המסקנה החשובה ביותר שאלוף (מיל') גרשון הכהן מסיק ממדינת החשמונאים ומדעיכתה לדורנו היא שלעולם אסור לבקש לשבת בשלווה. לדעתו דרושה לנו מהפכה מתמדת, כזו שלעולם איננה נרדמת בשמירה, שמזהה בנחישות את נקודות התורפה, שאיננה קופאת אל שמריה ובשום אופן לא נלחמת את המלחמה הקודמת.
כי עם כל הזוהר של קרבות המכבים והילת נרות החנוכה, סופה של ממלכת החשמונאים היה עגום למדי. בשנת 63 לפני הספירה, כשהממלכה בשנתה השבעים ושבע, פלש לירושלים המצביא הרומי פומפיוס והביא את העצמאות היהודית קצרת המועד אל סופה המר. וזה קרה אגב בהזמנה מבפנים. האחים החשמונאים הורקנוס ואריסטובלוס נלחמו בינם לבין עצמם על הכתר והזמינו את פומפיוס להכריע ביניהם. והשאר היסטוריה.
מדינת ישראל תחגוג השנה את יום העצמאות השבעים וחמישה, וזה זמן טוב להרהר באירועי הימים הרחוקים ההם שגדעו את העצמאות היהודית הקודמת. הכהן סבור שהחשמונאים נרדמו מעט על משמרתם, התמכרו למנעמי השררה ושכחו את הצורך במלחמה תמידית על קיום מדינתם.
"הדבר הגדול שבגללו בן-גוריון הפך את החשמונאים למקור השראה בעבור הציונות הוא האמונה שלהם. בן-גוריון כתב בספר 'מבוא למלחמת הקוממיות', שיצא לאור בשנת העשור למדינה: 'בשלוש דרכים ניצחנו, בדרך החלוציות, בדרך הייסורים ובדרך האמונה'. החלוציות הייתה מבחינתו שם קוד למהפכה. מאחר שהמילה מהפכה נתפסת לעיתים כשלילית, בן-גוריון קרא לה חלוציות, וחלוציות צריכה להמשיך להתממש. ללבוש צורה ולפשוט צורה".
גרשון הכהן: "בן-גוריון הטיח בקיבוצניקים שאף על פי שהם משוכנעים שהם חלוצים, הם ממש לא חלוצים. הוא חזה שם את דעיכת התנועה הקיבוצית. באותה מידה, אם תסתכל על היישובים שלנו ביהודה ובשומרון, כולל על פרסומות למכירת דירות, תבין שכבר אין גוש אמונים. כמה דניאלה וייס יש? היום יושבת שם חבורה בורגנית, סטלני יין, קהילה נחמדה עם קידוש יומרני בשבת. פיינשמקרים"
דרוש מרד
"זה בדיוק הרעיון של משמרות המהפכה האיראניים, שנולד בהשראת בן-גוריון", מוסיף הכהן. "בכלל, מייסד האחים המוסלמים חסן אל-בנא הודה במפורש שהוא הושפע מבן-גוריון. בנאום ידוע של בן-גוריון בפסח תש"י, 1950, בכנס עין חרוד–תל יוסף, בן-גוריון הטיח בקיבוצניקים שאף על פי שהם משוכנעים שהם חלוצים, הם ממש לא חלוצים, כי הם אינם מתמודדים עם האתגר העכשווי, קליטת עלייה של מיליון יהודים. הוא תקף בעיקר את הסירוב של אנשי עין חרוד להכניס לקיבוץ פועלים מבית שאן לעבודה בגלל התנגדות לעבודה בשכירות, ומה לעשות שזה בדיוק היה האתגר החלוצי החדש.
"הוא חזה שם את דעיכת התנועה הקיבוצית. באותה מידה, אם תסתכל על היישובים שלנו ביהודה ובשומרון, כולל על פרסומות למכירת דירות, תבין שכבר אין גוש אמונים. כמה דניאלה וייס יש? היום יושבת שם חבורה בורגנית, סטלני יין, קהילה נחמדה עם קידוש יומרני בשבת. פיינשמקרים".
אם משווים את זמננו לתקופה החשמונאית, אנחנו פחות או יותר בתקופת הורקנוס ואריסטובולוס.
"נכון, תקופת השקיעה. במידה רבה".
זה מבשר עתיד די קודר. העסק פה נדון להתרסקות? לשקיעה?
"לא, אבל אסור לשקוט אל השמרים. זה בדיוק הפוך מהתפיסה של איילת שקד למשל, שכתבה במאמר שלה ב'השילוח', שנקרא 'מסילות אל המשילות', על הצורך בשופטים שמרנים ובאימוץ מגמה שמרנית. זו תפיסה שהנחילה קרן תקווה, ובמקור זה רעיון אמריקני.
"יש בארץ שני מקורות השפעה אמריקניים שיש להם מוצר מדף אמריקני לחלוטין בלתי רלוונטי למרחב הישראלי. האחד הוא הקרן החדשה לישראל, שמייבא לכאן פרוגרסיביות ליברלית, והשני הוא קרן תקווה, שמביא לנו שמרנות רפובליקנית, ושניהם לא מתאימים לכאן. מנסים לשתול פה ישויות אמריקניות, אבל היהדות ביסודה היא רדיקלית. כל רעיון המשיח הוא רדיקלי. זה רעיון שאומר שאפשר לשנות ואנחנו בשינוי מתמיד.
"מה צריך ללמוד מהחשמונאים? שמדינה היא כמו זוגיות. אי אפשר לומר 'התחתנו, היה אחלה ירח דבש. עזבי אותי בשקט'. צריך כל הזמן לא רק לשבור שגרה אלא להבין שכשזוג מתחתן זו הוויה אחת, וכשנולד לו ילד זו כבר ישות אחרת, הוויה שמחייבת התארגנות מחדש. כשהילדים גדלים זו מערכת אחרת של התמודדות, וכשהילדים מתחתנים זה משתנה שוב ומחייב השתנות. הדבר שיכול להציל אותנו מהתנוונות חשמונאית הוא דינמיקה חלוצית מהפכנית.
"איך מתחיל מרד?" הכהן חוזר אל ראשית ימי החשמונאים, "זה כמו להדליק עצים רטובים. אפשר לרוקן את כל קופסת הגפרורים ולא יידלק כלום. כשמרד מתחיל ופתאום צובר עוצמה זה דבר שאנחנו לא יודעים לחזות מראש. מי שמתחיל מרד יודע שיש סיכוי גבוה שימצא את עצמו מתרסק לחלוטין, כי הכוח הכובש חזק, ורוב העם רוצה להמשיך בחייו. לכן מי שפותח במרד זה תמיד קומץ.
"בתנועת השומר היו בשיאה לא יותר ממאה וחמישים איש. ביחידת 101 היו ארבעים איש. הפלמ"ח הפך לשלוש חטיבות במלחמת העצמאות רק כשניפחו את הגדודים ומילאו את השורות במתגייסים צעירים.
"זה כולל גם את המהפכה הקומוניסטית ברוסיה. אפילו אז רוב האנשים חיו את חייהם. קומץ קטן שבמקרה הצליח – ובהחלט היה יכול גם שלא להצליח – חולל את כל המהפכה הזו. תמיד קומץ הוא שמחולל את השינויים הגדולים. לכן הטענה שלפיה רוב הפלשתינים מתנגדים לטרור היא האמאימא של אי-הבנת הטרור. ברור שרוב העם לא שותף בזה".
גרשון הכהן: "יש בארץ שני מקורות השפעה אמריקניים שיש להם מוצר מדף אמריקני לחלוטין בלתי רלוונטי למרחב הישראלי. האחד הוא הקרן החדשה לישראל, שמייבא לכאן פרוגרסיביות ליברלית, והשני הוא קרן תקווה, שמביא לנו שמרנות רפובליקנית, ושניהם לא מתאימים לכאן"
המכבים? זה ניצחון נוער הגבעות
מה אפשר ללמוד מהמכבים לימינו?
"הם היו קבוצה קנאית. ואנחנו חוגגים את ניצחון הקנאים. מי שהיום יותר רדיקליים מסמוטריץ'. זה ניצחון נוער הגבעות. מה שאותי מעניין הוא השאלה הגדולה איך ניצת מרד. כתבתי על זה לא מעט. קרל מרקס כותב איך גורמים לפועלים למרוד נגד הניצול והעושק ומציין שבהכרח בתחילתו המרד גובה מחיר גבוה.
"אם פועלים רוצים להעלות את שכר המינימום, בעל המפעל יאמר להם: חברים, אתם יודעים מה? אני אעלה את שכר המינימום, אבל אתם יודעים מה יקרה? יהיה לי קשה להתחרות בתחום הסחורות עם מי שמעסיקים בעבודה זולה, אפשוט רגל, ואתם תפוטרו, ולכן היזהרו שלא לשנות דבר. זה לא לטובתכם.
"זה מה שקורה למשה כשהוא מבקש לשלח את בני ישראל מצרים: ההשפעה המיידית היא שפרעה מכביד את העבודה, ומשה מתלונן 'מאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה'. כשמתחיל מרד התוצאה המיידית היא שהמצב נעשה קשה יותר. לכן להתחיל במרד זה דבר שבשיקולי עלות-תועלת הוא סיכון גדול מאוד ונעשה מתוך אי-ודאות מוחלטת אם בכלל יש לו סיכוי. תראה את המחיר ששילמה משפחת החשמונאים: כל האחים מתו. ובכל זאת פורצות מרידות".
נשמע שאתה אמור להיות מרוצה מתוצאות הבחירות אף על פי שדווקא גורמים הנחשבים קיצוניים עלו לשלטון.
"אני מרוצה מהפוטנציאל, שיצר מומנטום לשינוי, אבל החבורה הזו היא חבורה של עורכי דין, והם איבדו את המומנטום. במקום לנצל את הניצחון שהכניס את המערכת להלם ולהתחיל לרוץ קדימה כמו במלחמה, לא לתת זמן לאויב להתארגן, בזבזו חודש שלם. זה נורא, וזה קורה כי התפיסה שלהם בורגנית וגורסת 'בואו נסדר קודם את כל ההסכמים'. מה שסמוטריץ' רוצה הוא לעגן הכול בהסדרה לפני שיוצאים למסע. צא, תתחיל לעבוד, דברים יסתדרו תוך כדי תנועה.
"מפא"י הבינה את הצורך בחלוציות מתמדת, ולכן היו לה פלוגות הפועל ותנועות נוער חלוציות. הרעיון של תנועת נוער חלוצית הוא בין השאר מרד בדור ההורים והליכה קדימה אל אופק חדש. בציבור שלנו היום אין מרד. אין היום תנועות נוער, בני עקיבא – כמו שאר תנועת הנוער – היא מתנ"ס.
"הצעירים הישראלים משועבדים לעבדות של שני מיליון שקלים משכנתא. בעיניי חלק מהבנת המאבק על המשך המהפכה כיום הוא הצורך להפסיק לספסר בקרקע הלאום. במפא"י לא ספסרו בקרקעות בתחרות שוק חופשי. הרעיון הזה של תחרות שוק חופשי בקרקע מנוגד לגאולת ישראל. יהודים מאמריקה לא מסוגלים היום לעלות ארצה, כי אם הם מוכרים בית רחב ידיים בניו ג'רזי בארבע מאות אלף דולר, הם קונים בו לכל היותר דירת שני חדרים בירוחם.
"אם מדינת ישראל רוצה בהמשך העלייה ארצה, היא לא יכולה לספסר בקרקע הלאום. היא יכולה לעשות זאת בתל אביב, וכך לוודא שבמקומות אחרים דירות יהיו זולות. כך יוצא שהיעדר מרד מכניס את כל החברה הישראלית לשעבוד נורא. בסוף לא יהיו לנו צעירים, הם יעזבו. צעירים חילונים עוזבים את הארץ? זה חטא של הממשלה, שלא מבינה שאם אין צעירים, אין עתיד. צריך להיאבק עליהם ולאפשר להם עתיד".
גרשון הכהן: "הם היו קבוצה קנאית. ואנחנו חוגגים את ניצחון הקנאים. מי שהיום יותר קיצוניים מסמוטריץ'. זה ניצחון נוער הגבעות. מה שאותי מעניין הוא השאלה הגדולה איך ניצת מרד"
לא היה צבא של מתייוונים
הכהן מסביר שהאדרת המכבים בתרבות הציונית והישראלית הפוכה מהיחס שזכו לו בתלמוד הבבלי למשל, שמיעט לעסוק בחנוכה, יש לשער שבשל הסתייגות מהמכבים. "זה כמו לכתוב את ההיסטוריה של הציונות מפיהם של אנשי ברוקלין", הוא ממשיל.
גם ד"ר יגיל הנקין, מרצה להיסטוריה צבאית במכללה לפיקוד ומטה של צה"ל, מסכים שיש פער בין התפיסות: "בראשית הציונות היו החשמונאים, כמו להבדיל מצדה, לסמל של המאבק בגלל המאבק הלאומי של אותה עת. נכון, היה המרכיב הדתי, שבלעדיו המכבים לא היו עושים כלום, אבל אצלנו צמצמו אותו. זו תמונת היפוך לגמרא, ששם צמצמו את המרכיב הלאומי והעצימו דווקא את הנס ואת המרכיב הדתי.
"בעצם זו הייתה מלחמת אזרחים בין המתייוונים למורדים החשמונאים", מסביר הנקין. "כמו במקרה של מדינת ישראל, הקרבות התנהלו בשלב הראשון בין כוחות גרילה לבין כוחות סדירים, ואילו בשלבים המתקדמים יותר העסק התחיל להסתבך והתנהל בין כוחות סדירים לבין כוחות סדירים.
"קרבות בית חורון ואמאוס הם מערכות גרילה. הקרב מול הפילים שבו נהרג אלעזר היה קרב סדור שהסתיים בלי הכרעה, וקרב אלעשה – הקרב השמיני, שבו נהרג יהודה המכבי – היה קרב סדיר שהסתיים בתבוסה יהודית והחל מראש בידיעה של יהודה שהוא יסתיים בתבוסה. הוא ניגש לקרב אף שאנשיו הציעו לו את העיקרון הבסיסי של גרילה: בוא נברח מפה, נחזור אחר כך, נאסוף את כולם ונסתדר.
"ההיגיון שלו היה שאחרי ששחרר את ירושלים הוא לא יכול לחזור להיות מנהיג מורדים בגבעות. לכן הוא העדיף למות ולא לסגת משדה הקרב.
יגיל הנקין: "המתייוונים הצליחו להחזיק מעמד במצודת החקרא בירושלים עוד עשרים ושלוש שנים אחרי שיהודה שחרר את המקדש, והשאלה היא איך הם הצליחו להחזיק מעמד ומהיכן קיבלו אספקה. כנראה לא הייתה שליטה מכבית משמעותית בירושלים"
"המתייוונים הצליחו להחזיק מעמד במצודת החקרא בירושלים עוד עשרים ושלוש שנים אחרי שיהודה שחרר את המקדש, והשאלה היא איך הם הצליחו להחזיק מעמד ומהיכן קיבלו אספקה. כנראה לא הייתה שליטה מכבית משמעותית בירושלים, כי עובדה היא שלא היה למתייוונים מה שמנע מהם לסחור ולקבל אספקה.
"לא ייתכן שהיה מצור במשך שנים, כי אין כמות אספקה שהייתה יכולה להספיק לזה. הנוכחות שלהם בירושלים ממשיכה להשפיע, אבל מצד שני לא ראינו צבא של מתייוונים מול צבא מכבי. זו הייתה כנראה אחת מנקודות החולשה של המתייוונים. הייתה להם מספיק יכולת להחזיק את המצודה, אבל בניגוד למכבים נראה שלא הייתה להם מספיק תמיכה עממית כדי לגייס צבא משלהם. המתייוונים בנו על הכוח הצבאי של הסלאוקים, וזה בעייתי, כי הכוח הצבאי הזה לא תמיד היה זמין".
כשאבי מעוז שר בכנסת 'באנו חושך לגרש', שזה שיר שכתבו בכלל חילונים, זה מראה מי מזוהה היום עם החשמונאים.
"אם היה מישהו בעל חוש קומי בצד השני, הוא היה עונה לי בשיר הציוני לא פחות: 'אנו נושאים לפידים, נס לא קרה לנו'".
החשמונאים היו הזרם הקיצוני יותר. זה לא אחד לאחד עם הציונות, שהייתה די פשרנית בסך הכול.
"כשעורכים הקבלות היסטוריות על פני אלפיים שנה זה אף פעם לא אחד לאחד".
יגיל הנקין: "צריך להחליט אם קיום מדיני בחסות רומאית הוא קיום עצמאי או לא, ואם כך, אפשר לטעון שגם אנחנו בסוג של חסות אמריקנית. הם החזיקו בצורה מסוימת כך וכך שנים ובצורה אחרת עוד כך וכך שנים. האם זה אומר עלינו משהו? אני לא חושב שיש חוק היסטורי שעצמאות יהודית אינה מחזיקה מעמד יותר משבעים שנה. כשהייתי ילד בגבעת שאול אחד מהדברים שאמרו לי חרדים הוא שהמדינה לא תתקיים יותר מארבעים שנה"
אם בכל זאת עורכים את ההשוואה הזו, הממלכה החשמונאית החזיקה מעמד שבעים ושבע שנים בערך. זה לא מעורר דאגה, שכן אנחנו ממש באותו השלב ההיסטורי?
"אני לא כל כך אוהב את התזה הזו, שאני מכיר בעיקר מרינו צרור, כי לדעתי היא ממש אונסת את הטקסט. צריך להחליט אם קיום מדיני בחסות רומאית הוא קיום עצמאי או לא, ואם כך, אפשר לטעון שגם אנחנו בסוג של חסות אמריקנית. הם החזיקו בצורה מסוימת כך וכך שנים ובצורה אחרת עוד כך וכך שנים. האם זה אומר עלינו משהו? אני לא חושב שיש חוק היסטורי שעצמאות יהודית אינה מחזיקה מעמד יותר משבעים שנה.
"כשהייתי ילד בגבעת שאול אחד מהדברים שאמרו לי חרדים הוא שהמדינה לא תתקיים יותר מארבעים שנה, כי יש מסורת שייחסו לחזון איש, שלדעתי לא אמר זאת מעולם, ש'ארבעים שנה אקוט בדור'. כשמלאו ארבעים שנה למדינה עדכנו את זה לחמישים. יש למדינת ישראל צרות, יש לה בעיות, אבל הן בנות הזמן ונובעות מהנסיבות ההיסטוריות ולא מכך שהשעון סופר שבעים או שבעים וחמש שנים".
מה צריך לעשות כדי שגורלנו לא יהיה כגורל החשמונאים?
"הדבר הפשוט ביותר הוא לא להזמין את הרומאים. אין לנו תעודת ביטוח, אבל צריך לנהל את המדיניות שלנו כמה שיותר טוב, להשתדל שלא להיות מפורדים ובעיקר לא להחליש את עצמנו".
Leads:
