל. זה לא רק הפוטנציאל של הנשים".

חיות: "גם על השריון אמרו שזה ייכשל".

רונן: "בזמנו גם על טיס"

כאן נכנס לדיון האלוף יניב עשור, ראש אכ"א.

עשור: "מה שאתם קוראים פיחות זוחל, לנו הוא התקדמות… ובכלל, תראו כמה נפגשנו איתכם. המון פגישות. עם הנשים לא נפגשנו כלל!"

הרמטכ"ל: "לא נפגשנו עם ארגוני נשים כלל, הם גם לא שלחו שום מכתב, רק לאחר המכתב שלכם".

אחד הרבנים: "אתה לא צריך להיפגש איתם, נציגתם יושבת אצלך בפורום מטכ"ל, זו היוהל"ם".

רב שלישי: "למה אישרת פיילוט לשריון מתמרן?"

הרמטכ"ל: "לא אישרתי, אין סיכום שלי כזה, לא בשריון המתמרן ולא בחי"ר".

הרב מקריא את סעיף 46 ז: "לאחר שיושלם תהליך הבחינה ביחס לשילוב נשים כלוחמות טנקים בהגנת הגבולות, ועל בסיס לקחים שיעלו מבחינה זו, יישקל המשך שירותן של נשים בטנקים בגבולות, וכן תישקל האפשרות לעריכת בחינה בנושא שירות נשים בחיל השריון המתמרן". 46ח': הרמטכ"ל… הנחה להעצים את חלקן בתפקידים קיימים ותפקידי לחימה חדשים שייפתחו".

רמטכ"ל: "מודה – לא מכיר. לא ער למה שעכשיו קראת, הולך לבדוק את זה".

 

יהיו לוחמות בשייטת ובמטכ"ל?

מה יעלה בגורל בג"ץ הסיירות? כרגע, כאמור, למרות כל מה שנתנו בצה"ל לכיוון העותרות, המשפט נמשך כסדרו. האם לאחר כל הצעדים, שלא לומר ההתרפסות של צה"ל לפני שופטי בג"ץ, דין העתירה אכן להידחות? אם נבדוק את אמירותיהם של השופטים בדיון האחרון, שנערך בתחילת חודש נובמבר השנה, כלל לא בטוח שהשופטים לא יכריחו את צה"ל לפתוח יחידות נוספות וסיירות לשירות נשים או לפחות לעשות עוד פיילוטים.

צה"ל נמנע לעסוק בעקרונות מהותיים בתשובותיו ועסק אך ורק בשאלת היכולת הפיזית, ובכך עבר לשחק במגרש של בג"ץ: השופטים יכולים בהחלט להכריע כי ערך השוויון גובר וכי על צה"ל לאפשר לכל בחורה שעומדת ברף הפיזי הנדרש לנסות ולהתמיין לכל יחידה מובחרת ולחטיבות החוד המתמרנות.

ואם לא די בכך, כדי לכוון מדויק יותר את התוצאות הוחלף הרכב השופטים במהלך הדיונים: השופט מזוז פרש, וגם השופט נעם סולברג הוחלף. במקומם הכניסה הנשיאה חיות את השופטות ענת ברון ורות רונן. מדובר בהרכב של שלוש שופטות שכולן נחשבות אקטיביסטיות במיוחד. במהלך הדיון, שצולם ושודר, אפשר להבחין בקלות בסימפתיה של השופטות לעותרות, לעומת התקיפות בנוגע לתשובות שסיפק נציג צה"ל.

השופטות לא הרגישו שלא בנוח להמליץ לעותרות לשנות את עתירתן בהתאם לשינויים שערך צה"ל עצמו, ובעיקר בנוגע לשינויים העובדתיים ולסעדים הנדרשים. כוונת השופטות היא כי כיוון שהנשים עומדות לפני שחרור, הסעד שביקשו, להתמיין לסיירות, אינו רלוונטי, וכי עליהן לשנות את ניסוח הבקשה למהותי וכללי יותר, ברמיזה ברור כי בכך יהיה קל יותר לקבל את עתירתן.

הדיון בבית המשפט ארך כשעה וחצי, והציטוטים ממנו רבים. השופטות הקשו על נציג המדינה מטעם צה"ל עו"ד עמרי אפשטיין פעם אחר פעם מדוע אין לאפשר לכל צעירה לנסות ולהתמיין לכל מקום שתבחר. גם אם יש ככל הנראה רק מעטות שיעמדו בכך, הקשו השופטות, עדיין יש לתת להן לנסות. בין השאר נאמר בדיון כך:

רונן: "גם גברים בודדים בלבד יכולים להתקבל ליחידות המובחרות בגלל המאמץ הפיזי העצום שנדרש בהן. אומרות הנשים: יכול להיות שמעט מאד נשים יתקבלו… למה צריך לעשות בחינה רוחבית של כל אוכלוסיית הנשים כממוצע או בכלל, כאשר ברור שהאוכלוסייה הזו מגוונת כמו אוכלוסיית הגברים. למה לבחון אותן באופן ספציפי?"

ברון: "גם כך היה מדובר בבודדות. אני מניחה שלא תהיה הצפה של נשים ביחידות לוחמות. אבל אולי דווקא הנוסחה שגובשה הייתה קריטריון כזה שלא אפשר לחדור אותו".

רונן: "גם הגברים שהתגייסו לא ניסו עד היום לראות איך הם מתמודדים עם הדרישות. זה תמיד מישהו חדש שמתמיין, והוא יכול להיות גבר או אישה".

אפשטיין: "זה לא רק ניסיון, אלא גם מחקרים שמוכיחים סיכון לפציעות ולנשר".

רונן: "ביחס לגברים אין חסם של גובה ומשקל, כי מניחים שמי שלא מתאים לא יתקבל. שיפעלו כך גם מול נשים. למה לקבוע חסם?"

אפשטיין: "עד היום מעולם לא שולבו נשים ביחידות החי"ר, צריך להבין את זה. הצוות אמר את זה במפורש: אין היתכנות היום לשלוח נשים ליחידות החי"ר, זה פשוט ייכשל. זה לא רק הפוטנציאל של הנשים".

חיות: "גם על השריון אמרו שזה ייכשל".

רונן: "בזמנו גם על טיס".

אפשטיין: "השריון הוא בהגנת גבולות. לפני שלוש שנים הרמטכ"ל החליט להרחיב את הבחינה. הוא מצא את הבחינה מוצלחת. הוא החליט לקבוע את זה כמקצוע חדש לנשים".

רונן: "צריך לזכור שיש נשים שעמדו בקורס טיס וחובלים, וגם זה דבר שלא לפני המון שנים היה נראה בלתי אפשרי".

עו"ד וינברגר, נציג העותרות: "ההסתכלות על נשים כקבוצה ולא כיחידות שמסוגלות להתמודד ולבצע תפקיד מסוים בהצלחה פסולה". (השופטת חיות ברקע: "נכון".) "אולי הרוב לא מסוגל, אבל מעטות כן. למה לא לאפשר להן את זה?"

לבסוף העניקו השופטות לעותרות שהות לתקן את עתירתן עד סוף השבוע שחלף, וכחודש לצה"ל להגיב על הדרישות המתוקנות. מה יהיה הפרק הבא, והאם נראה בקרוב את צה"ל מחויב לאפשר ימי סיירות וגיבושים לנשים בהוראת בית המשפט בחסות עקרון השוויון הגובר על הכול? בקרוב נדע.